עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן פד
שאלה. יהודי אחד עלל עליו עכו"ם שמגיע לו ממנו מעות ולקח אתו עכו"ם אחר וילכו שניהם אל היהודי ולקחו מאתו פרה אחת בחזקה. ובעבור זה שעזר העכו"ם האחר להעכו"ם המעליל מכר לו את הפרה וקיבל העכו"ם המעליל מהעכו"ם האחר המחיר בעד הפרה. ויגש היהודי את משפט הגזלה אשר עשו לפני הערכאות. ונמשך הדבר עד שנתיאש היהודי לגמרי מהבהמה. והבהמה נתעברה וילדה אצל העכו"ם והיא היתה מבכרת. ואחר משך שנה וחצי יצא משפטם שמוכרח העכו"ם להחזיר הבהמה להיהודי. עתה מה הדין של הולד אם יש בו קדושת בכור או לא:
תשובה. בעובדא זו יש לחקור ב' חקירות. א' מה שנתעברה וילדה אצל העכו"ם אי הוו שינוי. ב' מה שמכרה לעכו"ם הב' אם זה נחשב שינוי רשות. ומקודם נדבר בחקירה הב'. בחו"מ סי' שנ"ג מבואר הפלוגתא שבין הרמב"ם והרמב"ן אם מועיל שינוי רשות קודם יאוש. דלהרמב"ן שהוא היש חולקין אין מועיל. וא"כ לדבריו אין לחקור בזה כלל. רק להרמב"ם דמועיל יש לחקור בנ"ד אם מה שמכרה עכו"ם הא' להעכו"ם הב' אם מיקרי שינוי רשות. דהא י"ל דשני העכו"ם היו הגזלנים על הבהמה דהא שניהם יחד לקחו הבהמה וליכא כאן שינוי רשות דהא לשניהם באיסורא באה והו"ל כפקדון בידם. והגזלה ברשות הישראל. או דאפשר לומר כיון דהעכו"ם הב' לא הלך רק לעזור לתפוס בחוב עכו"ם הא' ולא ידע דבעלילה בא על הישראל ולא נתכוין לגזול את הישראל. א"כ לא מיקרי גזלן ע"ז ושפיר מיקרי שינוי רשות בידו. אך באמת נראה דזה לא מיקרי שינוי רשות כיון דמ"מ אותו העכו"ם לקח הבהמה מרשות הישראל עצמו. דהנה טעמו של הרמב"ם דמועיל יאוש אחר שינוי רשות. אף דבאיסורא בא לידו נלע"ד די"ל על פי מ"ש בש"מ לב"מ (ד' כ"ו) לחלק לענין אבדה. וכ"ת וכו' וכשנתיאשו בעלים ממנה לא היתה עומדת ברשותם כלל ולפיכך יאוש מפקיע מהם עכ"ל. וכעין סברא זו יש לחלק כאן ג"כ דודאי הא דיאוש אינו קונה הוא משום דחשבינן רשות גזלן כרשות בעלים וכאלו עומד ברשותם וכמו שאמרו בב"ק (ד' קי"א ע"ב) רצה מזה גובה רצמ"ג דכל כמה דלא נתיאשו הבעלים הוי כאלו עומד ברשות דמרי' והוי כאלו נטלו מבית הבעלים ואין יאוש מפקיע ממונו של אדם שהוא ברשותו. ושאני גבי גזלה דאבדה דאמרינן בזה שהוא כאלו מונחת בקרקע ומועיל יאוש משום אבדה וכמ"ש במלחמות. אבל היכא דכבר הוי שינוי רשות מיד הגזלן. הגם שעדיין ממונו של נגזל הוא מ"מ כיון דזה לא הוי כידו ורשותו של בעלים א"כ הגזלה אינה ברשותו. ובזה מועיל יאוש להפקיע מהם ודו"ק. אבל כאן אם תפס העכו"ם בשביל חברו מ"מ הרי הוא עצמו נעשה שומר עליה עכ"פ כדין המלוה על המשכון וכיון שהוא עצמו נכנס בגדר שומר להתחייב בפשיעה עכ"פ. הרי הוא כאלו הוי ברשות הישראל ואינו מועיל בזה יאוש להפקיע ממונו של אדם כשהוא ברשותו. ואף שנתמעט אצל עכו"ם דין שומרים מ"מ היינו רק לענין שבועה ושאר ענינים. אבל מ"מ הוי יד שומר כיד בעלים:
אמנם החקירה הא' מה שנתעברה וילדה אצל העכו"ם אי הוי שינוי. בזה יש דעות מחולקות דהנה דעת הרמב"ם דלידה וגיזה לא הוי שינוי. ואם לא נתיאש מחויב להחזיר הבהמה והולדות. מיהו אם נתיאש ואח"כ ילדה או גזזה קנה הולדות והגיזה מפני תקנת השבים. ולענין גוף הבהמה משמעות הרמב"ם והה"מ דכיון דליכא שינוי בגוף הבהמה מחויב להחזיר וכ"כ הש"ך שם סי' שנ"ד. אבל הסמ"ע כתב דבלידה וגיזה דקנה מפני תקנת השבים. גם גוף הבהמה אין צריך להחזיר יע"ש. ודעת הרא"ש דבלידה וגיזה הוי שינוי בגוף הבהמה וקנה מד"ת את גוף הבהמה ולדעת הרא"ש אפי' נתעברה לחוד הוי שינוי. והראב"ד בהשגות כתב ג"כ דלידה וגיזה הוי שינוי אלא שלמ"ש היש"ש יש להסתפק בדעת הראב"ד. וי"ל דדוקא בגזל פרה מעוברת וילדה הוי שינוי דמעיקרא גופא מליא והשתא גופא סריקא. ומה שתתעבר עוד הוי פנים חדשות והוי שינוי שאינו חוזר. אבל גזל פרה ונתעברה וילדה דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא. ומה שנתעברה הוי שינוי החוזר. שאינו קונה מד"ת. ודעת הרמב"ן במלחמות דלידה וגיזה לא הוי שינוי בגוף הבהמה. רק בגוף הולדות והגיזה הוי שינוי. וקונה מד"ת. וכ"כ הנ"י בשם רבו של רא"ש דהשתא נולד והוי שינוי שאינו חוזר יע"ש:
ומעתה בנ"ד הנה לכל השיטות זולת לדעת הרא"ש י"ל דאינו מועיל להוציאו מקדושת בכור דלדעת הרמב"ם פשיטא דלא קנה. אף דכאן נתיאש הישראל. דהרי לדעתו לא הוי שינוי. רק אם הי' גם יאוש קונה מפני תקנת השבים ואצל עכו"ם לא שייך תקנת השבים דתקנתא לעכו"ם לא עבדינן. וא"כ לא קנה כלל הולדות והבהמה אף מדרבנן. ואף אם הי' קנין מדרבנן יש להסתפק אם מועיל להפקיע קדושת בכור מה"ת. ולדעת הראב"ד כבר כתבתי מה שיש להסתפק בדעתו. ואפשר בנ"ד לדעתו לא הוי שינוי ולדעת הרמב"ן דקונה גוף הולדות מה"ת יש לדון בדבר דהנה בחולין (ד' ס"ט) פליגו ר"ה ורבה ביצא שליש ומכרו לעכו"ם דלר"ה הוי קדוש. דאף דלא הוי לידה עד אח"כ. איגלאי מלתא למפרע דהוי קדוש ולרבה לא הוי קדוש ע"ש. והנה בזה דלידה הוי שינוי. יש להסתפק אם דוקא בנולד כולו. או הוי השינוי בתחלת לידתו. דמ"מ נשתנה מכמות שהי'. ובשינוי זה קונה קמא קמא שנולד. ואם נאמר דדוקא בנולד כולו או רובא ככולו הוי שינוי. א"כ לר"ה הא פשיטא די"ל דהוי קדוש. דהא אף בקדם קנין העכו"ם לקדושת בכור אמר איגלאי מלתא למפרע. כ"ש כאן דקנין העכו"ם וקדושת בכור חיילו ברגע אחת ביציאת רובא. אלא אפי' לרבה י"ל בזה דהוי קדוש. דדוקא התם דמכאן ולהבא קדוש א"כ כבר חל קנין העכו"ם קודם שיצא רובא. והוי כמו שמכרו במעי אמו. וכמ"ש רש"י ז"ל. אבל כאן הרי ברגע זו שחל הקנין העכו"ם חל נמי קדושת בכור שאינו נפקע. ואפשר לומר להיפך דכאן לכ"ע לא הוי קדוש דא"ל דכשחייל קדושת בכור וקנין עכו"ם בהדי הדדי לא חייל קדושת בכור. ור"ה דס"ל התם דהוי קדוש הוא משום דס"ל דלמפרע קדוש. נמצא דחל קדושת בכור קודם קנין העכו"ם לא חל קנין העכו"ם משום דמסר לו דבר שאינו שלו. אבל כאן בשעה שחייל קדושת בכור ביציאת רובא ממילא נמי חל קנין העכו"ם משום שינוי וא"כ נאמר דהוי יד עכו"ם באמצע דכיון דבעת שנולד הוי ממילא קנוי לעכו"ם וא"א לחול עליו קדושת בכור. אמנם אם נאמר דהשינוי הוא בתחלת לידתו וגם נאמר דכשחייל קדושת בכור וקנין עכו"ם בהדדי לא חייל קנין העכו"ם נמצא דבנ"ד מפלגי ר"ה ורבה. דלר"ה דלמפרע קדוש ונמצא דאף דקנין העכו"ם הוא בתחלת לידתו וקדושת בכור הוא ביציאת רובא. הא אמרינן דאגלאי מלתא דלמפרע קדוש וחייל קדושת בכור נמי בתחלת לידה לכן לא חל קנין העכו"ם. ולרבה דמכאן ולהבא הוא קדוש נמצא דלא קדוש עד שיצא רובא וקנין העכו"ם כבר חל בתחלת לידתו על אותו מקצת שיצא. והרמב"ן עצמו פוסק כרבה ולדידן הלכה כר"ה:
ולכאורה יש להביא ראי' דכשחל קדושת בכור וקנין עכו"ם בהדדי לא חייל קנין העכו"ם וחייל קדושת בכור מתמורה (ד' כ"ה) דאיבעי' התם אם אמר עם יציאת רובא הוא עולה אי הוי עולה או בכור. בכור הוי משום דקדושתו מרחם:
או עולה משום דכליל. ופרש"י שכן קדושת בכור חלה על כל הבכורות דעלמא מרחם. נראה מזה כיון דכל הבכורות חייל עלייהו שם בכור. אף זה דיש עליו קדושה אחרת אמרינן דחייל עליו שם בכור כמו כל הבכורות. וא"כ כ"ש כאן דנאמר דחייל עליו שם בכור מרחם קודם שחל קנין העכו"ם עליו רק דהתם יש סברא שיהי' עולה שכן כליל. וכאן ליכא סברא להיפך. אך יש לדחות ראי' זו דהא התם באמת מסקינן מטעם אחר דהוי בכור משום דדברי הרב וכו' מי שומעין אבל כאן הרי התורה אמרה דכל דאיכא שינוי מעין שגזל קונה וא"צ לדבריו ושתיהם הם דברי הרב:
והנה זה ודאי אם נאמר שכבר חל קדושת בכור אין מועיל מה שהי' שינוי ביד העכו"ם ויקנה בהשינוי משום דכל מקום דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ו) למ"ד יאוש כדי קנה דקרבנו ולא הגזול בא למעט אם גזל קרבן דחברי'. ופרש"י דאפליגו אחר יאוש משום דכל מקום דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. וה"ה אם נשתנה ביד הגזלן הוי כמו נשתנה ביד הקדש:
וא"ל דדוקא לענין יאוש בלחוד ממעטינן דכיון דהוא ברשות הקדש לא הוי יאוש משום דלגבי דעת גבוה ליכא יאוש. אבל בשינוי דקונה אף בלא יאוש אף שהוא עדיין ממון בעלים קודם יאוש. מ"מ כיון דנשתנה קונה הגזלן. גם בהקדש כן כשנשתנה יצא מרשות הקדש. דבאמת האי טעמא דהוא ברשות הקדש אמרינן בכ"מ וכמו גבי שומר אף דגנב מבית השומר קרינן בי' וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש משום דבכל מקום שהוא הוי ברשות הקדש. וא"כ עיקר הטעם גם כאן הוא משום דכיון דהוי ברשות הקדש א"א שיקנה הגזלן ולא משום דלא הוי יאוש. וה"נ בנשתנה ברשות העכו"ם הרי הוא כמו שנשתנה ברשות הקדש וכמ"ש. ועוד דכאן לא נשתנה כלל מרשות הקדש דההקדש לא חל אלא בשעת לידה. ואחר הלידה הרי ליכא כאן שינוי בגוף הולד:
אך מה שנראה לומר דאפשר מאי דחשיב לשיטת הרמב"ן לידה שינוי בגוף הולד דהוא משום שינוי השם. והוא ע"פ מ"ש בחי' הרשב"א לחולין פ' בה"מ לפרש הא דאמר ר"א מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור"י לשיטתו דלר"מ דסובר דבן חי טעון שחוטה אלמא דחשיב לי' בהמה מעליא וקרינן בי' וזבחת מבקרך וצאנך ה"ה נמי דחשבינן לה בהמה מעליא דחדשים גרמו לה לענין חלבו. וקרינן בי' חלב שור וכשב ועז. ור"י סובר דלא חשבינן לה בהמה הלכך לא קרינן בי' בקר וצאן וחלבו מותר עד שעת יציאתו מרחם. דכתיב שור או כשב או עז כי יולד עכ"ל. וא"כ לפי"ז י"ל דמה"ט קנה לי' הגזלן משום דהוי לי' שינוי השם בידו כמו בטלה ונעשה איל נמצא דלר"מ לפי שיטת הרמב"ן דלידה הוי שינוי משום שינוי השם. הרי כבר נשתנה שמו קודם שיצא מרחם אמו דהא איקרי שור. וקדושת בכור לא חל עד שיצא מרחם אמו והגם דבב"ק (ד' צ"ה) איבעי' להו לר"מ אי שינוי במקומו עומד ופי' הרמב"ן דקאי לענין גיזות וולדות ולכאורה קשה לפמ"ש הא ההולדה אין זה שינוי לר"מ דהא גם קודם שנולד איקרי שור אבל הא כתבו שם בתוס' ד"ה בולדות דבבן ח' לכ"ע אין בו איסור חלב משום דבן ח' לא איקרי שור. וא"כ גם לר"מ הרי אפשר לומר דכאן הוי שינוי השם. ולר"מ באמת לידה לאו דוקא היא. ועי' בחי' הרשב"א שם. אבל אין זה מועיל לנו דהא קיי"ל כר"י וא"כ דוקא לידה הוי שינוי השם. נמצא דקנין העכו"ם וקדושת בכור בהדי הדדי קאתו. ונשאר לנו הספק שנסתפקנו אי הקנין חל או הקדושה חלה:
אמנם לדעת הרמב"ן בלא"ה נראה דאין לספק בנ"ד דהא ודאי הוא סובר דר"פ דאוקמא אפי' בלא ילדה דהוי דגזלן איירי אפי' קודם יאוש. דבפ' המפקיד אוקמי פלוגתא דב"ה וב"ש לר"פ בנתעברה אצלו ולא ילדה לב"ה צריך לשלם כמו שהוציאה מבית בעלים והתם לא שייך יאוש. וכמ"ש הה"מ בהל"ג. וע"כ דלדידי' הטעם דקנה הולד בשינוי דנתעברה. דא"ל מפני תקנת השבים. דבמלחמות כתב דכל פיטום הוי דנגזל ודוקא בזה שנולד מעיקרם הם שלא היו כלום בשעת הגזלה ע"ש. הרי דסובר דכל שבח לנגזל ושאני במעוברת וטעונה דהוי כמו דבר חדש ממש. והוא הוא הטעם דאמרינן דקונה בשינוי מה"ת משום דהוי דבר חדש. ולפי"ז כבר חל קנין העכו"ם מה"ת עוד קודם שנולד ולא חל עליו קדושת בכור כלל:
והנה הלח"מ הקשה על שיטת הרמב"ם מהא דמקשו על ר"מ אי סובר שינוי במקומו עומד או סובר משום קנסא. והשתא להרמב"ם מאי מיבעי' הלא זה לא הוי שינוי כלל. ולכאורה נראה להביא ראי' לד' הרמב"ם מהא דאמרינן בגמ' (ד' ס"ו) דב"ה סברי הם ולא שינוייהם וב"ש דרשו הם ולא ולדותיהם וב"ה תרתי ש"מ הם ולא שינוייהם הם ולא ולדותיהם. ואם איתא דלידה הוי שינוי למה צריך לומר תרתי הלא כיון דדרשו הם ולא שינוייהם ממילא ולדותיהם מותרין כיון דהוי שינוי וזה קשה לשיטת הרמב"ן. ולשיטת הרא"ש קשה יותר האיך דרשינן הם אסורין ולא ולדותיהן הא כיון דילדו מותרין גם המה כיון דהוי שינוי בגוף הפרה. אבל באמת לשיטת הרמב"ן יש ליישב. דמהם ולא שינוייהם לא נדרוש רק שינוי מעשה ממש ולא שינוי הבא מאליו. לזה הוצרך הגמ' לומר הם ולא ולדותיהם. אף דהוי שינוי הבא מאליו ואינו בכלל הדרש הם ולא שינוייהם מ"מ מותרין וכטעמא דב"ש משום דלא הי' דעתה רק על גוף הפרה וכמו שכתבו התוס'. אבל באמת גם שינוי הבא מאליו הוי שינוי מהפסוק דאשר גזל (וע"ש בתוס' דמיישבין כיון דאיכא הפסוק דאשר גזל למה צריך הם ולא שינוייהם). אך לדעת הרא"ש אכתי קשה הא כאן משמע דהם אסורין והולדות מותרין. הא גם הם נשתנו. ולכאורה אפשר לומר דלענין הקרבה אמרינן דשינוי הבא מאליו לא הוי שינוי וגם בלידה אסורין והמיעוט דאשר גזל הוא לענין שאר גזל. (שוב מצאתי בתוס' בע"ז (ד' מ"ז) חילקו באמת כן מחמת קושיא כזו). אבל א"א לומר כן דהא הרא"ש כתב דיאוש לא קני מדעולא. ולפי"ז מאי ראי' משם דהא הפסוק מיירי בהקרבה. וכמו שסובר כן הר"ת בתוס' ע"ש. ועל כ"פ יוכל להיות דבשאר גזל יאוש קונה כמו שינוי הבא מאליו וצ"ע:
והנה בשעה"מ כתב להוכיח מדברי הרמב"ם דבגיזה וולדות גם הרמב"ם מודה דהוי שינוי. ורק דקודם יאוש הם של בעלים משום קנס. ואם כי ההוכחה שלו יש לדחות ואין רצוני להאריך בזה. ובאמת במ"ע בפ"א מהל"ג מוכח כדבריו ע"ש. ואיך שיהי' אכתי אין מועיל כאן להפקיע מדין בכור. דאפי' לשיטת השעה"מ מ"מ הא ע"כ דהשינוי הוי גוף הלידה דכל היכא דלא ילדה אינו מקבל רק דמים. וא"כ משום גוף הלידה כבר כתבנו דיש להסתפק אם מועיל כאן דכיון דחל קדושת בכור אין קנין העכו"ם חל כלל:
וז"ל הרשב"א בחי' לב"ק (ד' צ"ה) הגוזל את הרחל וגזזה וילדה משלם את גיזותי' ואת ולדותי' וכו' בגוזל את הרחל ונטענה או נתעברה אצלו היא מתני' דאי בשגזלה טעונה או מעוברת ליכא למ"ד שיהי' לגזלן בגיזות והולדות. דלכ"ע כשעת הגזלה משלם ותנן גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת לגזוז. והא מתני' כ"ע הוא וכו' והוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי בפי' ר"ח חלוף זה עכ"ל. הרי מתבאר מדבריו דבגזלה מעוברת אינו קונה כלל. ומוכח מדבריו שם דלידה לא מיקרי שינוי. ולקמן כתב להוכיח דכל שהוא ע"ג גזלה אינו אלא כשינוי החוזר. ולר"פ דקני לא הוי רק מפני תקנת השבים. וא"כ יש להבין במאי קני לגמרי במה שילדה וגזזה הא לידה וגיזה לא הוי שינוי להרשב"א. ע"כ נראה כשיטת הפני ארי' בהמשנה שכתב דבנתעברה וילדה אצל הגזלן ודאי דהוי שינוי לכ"ע משום דמעיקרא חד גופא והשתא שני גופי ושינוי זה מועיל לפרה. אבל בגזל מעוברת הרי אמרו בע"ז (ד' מ"ז) מעיקרא בהמה והשתא בהמה דשא הוא דאחיד באפי' ע"ש. וא"כ יש לומר דזהו סברת הרשב"א דדוקא בנתעברה אצל הגזלן שזה השינוי שנתהוה ב' גופים. נתהוה אצל הגזלן ורק קודם שילדה אין זה שינוי לגמרי משום דמכל מקום ירך אמו הוא ועדיין הוא גוף אחד ולא הוי רק כנתפטמה הבהמה. ומ"מ בגזלה מעוברת לא הוי לידה שינוי כיון דודאי עתיד להיות נולד להיות גוף אחר. ורק עתה דשא הוא דאחיד באפי' אין זה חשוב שינוי וא"כ בנידון דידן להרשב"א הוי שינוי וקונה. אבל מכל מקום אין זה מועיל כמו שכתבתי למעלה. ומ"מ כיון דלשיטת הרמב"ם לדעת שעה"מ וכן למ"ש לשיטת הרשב"א יש להסתפק אם קדושת בכור חל או קנין העכו"ם חל. ולהרמב"ן ודאי הוא דאין בו קדושת בכור ומכ"ש לשיטת הרא"ש דמשעת העיבור הוי שינוי וקונה גוף הפרה. ודאי דאין כאן קדושת בכור לכן נראה דיש להקל: