עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן צג
הנה בדין קבר סתום עי' בחת"ס חיו"ד סי' ש"מ מבוארים השיטות בזה. והנלע"ד י"ל דדעת רש"י וראב"ד אחת הוא. אם כי ברש"י לא נתבארו הג' מדות שביאר הראב"ד הוא משום דרש"י פרשן הוא ולא פסקן ובזה לא יוקשה עליו קושי' התוס' ברכות (ד' י"ט). והנה לשיטתם ביש בו חלל טפח לבד הטומאה אין מטמא באוהל רק במגע. וכן כתבו התוס' לשיטת רש"י בב"ב (ד' י"ב) לענין בית ופרץ פצומין דמטמא ובאין בו חלל טפח הוי טומאה רצוצה דבוקעת ועולה ואינה מטמאה רק כנגד הטומאה. מיהו כנגד הטומאה מטמא באוהל. וא"כ יש בכל אחד קולא וחומרא. דבאין בו חלל טפח טהור בנוגע מן הצד ומטמא באוהל כנגד הטומאה. וביש בו חלל טפח אינו מטמא באוהל אבל מטמא גם בנוגע מן הצד. וביש בו חלל טפח והטומאה ממעטת החלל טפח מטמא במגע מכל צד ובאהל משום דכמלא טומאה דמי'. וזה הוי קבר סתום לפי מה שביאר הראב"ד. אך קצת קשה לפ"ז למה הוצרך הגמ' לומר טעמא דגזרו בארונות ביש בו חלל טפח אטו אין בו חלל טפח. הא כיון דבמגע בכל גוני טמא מה"ת הרי למ"ש רש"י בב"מ (די"ב) גבי בית ופרץ פצומין גזרו אפי' ד' אמות סביביו כ"ש על הארון. אך י"ל שלענין טומאת כהן מה שאין מוזהר מה"ת לא גזרו בזה אפי' מדרבנן. והתם גבי ארונות לענין טומאת כהן נאמר ולפרש"י בגולל ודופק דהיינו צדדי הארון וכיסוי שהמת בתוכו. אך גבי בית שפרץ פצומין דדינו כקבר. א"כ הכתלים וגגו המה גולל ודופק דמטמאים גם באוהל וגזרו חז"ל יש בו פותח ז טפח אטו אין בו וזה דוקא בקבר או בבית וארון שהם כעין קבר לא בשאר חלל טפח וכמ"ש החת"ס יע"ש:
שיטת ריב"ם הובא בתוס' ב"ב (דק"ב) ד"ה ורומן ז' ור"ש הובא בתוס' נזיר (ד' כ"ג ע"ב) דקבר סתום אינו רק בחלל טפח אלא שהוא סתום מכל צד ומטמא קבר סתום באוהל ובנגיעה. ולשיטת ר"ת דהיינו ריב"ם הובא בתוס' ברכות (די"ט) כהן מוזהר בזה אף שאין הנזיר מגלח עליו. מיהו לשיטתו יש קולא דכהן בזה"ז אין מוזהר וכמ"ש הסמ"ג בשמו הובא בש"ג הל' טומאה וכדעת הראב"ד בהל' נזירות. ובאין בו חלל טפח לא הוי רק טומאה רצוצה דבוקעת ועולה ואינה מטמאה באוהל ובנגיעה רק כנגד הטומאה:
שיטת ר"י בתוס' ב"ב שם דקבר סתום הוי אפי' אין בו חלל טפח ומטמא אפי' שלא כנגד הטומאה אלא דסובר דאין בכלים דין קבר סתום:
שיטת הרמב"ם כהריב"ם אלא דבהא סובר כר"י דאין בכלים דין קבר סתום ובהכי מיירי הא דמדלגין ע"ג ארונות דהוי של עץ דדין כלים עליהם עי' ברמב"ם פי"ב מהט"מ. ולא מיקרי קבר סתום לדעת הרמב"ם אלא כשהוא בנוי וסתום עי' רמב"ם פ"ב מהט"מ. אבל כשאינו דרך בנין לא הוי קבר סתים. ועי' רמב"ם פרק ו' שם הלכה ח'. ועי' רמב"ם פ"ב שם דקבר בנוי וסתום מטמא מה"ת. אבל גולל ודופק ושאר טומאות מד"ס שאין הנזיר מגלח עליהן:
והנה הרמב"ם בפ"כ מהט"מ ה"א וה"ו כ' דאין אוהל בתוך אוהל מונע הטומאה לצאת. וכ"כ הר"ש בפ' ט"ו מ"ד, דאין חציצה לטומאה מידי דהוה אכלי חרס ומוקף צמיד פתיל. והראב"ד השיג בזה על הרמב"ם שם דהטעם בזה הוא רק משום סוף הטומאה לצאת. ולכאורה י"ל דזה תלוי בזה אם נאמר דאין בכלים דין קבר סתום שפיר יש ראי' מכלי חרס ומוקף צמיד פתיל. אבל אם יש בכלים דין קבר סתום א"כ אין רא' מכלי חרס ומוקף צמיד פתיל דאולי שם נחשב זה לקבר סתום. מיהו לדעת הראב"ד אף שיש בכלים דין קבר סתום מ"מ לשיטתו כשיש חלל טפח לבד הטומאה שוב אין עליו דין קבר סתום. א"כ הוי ראי' מהא דכ"ח דמיירי בכל גוני וע"כ לשיטתו גם בכ"ח הוי הטעם משום סוף הטומאה לצאת ובהא דסוף הטומאה לצאת אי הוי דאורייתא או דרבנן עיין בב"י סי' שע"א שהביא פלוגתא בזה. ובתשו' סמא דחיי סי' כ' האריך להוכיח דלכ"ע הוי רק דרבנן. ואין כהן מוזהר בזה. ובתשו' רלב"ח האריך להוכיח דטומאה רצוצה דבוקעת ועולה אם יש למעלה אוהל אין מתפשטת יותר ואינה בוקעת משם ולמעלה וע"כ לחלק בזה למ"ש הרמב"ם דאין אוהל בתוך אוהל מונע הטומאה מלצאת. דשאני ברצוצה. ומכ"ז נראה דלפי שעתה בזמנינו אינו רק קבר קרקע ואינו דרך בנין אף שהוא סתום. ועל הקבר העמידו מחיצה תיבה גדולה הרבה ויש לה פתח סגור ופתוח. ומסוף גל הקבר עד ראש התיבה יש חלל הרבה הנה אם היא טומאה רצוצה הרי אינה יוצאת למעלה מן התיבה וכמ"ש הרלב"ח. ואם במקום הטומאה יש חלל טפח לבד הטומאה. הרי לדעת רש"י וראב"ד אין בזה דין קבר סתום ואין מטמא באוהל רק במגע. ואפי' בקבר סתום אין כהן מוזהר עליו. ולדעת הרמב"ם אין בזה דין קבר סתום כיון שאינו דרך בנין. ולדעת ריב"ם הנה אף שיש בזה דין קבר סתום. הרי לדעתו כהן בזה"ז אין מוזהר (מיהו י"ל דרק שאינו לוקה אבל מוזהר מה"ת ועי' בתשו' דבר משה שהאריך בזה ואינו כעת ת"י) ולבד זה הרי התיבה שלמעלה ודאי אין שייך בה דין קבר סתום והוא חוצץ בפני הטומאה. ואף שי"ל דאין אוהל מונע הטומאה לצאת וכמ"ש הרמב"ם בפ"כ. הרי י"ל דהוא מפני סוף הטומאה לצאת דאינו אלא מדרבנן. וגם בכאן יהי' נעשה אופן שיהי' מקום לצאת. ואפי' לדעת הרמב"ם דהטעם דאין אוהל מונע הטומאה לצאת. י"ל דאינו אלא מדרבנן. ולא גרע זה ממ"ש הש"ך סי' שע"ב. עכ"פ בציור כזה שנעשה סביב התיבה עמודים ותקרה עליהם דהוי מחיצה לשבת ולכל דבר. רק משום שהמשכת הטומאה מאוהל לאוהל ע"י הפתח. ובזה בזמן שהתיבה נעולה הרי כ' הש"ך סי' שע"ב דכשהוא סתום לכ"ע הוי דרבנן. ועי' בחת"ס סי' ש"מ. וכבר כ' התשב"ץ הובא בתשו' סמא דחיי שאם אין שם רק טומאה דרבנן יכולים כהנים ליכנס להתפלל משום כבוד השכינה כמו שהקילו בענין ארונות. ורק צריך ליזהר שיהי' סתום. ולא במנעול של ברזל. סליק: