עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן צד
ע"ד שאלתם אשר מצאו בעזרת ביהמ"ד שלהם שהוא סמוך ונראה לביה"ח ומצאו שם חמשה קברים מונחים כפי מנהג ישראל מה הדין בזה. הנה אנכי איני מופנה לעיין בענינים עמוקים ובפרט בעניני טו"ט אשר ע"ז אמרו בארבעה לא מצינא וכו':
והנה בתשו' חו"י בסוף נדפס תשו' הגאון מהרד"א במעשה כזה. אמנם ההיתרים שבשם אינם עולים כאן. דהתם הוי ההיתר שמתחלה מה שמצאו פינו ממקומו ולא מצאו הג' ביחד ע"ש. ועוד שמצאו מונחים שלא כסדר ישראל ע"ש. וגם הי' עדות מסל"ת שנהרגו במקום זה ישמעאלים ע"ש. וכ"ז לא שייך כאן ובפרט שהביהמ"ד מתחלה הוא סמוך ונראה לביה"ח של ישראל ואדרבה איכא הוכחה מזה שמתחלה מימים קדמונים הי' מקום זה לשכונות קברות של ישראל וגם במקום זה היו קברות ישראל ובזה אין לדון גם מטעם שאצלינו רוב עכו"ם. דהוי בעיר שרוב עכו"ם ושוק ישראל דהולכין בתר רובא המצוים. וכאן ודאי הביה"ח הישן משנים רבות מסתמא לא הי' מצוי אצל קברות עכו"ם. וכאן מצאו הה' קברים ביחד והוא שכונת קברות. אך יש כאן לדון מדין קבר המזיק שהוכיח שם הגאון בזה דאפי' מצאו ג' מצוין אנו לפנות אותן. והוכיח זה מדברי הב"י סי' שס"ד ע"ש. אבל באמת גם מזה אין ראי' לנ"ד. דבכ"מ כ' להדיא דבקבר המזיק דינו כמו קבר הנמצא ע"ש. ובאמת גם בקבר הנמצא דמקומו טמא כ' הכ"מ לפרש דמיירי במצאו ג' ולכך מקומו טמא וצריך לבדוק כל הסביבה ע"ש. אך ע"ז כבר דקדק הגאון הנ"ל מתחלה בהתשו' דהוא נגד הגמ'. ומפרש ד' הרמב"ם והכ"מ דמיירי בבדק ופינה. דאח"כ כשנמצא קבר הג' מותר ג"כ לפנות אותו ומקומו טמא שצריך בדיקה אם נמצא שם עוד מערות ע"ש. ולפ"ז גם בקבר המזיק דדינו כקבר הנמצא. ומ"ש הב"י דמיירי במצאו ג' היינו ג"כ בבדק ופינה ולא מצאו הג' ביחד. ובזה מותר לפנות. ומ"מ מקומו טמא. ומזה הוכיח הגאון הנ"ל שפיר לענין דין ומעשה שהי' אצלו. אבל במצאו ג' קברים ביחד. גם בקבר המזיק י"ל דאסור לפנותם כמו בקבר הנמצא ואין חילוק בזה אלא דבקבר המזיק לא איכפת לן מה שנקבר מדעת בעל השדה ומותר לפנותו. אבל מ"מ אין זה אלא בקבר יחיד. ומ"ש הב"י במצאו ג' היינו בבדק ופינה. וכמו בקבר הנמצא שמוכרחים אנו לפרש כן ד' הכ"מ. וכן מוכח לשון קבר המזיק. דמשמע דלא מיירי רק בקבר יחיד. וכמו שהוכיח כן הגאון לענין קבר הנמצא. אבל במצאו ג' קברים ביחד שהוא ודאי שכונת קברות אין לנו ראי' כלל שמותר לפנות משום שמזיקין הרבים:
והנה בסי' שע"ב מבואר דמותר לכהן לילך בביה"פ במקום מצוה ע"ש. וכ' הט"ז שם אבל לא על הקברות אפי' לדבר מצוה. משום דהאידנא כולם סתומים ויש בהקברות חלל הרבה ע"ש. וזה הוא כשיטת התוס' והרא"ש דכל שאין בו פותח טפח להיות פתוח שיצא הטומאה. מה שיש בתוכו חלל טפח מיגרע גרע. דבזה מטמא אפי' שלא כנגד הטומאה. וכמבואר בפ' המוכר פירות ובברכות (ד' י"ט). אבל לדעת רש"י ורמב"ם וראב"ד כל שאינו טומאה רצוצה ויש בתוכו חלל טפח אף עפ"י שהוא קבר סתום מכל צד אינו מטמא ד"ת. ועי' בפנ"י שהאריך שם בברכות להוכיח כדעת רש"י ורמב"ם. ושכ"כ התו' עצמן בע"ז פ' כ"ה. ולפי"ז גם בקברות שלנו קאי האי דינא דראב"צ דבכל ענין מיירי אפי' בכל ארונות שלנו. ואפי' בקברים שלא בכוכין אלא בסתם קברים שהם בקרקע ממש וסתומים מכל צד ע"ש. ולפי"ז הנה אף שמשום מצוה שבאים להתפלל אין להתיר כיון שיש ביהכ"נ אחר שיכולין לבוא לשם. מ"מ לשיטה זו הנה אם אכתי יש מקום בביהמ"ד לעבור בו כהנים ולא ילכו ע"ג הקברים הנמצאים. י"ל דבזה מותר אפי' שלא במקום מצוה. דאע"ג דהדין דצריך לבדוק כל סביבות הקברים אולי נמצאים שם עוד קברים. אבל מ"מ אינו רק ספק. וא"כ איכא ס"ס בדאורייתא וס' א' בדרבנן. דלמא אין בסביבות הקברים שום קבר אחר. ואם יש שם קבר ע"פ רוב איכא בו חלל טפח ומותר מה"ת לעבור ע"ג דחוצץ בפני הטומאה. ואף דמדרבנן אסור גם באיכא חלל טפח. אכתי נשאר ס' א' דלמא אין שם קבר אחר. ועי' ברמב"ם פי"ב מט"מ הל"ו שכתב הואיל ויש שאין שם טפח גזרו על כל הארונות שאינן חוצצין ושיהי' המהלך ע"ג הארון כנוגע במת או בקבר עכ"ל. משמע דהגזרה דרבנן הוא לענין טומאת מגע אבל לא לענין טומאת אוהל שנאמר שגם אותו שיש בו חלל טפח מטמא באוהל כמו אותו שאין בו חלל טפח דהוי טומאה רצוצה ובוקעת לתוך הבית ומטמא כל הבית. וא"כ לענין טומאת אוהל ניזל בתר רובא ואין כאן איסור רק לעבור ע"ג הקברות דעכ"פ איכא גזרה דרבנן. ואין להתיר אם יש דרך אפי' במקום מצוה. מ"מ אם איכא עוד ס' דלמא אין שם קבר במקום שעוברים י"ל דבכל גווני מותר דאין כאן רק ס' דרבנן. והא דצריך בדיקה י"ל דהוא משום כיון שאפשר לברר אין לסמוך על ס' דרבנן. וגם נ"מ לענין מקומו דאסור בהנאה. משא"כ כאן דכבר יש בנין הבהמ"ד והבדיקה קשה:
אמנם לדעת תוס' ורא"ש וטור דבעינן דוקא שיהי' בארון פותח טפח אבל בסתום מכל צד מיגרע גרע והוי כבוב הקמור דהבית טמא. ודאי אצלינו שכל הקברות סתומים מכל צד אין להתיר כאן. ומ"מ למ"ש הש"ך סי' שע"ב סק"ב י"ל דגם בנ"ד אין כאן רק טומאה דרבנן. ובזה יש לצדד להתיר במקום מצוה. ואולי גם זה מיקרי מצוה להתפלל במקום קביעות. וגם דבלא זה יהי' הבהמ"ד חרוב ופנוי מאין בוא להתפלל בתוכו ועי' במ"א סי' שמ"ג ס"ק ב' מה שהשיג על הש"ך. ועוד י"ל דאיכא ס"ס שמא עכו"ם ושמא הלכה כהראב"ד וסמ"ג דמותר לכהנים לטמאות בזה"ז. ויש להאריך ואין כאן מקומו. ומ"מ נראה תקנה לכל הדעות שיעשו הגשר של הבהמ"ד שיהי' תחתיו חלל פותח טפח ויעשו בשם נקב לחוץ שיהי' ביציאתו פותח טפח דאז הוי ממש כבוב הקמור. ובזה הבית טהור אפי' מטומאה דרבנן. דגבי בוב ובית ליכא גזרה. וכמבואר בתוס' פ' המוכר פירות ובפנ"י ברכות שם ע"ש. וכ"ש שיש לעשות גשר ע"ג גשר שיהי' בין זה לזה ג"כ חלל טפח ופתוח לחוץ בפותח טפח והוי ככיפה ע"ג כיפה שנעשה בחצרות שבירושלים. ושוב אין כאן מיחוש כלל. ומה שאפשר שתחת הכותל שבבנין יש עצם הא זה הוי כטומאה רצוצה דאין מטמא מן הצד. וגם אפשר שהכהנים ירחיקו עצמם מן הכתלים. וצריך שיעשו גשר כזה גם מבחוץ לבהמ"ד בכל הצדדים כדי שלא יהי' מה שיוצא מן הגג לאוהל ויכניס טומאה דרך חלון או הפתח וגם שתחת המפתן של הפתח יהי' תחתיו חלל טפח ויהי' פתוח לחוץ שיהי' ביציאתו טפח. כל זה כתבתי בחפזי. ומכל מקום מסתפינא מפלפולו של הגאון מהרד"א בתשובת חות יאיר שלא הזכיר תקנה זו כלל. על כן אין אני כותב זה להלכה כלל. ויבוא הדבר לפני גדולים. סליק: