אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן עה

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן עה

סימן עד

עד כה לא השבתי לכ"ת על תשובתו שהשיג עלי במה שהשבתי לר' זלמן שו"ב ממחנם. מחמת שלא נמצא בידי גוף הכתב שלי מה שהשבתי אז לר"ז שו"ב. עתה קודם פסח בחפשי באמתחת הספרים שלי מצאתי גוף הכתב שלי ועיינתי עתה בדברי כ"ת. מה שדחה מע"ל דברי בשתי ידים. ואנכי רואה כי כ"ת לא שם לבו במה שכתב הש"ע סי' רס"ג סעי' א' דבדברים אלו יש להחמיר מאוד. כי אפשר וכו' ואי אפשר וכו'. וגדולה מזו מצאתי בשו"ת בית יהודה במנהגי ארגיל סי' ס"א דבנולד בחו' ח' ונגמרו שערו וצפרניו שמדין הש"ס למולו אף בשבת מ"מ נהגו לאחר מילתו עד ל' יום מחשש בעלמא. וכן אחרון שבדורנו הגאון בעל צ"צ בפסקי דינים שלו הקל הרבה בעניני מילה לאחר הזמן מטעם שמבואר בש"ע סעי' א'. והרי גם באשה שהוחזקו בניה למות מ"מ. מ"מ מוהלין אותו כשיתגדל ויתחזק כחו וכפסק הרמב"ם וש"ע. ואין כאן רק איחור זמן. לא דחיית המצוה לגמרי. וצריכין לחוש בס"נ אפי' לדעת יחיד. ויראה מע"ל מה עלתה בהוראתו:

עתה אבוא לדברי כ"ת מה שהקשה באות א' מה שלא מבואר דין אשה ובתה בש"ע ופוסקים. אשאל ממע"ל הרי בש"ע אין מבואר דין אחים ג"כ. והרי למ"ש בש"ע דאין חילוק בין איש ואשה בדין זה. מה יש טעם לחלק בין אחיות שמחזיקות לאחים. אלא שבש"ע כ' דינא דגמ' ואידך פירושא זיל גמיר ומדברי הש"ע נראה להדיא דאב ובנו שוים לאחים. ומצד הסברא הוא יותר חשש באב ובנו מאחים. דהרי אמרו במשנה האב זוכה לבנו בנוי ובכח וכו'. ואם זה שמתו מ"מ נמשך מצד איזה רפיון בדמים א"כ מזג הבן דומה להאב יותר ממזג אחים זל"ז. ואם נימא דאחים מחזיקים זא"ז בב"פ. ה"ה וכל שכן באב ובנו. אך אכתי באחים ואב ובנו יש סברת האגודה דאין תולין באיש. ויש מקום לעקש ולומר דאף דבש"ע לא פסק כהאגודה מ"מ כולי האי להחמיר להיות אחים מחזיקים בב"פ לא החמיר. דגם לענין אחיות דעת רשב"א ונמ"י דאין מתחזקות רק בג"פ. אבל באשה ובתה לא ידעתי טעם לחלק בין אב ובן לאשה ובתה. שאם יש חשש לאב ובן לריא"ז שאין סובר כהאגודה. ה"ה לאשה ובתה יש לחוש גם להאגודה. אם לא מטעם שכתבתי בדברי שתלה הכתוב הבת באב. וא"כ יש לספק בזה בסברת השבו"י שהבאתי שם. ומה שהאריך מע"ל בסברא בעלמא לחלק בין אשה ובתה ובין ב' אחיות. שבזה יש הוכחה א' ובזה יש ב' הוכחות. לא ידעתי מה שייך סברא בזה. דהרי בג"פ גם מע"ל מודה דחיישינן ולא גרע ממשפחת נכפין ומצורעים וכמבואר בש"ג גם לדברי מע"ל. והרי הא דג"פ חיישינן הוא משום דזה הוי חזקה לרשב"ג גם בדיני ממון ואיסור ולרבי הרי הוי חזקה בב"פ לכל מילי גם בד"מ ואיסור. ואנן דפסקינן במקום סכנה להחמיר כרבי. א"כ גם בב"פ דינן שוה באשה ובתה כמו לרשב"ג יהי' כן הדין באשה ובתה ובת בתה. ע"כ אני על משמרתי אעמודה דבכה"ג יש לדחות המילה בזמנה עד שיתגדל קצת ויתחזק כחו. ומה שכותב ומתמרמר על מה שכתבתי בלשוני דהוראת הרב בזה לאו דסמכא הוא. שזה עלבון תורה. לא ידעתי אם זה מיקרי עלבון תורה איך אומר זה הלשון הטורי זהב כמה פעמים על הוראת רמ"א זכרונו לברכה. ועל מה שהדפיס השו"ב דברי בהכנסת. בלא ידיעתי הי'. וגם אנכי הייתי ברוגז על השו"ב עבור זה. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה