עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן נז
הנה מה שכתב כת"ר לחשוש בזה אולי יהי' מזה בהמשך הזמן זחילה מהסילון שהוא פסול דאורייתא ואיך ימסור מקוה כזו ביד בלן. הנה לא אבין איזה חשש זחילה יהי' שייך לפי הציור שהסילון יהי' טמון בקרקע שאפי' יהי' נבלע מעט מעט ממנו בקרקע אין זה נחשב לזחילה כמבואר בש"ע והוא מהרשב"א (ובחיבורי הארכתי בזה) ואם החשש שיהי' זחילה הניכרת. א"כ הלא כולם יראו זאת ואין צריך דעת הבלן בזה. גם החשש שכתב כת"ר שאם יחזקו הסילון ברעפים של מתכות יהי' החשש הוי' של מקוה דרך דבר המקבל טומאה. מלבד שאין זה שייך כאן ולא אאריך כי דבר זה צריך ביאור רחב. אלא דהנה הנוב"ת סי' קל"ז כתב דאם עשה מתחלה הברזל בשביל לשמש הקרקע אינו מקב"ט וה"ה לשמש את העץ כמבואר בהרא"ש בה"מ סי' י"ב. ואם כן יוכלו לעשות מתחלה רעפים של ברזל בשביל שיהיו מחושקים על הסילון הלז:
אמנם מטעם אחר יש לחשוש בצינור הלז. הנה במשנה ב' פ"ג דמקואות תנן או עד שיעמוד בחצר מ' סאה ויטהרו העליונים מן התחתונים. ראב"ע פוסל אלא א"כ פקק. וכתב שם הר"ש לפרש דהת"ק סובר גוד אסיק וכ"ש אם הכשר למעלה. וראב"ע פוסל דלית לי' גוד אסיק. ואפשר אפי' גוד אחית נמי לית ליה כרבנן דתוס' דאמרו אין מטבילין לא בתחתונה ולא בעליונה עכ"ל. והכ"מ פ"ה מה' מקואות הלכה ו' כתב דלכך שינה הרמב"ם לשון המשנה ונקט לשון וערבו ולא נקט עליון או תחתון משום דפסק כרבנן דתוספתא דאין מטביל לא בעליונה ולא בתחתונה עכ"ל. והנה התויו"ט שם הקשה על הכ"מ דהא לקמן תנן בפ"ו מ"ח מטהרין עליון מתחתון ע"י סילון ע"ש והיא הלכה פסוקה. ומסיק דהרמב"ם פוסק דאמרינן גוד אסיק ואחית ובהא דג' גממיות הוי הטעם משום דאין הזוחלין מערבין ע"ש. אבל בחגיגה (דף י"ט) מבואר דהא דג' גממיות הוי הטעם משום גוד אחית. והא דכתב הרמב"ם לפרש הטעם משום דאין הזוחלין מערבין כקושיית הכסף משנה ובתוס' יו"ט. כתבתי בחיבורי ליישב זה דחדא טעמא הוא. ואין העת להאריך בזה כאן. אבל עכ"פ אכתי נשארת קושיית התויו"ט מהא דמ"ח פ"ו. ואפשר לומר עפ"י מ"ש הר"ש שם לפרש במעמיק ראשו העליון בתוך המקוה החסר עד שירדו למטה שיהיו מושקים למקוה השלם וכו' ומסיק דנראה לפרש דלא מיירי הכא במקוה חסר אלא בשאובה דרבנן וסיים ואפשר דמטעם זה לא חיישינן אפי' יהי' הסילון דרך קטפרס ע"ש. מוכח דמתחלה כשפירש במקוה חסר ופסול מדאורייתא לא הי' אפשר לאוקמי בסילון שהוא דרך קטפרס משום דנצוק וקטפרס לא הוי חיבור. וע"כ היינו זה שכתב מתחלה שמעמיק ראשו העליון בתוך המקוה החסר וכו' ובדרך זה מונח הסילון בדרך השוה שאינו קטפרס ומדרון:
ומעתה ל"ק קושי' התוי"ט דודאי לא איכפת לן בעליון ותחתון אלא בעיקר העירוב שיתערבו בדרך השוה. לכך בהא דפ"ו שמתערבין בדרך השוה ע"י הסילון. ודאי הוי' המקואות חיבור זל"ז כדין כל עירוב מקואות. אבל בהא דג' גממיות וכן בהא דפ"ג מ"ב עיקר העירוב שמתערבין ע"י שיורדין מעליון לתחתון ומגבוה לנמוך. ובזה לא הוי חיבור משום דלא אמרינן גוד אחית. וא"כ בהא דפ"ג הלכה כראב"ע דלית לי' אפי' גוד אחית וכמו שכתב הכ"מ. אבל מהא דכתב הר"ש שם בפ"ו דמטעם זה דאינו אלא פסולה דרבנן דשאובה לא איכפת לן אפי' מונח הסילון בדרך קטפרס. מוכח דהלכה כת"ק דפ"ג מ"ב דהא גם בהא דפ"ג לא מיירי רק בפסולא דג"ל דאינו אלא שאובה דרבנן. וכ"כ הרע"ב שם דאין הלכה כראב"ע. והראב"ד בבעה"נ פ"א משער המים כתב וז"ל ומפרש בתוס' דאפי' לרבנן דלית להו גוד אחית מיא למקוה. כל זמן שרגליו של ראשון במים אחד ממלא בכתף ונותן טהור. ומסתברא דכי האי גוונא אפי' מטומאה לטהרה נמי טהור. לפי שאין עושין מקוה לחצאין משום תקלה. וא"ת כיון דלרבנן לית להו גוד אחית. כי ממלא בכתף ונותן לתוכו אמאי אינו נפסל בשאובים והלא מקוה חסר היא. התם משום שאובה דרבנן הוא ולכ"ע אמרינן גוד אחית עכ"ל. הרי דאפי' ללישנא דאוקמי בחגיגה שם דלא פליגי רק לענין מעלות דרבנן אבל לענין שאובה קיל הרבה דכ"ע מודו דאמרינן גוד אחית ע"ש. וא"כ לשיטתו פשיטא דהלכה כת"ק כאן במשנה דפ"ג דאין כאן אלא שאובה דרבנן ומדברי הר"ש כאן מוכח דלא כחילוקו של הראב"ד דהרי כתב דראב"ע סובר כרבנן דתוס' דלית להו אפי' גוד אחית. ולדעת הראב"ד כ"ע מודו בשאובה דרבנן דאמרינן גוד אחית. (ובמקום אחר הארכתי בזה בישוב דברי הר"ש כאן ובחילוקו של הראב"ד. אם יהיה כן דעת הר"ש והרא"ש וטור וש"ע. ואין כאן מקומו) והט"ז בסעיף מ' כתב ליישב דעת המחבר בשאובה נטהר בהשקה שהיה ניצוק חיבור ואין כאן שאובה כלל. ואם כי דברי הט"ז תמוהין מאוד בישוב דברי המחבר. דא"כ למה כתב המחבר דבנקב מן הצד אפי' כשה"נ כל שמקבל מן הנקב ולמטה פסול. הא מ"מ אין כאן שאובין מצד דהוי ניצוק חיבור ע"י הנקב. אבל מ"מ לשיטתו דנצוק חיבור ה"ה בגוד אחית לטהר שאובין וכמו שמוכח מהראי' שהביא עי' שם (ואשתמיט לי' להט"ז דברי הראב"ד בבעה"נ שהבאתי) ובעיקר דינא דגוד אחית כתבו אחרונים דדעת הרא"ש והטור לפסוק כר"י דאמרינן גוד אחית אפי' לענין טו"ט. אם כי יש לי בדבריהם הרבה תמיהות לענ"ד שלא זכיתי להבין דבריהם הקדושים ואין הפנאי נותן להאריך כאן כי כל אלו הדברים המה רחבים מני ים. אבל הראתי לדעת לעורר לבב כת"ר דלפי ציור המקוה שלהם ורצונם להיות כל השאובים ע"י המשכה ובזה יש הרבה דעות ראשונים להקל. כיון דשאובה כולה ע"י המשכה אינה פסולה רק מדרבנן ובזה אמרינן דהוי חיבור גם ע"י גוד אחית לענין שאובה דרבנן. אבל מ"מ מן הדין לעשות מקוה מתחלה לצאת כל הדעות אפי' דעת יחיד וכמבואר בתשב"ץ סי' י"ז. וכמו דאתקין שמואל בגיטא לצאת דעת ר"י אעפ"י שאין הלכה כן. משום חומר א"א. ה"נ באיסור נדה וחומר כרת והוקשו כל העריות להדדי. וא"כ לפי דברי הכ"מ שהרמב"ם פוסק כראב"ע וכחכמים בהא דג' גממיות. ומשום דהרמב"ם שינה מלשון המשנה מוכח כן. וא"כ כיון דגם הוא העתיק לשון הרמב"ם בש"ע מוכח ממנו דס"ל דלא אמרינן גוד אחית אפי' לענין שאובה דרבנן אם כן אין לחבר המקואות כפי הציור שלהם כיון דגם עיקר חיבור על ידי הסילון יהי' בדרך עליון ותחתון ומגבוה לנמוך:
וקושיית התוספת יום טוב על הכסף משנה כבר כתבתי ליישב ויש עוד כמה ראיות ואריכות בזה:
ואשר שאל כת"ר אם לעשות מקוה ממי גשמים. לא ידעתי למה לא. וידע מעלת כת"ר כי המקוה שעשו בטשערקאס הנה יש ברצפת מקוה העליונה נסר הנלקח בעת שרוצין לנקותה מב' טעמים. חדא לעיין במקוה התחתונה אם לא נתמלאה מעפר וטיט (בלאטא). הב' כשמנקין העליונה ובאו להמשיך שאובים מחדש ישפכו אל התחתונה להדיא וכאשר יגבהו המים בערך שיש מ' סאה גם על פני רצפת העליונה. אז מכסין בהנסר. ויש בו נקב כשפופרת הנוד אשר מחובר תמיד בהשקה. סליק: