עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן ע
שאלה ע"ד שאלתו בקטן המסורבל בבשר ונכסה המילה ואינה נראית כ"א מעט מראש המילה וגם העור עצמו נמשך ונדבק על השורה הגבוה למעלה:
תשובה. במשנה שבת (קל"ז ע"ב) אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה. ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית עין עכ"ל המשנה. והנה התה"ד סי' רס"ד כ' דהא דבעינן שלא יהי' חופה רוב העטרה הוא דוקא בתחלה. אבל אם כבר נימול כהלכתו אפילו אם מכוסה ולא ניכר רק בראש העטרה ולמטה קצת מיקרי נראה מהול. והקשה הש"ך בנה"ך הא בגמרא אמרו נראה ואינו נראה לשמואל צריך לחזור ולמול והרמב"ם פסק כשמואל. ואם התה"ד פסק כרשב"ג א"כ עכ"פ הי' צריך להביא הפלוגתא. ותי' דהתה"ד מפרש נראה ואינו נראה היינו שבצד אחד נתכסה לגמרי ואינו ניכר שהוא מהול כלל. ובצד הב' ניכר שהוא מהול לגמרי. אבל אם ראש העטרה מגולה במקצת לכ"ע נראה מהול מיקרי:
ולכאורה נראה דפשטות המשנה מורה על חילוק של הנה"ך. דהא האי ואם הי' בעל בשר כפי פשט המשנה קאי על מה דאמרו שמעכב. דהיינו בשר החופה רוב העטרה. ובכה"ג באם הי' בעל בשר אמרו במשנה דא"צ לתקן רק מפני מ"ע. והיינו במקצתה מגולה. וא"כ ע"כ נקרא נראה מהול בכה"ג דאל"כ צריך לחזור ולמול. וא"ל דבמשנה איירי דכשמתקשה נראה מהול לגמרי. ורק כשאינו מקושה חופה רוב עטרה ומקצתה מגולה ובכה"ג דוקא א"צ רק לתקן מפני מ"ע. דא"כ הי' צריך שמואל לומר דינו על דרך פירוש במשנה. דמיירי המשנה שנראה מהול כשמתקשה. אלא ודאי דבמשנה איירי בדין אחר במה דלא איירי בו שמואל. ובהדין של המשנה אין חילוק כלל בין כשמתקשה נראה מהול או לא. דאפי' אם בשעה שמתקשה אינו נראה מהול יותר. כיון דבהמשנה מיירי דאינו מחפה רק רוב העטרה. ומקצתה מגולה. לכך נקרא נראה מהול בכל גוני. ושמואל מיירי בקטן המסורבל בבשר ומכוסה כל הגיד ובכה"ג יש חילוק אם נראה מהול כשמתקשה. אך ז"א דהא גם לפי מה שפירש הנה"ך שצד אחד מהול לגמרי וצד אחד אינו נראה מהול כלל. הא גם בכה"ג שייך לשון המשנה חופה רוב העטרה דהיינו רוב הקיפה:
אמנם יפה השיג החת"ס סי' רמ"ח על הנה"ך דהאי נראה ואינו נראה דאמרו בגמ' קאי על מרה"ע אם נראה בראשית השקפה היטב או לא ע"ש. אך אכתי לענ"ד לכאורה ד' התה"ד תולין בפלוגתא דודאי כל דבריו בתשובה לא קאי שם רק שאינו מגולה רק ראש המילה כמו עד שליש העטרה דהיינו מקצת הבשר שבראשו וכמבואר למעיין שם. ולפי"ז נראה ודאי דהתה"ד סובר כהחכם הספרדי שהביא הב"י דהבשר של מעלה הוא בכלל העטרה. אבל הט"ז באה"ע סי' ה' ס"ק ב' כתב דאינו נקרא עטרה אלא השורה הגבוה. וכ"כ בבכור שור שבת (ד' קל"ז). ולפי"ז הא כתב רש"י ביבמות (ד' ע"ב ע"א) לפרש מה הוא משוך. מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה עכ"ל. ובמשוך אמרו בגמ' שצריך לחזור ולמולו עכ"פ מדרבנן. וא"כ כל שנכסה העטרה לגמרי דהיינו החריץ והשורה הגבוה למ"ש הט"ז מיקרי משוך. ולכאורה אפשר לומר דרש"י לשיטתו שסובר גם גבי נראה מהול דצריך לתקן באיזמל משום מה"ע וכמ"ש התה"ד והב"ח. ולזה פי' רש"י גבי משוך שכסתה העטרה הוא בכלל זה דצריך לחזור ולמול מדרבנן דוקא דאף משום מרה"ע צריך לחזור ולמול מדרבנן. אבל זה דוחק. דהא ר"ה ביבמות שם בא לחדש דמשוך מה"ת מיקרי מהול וא"כ איך מפרש רש"י בדברי ר"ה משוך בהאי גונא דא"צ תיקון אפילו מדרבנן משום מצות מילה. רק דמשום מר"ע צריך תיקון. מיהו אפשר לומר דגם לדעת הט"ז סגי במה שכתב התה"ד שיהי' מגולה ראש המילה עד שליש. דהא כתב שם הט"ז בשם הירושלמי דיש ב' עטרות עטרה עליונה ועטרה תחתונה והיא הולכת ומתקצרת עד סמוך לראשו של גיד וכל זה בכלל העטרה. וא"כ כשמגולה בראשו עד שליש ממילא מגולה עכ"פ עטרה תחתונה. וא"כ מיקרי מגולה קצת עטרה ולא מיקרי משוך בזה שיהי' צריך למול מדרבנן. ומ"ש רש"י במשוך שמכוסה העטרה היינו גם העטרה התחתונה. וא"כ ממילא מכוסה כל הגיד. אבל כל שמקצת ראשו מגולה. וא"כ מגולה עכ"פ גם מקצת עטרה תחתונה. מיקרי נראה מהול וא"צ לתקן רק משום מר"ע:
והנה התה"ד הביא שם דברי רש"י שכתב במשנה דצריך לתקן באיזמל משום מרה"ע. וכתב ע"ז וז"ל אך בתלמוד קאמר אההיא מתני' אמר שמואל קטן המסורבל בבשר וכו' וכך מייתי מימרא זו כהוייתה באו"ז ובסמ"ק ובאשרי. ולא כתבו מידי שצריך שום תיקון אם נראה מהול כשמתקשה. ולבסוף מסיק התה"ד וז"ל אפס נראה דמתני' דקתני ואם הי' בעל בשר קאי אגדול שהוא כך ולענין תרומה דתנן לעיל מיני' ואינו אוכל בתרומה. ולהכי בעי טפי. ולהכי לא מייתו לה המחברים עכ"ל. הנה עיקר הוכחתו שלא הזכירו באו"ז ובסמ"ק שצריך תיקון. ובאמת צ"ע דבא"ז סי' צ"ח דין ג' הביא דינו של שמואל בסתם ולא הזכירו כלום וכמה שכתב התה"ד. ובדין ו' שם כתב וז"ל והיכא שנימול כהלכתו ואח"כ משוך עור ערלתו עד שכיסה העטרה. ונראה כאלו לא מל. אמר ר"ה דצריך למול מדרבנן. מיהו איני יודע אם כשמתקשה נראה מהול אם צריך אז למול או לא. ולכאורה נראה דאפ"ה צריך שאל"כ מאי סייעתא מייתי לר"ה מדתני' משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין בתרומה דאיסור דרבנן. לוקמא לברייתא כשמתקשה ונראה מהול. ודר"ה במתקשה ואינו נראה מהול. ולעולם דאורייתא. אלא ש"מ דמשוך דרבנן אפי' במתקשה ונראה מהול. עכ"ל. הרי להדיא אף שהביא הא"ז מקודם ד' שמואל בסתמא. מסיק בסוף דאפי' במתקשה ונראה מהול צריך לחזור ולמול אך באמת דברי הא"ז צריכין נגר ונראה כונתו דהנה ר"ה אמר ד"ת משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל והאי שנראה כערל יש להסתפק אם שנראה כערל כשמתקשה דוקא. והיינו שגם בשעת קישוי אינו נראה כמהול. ובזה דוקא גזרו מדבריהם. או אם גם כשמתקשה נראה מהול. מ"מ כשאינו מתקשה נראה כערל. וע"ז כתב הא"ז דאם כונת ר"ה דוקא שנראה כערל בעת קישויו ובכה"ג דוקא גזרו מדבריהם. א"כ אפשר לאוקמי הברייתא במשוך שבשעת קישוי' נראה מהול. אבל משוך דמיירי ר"ה מה"ת צריך לחזור ולמול. ומאי סייעתא הוא. א"ו דמאי דאמר ר"ה שנראה כערל היינו שלא בשעת קישויו. ואף אם בשעת קישויו נראה מהול מ"מ גזרו מדבריהם. והיינו כמו שאמרו במשנה דאף אם נראה מהול צריך לתקן מפני מרה"ע. ה"נ גזרו מפני שנראה כערל אף שבאמת אינו ערל אף מדרבנן כיון שנראה מהול בשעת קישויו:
אך לפי"ז קשה מאי מקשה מברייתא דמשוך צריך שימול הא י"ל דזה מיירי במשוך שאינו נראה מהול גם בשעת קישויו וכמו שאמרו שמואל ורשב"ג בזה דצריך שימול. ור"ה מיירי במשוך שבשעת קישויו נראה כמהול ורק משום מרה"ע שנראה כערל שלא בשעת קישויו. וכמו דמשמע הטעם מפני שנראה כערל. ומכ"ש למ"ש התה"ד דלגבי תרומה יש להחמיר אף במה שצריך תיקון רק משום מרה"ע. א"כ דברי ר"ה הם דברי המשנה ומאי מקשו מהא דמשוך צריך שימול:
והנה הכ"מ בפ"ב מהל' מילה כתב וז"ל והא דאינו מעכב מה"ת היינו בבעל בשר. אבל באינו בעל בשר בהדי' קאמר ואינו אוכל בתרומה דמשמע מה"ת. עכ"ל. ודברי הכ"מ לכאורה תמוהין דהא אמרו כאן דהוא רק מדרבנן. וגם ראייתו מהמשנה צ"ע. אך מדבריו נשמע דיש לחלק דבשבת מיירי רק בקטן המסורבל בבשר שגוף המילה היא כתיקונה רק שמחמת עובי ודלדול הבשר שלמעלה נכפל וחופה את הגיד. ובזה דוקא חלקו דאם אינו נראה מהול בשעת קישוי. צריך לחזור ולחתוך הבשר. ובנראה מהול א"צ לתקן רק משום מרה"ע. אבל במשוך דביבמות היינו שנמשך העור עצמו וכיסה העטרה. ובזה גוף המילה אינה כתיקונה בין כשנראה מהול או לא. דאף אם לא כיסה רק העטרה במקצת. מ"מ אינו נימול כראוי ונראה כערל וצריך מדרבנן לחזור ולמול משום מצות מילה דוקא לא משום מרה"ע. ולפי"ז יהי' ניחא הסוגי' כאן מה דמקשה על ר"ה מהא דמשוך צריך שימול. וכן מה שהביא הסייעתא. וזהו מה שכתב הא"ז להוכיח דבמשוך אין חילוק בין נראה מהול כשמתקשה או לא. ואין זה דמיון לקטן המסורבל בבשר. והביא ראי' מסייעתא דר"ה. וה"ה דהוה מצי להוכיח מהקושי' שהקשו על ר"ה מברייתא ראשונה. א"ו דבמשוך אין לחלק. והיינו כיון שנמשך ערלתו וכסתה העטרה הרי אין המילה כתיקונה ונראה כערל. משא"כ בבעל בשר שגוף המילה כתיקונה אלא שהבשר שלמעלה נכפל וחופה את הגיד כמ"ש רש"י בזה הוא דינו של שמואל לחלק בין נראה מהול או לא. ואם כן ניחא ג"כ דברי התה"ד שכתב להוכיח מהא"ז שהביא מימרא דשמואל כהוייתה ולא כתב בנראה מהול דצריך תיקון. אף שלגבי משוך כ' הא"ז להדיא דאין לחלק וצריך למול מ"מ גבי בעל בשר באמת סתם ולא הביא שם דצריך תיקון. ולפי"ז ממילא נסתר מ"ש לעיל להוכיח מדברי רש"י גבי משוך דאפי' אינה מכוסה רק השורה הגבוה למ"ש הט"ז דזה נקרא עטרה ג"כ הוא בכלל משוך וחייב למול מדרבנן. דלפי"ז שאני משוך דשם אין חילוק בין נראה מהול כלל וכמ"ש הא"ז מה שאין כן גבי בעל בשר כל שמגולה ראש המילה נקרא נראה מהול:
והנה הב"ח כתב דלרש"י והטור אף משום מראית העין צריך לתקן באיזמל. ולהרמב"ם אין צריך לתקן באיזמל וכמו שכתב התרומת הדשן ומסיק כיון דספקא דרבנן הוא אזלינן להקל. וקשה דהא פסקינן כשמואל. והיינו משום דאזלינן לחומרא וכמו שכתב באור זרוע. ואם כן מוכח דגבי מילה הוי גם ספק דרבנן לחומרא:
מיהו יש לומר דשאני מאי דאמרו חכמים ז"ל דצריך למול משום מצות מילה דבזה ודאי אזלינן לחומרא גם בספק פלוגתא. מה שאין כן בהא דאמרו דצריך תיקון רק משום מראית העין כיון דאין זה משום מצות מילה אף מדברי חכמים ז"ל בזה אזלינן לקולא כמו בכל ספק דרבנן:
אך לפי זה האי נראה ואינו נראה על כרחך הוא כמו שכתב הנקודת הכסף דהיינו שבצד אחד נימול כהלכתו ובצד השני אינו נימול כלל. ואם כן ניחא דלשמואל איכא בכי האי גונא משום מצות מילה. אבל אם כמו שכתב החתם סופר סימן רמ"ח דנראה ואינו נראה הוא למראית העין. אם כן גם בהאי פלוגתא דשמואל ורבן שמעון בן גמליאל הוא אם חוששין למראית העין דלשמואל צריך שיהי' ניכר היטב וכיון דאזלינן בזה לחומרא כשמואל הכי נמי לענין אם צריך לתקן באיזמל משום מראית העין בפלוגתא דהרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה ורבינו שלמה יצחקי זכרונו לברכה. גם כן ניחוש לחומרא. ועיין בכסף משנה פרק ב' מהלכות מילה הלכה ה' ובתשובות בית חדש סי' ק"כ דמה שאמרו במשנה צריך לתקן מפני מראית העין קאי על אם אינו נראה מהול. מיהו מוכרח דהבית חדש בפסקיו אינו סובר כמו שכתב בתשובה. דאם לא כן ליכא פלוגתא בין רבינו שלמה יצחקי והרב רבינו משה בר מיימון. ואם כן שפיר יש לומר דמפרש כהנקודת הכסף. ושאני בזה דפליגו משום מצות מילה על כל פנים מדברי סופרים ועיין בספר שארית יהודה בהתשובה שם. מיהו למה שכתב הבית יוסף בשם בעל העיטור בלא זה לא קשי' כלל. סליק: