אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן פז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן פז

סימן פו

שאלה. באחד שהי' לו ג' ספקי בכורות בעדרו ונצרך עגל אחד בשביל חולה ליקח הריאה. ולמען היקל האיסור ציוה המורה לעשות בו מום ע"י עכו"ם קטן. ונתן הבעה"ב לבן הרועה שבעדרו שהוא עכו"ם קטן בן שמנה שנים. חמשה קאפ' וחתך האוזן ולקח הריאה ושאר הבשר נקבר. ובערך ב' שבועות בא בעה"ב לבקר עדרו והנה העכו"ם קטן הלזה רץ כנגדו ואומר לו הא לך עוד ב' אזנים אשר חתכת משאר עגלים שהמה הספק בכורים ותן לי עשרה קאפ' ואתה תקח ממון הרבה בעד זה אצל האיש הצריך לרפואה. מה דינם של הספק בכורות:

תשובה. הנה הרמ"א באה"ע גבי סירוס פסק דאפילו לא הערים הישראל והעכו"ם עשה מעצמו בשביל טובת הישראל קנסינן ליה והוא כדעת רש"י ורא"ש בב"מ. אבל הג"א בשם א"ז כתב שם דכל שלא הי' אמירה מישראל מה שעשה לטובת הישראל לא איכפת לן ע"ש וכ"נ מתוס' שם ד"ה מחלופי' ע"ש. ונראה דהם סברי כהראב"ד דהאבעי' לא איפשטא. והא דאבוהו דשמואל הוא משום הא דר"ח. וכיון דרק מטעם לפני עור אסור. לכך דוקא אמירה אסור. אבל מה שעכו"ם עושה מעצמו ונהנה בו ישראל לא שייך בזה ל"ע. ולא איכפת לן מה שמכוין לטובת הישראל. אבל הרא"ש לשיטתו דאיפשטא האיבעי' ואין חילוק בין איסור סקילה או איסור לאו. וכמו דגבי שבת אסור גם מה שעכו"ם עושה מעצמו ונהנה בו ישראל. ה"נ גבי איסור לאו. והנה מפלוגתא זו נמשך עוד פלוגתא לגבי בכור. דהנה גבי בכור זה מבואר בגמרא לפי פי' רש"י דגם שהעכו"ם עושה מעצמו אם כיוון בזה להתיר. אסור לשוחטו על זה המום אף שלא הי' בזה ציווי מישראל וגם אינו מכירו של הישראל. ובד"מ סי' שי"ג כתב דכן משמע בפסקי מהרא"י ושם הביא דעת הא"ז ומשמע דגם הא"ז סובר כן. וכן מוכח קצת גם מהא"ז סימן תשנ"ב על האי דינא שהביא הש"ך והביא שם הסוגיא ופירש שם משום דהעכו"ם לא כיוון להתיר וכפי' רש"י וע"כ לומר להא"ז דזה לא משום שעושה אדעתא דישראל לטובתו והוי כמו שציוהו. דזה לא אמרינן גבי איסור לאו אפילו במקום שאסור האמירה כמו גבי סירוס דאיכא איסור בהאמירה משום ל"ע וכן גבי בכור אם נאמר דאמירה אסור מה"ת משום גרמא. מ"מ מה שעושה מעצמו אין מגרע מה שכיוון בזה בשביל טובת הישראל רק דהטעם דחז"ל גזרו לצורם אוזן בכור בכוונה להתירו שלא יועיל מום זה. ואין חילוק בין צרמו ישראל או נכרי. ואף דלא קנסו בנו אחריו היינו אחר מותו. וע"כ להא"ז אסור גם לאחרים לשחוט ע"ז המום שעשה הישראל אף שהם לא עברו בזה. וה"ה אם צירם עכו"ם האיסור לשחוט ע"ז המום כמו שאסרו לאחרים לשחוט ע"ז המום שעשה הישראל. אבל אם העכו"ם לא כיוון להתיר רק כיוון לטובת הישראל כמו אם סרסו לבכור שכיוון לטובת הישראל ולא כיוון להתיר זה לא איכפת לן וכמ"ש הש"ך סק"ו ע"ש. אבל להרא"ש מה שמכוין בזה לטובת ישראל הוי כמו שעושה הישראל בעצמו אפילו אם לא ציוהו. וא"כ גם אם לא כיוון להתיר רק בשביל טובת ישראל בדרך אחר כמו אם סרסו נראה ודאי דלהרא"ש אסור כיון דדמי לאו לשבת. ומ"מ י"ל דלהרא"ש גם בעשאו ישראל מותר לאחרים לשחוט ע"ז המום דלא קנסו רק לו. ועכ"פ היכא דעשאו ע"י אחרים ודאי מותר לאחרים לשחוט ע"ז המום וכמ"ש התב"ש. אבל להא"ז נראה ודאי דגם אם עשאו עכו"ם כל שכיוון להתיר גזרו שלא לשחוט ע"ז המום ואף לאחרים אסור כיון דלשיטתו מה שמכוין לטובת ישראל אין זה כלום. ע"כ מה שאסרו בכיוון להתיר הוא דזה עצמו האיסור שלא יועיל המום א"כ ע"כ גם לאחרים אסור. זה הנלע"ד. וכעת לא מצאתי גילוי באחרונים שהעירו בזה. וגם לא נתנני הזמן לעיין בזה:

ומעתה בנ"ד הנה אם נחשוב זה שהעכו"ם קטן חשב זה לטובת ישראל וכמו שאמר לו שיקח מעות הרבה בשביל הרפואה. א"כ יהי' תלוי זה בפלוגתת הא"ז והרא"ש. אך כבר כתבתי דלרא"ש אדרבה י"ל דלאחרים מותר לכתחלה לשחוט ע"ז המום. ולהא"ז כל שלא כיוון להתיר ממילא אין זה כלום:

ועוד שבכאן שתבע מעות טרחתו יש לומר דכיוון רק בשביל טובתו לא בשביל טובת ישראל ואין זה דומה להא דתינוקת וקסדור. דהתם מה שעשאו בשארי בכורות הוא בכוונה להתיר. וגם הרי זה עצמו הוא כוונה לטובת ישראל אבל כאן טובת עצמו דרש והוי ספק באיסור דרבנן ובזה כתב התה"ד להקל. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה