אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן נה

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן נה

סימן נד

אודות שאלתם על אודות המקוה שלהם. הנה להאריך בזה אין הזמן עמדי. אך בקיצור אשוב. הנה על החשש מהנקבים שהיה זחילה בעת שנתפחי' המים מחמת הטובלין הנה מעלתו העיר בזה מתשובת צ"צ החדש סימן קס"ה וקס"ו. ולדעתי העיקר כמ"ש בתשובת צ"צ הנ"ל סימן קע"ו ח"ג מאות ב' ואילך (ששם כתב היפך התשובה הנ"ל) וארמוז בקצרה. הנה הרא"ש כתב לפרש דעת הר"ש בלא נשארו מ' סאה אבל בנשארו מ"ס לא איכפת לן מה שהוא זוחל מלמעלה ומזה לא איכפת לן גם כשהוא טובל מקצתו במים הזוחלין מלמעלה. וכמו שמוכח מהרא"ש. וכן מבואר להדיא בתשב"ץ. והנה הרא"ש בזה לשיטתו שפוסק כר"י בהיו רגליו של ראשון נוגעין במים דאמרינן גיד אחית. ובזה ממילא י"ל דהוא פוסק כר"י בהא דג' גממיות המובא בחגיגה. דכל שיש באמצעית מ"ס לא איכפת לן בקטפרס. וכן הוא דעת ר"ת בתו' גיטין (דף ט"ז) ד"ה הניצוק ובחגיגה שם ואף דרבנן פליגו בתוס' שם. כתב בספר הישר לר"ת דכיון דלא הוזכרו בש"ס לא קי"ל כרבנן. וא"כ ממילא י"ל דכל שיש מ"ס הוי גם הזוחלין חיבור. וכמו בשם בג' גממיות דמיירי באמצעית של מ"ס. ומכ"ש לדעת הריב"ש סי' רצ"ב דקטפרס וזוחלין חדא טעמא הוא אבל הרמב"ם פוסק כרבנן בתוס'. וכן פסק בש"ע סעיף ס' דאין הזוחלין מערבין אא"כ עמדו. ואף דבאמצעית ישנן מ"ס מ"מ לא הוי זוחלין חיבור. וא"כ כמו כן במקוה שנסדקה אפי' נשאר מ"ס שאינם יוצאים מ"מ הזוחלין שלמעלה לא הוי חיבור להמ"ס כמו בהא דאמצעית דאיכא מ"ס. וע"כ מה דהביא המחבר דינו של הר"ש בסעיף נ' מיירי דטובל כולו במים הנשארים. דאם טבל מקצתו במים העליונים הזוחלין הרי לשיטתו שפוסק כהרמב"ם אין הזוחלין מתערבין. וע"כ דלא העתיק המחבר דעת הרא"ש אלא להוציא מדעת המרדכי ורשב"א שכתבו בדעת הר"ש דנעשו כולן זוחלין אפי' אותן שאינן יוצאין משום דננערו כולן לצאת וע"ז סתם המחבר כדעת הרא"ש דהנשארים לא נחשבו כזוחלין. והרמ"א שהעתיק הי"מ הוא דעת המרדכי. אבל אם טובל מקצתו במים העליונים. בזה גם לדעת הרמב"ם ומחבר לא הוי טבילה משום דזוחלין לא הוי חיבור:

הן אמת שיש לחלק בין הא דסעיף ס' לכאן עפ"י מ"ש הפני יהושע בגיטין שם לחלק דדוקא במים הבאים ממק"א לא הוי זוחלין חיבור. אבל במים שבמקוה זו עצמה גם זוחלין הוי חיבור ע"ש. אך דברי הפנ"י לא יתכנו לדעת הריב"ש שסובר דלא מיקרי זוחלין משום דממנו יצאו ואליו הם שבים. והביא ע"ז ראי' מהא דרגליו נוגעות במים. ולדעת הפנ"י אפילו אינם שבים למקוה כיון שממנו יצאו. וכיון שהרמ"א העתיק דינו של הריב"ש ע"כ אינו סובר חילוק של הפנ"י (וגם בדעת המחבר קשה לומר חילוק זה. דאם כן אפילו לא ישארו מ"ס ה"נ שיהיה הזוחלין חיבור כיון שהם באים מהמקוה). וא"כ מה דמוסיף על המחבר. ע"כ דהוא דעת המרדכי דננערו כולן לצאת ונחשבו לזוחלין גם אותן שלא יצאו. ובחיבורי העירותי בזה דלכאורה הוי פלוגתא כמו בע"ז (דף נ"ט) דלר"ת שם דמפרש דהבת גושתא אינה מגעת עד השוליים. ומ"מ כל היין נאסר משום דננער כולו לצאת. ורש"י וסמ"ג מפרשים דמגיע עד השוליים. דאל"כ היין הנשאר לא נחשב מגע עכו"ם. והארכתי בזה ליישב לכל הדעות דשם וכאן שי"ל שזה מודה לחברו בשם. ואין כאן מקומו. עכ"פ נראה ודאי דרמ"א כאן הוא כדעת המרדכי דכל המים נעשו זוחלין משום דכולן ננערו לצאת. וכמו שכן הוא דעת ר"ת לענין יי"נ. וכ"כ הב"ח והלבוש. והמחבר אף שפסק כדעת הרא"ש. הוא רק לענין המים הנשארים. אבל לענין המים הזוחלין גם הוא סובר דלא הוי חיבור וכדעת הרמב"ם. ואם טבל מקצתו גם במים הזוחלין גם להמחבר לא הוי חיבור. וזה שלא כדעת הצ"צ בסימן קס"ה. ובאמת כל הראיות שלו בשם נפלאו ממני דמה שהביא בסימן קס"ד וקס"ה מהא דגל שנתלש. הנה בתוס' ורשב"א בתוה"ב הארוך (דף קפ"ח) הביאו מזה ראיה דמעין בעי מ"ס לאדם והיינו משום דאל"כ האיך מטהר בזוחלין והשתא ממ"נ אם נאמר דנתלש היינו נפסק ממעין. הרי מדבריהם מבואר כדינו של מהרי"ק. ואיך אמר שם שחילוק של מהרי"ק אין בו טעם וריח. וח"ו לומר כן על מאורן של ישראל וגדול הראשונים. ואם נאמר דנתלש לא היינו לגמרי אלא עודו מחובר בצד אחד למעין או ים. וכמו שכן נראה גם דעת הראב"ד בפי' לעדיות עיין שם. הנה כמו כן גם לדעת הרמב"ם ורשב"א שסוברים דבמעין לא בעי מ"ס. מ"מ נוכל לפרש דנתלש לאו הוא לגמרי. ומה דאמרו מ"ס משום דסתמא הכי שיערו לאדם. וכמ"ש כן כל הפוסקים. ואף לדעת הריב"ש דבכ"ס סגי משום כשנכנס האדם המים עולים ונתפחים סגי שירחוץ כל גופו. זה הוא במקוה מצומצמת אמה על אמה ברום ג'. שבהכרח המים עולים ונתפחים בהכנס האדם בתוך המקוה. אבל בגל שנופל בלי צמצום מחוצית ודאי סתמא בעי מ"ס לאדם בינוני כשיעור חז"ל. וא"כ יש ליישב לדעתם גם אם נאמר דנתלש לאו היינו לגמרי. מכ"ש אם נאמר כדינו של מהרי"ק ואדרבה הרי עכ"פ יש ראיה גם מתוס' ורשב"א דבכה"ג מיקרי זחילה. ומה שהביא ראיה מדברי הרמב"ם מהא דמפץ נגד דעת ר"ש. אין זה ראי'. דעכ"פ הנוטפין שהן מלמעלה בנהר אינן זוחלין. ומלמטה מה שזוחל הוא הנהר עצמו שהוא מטהר בזוחלין. ומכ"ש למ"ש המע"צ דכל הנהרות אינן זוחלין רק מלמעלה ע"ש. דאין ראי' מהרמב"ם. ומהתוספתא שהביא בסימן קס"ד. י"ל דהוא אליבא דר"י דסובר גיד אחית וקטפרס גם במ"ג. ומה שתמה איך נעשה שאר המקוה זוחלין. כבר הבאתי שכן גם דעת ר"ת לענין יין נסך. ומה שחילק שם בין ניקב ונסדק ובין נפרץ על שפתו ולמד זה ממהרי"ו. מלבד מה שהביא שבהג"א ובתשב"ץ מבואר להיפך. וכן הסכים הוא עצמו בסי' קע"ו שם. הנה לא יתכן לפי חילוק זה קושיית הרא"ש על הר"ש מהא דגודר בכלים ע"ש. (ובתשובת מע"צ כתב ליישב באמת קושיות הרא"ש. אבל ע"כ הרא"ש אינו סובר זה דאל"כ מה הקשה. וכן הוא להדיא בתשובת הרא"ש דמייתי דעת הגדולים לפסול אפילו הנקב קטן. וע"ז הביא שם דעת הר"ש) ובמחבר איתא הדין בנסדק. ובזה כ"ש נקב גדול. וכמ"ש בסימן קע"ו. ע"כ נראה דדבריו בסי' קע"ו הם עיקר נגד מה שכתב בתשובה. ובפרט שפי' שם בזה דעת אאזמו"ר הזקן שכיוון לזה. (אלא שמה שחקר שם באות ו' דזחילה ממקום למקום באותה המקוה עצמה לא מיקרי זחילה. בחיבורי הבאתי דזה פלוגתא ובתוס' שבת (דף ק"ט ע"א) מבואר משם ריב"א דמה"ט ים מטהר בזחילה משום דזוחל ממקום למקום. הרי מבואר דזה מיקרי זחילה לריב"א. והראי' מגל לא הוי ראי' לפי דברי ריב"ש. ואין כאן מקומו) אולם כ"ז אי הזחילה הוי מן הצד או בראשה של המקוה. אבל אם הזחילה הוא בלמטה של המקוה. מדברי התשב"ץ משמע קצת דלא מיקרי בכה"ג זחילה ובחיבורי כתבתי דזה תלוי בפלוגתא אם נאמר כדעת הגדולים שבתשובת הרא"ש דאפי' בטיפטוף קצת מבטל אשבורן ומיקרי זחילה. ע"כ לומר דזחילה מלמטה לא מיקרי זחילה. דאל"כ קמה וגם נצבה ראיית הרשב"א מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר:

אבל אם נאמר דזחילה מועטת לא מיקרי זחילה וכדעת הרשב"א שפסק המחבר בסעיף נ"א. בזה י"ל דגם זחילה מלמטה מיקרי זחילה אם ניכרת הרבה. והא דמקוה שנמדד ונמצא חסר מיירי בזחילה מועטת שאינה ניכרת הרבה. דאל"כ אין ראיית הרשב"א ראי' כלל. ואין כאן מקומו להאריך בכל זה:

ומעתה בנקבים שהם טע"ט שמחמת הטבילה הי' זוחלין המים ע"י הנקבים. כה"ג הוי לדעתי פסול גם לדעת המחבר. דודאי לא דקדקו הנשים שלא יהי' מקצת גופן או שערן באותן המים הזוחלין. ומכ"ש לדעת רמ"א וכן הסכים הצ"צ עצמו בסימן קע"ו:

ועל הסדק שבשוליים שבמקוה. אם ניכר הזחילה במקוה גם דרך הסדק. בזה ודאי יש להחמיר דגם בכה"ג מיקרי זחילה לדעת הרשב"א. אבל אם על ידי הסדק אין ניכר הזחילה בזה לכ"ע לא איכפת לן דלשיטת הגדולים דגם בזחילה מועטת פוסל. ע"כ לומר דמה שלמטה לא מיקרי זחילה:

והנה על החשש שחששו לתקן המקוה באופן אחר מכמו שהיתה תמיד. שהיו צריכין תמיד לשפוך שאובים להשלים שיעור טבילה שהם י"ב גודלין למעלה מן הטבור. וחששו לדעת הראב"ד דבחסרו מ"ס פוסלין השאובין. וכאן כיון ששואבין מן המקוה וחוזרין ושופכין שאובין תמיד. יש לחוש שישארו רוב שאובין במקוה. וכמו שכתב כן באמת התשב"ץ סימן י"ז בח"א והובא דבריו בש"ך ס"ק ס"ג (ומה שחקר אם יש לחוש לחומרת הראב"ד ומביא בשם צ"צ וספר אוריאן תליתאי. לא ידעתי מי בדורות הללו להכריע שלא לחוש. אחרי שהרשב"א בתשו' סימן תתי"ח כתב דיש לחוש להחמיר כהראב"ד. והרשב"ץ כתב ג"כ להחמיר וכן הסכים הש"ך. מי לא יחוש) הנה בכאן אין ברור דמקוה שלהם לא מיקרי מעין. דמה שנמשך למקוה ממה שהכתלים בוצצין וכתב ע"ז מהרי"ט דאין זה מעין רק שמי גשמים נבלעים בקרקע. הנה המהרי"ק חולק בזה. ובספר דברי חיים הוכיח מתוס' בכורות ומהר"ש פ"ח דפרה כדעת מהרי"ק. וגם על הא דסמוך לנהר. הנה הראבי"ה שהובא דעתו ברמ"א סעיף נ"ב מוכח דסובר דדינו כמעין וכתבתי [בחיבורי] דזה תלוי בחילוק גרסאות בתוס' ובזה ל"ק מהתוספתא שהביא המהרי"ט ופסקה הרמב"ם ואין [כאן] מקומו להאריך בכל אלה:

עכ"פ כיון דיש דעות דיש על המקוה שלהם דין מעין. שמימיו מועטין (ומ"מ אין מזה תועלת לדין זחילה. שעכ"פ הוא מעין עומד, ועי' בט"ז ובתשובת מע"צ) ולהראב"ד לא שייך במעין הא דחסרו מים וכמ"ש שם להדיא (והיינו משום דסובר דמעין מטהר בכ"ש). א"כ לפי"ז י"ל דהוי כאן ס"ס שמא אין הלכה כהראב"ד בהא דחסרו שאובים. ואת"ל דהלכה כהראב"ד שמא הך מקוה דין מעין יש לה. וכמהרי"ק והראבי"ה, והוי ס"ס המתהפך. א"כ י"ל דמה"ט אין לחוש במקוה [כזו] לחומרת הראב"ד:

אולם התשב"ץ בח"ג סימן י"ב חשש לדעת הראב"ד אפילו בשאובה שהמשכוה דלכ"ע אינו אלא מדרבנן. ולא התיר רק בשעת הדחק ע"ש. הרי דגם בספק דרבנן דדומה לס"ס מה"ת חשש בזה. וי"ל דזה מדעת הרמב"ם בפי"ד מהלכת אבות הטומאה ע"ש דאפי בס"ס בס' שאובים כתב דאין מורין לו לטבול במקוה זו ולעשות טהרות לכתחלה. ועי' בזה בס"ט סימן קצ"ח ובמל"מ ובשעה"מ שהאריכו הרבה בזה. גם אנכי הקטן הארכתי בזה:

אך הלא כבר כתבתי להם דבלא החששות נכון לתקן המקוה באופן שיהיו המים בשיפוי כשיעור טבילה. ולא יצטרכו לסמוך על נאמנות הבלן בכל זמן ועידן. וזה מנהג בכל ערי ישראל הכשרים. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה