עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
סליק קונטרס ברירה חידושים לאו"ח · ז
עיין מ"א תמ"ב ס"ק ט' הביא דעת הרמב"ן דאם העמיד דבש בשמרי שכר אפילו הרביעי והחמישי לו אסור. ובש"ע אא"ז שם סעי"י הביא דעת הפמ"א שמי דבש הד' מותרין אפילו בשתי'. וסמך ע"ז בהפסד מרובה. ובאמת הרב פמ"א עצמו לא סמך ע"ז רק לשהוי ולא לשתותו. ובעניותי יש לנו הרהורי דברים. דהנה בירושלמי פ"ט דתרומות מ"ו ר"י בר אידי בשם ר' יוחנן דעד היכן אסור טבל שאין זרעו כלה עד ג' גרנות וגורן הד' מותר. ובתרומה גורן הד' אסור. גורן ה' מותר. והרמב"ם העתיק הירושלמי גבי טבל בהלכת מעשר הל"י. ובתרומות פי"א הלכה כ"ב כתב גדולי גדולין חילין לכל דבר ואפילו דבר שאין זרעו כלה אם רבו הגדולין על העיקר בגדולי הגדולין הרי הגדולין הג' מעלין את העיקר אע"פ שאין זרעו כלה יהי' הכל מותר לזרעים עכ"ל. והוא מגמרא נדרים (דף ס') דמקשה על ר' ינאי דאמר בצל של תרומה מותר כשרבו הגדולין. והתנן גבי טבל דבדבר שאין זרעו כלה אף גדולי גדולין אסור. ומשני התם דלא רבו גדולין על עיקרו הכא רבו גדולין על עיקרו ומבטלי לי' לעיקר. עיין בר"ן הגי' וזה הוא גירסת הרמב"ם. והנה זה הדין דהיכא דרבו גדולין על עיקר לא העתיק הרמב"ם גבי טבל בהלכת מעשר ע"ש. והא דבתרומה גורן ה' מותר לא העתיק גבי תרומות. והמ"ל זכר זה הדין בדבריו ולא עמד בזה. והנה הר"ן בגמרא (דף נ"ז ע"ב) פי' באיבעי' דר' ישמעאל דמספקא לי' אם גם הגדולין עצמן כיון שנמשכו מהעיקר הם כעיקר ואסורין. ומכ"ש דאין מעלין. או הגדולין הם היתר וממילא הם מעלין ובגמרא שם פשט לי' מהא דר"י. והקשו מהא דר"י גבי ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות ואע"פ שהוסיפה מאתים אסור. ופשט שם עוד מר' יוחנן דאמר ליטרא של בצלים שהתקינה וזרעה מתעשרת לפי כולה. וכתב הר"ן דהם ב' מ"ד אליבא דר"י ודחי דלמא לחומרא שאני. ולפי הדחוי' לא פליגי המימרא דר"י אהדדי. וא"כ לפ"ז סובר ר"י דגם הגדולין עצמן אסורין כיון שנמשכו מהעיקר. ומכ"ש שאין מעלין. ומעתה ניחא שלא העתיק הרמב"ם הא דירושלמי גבי תרומות דגורן ה' מותר. די"ל דזה הוא לדעת ר"י הנזכר מקודם במימרא. ולדידי' ודאי קודם גורן ה' א"א להתיר אף אם רבו הגדולי' הרבה. משום דהגדולין עצמן הם איסור כיון דנמשכו מעיקר. והא דבגורן ה' מותר משום דכבר כלה כח העיקר בהג' גרנות הקודמין. והא דבתרומה בעינן עוד גורן ד' אף דכבר כח העיקר בהג' גרנות כמו בטבל. משום דבתרומה אף בדבר שזרעו כלה גדוליו תרומה ומה"ט גם גורן ד' תרומה. וכמ"ש בירושלמי עשו כגורן ראשון [ולא כגירסת הגר"א] בדבר שזרעו כלה משא"כ לדידן דפסקינן כר' ינאי אף בגדולי ב' יש להתיר אם רבו על העיקר [ועי' ברש"י פסחים (דף ל"ד) פי' אחר בגדולי גדולין]. משא"כ גבי טבל דהרמב"ם פוסק כר"ש דטבל הוי דבר שיש לו מתירין. ואינו ניתר ברבי' לעולם. ולכן לא העתיק רק דברי ר"י דבגורן ד' מותר משום דכבר כלה כח הטבל. והנה לפי דברי הר"ן הנה לדעת ר"י זה דומה ממש למעמיד דאסור. ה"נ העיקר הוא מעמיד הגדולין. ומה"ט גם הגדולין אסורין ואעפ"כ מבואר דבגורן ד' מותר. וכאן ליכא לדחוי' מה שכתב אא"ז בקו"א דשאני חמץ קודם הפסח דהגזרה מדרבנן היא מחמת מצות ביעור. דאע"ג דירקות שאין זרען כלין הוא תרומה מדרבנן. מ"מ מבואר בספר כפתור ופרח פ"ג דאף תרומה דירקות יש לו עיקר מה"ת. וע"ש שמביא בשם הראב"ד סברא דחייבין מה"ת בתרומה ומעשרות רק שאין עונש מיתה עליהן. ועי' בר"ש פ"א דמעשרות דמביא פלוגתא בזה בין ירושלמי לתו"כ. ומביא ירושלמי דחלה שפליגא אמוראי בפי' מלתא דר"י ולר' בא בשם שמואל דאמרה לא חשו אלא לתרומת תירוש דגן ויצהר. הנה השוה הירושלמי ירקות עם פירות האילן דכולן דרבנן ולא חשו להן. וא"כ כמו דבפירות האילן הוי עיקר מה"ת שיש להן אסמכתא דקרא ואעפ"כ לא חשו. ה"נ ירקות נימא דיש להן אסמכתא ולא חשו להן. ולפי' השני דהר"ש דלא פליגי התו"כ והירושלמי רק שאין הדרשא פשוטה כ"כ עכ"פ הוי עיקר מה"ת. ולפ"ז הנה אף שיש לישב דעת הרמב"ן דסובר גבי ירקות דאין לו עיקר מה"ת. אך הלא כל הני פוסקים סוברים דיש לו עיקר. וכן נראה שלא נשוה פלוגתא בין הירושלמי ובין התורת כהנים. וכמו שכתב בספר כפתור ופרח:
ועוד דאף אם נאמר דירקות מדרבנן ואין להן אסמכתא מכל מקום הא זרע שום ודאי לכולא עלמא נתרבה מקרא וכמובא בירושלמי פרק א' דמעשרות. וכן הוא מפורש בתוספת בכורות (דף נ"ד ע"א) ד"ה ושני ושום דבר שאין זרעו כלה לרבנן. ואם כן מצינו תרומה בדבר שאין זרעו כלה בגונא שיש לו עיקר מן התורה. ואף על פי כן אמר רבי יוחנן דגורן רביעי מותר. והיינו על כרחין משום דכבר כלה כח הראשון דהרי ר' יוחנן סובר בעצמו דטבל אינן בטלין באלף. ועל כרחין משום דכבר כלה הכח:
ואם כן הכא נמי אף על פי שיש לו עיקר מן התורה. כיון דהוא תערובת הד' כבר כלה הכח ומותר בשתי'. כן הי' נראה לכאורה. סליק: