אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן צ

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן צ

סימן פט

קודם פסח העבר בערך ב' או ג' ימים מסרה לי בתי מ' יוכבד מאתו תשובה א' בענין ס' בכור והנחתי אותו על חוה"מ לעיין בדבריו. והנה עיינתי ומאוד נהניתי מפלפולו הנעים. ולענין הדין יפה הורה כי כבר הכריע כן בתשובת מ"ב וש"פ דכל שתופס העכו"ם בידו הבהמה עד שישלם לו המעות מיקרי יד עכו"ם באמצע אפילו אם יהי' על ידי אלמות. כ"ש אם גם דינא דמלכותא כן. אך בפלפולו יש לי עיון במ"ש להתיר משום ס"ס ספק שמא אין כסף קונה בעכו"ם. וספק שמא אין מקצת כסף ככולו ואינו קונה רק כנגד מעותיו:

והנה הרמב"ן והר"ן פ' השוכר א"ה הביאו מהירושלמי שבדבר בע"ח שאינו ראוי ליחלק גם רחב"י שסובר מעות כנגדו קונה. מודה דקנה הכל. ודעתם דאין בזה או קנה הכל או לא קנה כלל. והיינו היכא דעייל ונפיק אזוזי. ומ"ש הב"י מדברי הר"ן אבל יש חולקים דבדבר שאין בו חלוקה קנה הכל. נראה דקאי באם עייל ונפיק אזוזי. אבל הר"ן וש"פ לא סברי כן אלא בדעייל ונפיק אזוזי לא קנה כלל. וכן נפסק הדין בסעיף י"ז ומה שלא הביאו זה החילוק בדלא עייל ונפיק אזוזי בדבר שאינו ראוי ליחלק. היינו משים דבכה"ג לדידן קנה הכל אפילו בראוי ליחלק. וכמו שפסק בסעיף י'. אבל מ"מ הרי מבואר בירושלמי דהיכא דלא עייל ונפיק אזוזי בדבר שאינו ראוי ליחלק דהיינו בפרה, אין בזה חילוק שלא קנה כלל. ואף דהטור הביא בשם הרמב"ם דאין מחלק בזה. כבר כתבו הפוסקים האחרונים דהיכא דרוב הפוסקים לא סברי כוותי' אין זה נכנס בס"ס. ועי' בקו"ה במ"י. ובאמת מה שהצריך בש"ע אדמו"ר ז"ל גבי בכור גם כ חיוב ע"ק. הנה שם מיירי שנותן הערבון בפירוש לקנות בזה כל הבהמה (ונראה דזה כשיטת רש"י) ובערבוני יקן כתב הר"ן דאין חילוק בין דבר הראוי ליחלק או לא. ומ"ש שם מתחלה דאין מועיל בזה זקפן עליו במלוה. מוכח דקאי גם על נותן מקצת דמים בתורת פרעון דזה דוקא כשזקפן עליו במלוה. דאז י"ל בהקני' הוא במלוה. אבל בלא זקף עליו במלוה רק דלא עייל ונפיק אזוזי דבזה בדבר שאין ראוי ליחלק י"ל דכ"ע מודים דמקצת הכסף ככולו וכמבואר בירושלמי. וגוף תשו' שא"י לא נמצא אצלי ע"כ אבקש ממך לבאר לי דברי השא"י בשם כדי שיובן דעת קדושים ודברי הש"ע. ומ"ש כ"ת דמה שתפס העכו"ם הפרה הוי כעייל ונפיק אזוזי לא ידעתי מאין לו דמ"מ הוא אין צריך למעות אלא שאין רוצה להאמין לישראל. ומ"ש כ"ת דכיון שנתן עכו"ם בסתם ולא פי' בהדיא שיקנה בזה כל הפרה א"כ אפילו לא עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו כמבואר ברמ"א. הנה זה מיירי רק בעירבון והיינו שאמר שאם יחזור מהמקח יאבד העירבון לשיטת התוספות. או לשיטת רש"י שאמר שבזה נקנה הכל. שזה ודאי אינו נותן על תורת פרעון. וכמ"ש הר"ן. אבל מסתמא משמע מש"ס שאינו רק מקצת דמים על תורת פרעון. ואף שבנתיבות כתב דמתוס' משמע דאפילו בסתמא אפשר דהוא מ"מ בלשון זה ערבוני יקן. אבל סתם מה שנותן עכו"ם אחר גמר המקח נראה דאין זה אלא בתורת מקצת דמים על פרעון. ובעיני הי' אפשר לומר חילוק דאם אמר בלשון האנד געלד זה הוי לקיום המקח וכמו קיום המקח בתקיעת כף. וזה הוי כלשון ערבון. ואם אמר אדיראף או עגו"ם הוא על תורת פרעון (ועי' ברש"י שמפרש כן בלשון ליטיין) ולשון עכו"ם זאדאטיק א"י איך לפרש. ומ"ש כת"ר על הא דמהרי"ט אלגזי לענין חזקת ממון בעכו"ם שתלה בפלוגתא אי גזל עכו"ם מה"ת. וכתב כ"ת דאם נאמר דחזקת מ"ק הוא מסברא בזה לא איכפת לן אפילו אין לו חזקה אלימתא. הנה לדעתי לכאורה הסברא בהיפך דאם נאמר בזה רק מסברא שאין להוציא דבר מרשותו של אדם הוי' זה כמ"ש הממע"ה. וכיון שהתירה התורה גזל הרי להדיא מותר להוציא מידו בלי שום ראי'. ומה שייך בזה סברא שאין להוציא ממון מיד מוחזק גבי עכו"ם כיון שהתורה אמרה בהיפך. אבל אם נאמר דזה חזקה כמו גבי איסור דבכל ספק אוקמינן על חזקתו. א"כ גם בעכו"ם בכל ספק אוקמינן על חזקתו הראשונה. ומה שהתירה התורה גזל הוא אפילו דבר שאין בו ספק. ג"כ התירה התורה והיינו אפילו בודאי שלו. אבל משום זה לא ימנע לענין זה שגם בספק אוקמינן מה"ת על חזקה הראשונה שהוא ודאי שלו ודו"ק בזה. ומחמת הנחיצה קצרתי. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה