אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן עד

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן עד

סימן עג

ע"ד שאלתו באשה א' שנולד לה בן. ואצל אמה ואחותה מתו בנים מ"מ. ורצה מע"ל להורות דגם אצל האשה הלזו אסור למול. דל"ד ב' אחיות מחזיקות על השאר. דה"ה וכ"ש אמה ואחותה. והרב דמתא פסק דמותר. וסמך מע"ל על פסק הרב ומל בעצמו את התינוק ומת גם הוא מ"מ. ועתה שואל על עיקר הדין אם האמת כדברי הרב. וגם אם חייב כפרה:

הנה באמת דברי הרב הם תמוהין בהוראתו דבהדיא מבואר בש"ג פ' ר"א דמילה דה"ה באב ובנו וב"ב דנתחזקו בזה. ואף דאמר שם הדין בג"פ ובזה לכ"ע נתחזקה המשפחה כולה. מ"מ הריא"ז סובר דגם לענין מילה בעינן ג"פ. ולדידן דלענין מילה גם באחיות מחזיקות בב' ה"ה באב ובנו לחוד הוי חזקה. וגם י"ל דהאי וב"ב היינו לענין למולו. והוי דומיא (דומי) דאחיות. ועכ"פ מבואר מדבריו דאב ובנו ואחים שוים. הרי לדידן דאין חילוק בין איש לאשה. א"כ אחים יש להם דין אחיות וה"ה לאב ובת. ולכאורה י"ל דלמה שנסתפק השבות יעקב בח"א סי' ע"ט באיש ואשה שנתחזקו להיות בניהם מתים מ"מ. אם נתגרשו. די"ל דהוי דומיא דב' כתי עדים או ב' שבולין דכל אחד תולה בחברו. ואף שמסיק להחמיר הוא משום דלגבי סכנה אין שייך לומר אוקמא אחזקה. ול"ד להתם דהוי הטעם משום חזקה. אבל אכתי למ"ש המחה"ש בסי' שכ"ח דהיכא דהוי ס"ס מסייע לחזקה או רוב י"ל דמועיל גם במקום סכנה. א"כ בדינא דהשבו"י י"ל דהוי ס"ס המסייע. דהא הא דב' הוי חזקה אינו אלא ספק פלוגתא. וגם איכא ספק אם מן האיש או מן האשה. ואף די"ל דזה לא הוי ס"ס משום דא"כ יהי' צריך להתיר ב' הצדדים בין אצל האיש ובין אצל האשה ובכה"ג לא מיקרי ס"ס. וכמ"ש התוס' נדה (ד' מ"א), מ"מ זהו לענין דינא דהשבו"י אבל לענין להחזיק באם ובת י"ל דשפיר מועיל סברת השבו"י כיון דמצינו דהתורה תלתה הבת באם. א"כ י"ל דכה"ג לא מיקרי מוחזקין שאר אחיות. ודוקא ב' אחיות דאז בין שנתלה הבנות באב ובין שנתלה באם דרפו דמייהו נעשו מוחזקין. אבל כאן הרי יש לספק דנתלה הבת באב. ודמיא לנתגרשו דיכולין לתלות כ"א בחברו לס"ד דהשבו"י. וכאן נמי נתלה האם בפ"ע והבנות באב ואין שייכין לאם. ועדיין לא נתחזקו לא מצד האם ולא מצד האב. ואף דמצד חזקה אין שייך לאוקמי להתיר לומר שהאם בפ"ע והבנות בפ"ע שהן תלוין באב דגבי סכנה לא אזלינן בתר חזקה. אבל מ"מ משום ספק ספקא מסייע לחזקה או לרובא יש כאן. דלמא אין הלכה כרבי ולא נתחזקה עדיין. ושמא הבנות תלוין באב ואין שייכין לאם. וממילא אין כאן חזקה כלל בין מן האם ובין מצד אחותה. אבל באמת הפמ"ג כ' בפשיטות דאף בס"ס מסייע לרובא או לחזקה אין מועיל במקום סכנה. וכן מוכח ברמ"א סי' רס"ג וכן נראה מדברי השבו"י שם. וא"כ אף דהוי כאן ספק סכנה מ"מ אין מועיל מה דהוי ס"ס. וכן נראה ממה דלא חלקו באחיות אם הן מאב א' או מב' ובכל גווני מחזיקות זע"ז. וכמו גבי איש ואשה עצמה דאין חילוק בין מאיש א' או משנים כמבואר בש"ע. אף שבכל זה י"ל דאין א' תלוי בחברו. ובאמת דזה קשה על השבו"י במה הוצרך לחקור בזה. דלפי סברתו אם כן באשה עצמה אם הי' זה מב' אנשים או באיש בב' נשים נימא דאין זה חזקה. מיהו זה יש לדחות דמ"מ י"ל דבזה נתחזק האיש או האשה שממנה הוי סכנה כיון דאתרע מב' אנשים שמתו. ע"כ הסבה ממנה. וה"ה לאיש. אבל בנתגרשו עדיין לא נדע הסבה מאיזה הוא. אבל לפי"ז א"כ כאן נמי באם ובת אם נאמר דהבת תלוי באב א"כ גם אצל האם הוא מסבת האיש ע"כ נראה פשוט דהוראת הרב לאו דסמכא:

ואודות אם צריך כפרה. נראה פשוט דא"צ. כיון דחשב לעשות מצוה עפ"י הוראת הרב. דגם אב המכה את בנו ללמוד כיון דהוא עשה מצוה פטור. והכא נמי כן הרי הוא עשה מצוה כפי הוראת הרב שחייב למולו ונתכוון לשם מצוה. ואודות אחותה הג' עיין במהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ל"ב. מיהו בנתחזקה המשפחה בג"פ צ"ע דמי גרע מהא דמשפחת נכפין דמי לא מיירי שהי' גם בתוכן גם ברואים. ובזה הי' אפשר ליישב קושי' הבאה"ט סי' כ באה"ע. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה