אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן נו

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן נו

סימן נה

בעירינו עשו מקוה עליונה סמוך למקוה שעמוקה הרבה ויש בה מעין. ושופכין מבאר למקוה התחתונה. הרבה שאובים עד שמתמלאה. ונכנסים המים ע"י נקב למקוה העליונה. אך השאובין ששופכים להתחתונה כשעומדין קצת זמן המה נחסרים ונבלעים הרבה. ויש חשש זוחלין. וחששו בזה לג' חששות. א' דעת המחמירין שבש"ך ס"ק מ"א. והב' להמחמירין שבש"ך ס"ק קי"ב. הג' למ"ש המשכנ"י דמעינות שסמוכים לנהר יש עליהם דין מקוה. א"כ אין מטהרין השאובין כשהן זוחלין:

תשובה. הנה בהחשש הג' א"צ לזה חומרת המשכנות יעקב. אלא גם אם נאמר דזה הוי דין מעיין י"ל חשש זה. דהנה בשו"ת מע"צ סי' ל"ט כ' לפרש דברי התוס' בקושייתם בהא דעין עיטם דכיון דמחמת ביאת אדם למקוה נגבהין המים וחוזרין להצינור ונעשה המעיין עומד. שוב דין מעיין עליו שאין מטהר בזוחלין ע"ש. והנה בכאן אף דהוי מעין נובע למקוה מ"מ כשמגיע עד שיעור גובהו במקוה שאין נובע יותר שוב נעשה עצם המעין עומד דאין נובע יותר ויש לו דין מעין עומד שאין מטהר בזוחלין למה שכתב המע"צ. וא"כ י"ל דגם הוא אין מטהר את השאובים כשהן זוחלין. דכמו דמקוה מחמת שאין מטהרין בזוחלין אין מטהרין את השאובים כשהן זוחלין. כמו כן דין מעין עומד. דדין מעין עומד שוה למקוה לענין לטהר באשבורן וא"כ לדעת הרא"ש והוא הדעה הא' בסעי' נ' דאם נשאר מ"ס שאין זוחלין כשר. משום דלא חשבינן אותן כולן זוחלין. א"כ כמו כן כאן מה שהשאובין הן זוחלין אין זה שייך להמעין שנשאר הוא עומד. דרק העליונים הם זוחלין וא"כ המעין שנעשה עומד אין מטהר הזוחלין העליונים שהם שאובים. משא"כ לדעה הב' דמשום דעליונים נעשו זוחלין אמרינן דננערו כולן לצאת ונעשו כולן זוחלין. א"כ גם כאן י"ל דגם המעין שתחת השאובין ננערו לצאת ונעשה שוב זוחלין. וממילא נטהרו גם השאובים. וא"ל דשאני בהא דר"ש דמתחלה המים גוף אחד ואחר כך נעשה נקב. ולכך אמרינן דננערו כולן לצאת משא"כ כאן דהמים באין אח"כ למעין והם זוחלין תיכף כשבאין. אין פועלין בהמים כלום. דבשבת (דף ה') אמרינן דמים על גבי מים זו הנחתן אע"ג דניידו. א"כ כשבאין השאובין למעין הם נעשין גוף אחד עם המעין. וא"כ מחמתן גם המעין ננער ונעשה זוחלין. ושוב מטהרין בתחלתן:

אמנם לכאורה לשיטת הרא"ש ממילא הוי כאן ע"כ מעין זוחל. דהרי הוא סובר דע"י שאובין מתרבה המעין. א"כ נעשה עתה זוחל. וממילא מוטהרין השאובין. ובחידושי כתבתי דלהפוסקים דהברי דנהר מטהר ברוב זוחלין אפי' במקום שלא היה מהלך בתחלה ע"כ דלא אמרינן דנהר מכופי' מתברך אלא בנוטפים אבל לא בשאובין. דאל"כ יוקשה על הא דשמואל מהתוס' גבי מעין שהוא משוך כנדל דאמרו והוא במקום שהי' מהלך בתחלה. וכן גבי מעין עומד הדין כן והא כיון שבאו שאובין על המעין ממילא המעין מתגבר ומתברך מכיפי' ואין כאן רוב שאובין. אמנם ליישב דעת הרא"ש נראה דגם הרא"ש לא אמר זה אלא דוקא כשהשאובין באו על גידי המעין. שאז הן מתלחלחים ומוציאין מים ומתברכין מכיפי'. אבל לא כשהשאובים באו על המים שבמעין ובלא"ה הרי אנו מחמירין כהסוברים דלא מכיפי' מתברך אפי' גבי נוטפין. כ"ש גבי שאובין. וא"כ עכ"פ לפי"ז הוי כאן מעין עומד לדעה הראשונה שבסעיף נ':

והנה בהא דהש"ך ס"ק מ"א דכתב שטוב להחמיר לכתחילה. הנה בתשו' משיב כהלכה כ' דהש"ך מיירי במעין כ"ש אבל במעין שיש בו מ"ס אין להחמיר כלל. ע"ש שהאריך. ולכאורה אם במעין כ"ש למה הוצרך לומר זה דמשמע דיש אוסרים. ויש להחמיר לכתחלה. הא הרבה פוסקים סוברים זה דמעין כ"ש נפסל בג"ל ופסק זה רמ"א דיש לחוש לדבריהם. אך יש לומר דשאני בהא דרי"ו דאיכא גם המשכה. ואדרבה הש"ך בס"ק ק"ב הכשיר אפי' בליכא רוב כיון דאיכא המשכה ומעין כ"ש ולא החמיר שם כלל. והארכתי בזה במקו"א [עיין לעיל סימן נ"א]. ובתשו' מאיר נתיבים סוף סי' ג' הקשה על דכתב הש"ך דטוב להחמיר מהא דסעיף ח' דמעין כ"ש שעל שפת הכלי מטהרין מה שחוץ לכלי ונמשכין למקו"א. וכתב לחלק דשם מיירי שלא נפסק מהמעין. אבל בס"ק מ"א מיירי שנפסק מהמעיין. וזה שלא כמהרי"ק דסובר דאפי' בנפסקו ממעין עדיין שם מעין עליהם. או שנאמר דגם מהרי"ק לא אמר זה אלא במעין זוחל. וכיון דגם במה שנפסק מ"מ הוא זוחל עדיין שם חיותן עליהן. ולפי"ז י"ל דבהא דסעיף מ"ז לשיטת הרא"ש דמתלחלח המעין ע"י שאובין ומתחזק י"ל דאפי' לא נאמר דאיכא רבוי' מהמעין. אבל המעין כל שהוא שנשאר נתחזק ועדיין לא נפסק. ובכה"ג דאיכא המשכה ומעין כ"ש שעדיין לא נפסק דמיא לסעיף ח', אבל בנפסק שפיר יש להחמיר אפי' בהמשכה ומעין אבל לפי"ז אם נאמר דהחומרא הוי משום שנפסק מהמעין א"כ אין לחלק אפי' במעין שיש בו מ"ס כיון שעתה הם נפסקים מהמעין. דהנה המהרי"ק כתב בסי' נ"ז דכל הסוברים דמעין כ"ש נפסל בג"ל הם חולקים על הרא"ש ואינן סוברים טעמא דזרועים. ורק משום דמחוברים הם כשרים. ועי' בשו"ת ביא"פ סי' נ"ג כתב דזה טעמא דהמחמירים דס"ק קי"ב משום דאינן סוברים טעמא דזרועים. א"כ הגם שמקודם היו מחוברים למעין שיש בו מ"ס. אבל עתה מופסקים הם ואזלה חשובתן. ולפי"ז בנ"ד די"ל דאין השאובין נטהרין בזחילה מהמעין העומד אלא לשיטת הר"ש והמרדכי. הרי י"ל דהם אינם סוברים טעמא דזרועים ואיכא חשש שנפסקו מהמעין. ולהרא"ש דסובר טעמא דזרועים הרי לשיטתו דרק העליונים נעשו זוחלין. א"כ יש לומר דכאן המעין נשאר עומד ואין מטהר השאובין בזחילתן:

אמנם לצאת מידי חששות. נלע"ד בדרך זה. דהנה בשו"ת גינת ורדים הביא דבמקוה ברוגי' עשו כדרך זה ששאבו בכלי נקוב לתוך צינור שאינו כלי ומשם באו למקוה. ונחלקו בזה גדולים. ונדפסו ע"ז ב' ספרים. דהמכשירים מקוה זו כתבו הטעם דבשאובה יש ב' חששות. חדא משום שאובה ע"י כלי. וב' משום תיד"א. וכאן שהכלי נקוב אין בו משום שאובה ע"י כלי. ומשום תיד"א כיון ששפכו להצינור רחוק הרבה מן המקוה שכבר כלה כח גברא. וכמבואר באו"ח סי' קנ"ט. א"כ ליכא כאן גם פסול זה. והפוסלים סוברים דכיון דנפסלו כבר ע"י תיד"א. לא מהני בזה המשכה. ואנכי כתבתי דזה פלוגתת ראשונים ומבואר בבעה"נ בין הראב"ד להג"ה שם ואין כאן מקומו [יעויין מ"ש לעיל סימן מ"ח] עכ"פ בנ"ד אם ישפכו מהבאר בכלים נקובים להמקוה התחתונה דרך צינור מהלאה י"ל דבזה גם הפוסלין יודו כאן. חדא דהרי כאן יש לומר דכבר נטהרו המשכתן בתיד"א בהמעין שנעשה זוחל. וכדעת הר"ש. ועוד דכאן שבאו מקודם למעין שבמקוה התחתונה. ובמים ע"ג מים זו הנחתן. אם כן ממילא כבר נפסק התיד"א מהן לכ"ע. כיון דכבר נחו ע"ג מים. ועתה כשבאו למקוה העליונה אינן רק מצד שנתמלאו בגובהן ובאו ע"י הנקב להעליונה ממילא בלא תיד"א. ואפי' אם נאמר דמ"מ לדעת הפוסלין עדיין דין שאובים עליהם בהמקוה התחתונה. מ"מ יש לומר עוד דהנה הגינת ורדים כתב להכשיר המקוה שברוגי' מטעם אחר. והוא דכיון דהוי כלי נקוב ויורד בנצוק מהכלי לבור א"כ מעולם לא נעשו שאובין משום דהם מחוברים על ידי הנצוק. והוא כדעת הט"ז בס"ק מ'. ואף שאנכי השגתי על זה. אבל מ"מ כיון דבלאו הכי איכא כאן דעת הר"ש דיש לומר דנטהרו על ידי המעין דנעשה זוחלים. וגם אפילו לדעת הרא"ש דרק העליונים הם זוחלין. אם אפשר דהזחילה למטה. בזה לכ"ע דגם התחתונים הם זוחלין. וממילא דגם המעין נעשה זוחל. וגם כיון דלכל היותר אין כאן בהשאובים רק שאובין שהמשכוה. יש לומר דמועיל החיבור על ידי הנצוק שלא יהיו נקראים שאובים. וכדעת הראב"ד בבעל הנפש, דלענין שאובין דרבנן סמכינן על נצוק וגוד אחית. ושוב ממילא אין להחמיר בזה גם חומרת הרי"ו שבס"ק קי"ב. דיש לומר שהמחמירים הוא דעת הראב"ד. וכתבתי בזה במקום אחר. אך מחמת טרדותי אין רצוני שיסמכו עלי עד שישלחו דברי להר"מ שיעיין בהם ויסכים ע"ז. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה