אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן צז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן צז

סימן צו

על השאלה שביאר מע"ל במכתבו בא' שחתכו לו אצבע מרגל בהאראדישץ וקברו האצבע בשם. והאיש נסע לקיעב להתרפאות ומת בשם ל"ע. ורצון אביו שיוציאו האצבע להניח בקברו בקיעב. והעתיק מע"ל מה שפלפל בזה עם הרב מהאראדישץ בסוגיא דכתובות (דף כ' ע"ב). ואנכי לא ידעתי מה נוכל ללמוד משם אפילו לדעת השבו"י והנב"י דאין מצוה לקבור האבר הא מבואר שם בשיטה מקובצת בשם הרדב"ז שמוכי שחין יכולין להלוך יחודי יותר מנ' אמה (ורק אשה יראה) עכ"ז התלולות רחוקין טהורין משום שהם אינן רוצין לחדש מקום טומאה רק בהתל שמסתמא נשים קוברין שם נפליהן שממילא בח"ט קוברין שם זרועותיהן ע"ש. א"כ כ"ש שלא ירצו לחדש מקים טומאה בביתו (שאבמה"ח מטמא באוהל) ואיך יחזיק זה אצלו עד שימות. וכי יודע אם ימות בביתו. ולהחזיק אצלו בכל מקום שילך. איזה בית אשר יבנו לשמו בכל מקום שמהלך. ומה"ט אין נ"מ להן במה שקוברין בתל לא בביה"ק. כיון שגם בביה"ק אין יודעין אם יאספו האברים אצלם בקבר אחד כי מי יודע לאיזה מקום יובילו אותו רגליו. כ"ש שלא ישהה משום זה טומאה בביתו. ועיין בעירובין דגם בביהמ"ק לדעה אחת חמור יותר להשהות הטומאה. כ"ש שאין ללמוד מזה בנ"ד אמאי לא השהה טומאה אצלו. וכ"ז גם אם נאמר כדעת השבו"י דאין מצוה בחבירתן. אבל התויו"ט בפ"י דשבת מ"ה ד"ה וכן. כתב דכזית מן המת מצוה לקוברו (ולא משום להוציא טומאה מביתו) ורק פחות מכזית אין מצוה לקוברו. ובזה נדחה הראי' שהביא השבו"י מהא דב"ק (דף פ"ה). ואדרבה יש קצת הוכחה משם להיפך מהשבו"י. דאיך אמרו שם הלשון דכסיפא לי' מלתא למשקל מבשרו למשדי לכלבא. הא איכא שם אבר שלם ידו הקטועה. והי' צריך להיות הלשון למשקל אבריו למשדי וכו' א"ו דאבר שלם מחויב בקבורה. אלא דשם מיירי בהסרת ידו הקטועה כאילו נשארה עוד מחוברת בגידין וקצת בשר ע"ש ברש"י. וזה ודאי הוי פחות מכזית שא"צ קבורה. עכ"פ לדעת התוי"ט ודאי אין ללמוד מהא דכתובות אמאי לא החזיקו האבר אצלם כיון דמחויב בקבורה ולכך אין נ"מ להם בין שיקברו בבית הקברות או בתל:

ובאמת י"ל דזה פלוגתא קדומה. עיין במ"א סי' תקכ"ו ס"ק כ' מה שחולק שם על הג"מ וסובר דנפל צריך קבורה. ואחד מראיותיו הוא שהצריכה התורה למעט כהן שלא יטמא לנפלים ע"ש. וכמו כן היא הראיה גם בכאן. שהצריכה התורה למעט כהן שלא יטמא לאברים וכמי שכיוון זה מעלתו מדעתו. ועיין בנוב"י קמא ביו"ד סי' צ' מה שמתמה על המ"א שלא מצא זה בסוגיא שעוברין על נפל בל"ת. ועיין מחה"ש שישב זה בטוב:

אמנם גם לדברי הג"מ דנפל א"צ קבורה ע"כ לומר דלא שייך בזיוני במי שלא ראה השמש (וגם להנשארים אין שייך בזה בזיוני) אבל באבר הרי מוכח מהא דב"ק (דף פ"ה) דאיכא בושת להחי במה שיהי' בשרו מונח הפקר כדומן ע"פ האדמה. כ"ש באבר שלם. וא"כ נפלא בעיני דעת השבו"י שהביא מהא דב"ק להוכיח דא"צ קבורה. הא כל עיקר טעמא דקבורה אפשר מטעמא דבזיוני הוא וכדאיתא בסנהדרין וכמ"ש הוא עצמו שם:

מיהו נראה ראיה מפורשת להשבו"י מכריתות פ"ג מ"ח ע"ש דאיך מותר משום מיאוס לבטל מצות קבורה דהא לא יוכלו לטמאות עצמו משום פסח. ואפשר לדחוק קצת דמיירי שקוברו ע"י עכו"ם. דאל"כ יהיה מכשיל לעושי טהרה שמא יגעו בהאבר וצ"ע:

עכ"פ איך שיהיה הדין לענין מצוה לקוברו אם הוא מטעם מצוה. או כדי שלא יוכשלו בטומאה כמו הא דנפל לדעת הג"מ שא"צ קבורה. אין ראיה מהא דכתובות לנ"ד כלל. דודאי י"ל דזה הוי נייחא דנפשיה שיהיו עצמותיו נאספו יחד. דהא מותר לפנות מקבר אל קבר אבותיו. אף שהוא לא ציוה ע"ז אמרינן דודאי ניחא לאדם בזה. כ"ש לקרב עצם אל עצמותיו בעצמו (ואף שיש לדחות קצת דהתם הטעם שיהיו הרוחות קרובים זל"ז) וכמו שאנו רואין מחכמי המערב שהקפידו על שינים כמו שהביא בעיקרי הד"ט. ומה שהביא שם לדחות זה בשם ספר יוסף אומץ. מהא דר' יוחנן דאמר דין גרמא דעשרה בור ופי' הערוך דהוה שן. לא אבין הדחוי' דמי יודע אם בעת פטירת ר"י לא ציוה להניח השן בקבר בנו. ושמעתי ברור דהנו"ב בעצמו (אם כי סובר דאין מצוה בקבורתו) בא לאחר הסתלקותו לבנו הגאון מהר"ש שיניח לו השן שמונח באוצר הספרים שלו בקברו. והגאון מהר"ש מצא השן בדרך נפלא. כן שמעתי. ועיין בהס"ח בהמעשה דרס"ג שציוה להניח עצם מהמת בדם הקזה של בנו ובלע העצם כל הדם משום שהם גוף אחד. הרי דשייך עצם אב עם דם בנו ומרגיש בזה. כל שכן בעצם מעצמיו:

על כן לענ"ד לא מצאתי טעם למנוע אביו אם רוצה להניח האצבע בקברו דייקא. דנראה יותר דזה יהיה גם נייחא דנפשיה. וכמו שכתב גם מעלתו. אך באופן שלא יוליך אותו עם הבאן שלא יטמאו כהנים בזה. ואסיים בשלום להם ולנו ולכל ישראל ויתברך בחיים ושלום עד העולם. ידידו דורש שלומו באהבה מרדכי דוב באאמו"ר הרמ"ז זצ"ל. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה