עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן ס
הנה בענין שאלתו בענין המקוה במה שנפלו מעט מים שאובים בעת שניקו אותה. הנה לכל היותר אין כאן רק ס' ג' לוגין שכבר כתב הרמ"א להקל מטעם סד"ר ומכ"ש במעין דהוי ס"ס וכמו שהאריך בשלטי הגבורים שעל הרי"ף פ' המוכר את הבית ע"ש. אמנם להשתעשע עם כת"ר בפלפולא דאורייתא יש באלו הדברים הרבה לדבר. ובחיבורי על הלכות מקואות אשר יש תחת ידי זה איזו שנים הארכתי בכל פרט ואין עת האסף בירועה את כל הדברים בזה. אמנם לא אמנע לבאר לכת"ר איזו גרגרים בזה:
הנה לכאורה תי' הש"ך על הא דסעיף מ' לא יספיק למה שהביא הט"ז בשם תשו' הרמב"ן דמטעם תיד"א אין מועיל נקובה לענין שאובת המקוה והגם שי"ל כיון דלא סיים התשו' אולי לבסוף הי' מחלק כן. מ"מ הרי אנו רואין מתחלה דאין הרמב"ן מחלק בזה. א"כ הסברא פשיטא אצלו דשלא במתכוין פוסל ולא מקרי זה נפל ממילא. וה"נ גם אם לא ניחא לי' לגמרי מ"מ הא נפל מידי אדם, ותי' הט"ז לא יתכן יותר. דלשיטתו למה פוסל המחבר בניקב הכלי מן הצד ובעינן שיהי' ניקב הכלי בשולי הכלי דוקא. הא כל שיש נקב יש על ידו ניצוק שאינו נפסק החיבור. ואם כי בעיקר הסברא שכתב לחלק גבי שאובה דרבנן דאמרינן גוד אחית. כיוון לדעת הראב"ד בבעה"נ. אבל בחיבור שם הארכתי אם יסכימו הפוסקים לדעת הראב"ד. והנה לכאורה י"ל דל"ק כלל קושייתם. דגבי שחיטה דעת הרא"ש דכל שנפל הסכין מידי אדם שלא במתכוון הוי כנפל ממילא ולא נחשב זה לכח גברא. והרשב"א סובר דאף שלא במתכוין מקרי כח גברא. ואם כן למה שהאריך בתשו' ג"ו דמי שפוסל משום תיד"א פוסל משום כח גברא ולכך בעינן שיעור המשכה ג"ט שיופסק הכח גברא ע"ש. וא"כ לפי"ז הנה הא דסעיף מ' הוא דעת הרא"ש. ולשיטתו כל שנפל שלא במתכוין אין זה כחו כלל. אבל הרשב"א לשיטתו דגם שלא במתכוין מקרי כח גברא וא"כ אכתי איכא בזה פסול דתיד"א וזה י"ל שכן סובר גם תשו' הרמב"ן. וא"כ מה זה קושי' דגברא אגברא קרמית. ואי משום דהמחבר בסעיף ל"ט הביא ד' הרשב"א סתם. י"ל דמיירי דבאו להדיא מתוך ידיו ורגליו לתוך המקוה ופסול משום הוי' עי"ט. וכמ"ש המעי"ט לפרש בזה דעת הרא"ש. ובזה לא שייך לחלק בין מתכוין לשאינו מתכוין. אבל לגבי תיד"א לענין פסול שאובין דרבנן בזה הביא המחבר דעת הרא"ש דכל שנפל שלא במתכוין לא מיקרי כח גברא:
אמנם מה שנראה יותר. הוא דהנה בתשו' גינת ורדים שם הביא במעשה דמקוה דרוגי' שנעשה שנשאב מבאר ע"י אדם בכלים נקובים. ונשפכו ע"י אדם בצינור שאין לו בית קיבול רחוק מהמקוה. ובא ע"י הצינור למקוה עד שנעשה מזה מקוה מים. ונחלקו בזה הגדולים. ודעת המכשירין מקוה זו משום דיש ב' פסולים בשאובה משום כלים ומשום תיד"א. וכיון שנשאבו ע"י כלים נקובים לא נפסלו משום שאובה בכלים. ומשום תיד"א ליכא כאן כיון שנשפכו רחוק מהמקוה ונמשכו לתוכו. כבר פסק כח גברא. וכמו שאמרו כן לענין נט"י עיין חולין (דף ק"ז) ובאו"ח סי' קנ"ט. וא"כ לא באו כלל לתוך המקוה ע"י תיד"א. והפוסלין סוברין דכיון שנחשב בהן תיד"א מתחלתן בעת השאובה. אף שבאו אח"כ לתוך המקוה בהמשכה אין מועיל ע"ש. ואמרתי אנכי דכבר קדמה פלוגתא זו בין הראשונים והוא דלמ"ש הראב"ד בבעה"נ מתחלה דכלי לא כתיב בתורה. וכל דאתי ממילא אפי' ע"י כלים כשר מה"ת אלא דרבנן גזרו בזה. ובהמשכה לא גזרו. ומה"ת עיקר הפסול כל שהי' בהן תיד"א ע"ש. ולפי"ז ע"כ החילוק בין תיד"א לשאובין מחמת כלי. דמחמת כלי לחוד כל שלא הי' בהן תיד"א כשרין בהמשכה גם מדרבנן. ובתיד"א פוסלין בהמשכה. והיינו על כרחך בהמשיך כל המקוה. דמקצת המקוה מותר אפי' להמשיך לכתחלה עי"א כמבואר בגמ':
ודעת הג"ה בראב"ד שם מסיק להיפך דכל שלא נתקבל בכלי אעפ"י שבאו מתוך ידיו למקוה מטבילין בו עד מחצה וממחצה ואילך אין מטבילין בו אא"כ הוליכן עם הקרקע. דאהני ביה אפילו רובא שאובים כזה ע"ש. וא"כ נתבאר מזה דלדעת הראב"ד עצמו לענין תיד"א אין מועיל המשכה. ואף שכבר פסק כח גברא בזה מ"מ הרי כבר נפסלו בתיד"א בעת השאובה. אבל להג"ה שם מועיל בתיד"א המשכה אפילו לעשות כל המקוה בזה. והיינו משום דזה נחשב ביד"ש כיון דליכא תיד"א. דע"י המשכה נתבטל תיד"א וכמבואר שם. וא"כ לסברא זו עיקר פסול תיד"א הוא כשבאין לתוך המקוה ע"י תיד"א. אבל מה שהי' בהן תיד"א מתחלתן לא איכפת לן כיון שלא באו לתוך המקוה ע"י תיד"א. ומעתה י"ל דדעת הרא"ש דכל שנפל שלא במתכוין הוי כנפל ממילא וכמבואר דעתו גבי שחיטה. סובר מה"ט דאין חשש כלל בנקיון המקוה ע"י דלי נקוב משום תיד"א. ואפילו להמחבר דפסק בסעיף ל"ט להא דהרשב"א דאפי' נזדלפו ג"כ י"ל דמיירי דבאו מתוך הזילוף להדיא לתוך המקוה. או עכ"פ לא רחוק מהמקוה דלא הי' בהן שיעור המשכה. דעדיין תיד"א בהן. אבל בהא דהשואב מקוה ויש חשש דיחזור ויפיל ג' לוגין לתוך המקוה. הנה כיון שהדרך הוא לשאוב מעומק המקוה מלמטה למעלה. א"כ כשיחזור ויפול מתוך הכלי כשהוא למעלה ויש הפסק הרבה מן הדלי עד למטה למקוה אז שוב כבר פסק כח גברא וכמבואר זה מהא דנ"י באו"ח סי' קנ"ט. וכן פסק בתבו"ש סימן ז' לענין גלגל של מים. וא"כ לא באו לתוך המקוה מכח גברא. אף שבתחלתן הי' בהן כ"ג ותיד"א לא איכפת לן ובשו"ת ג"ו שם כתב דכל שיש הפסק שיעור ג"ט שהוא שיעור המשכה לא נחשב עוד בזה לכ"ג ע"ש. ואף אם ניחוש שיפול מתוך הדלי להמקוה בעוד שהוא למטה לא רחוק מן המים. י"ל דמ"מ כיון דמכח הגברא המושך ידיו רחוקין מן הדלי הרבה. לא נחשב זה לכח גברא. וכמו אם נתרחק השפיכה מן ידי השופך להדיא. וכמבואר באו"ח סימן קנ"ט. ואפילו אם לא נאמר כן אין זה אלא ספק שמא מה שיפול מתוך הדלי יהי' בעודו למטה כשלא יהי' הפסק. או שמא לא יפול מן הדלי עד שיגביהו למעלה. וא"כ אין כאן רק חשש ס' ג' לוגין. וגם משום שנפלו שלא במתכוין זה נחשב כנפל ממילא. ובזה שפיר פסק הרא"ש והמחבר דלא חיישינן. אך כ"ז אי נימא דתיד"א אין פוסל אלא כשבאו מתוך ידיו לתוך המקוה. אבל בתשובת הרמב"ן כתב זה לדעת הראב"ד עצמו דסובר דכל שהי' בהן בתחלתן תיד"א. אין מועיל אף שבאו לתוך המקוה שלא ע"י אדם דהיינו גם בהמשכה שכבר פסק כח גברא. לזה שפיר כתב דלפי"ז אין מועיל לנקוב הכלי. כיון שמ"מ יש בזה תיד"א. ובחיבורי שם וכן בתשובה אחת הארכתי הרבה ליישב כל הסברות הנופלים בזה:
ומעתה לפי"ז הנה בשאלתו לפי מה שביארתי הנה גם אם נשפך ע"י עכו"ם המושכים הדלי. כיון שודאי היה אז רחוק מהדלי למקוה והי' הפסק הרבה מן הדלי עד לעומק המקוה א"כ אף אי נימא דבשלא מתכוין כלל נחשב לכח גברא וגם נימא דלא ניחא ליה לא שייך גבי עכו"ם. מ"מ הרי כבר פסק כ"ג מחמת הפסק וריחוק המקום וכמבואר גבי נט"י סי' קנ"ט. וא"כ לפי דעת הג"ה שבראב"ד וכן נראה דעת הרא"ש והמחבר דכל שלא באו מתי"א למקוה אין פוסל מה שהי' בהן תיד"א מתחלתן והשפיכה שהי' ע"י הישראל שעמד מלמטה בעת שדחק הדלי בכח. אף שאפשר שהי' אז הדלי לא רחוק מן המים שאין בזה הפסק שלא יהיה נחשב עוד לכח גברא. הנה מבואר בשלטי הגבורים פ' המוכר את הבית בשם תשובת הרמב"ן דמכלי אחת מן הסתם בפעם אחד לא יהי' נשפך ממנו שיעור ג' לוגין. ומכל שכן שנראה יותר שגם הדחיפה של הישראל בהדלי הי' כבר כשהוגבה הדלי מן המים שיעור יותר מן ג"ט שיש בזה הפסק שאין נחשב לכ"ג. וגם הרי גבי ישראל גם לדעת הש"ך הרי זה חשוב לא ניחא לי' וכמש"כ מעלתו. ולא נשאר עוד החשש רק מה שכתבתי לדעת הראב"ד דכל שהיה בהן תיד"א מתחלתן פוסלין אף אם באו לתוך המקוה שלא ע"י תיד"א. וכבר כתבתי דחילוק של הש"ך לא נראה כן מתשובת הרמב"ן:
אך לשאלתו דהמקוה שלו היא מעין. בלא"ה לדעת הראב"ד אין פוסל בזה ג' לוגין כלל. דהראב"ד הוא מן הסוברים דמעין לא בעי מ"ס גם לאדם. וא"כ לכל שיטות הפוסקים אין חשש במקוה של מעלתו:
והנה מה שחידש מרן אדמו"ר בתשובת דברי חיים דדוקא גבי ישראל שייך דלא ניחא לי' משום שיהי' נפסל לטהרה. אבל גבי עכו"ם לא שייך דלא ניחא לי'. ואם כי אנו חייבין לקבל באימה ד"ק אבל אם לדין יש מקום לענ"ד לבאר בזה חילוק אחר. והוא להמעיין בהעט"ז סעיף מ"א מ"ב מ"ג מה שביאר שם לחלק דבקנקנים מתירין אפילו בכפוי' אעפ"י שיש בזה קצת תיד"א. משום דכיון שלא הניח את הקנקנים על הגג אלא לנגבן ולא הי' מחשבתו כלל שיקבלו שום דבר. לכך הקילו אף בכפוי'. וכן אפילו בעונת גשמים וגבי עציץ יש מתחלה תפיסת יד אדם יותר שהרי הכניסו מתחלה ע"ד קבלה. ועיקר הטעם ביאר העט"ז שם בתחלתו דמה שגזרו ג"ל הוא כדי שלא יעשה מקוה כולה או רובה שאוב. וכל שהי' השאובין שלא לדעת לא שייך לפוסלה ולמגזר בה כדי שלא יעשה פעם אחרת כולה או רובה שאוב. ובשלא לדעת יש כמה חילוקים. ובקנקנים שהעלה בהדי' לנגבן ולא לקבל קיל יותר:
ובחיבורי הארכתי בזה בשיטות הראשונים בפי' הש"ס:
על כל פנים הנה כמו כן נימא לחלק דבתפיסת ידי אדם אף אם פוסל שלא במתכוין. היינו משום דמ"מ אפשר שיעשה זה פעם אחרת במתכוין. וכמו לדעת הרמב"ם גבי המניח כלים תחת הצינור דגזרינן שוכח אטו מניח. אבל בשואב המים מן המקוה לנקותה. מה שחוזרין ונופלין מן הדלי לתוך המקוה. זה להדיא היפך המעשה שעושה. ובכה"ג לא שייך הגזרה דג' לוגין. וכמו בהא דקנקנים כיון שודאי לא העלה לקבל קיל יותר. וזה גם כן כוונת הש"ך דכיון ששואב המים. ודאי לא ניחא לי' בחזרתן. דזה להדיא היפך המעשה שעושה בידים. ובכעין זה אין פוסלין השאובין אפילו אם יש בהם מקצת תפיסת ידי אדם. וא"כ לפי סברא זו אין לחלק בין ישראל לעכו"ם. דמכל מקום חזרת המים הם היפך המעשה. אך ודאי ראוי לחוש ולהחמיר כדעת מרן הק' ז"ל. אך כבר כתבתי דלענ"ד אין בשאלתו מקום להחמיר. ומעתה אסיים בשלום סליק: