עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן עח
ע"ד שאלתו בסופר סת"ם אחד בעירם שמצאו כמה זוגי תפילין שכתב. דיש כמה נגיעות מאות לאות. ויש מהם שיש חששא אם מועיל תיקון. וכן במה שבדק לראות אותן מצאו נגיעות רבות והוא החזירן בחזקת כשרות. וכאשר שאלו אותו ע"ז השיב שמשום שאין משלמין לו רק עשרה קא"פ בעד בדיקתו. אינו מדקדק בזה וגם סומך על הט"ז ס"ק י"ח:
מה שכתב מע"ל לדמות זה להא דב"ק לדעתי גם לרש"י דספרא דהתם הוי כותבי ס"ת. הנה סופרי זמנינו לא נקראו סופרי דמתא משום דעתה בזמנינו כל הבא למלאות ידו במלאכת כתיבה הם כותבים סת"ם ומוכרין. ודמיא להא דשו"ב לעצמו ומוכר לאחרים. ולא שייך לקרואתן ספרא דמתא. אך מ"מ כאן דהחזיק הרבה יותר מג"פ בזה אנו רואין דהוא פושע ואינו זהיר במלאכתו ופיו הכשילו ג"כ במה שהשיב דמשום דאין משלמין לו רק עשרה קא"פ אינו מדקדק בהגהתן. הרי הודה על עצמו דאינו זהיר במלאכתו וכבר כתב הרשב"א בתשו' דגם פושע ואינו זהיר במלאכתו הוא משום שאין מדקדק באיסורין הוא או שמזלזל במצות הוא ורשע מיקרי. אמנם לחזור להכשרו הנה בחו"מ סי' ל"ד סעי' ל"ג כתב הרמ"א דבשאר עבירות מיד שמקבל בב"ד שבעירו שלא יעשה עוד סגי לי'. אבל כל שהעבירו אותו מאומנותו דמיא להא דטבח. וזה מדברי התוס' שהביא הב"י דבהעבירוהו חיישינן להערמה. אבל הב"י כתב דהרמב"ם אינו סובר טעם דהערמה. ובסמ"ע כתב שם לפרש טעמא דהרמב"ם דכל שבעינן להכשירו להחזירו לאומנותו הראשונה החמירו עליו הרבה ע"ש. אמנם מתשובת הרא"מ ח"ב סי' כ"ד נלע"ד חילוק אחר שכתב שם דבכל שאר עבירות אפי' לא עשה תשובה גמורה רק סתם תשובה שלא יחזור עוד אף שאינה תשובה גמורה מ"מ תשובה הוא וחוזר לכשרותו. אבל בדבר שיש בו חימוד ממון. סתם תשובה לא הוי תשובה כלל. ורק תשובה גמורה באותו החטא עצמו. וכמו שאמרו ה"ד תשובה גמורה. ולזה בעינן שיחזור אבדה בדבר חשוב שהוא תשובה גמורה. והא דבעינן שילך למשא"מ הוא לצאת מחשש הערמה. אבל עיקר הדבר שיהי' תשובה גמורה באותו הדבר בעצמו וסתם תשובה לא הוי תשובה כלל ע"ש. ולפי"ז י"ל דבשאר עבירות לא שייך לחוש להערמה דאפי' אם העבירוהו מועיל במה שמקבל עליו שלא יעשה עוד. דרק במקום דאיכא חימוד ממון הוא דאין מועיל סתם תשובה זו רק לידע שעשה תשובה גמורה. בזו אם העבירוהו מקודם מאומנותו חוששין גם להערמה ולא ידעינן עדיין שעשה תשובה גמורה. ובלא זה לא הוי תשובה לל. אבל במקום שמועיל סתם תשובה אף שעדיין לא נקרא תשובה גמורה. וחוזר בזה להכשרו. הרי עתה אנו רואין שמקבל עליו שלא יעשה זה עוד. ומה חששא דהערמה שייך בזה. דעל כ"פ סתם תשובה ודאי מיקרי. והא דבתשובתו שם סיים דגם בהטבחים שמושכרין לקהל שאין שייך בהם ח"מ מ"מ בג"פ אין מועיל רק תקנה דז"ב. י"ל דשאני טבח דהחמירו עליו ביותר דילך למקום שא"מ. משא"כ בשאר עבירה דח"מ כמו מלוי בריבית. אבל במקום דמועיל סתם תשובה ובזה חוזר לכשרותו נראה דודאי אין שייך לחלק לשיטתו בין העבירוהו או לא:
והרא"ש בתשו' כלל נ"ח סי' ד' באחד שנטל שוחד להעיד עדות שקר והעבירו אותו מלהיות ש"ץ ושו"ב. ואח"כ קיבל עליו תעניות וסיגופים אם יש להחזירו בזה. וכתב הרא"ש דאין מועיל משום דחיישינן להערמה וכו' ותשובה אין מועיל רק מעצמו של אדם ומענין אותו חטא עצמו כמו בהני דמלוי בריבית שמקרעין שטרותיהן ע"ש. והנה לדעתי נכללו ב' הטעמים בזה דמה שאומר שיעשה זה האדם מעצמו היינו למעט אם העבירוהו דבזה חיישינן להערמה וכמו שכתבתי מתחלה. ומה שאמר דבעינן דוקא התשובה מעין אותו החטא עצמו הוא כטעם הרא"מ דכיון דהי' שם חימוד ממון שהעיד עדות שקר מחמת ממון. בזה סתם תשובה לא הוי תשובה כלל. דודאי במה שמסגף ומתענה ע"ז שעבר ומקבל עליו שלא יעשה עוד יודה הרא"ש דזה הוי מעיקרי התשובה שמתחרט על העבר ומקבל על להבא שלא יעשה כזו. וע"כ דהוא משום דגבי חימוד ממון לא הוי זה תשובה כלל עד שיעשה תשובה גמורה מעין אותו החטא עצמו. והוא כמ"ש הרא"מ. והנה הרא"ש שם מסיים שאם הקהל רוצים להחזירו להיות ש"ץ אינו מונע מלהחזירו אבל לא להיות שו"ב ע"ש. ובזה טעמא בעי דאם סמכינן שעשה תשובה. למה לא יוכשר להיות שו"ב. ואם חיישינן להערמה הרי העבירו אותו גם מלהיות ש"ץ. ואפשר דהרא"ש סובר דלהיות ש"ץ לא נפסל אפי' אם לא עשה תשובה. ואפשר עוד דהרא"ש כאן בזה לטעמא דהסמ"ע דמשום להכשירו לאומנותו הראשונה החמירו עליו. ולזה שפיר יש לחלק דלענין להכשירו להיות שו"ב דלזה בעינן ליתן עליו תורת נאמנות עד כשר בזה אין מועיל התשובה להחזירו להיות עד כראשונה כיון שנפסל מחמת עדות שקר. אבל לענין להיות ש"ץ דאין מחזירין אותו לאומנותו הראשונה להיות עד כשר בזה לא החמירו עליו. ולזה כתב הרא"ש דאם הם סוברים כחילוק זה לא יהי' מונע להם אף שהוא סובר טעמים אחרים. ועי' בטור סי' ל"ד שהביא תשובת הרא"ש הלזו וכתב שם במוקף ומ"מ יכול להיות ש"ץ. ונראה דיש גרסא דלא גרס זה. ואפשר דזה תלוי האיך נפרש בהא דהרא"ש:
והנה בפלוגתת הריב"ל עם הפר"ח סי' קי"ט דהריב"ל סובר באיסור דרבנן אם מכר במזיד מועיל קבד"ח והוכיח זה מתשו' הרשב"א. והפר"ח חולק ואומר דאין חילוק בין איסור תורה לאיסור דרבנן והוכיח זה מהרמב"ם ע"ש. כתבתי בתשו' די"ל דזה תלוי בטעמא דסמ"ע ורמ"א. דרמ"א דסובר החשש משום הערמה וכמ"ש התוס'. א"כ י"ל דבאיסור דרבנן אין חוששין להערמה. דעכ"פ אין זה אלא ספק והוי ספק דרבנן. והרשב"א בתשו' סובר טעמא דהערמה וכמו שמחלק אם ראינו אותו דואג ומתאנח מקבלין אותו בד"ח והוא כמ"ש הרא"ש שיעשה האדם התשובה מעצמו. וא"כ שפיר כתב הריב"ל דבא"ד אין חוששין להערמה ומקבלין אותו בד"ח. אבל הרמב"ם דאין סובר טעמא דהערמה. וע"כ הטעם כמ"ש הסמ"ע דלהחזיר אותו לאומנותו הראשונה מחמירין עליו. בזה י"ל דאין חילוק בין איסור תורה לאיסור דרבנן ושפיר הוכיח הפר"ח מהרמב"ם לשיטתו:
והנה הט"ז סי' קי"ט ס"ק ט"ז הביא בשם רש"ל דהא דהחמירו שילך למקום שא"מ. עתה בזמנינו זה דא"א לזוז ממקומו והוא עני וטפלי תלי' בי'. נותן לו החכם תשובה במקומו באיזה סיגוף ומתכשר. ובש"ע מרן הרב בקו"א כתב דלא ראה הרש"ל תשובת הרא"ש כלל נ"ח. וכתבתי בתשו' דתשובת הרא"ש לטעמו דהחשש כיין שהעבירו אותו חיישינן להערמה או משום טעמא דהרא"ם. אבל הרש"ל כתב זה לטעמא דהסמ"ע דלא חיישינן להערמה ורק להחזירו לאומנותו הראשונה החמירו עליו. ובזה שפיר כתב הרש"ל דבזמנינו אין להחמיר עליו. ואם כן ל"ק עליו מתשובת הרא"ש. ונמצא דיש ג' טעמים ולכל אחד יש קולא וחומרא. להרא"ם קולא דבשאר עבירות מועיל מה שמקבל ד"ח. ואפי' אם העבירו אותו נראה דמועיל. כיון דסתם תשובה מועיל לא חיישינן להערמה. וחומרא דבדבר שיש בו חימוד ממון סתם תשובה לא הוי תשובה כלל. וא"כ פשיטא דגם לגבי א"ד אין מועיל ביש ח"מ ולרמ"א יש חומרא דגם בשאר עבירות חוששין להערמה כשהעבירו אותו. וקולא לפי"ז דבא"ד אין לחוש להערמה כיון דאינו אלא ספק והוי ספק דרבנן. ולסמ"ע יש חומרא דאף בלא העבירו אותו אין מועיל קבד"ח להכשירו לאומנותו הראשונה. וגם בא"ד אין מועיל וכמ"ש הפר"ח להרמב"ם. וקולא דעתה בזמנינו יש להקל בזה ויכול החכם ליתן לו תשובה אחרת במקומו ולקבלו:
ומעתה נבוא לנ"ד הנה בכאן אין שייך ח"מ במה שעושה נגיעה מאות לאות. ורק מ"מ נידון אותו למזלזל במצות משום שהוחזק בזה ומ"מ הוי בכלל שאר עבירות. והנה אפי' להב"ח דסובר דהא דבעינן מוקף גויל הוא הללמ"מ מ"מ הא כתב הנו"ב ת' סי' קמ"ו וכ"כ הרשב"א דבדבר שעיקרו הללמ"מ להרמב"ם ס' להקל. ואם כן לפי"ז הנה להרא"מ מועיל כאן קד"א דהוא סתם תשובה. משום דליכא בזה חימוד ממון. ולרמ"א אפי' אם העבירוהו כיון דהוי בזה ס' להקל אין לחוש להערמה דעכ"פ ספק היא ומכל שכן להק"ס דמוקף גויל אינו אלא מדרבנן. ולהסמ"ע דלטעמו יש להחמיר גם בא"ד להכשירו לאומנותו הראשונה הרי לטעמו יש לסמוך על הרש"ל והט"ז דבזמנינו אין להחמיר אלא שיקבל עליו ד"ח להיות זהיר מעתה. ויסע לכ"ק דו"ז הרה"ק שליט"א שיתן עליו איזה תעניות וסיגוף בעד שביטל כמה מצות תפילין מישראל זה הנלע"ד. סליק: