אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן סד

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן סד

סימן סג

את תשובתם השני' קבלתי. ולא אדע מה תלוי בי הדבר אחרי כי במקום הקודש שם נמצאו גם הכרתי והפלתי הגאונים אשר בארץ יחיו והמה יכריעו ולא אני. אולם לא להשיבם כלל א"א מפני הכבוד. ואנקוט בקצרה:

הנה כבר כתבתי להם בתשובתי בסוף שכיון שנשבע לחברו כתב הש"ך שאינו נאמן לומר אנוס אני עד דאיכא אומדנא דמוכח. ובשאלתם שיש קבלת טובה הנה זה הדבר תלוי בעיני הב"ד אם מחמת קבלת הטובה נופל האומדנא אינו נאמן. א"כ בחנם האריכו עתה לבאר שאינו נאמן על האונס דהרי אמרתי דזה הדבר תלוי בעיני הב"ד. דהגם די"ל כאן אומדנא דמוכח שהי' אנוס. דהרי בתשובת הרשב"א שם כתב דהוי אומדנא דמוכח. משום זה לחוד ששארית ישראל לא יעשו עולה ומועיל אומדנא זו אפי' נגד מה שנשבע לחברו ע"ש. כ"ש כאן שיש אומדנא דמוכח שלא יתרצה לבלות מרצון נפשו באשה כזאת. אשר בכה"ג מתירין לכתחלה חר"ג לישא אחרת. ומוכח שהי' לו איזה אונס על השבועה שבכה"ג מועיל אפילו בנשבע לחברי. אם לא מה שכתבתי שקבלת טובה שהי' לו יכול לשקול שמרצון נפשו בהטובה עשה זאת. ושוב אין כאן אומדנא דמוכח. שבכה"ג אין להאמין בנשבע לחברו:

ומה שהביאו מאיזה תשובה (לא ידעתי מי הוא) שמביא ראיה שכתבתי מהרמ"א שהעתיק דינו של הרשב"א אפילו בלא הפחידוהו. וסיימו בזה דעכ"פ הבו דלא להוסיף ע"ז. יראו כ"ת בתשובת תשב"ץ ח"א סי' א' שם האריך לבאר בדין אונסא דנפשיה דהיינו שחשב שהדבר הוא כך ובאמת אינו כך. ומסיים שם דגבי גט לא נחשב זה לאונס. אך הוא הולך שם בשיטת תוס' ורשב"א בפירושא דהמוציא את אשתו משום ש"ר ומשום נדר שאינו אלא משום לעז. אבל לשיטת רש"י ורמב"ם שזה הוי קלקול גמור בגט מוכח דגם אונסא דנפשי' חשוב אונס גמור אפי' לבטל גט. אך לענין שבועה נראה שם מהתשב"ץ דגם הוא סובר דחשיב שפיר אונס מה שחשב שהדבר כך אף אם אין האמת כן וכמו שהביא שם מהא דלבו אנסו דלגבי שבועה הרי איכא מיעוטא דקרא שלא יהיה אנוס וגם אונסא דנפשי' שפיר הוי אונס לכ"ע וזה פשוט:

ומ"ש על מה שכתבתי לדחות ראייתם מהנוב"י דהרי גם הנוב"י כתב דאם בשעה שרוצה הבתולה לעבור החרם הודיעה תיכף הטעם דמאיס נאמנת. והרי כאן אפשר דהודיע לחכמים שביקש מהם היתר כל טעמו. ועל זה השיבו עתה דנודע להם שמה שהתירו לו השבועה הי' בחודש אלול והוא חפש לו היתר מקודם ונמצא כבר עבר על השבועה כיון שהי' צריך היתר לשבועתו. ולא אבין מה זה דחוי'. הלא מ"מ אם בעת שרצה לעבור על השבועה הודיע הטעם דמאוסה שוב נאמן גם להנו"ב כיון שגם מקודם בעת שעבר על השבועה הודיע טעם זה ומה זה תלוי בזה. ובאמת דגוף דברי הנוב"י צ"ע במה שהביא מרמ"א. דרמ"א לא כתב זה אלא שאינו נאמן לפוטרו ממלקות משום דלא השיב זה בעת שהתרו בו אבל לא משום דכבר עבר ל השבועה. וע"כ דגם כונת הנוב"י משום שעברה על השבועה ולא הודיעה מקודם שום טעם. אלא שמ"מ ודאי יש לחלק בין היכא שמתרין אותו והוא שותק ובזה דוקא כתב הרשב"א שאין נאמן:

ומה שכתבו עוד להחזיק דבריהם דהוחזק כפרן על הכל מחו"מ סימן ע"א. כבר אמרתי דכאן הוי ב' טענות. ושם מלבד דלדברי התומים הטעם משום דדבריו סותרים זא"ז. אף לדברי הש"ך דיכול לתרץ דבריו. מ"מ חדא טענה היא שפרע ובטענה זאת הוחזק כפרן. אבל כאן ב' טענות הן ואין דינם שוה ובמה דאתכחיש אתכחיש:

ומה שכתבו על מה שכתבתי דאין זה ברור דנעשה כפרן כ"כ מחמת העדים ללישנא דאמרו דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים. וע"ז כתבו דגם ללשון זה אם עדים מעידים שאכל חלק חברו והוא מכחיש. ודאי מחויב הוא לשלם. לא ידעתי מה דמיון הוא. דכאן אין עדים מחייבין אותו ממון רק לדונו לעובר על השבועה. וזה צריך לחוש לעצמו. והוא יודע שאינו עובר. והדבר מבואר בר"ש פרק ה' דטהרות משנה ט' ע"ש:

ומה שכתבו על מה שכתבתי לענין הנדר עד"ר דכיון דנכתב בהכתב סתם קונם אשה נהנית לי ובעת חוליה לא היה משועבד לה. א"כ גם אשה זאת נאסרה לו ובכה"ג יכול להתיר הנדר בלא דעתם. והקשו ע"ז מרמ"א סי' רי"ח דבנודר לחברו אזלינן גם בתר הלשון. ומכ"ש דאזלינן בתר הכונה. והאריכו בזה ולא ידעתי מה הוכחה להם מכונת המדיר היפך מהלשון. דהרי אחד מהדברים הוא שאם יעבור ע"ז ולא ירצה לישב עם בתו. א"כ מה לו בזה שגם בתו תיאסר עליו בקונם כיון דממילא אינו רוצה לישב עם בתו. ובלא"ה הרי הש"ך הביא שם בשם המבי"ט דדינא של הרמ"א אינו אלא באיכא דררא דממונא אז אזלינן בתר כונת המדיר. אבל לא באיכא דררא דשבועה ע"ש. ואף שהש"ך כתב ע"ז ואינו מוכרח הנה אינו חולק עליו בהדיא. וגם שהבעל יכול לומר קים לי כהמבי"ט. ועיקר שאין אני רואה הכרח בהכתב שיהיה כונת הקונם ע"ד המדיר. ומ"ש ע"ז מסי' רכ"ט דיכול להתיר לאחד ולא לב' בנדר עד"ח. גם זה שם י"ל באופן שיכול לומר התקבלתי מזה. דבזה אין עוקר הנדר אפילו המקצת. אבל היכא שצריך לעקור הנדר במקצת אין חולק בזה. ובמק"א כתבתי מזה. אחת דברתי מאז שעיקר תלוי בכאן בראות עיני הב"ד היכא שי"ל שמשום הקבלת טובה קיבל עליו השבועה. ושוב אין כאן אומדנא שעשה זה מחמת אונס. בזה הדין שאינו נאמן נגד חברו. ועתה האריכו כת"ר ביותר להבינני שלא עשה זה מחמת אונס רק משום הרחמנות על האשה והכרח קב"ט שעשו עמו. והבעל כבר לימד לשונו שקר שהכחיש מתחלה שלא נשבע ולא נדר כלל. בזה האופן כבר הסכמתי עם הב"ד הצדק דיפה דנו ויפה הורו לפי ראות עיני הב"ד. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה