אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן סב

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן סב

סימן סא

ראיתי מה שרצו הגדולים להוכיח בזוחלין ממקוה מטהרין שאובין. ואין דבריהם נראין בעיני. מ"ש הגאון מבערזאן להוכיח מלשון הב"י, הוא כלפי לייא. ויציבא בארעא ומ"ש מהא דממלא בכתף לעליון להוכיח מזה דזוחלין מטהרין שאובין שלא כדעת מהרי"ט וזה הוי ראי' לשיטת הר"ש דננערו נחשבו כולן לזוחלין. ולשיטת הרא"ש דלא נחשבו כולן לזוחלין אין ראיה משם זה ת"ד. ובאמת לשיטת הרא"ש מבואר להדיא דזוחלין הוי חיבור ומה"ט מותר לטבול אף בזוחלין העליונים. וזה למה שרצה לפרש דעת הר"ש דאם נשאר מ"ש גם הר"ש מודה. אבל הרא"ש עצמו סובר דאף בלא נשאר מ"ס תחת הסדק כשר לטבול משום דכה"ג לא מקרי זוחלין ועי' כ"ז בתשב"ץ. וא"כ לפ"ז ודאי מטהרין שאובין בזוחלין כיון דמותר לטבול בזוחלין כה"ג דרק מים העליונים הם זוחלין כמו בהא דממלא בכתף. אבל לדעת הר"ש ומרדכי דאף בנשארו מ' סאה אין לטבול בזוחלין העליונים. ה"ה דאין מטהרין השאובין. דזוחלין לא מיקרי חיבור. ומהא דממלא בכתף אין ראיה. דבמנחות (דף צ') מבואר במשנה דרי"ו סובר דמגווא דמאנא קא עקר. א"כ לפ"ז כששופכין לתוך המקוה המה יורדין מתחלה לתוך המקוה ואח"כ חוזרין ויוצאין לחוץ. בין אם נאמר שהיוצאין לחוץ הוא מהאחרונים לחוד או שיוצאין מעורבין עם הראשונים. עכ"פ י"ל דרגע היו מושקים גם בתוך המקוה קודם שנעשו זוחלין ויוצאין לחוץ. ועי' בנוב"ת סימן קל"ט. ועוד דטעמא דננערו נחשבו כולן לזוחלין הוא רק טעם דהמרדכי. אבל להר"ש הוי רק הטעם משום דאין זוחלין חיבור אף למקוה מ"ס ואסור לטבול קצתו בהזוחלין וכן פסק המחבר סעיף ס' דזוחלין אין מערבין משום דלא מיקרי חיבור. ומה שפסק המחבר בסעיף נ' דמותר כשנשארו מ"ס תחת הסדק. ע"כ הוא לטבול למטה מן הסדק. אבל לטבול קצתו בהזוחלין ודאי י"ל דגם להמחבר אסור למה שפסק בסעיף ס' ולפ"ז פשיטא דל"ק מהא דממלא בכתף להר"ש כלל ועכ"פ כיון דזוחלין לא הוי חיבור פשיטא דאין מטהרין השאובין וכדעת מהרי"ט:

ומה שהביא בספר נחל אשכול בסי' נ"ג ס"ק י"ב. מהא דהרא"ש בב"ק והר"ש בפ"ה פי' באמה של גשמים ודוקא באין בהם מ"ס אבל מ"ס מטהרין השאובין. א"כ מוכח דזחילה מטהר שאובין. הנה אמה פי' הר"ש בפ"ב דהיינו חרדלית של גשמים. וזה הוי מי תמציות שלא פסקו דתנן בפ"א והובא בר"ש שם מתוס' דאעפ"י שאין טובלין מטבילין בו המים ולדעת הרא"ש שאובה דמיא לטומאה. אבל שאר מקוה של מ"ג שנעשה זוחל אין ראיה כלל משם שזחילה מטהר שאובה. ומוכרח לחלק לדעת הר"ש כן. דהרי גבי מטהרין עליון מתחתון נצרך הר"ש לפרש בשאובה דרבנן משום קטפרס. וכאן אמרו במשנה בור מלא שאובין ומשמע שאובין ממש. והרי חרדלית הוי קטפרס. א"ו דשאני חרדלית דהוי מי תמציות שזה מועיל לטהר מים טמאים וה"ה לשאובה. ומוכרח לפ"ז שהר"ש והרא"ש חולקים על הרמב"ם שסובר דמי תמציות מטהרים המים אפי' בפחות ממ"ס, ועי' בכ"מ שהרמב"ם הוכיח לו זה. ולדעת הר"ש והרא"ש י"ל דאין זה הוכחה וצע"ק:

ומה שכתב הה"ג מקאנסטאנטין ראיה נגד מהרי"ט מדברי הר"ש פ"ה. י"ל דמה שכתב הר"ש להסתפק. הוא אם נאמר דזוחלין מיקרי חיבור כיון דקטפרס הוי חיבור לב"ש אלא שמ"מ פסול מטעמא דזוחלין גם לב"ש. ועי' בחגיגה (דף י"ט) ברש"י ותוספות שם. ולכך בפרסות חמור שם המים עומדין ואין פסול זוחלין עליהם והן מחוברין למ"ס שבחרדלית דזוחלין הוי חיבור לב"ש. אבל אם נאמר דזוחלין לא הוי חיבור ועי' בריב"ש סי' רצ"ב. ומשום זה אין מטהרין בזוחלין. פשיטא דאין מטהרין השאובין. וגם לשיטתו מה הקשה מזה על המהרי"ט הלא מטעם זה כתב הסמ"ג דמעין פחות ממ"ס אין מטהר שאובין משום דאין מטהר אדם. וזה כדברי מהרי"ט. וכן נראה דעת הרא"ה שסובר דבמ' סאה מרודדין נפסל בשאובין. והיינו מטעם דא"א לטהר אדם בהן. אך למאי שכאן הוי המשכה שהמשיכוה כולה. ובכה"ג אינו אלא שאובה דרבנן. בזה שפיר כתב הה"ג מקארלין דיש מקום להקל דהרי בזה איכא דעת הראב"ד דבשאובה דרבנן קיל גם ממעלות דרבנן לענין רגליו נוגעות במים אף שלא הובאו דבריו להלכה, והר"ש כתב להסתפק בקטפרס שמועיל בשאובה דרבנן גבי הא דמטהרין עליון מתחתון. אלא שבפ"ג מ"ב כתב שם להסתפק להיפך. והט"ז ס"ק מ' כתב גבי שאובה דרבנן לטהר משום נצוק שזה גרע הרבה גם מקטפרס וכמ"ש התוס' גיטין (דף י"ז) וכ"כ הג"פ בשו"ת גינת ורדים אלא שהקשיתי ע"ז מהמחבר סעיף מ' שפסק בנקב מן הצד אפילו כשפה"נ כל שמקבל מהנקב ולמטה פוסל אף דאיכא ניצוק. אבל מ"מ הרי הט"ז והג"פ מכשירין בשאובה דרבנן גם משום ניצוק. וכ"ש בכה"ג ששאבו בכלי מנוקב ובהמשכה מרחוק לתוך הגיגית. שכה"ג הביא בתשובת גינת ורדים במקוה דרוגי' שבזה נדפסו ב' ספרים דעת הפוסלים ודעת המכשירים בזה לחוד לעשות מקוה. כל שכן לענין זחילה שיש להקל בכה"ג שהזחילה מטהר השאובים. דלדעת הרא"ש זוחלין הוי חיבור. וגם לשיטתו יש לומר דמחמת השאובין מתרבה המעין ומטהר בזחילה. וכן להסוברים דננערו ונעשה גם המעין זוחל. ולא נשאר החשש רק לדעת הר"ש והרמב"ם. ובש"ך ס"ק ק"ב כתב להכשיר בהמשכה ומעיין אפי' ליכא רבוי'. אלא שקשה מדברי הש"ך עצמו בס"ק מ"א שכתב להחמיר בכי האי גונא. ובחידושי הארכתי. עכ"פ לדברי הש"ך בה"ק ק"ב יש כאן גם כן מקום להקל. אבל מ"מ לדעתי כל טצדק שיכולין לעשות לעכב הזחילה מחויבין לעשות דאין להכניס עצמו לכתחלה לבית הספק אפילו בדרבנן. אבל חלילה חס וחלילה להוציא לעז משום חשש זה על הנשים שטבלו במקוה זו וכן היכא דאי אפשר במקוה אחרת שזה מיקרי דיעבד:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה