עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן נא
היום הגיעני תשו' כת"ר בציור המקוה שרוצה לעשות כת"ר והנני להשיב לכבודו תיכף מפני הכבוד אחרי שנתאחר מכתב שאלתו על הב"ד:
והנה בציור מקואות החדשות הנעשות בזמנינו. הנני מונע עצמי מלהשיב למעשה. אם כי נתפשטה הוראה זו בערי ישראל הרבה. וכבר כתבתי בתשובה לעיר אחת דלדעתי עכ"פ מי שסומך עצמו לעשות מקוה בציור הזה מוכרח שיבואו המים מן הבאר למקוה בהמשכה ע"ג קרקע ג"ט. כדי שלא יהי' עכ"פ ס' ספקא לחומרא בדרבנן. וכמדומה לי שתשו' זו העתיקה הר"מ חיטין. ומסתמא ראה אותה כת"ר. וזה כשנתים אשר בעיר מאזיר הוכרחו לעשות מקוה בציור הזה עפ"י נימוס המלוכה וכבר עשו כן. ודרשו ממנו איך לצאת במקוה כזו. וביארתי להם איך לעשות כדי לצאת חששות ונתגלגל הדבר שבאו דברי לפני הגאון המנוח מבריסק עם בנו הגאון שיחי'. והוטבו דברי בעיניהם. אך ממני נאבדו הדברים שכתבתי אז. אך אם ירצה כת"ר. ידרוש ההעתקה משם:
עתה אבוא לפלפל קצת בדברי כת"ר. מה שהעיר כת"ר על קושיית הנו"ב בדברי הש"ך ס"ק מ"א דהרי הש"ך עצמו מביא האוסרים בס"ק קי"ב באמת גדולה מזו הי' לו לרבינו הנו"ב להקשות דהש"ך סותר דבריו בס"ק ק"ב. ששם התיר לסמוך במעין והמשכה אפילו בדליכא רבוי'. אמנם באמת לכאורה יש לחלק היכא דההמשכה הי' קודם בואו למעין כמו בהא דס"ק ק"ב. אבל בהא דס"ק מ"א שפכו המים למעין ואח"כ נמשכו למק"א. ובחידושי ביארתי מדברי הר"ש והרא"ש דהם חולקין על הרמב"ם שהובא בש"ע סעי' מ"ד בגג ששפכו לתוכו ונפסלו המים דמועיל אח"כ המשכה למק"א ויוכשרה ברבוי' והמשכה. ולדעת הר"ש והרא"ש כל שנפסלו אין מועיל אח"כ המשכה. ודעת הרמב"ם לפי מה שביאר הב"י המשכה מתחלה פוסל אפילו בג' לוגין ואין מועיל מה דאיכא המשכה ורבוי'. ואם הי' רבוי' מתחלה מועיל המשכה אפילו אם כבר נפסל. ולדעת הרא"ש בתשו' מה שהביא הש"ך בס"ק ק"ב שמכשיר מטעם רבוי' ו משכה. אף שהמשכה נעשה תחלה דאחר שבאו השאובין בהמשכה על גידי המעין נעשה אח"כ הרבוי' מהמעין. א"כ יהי' נראה סברת הרא"ש היפך מסברת הרמב"ם. דהרי ממה שפי' בפי' המשנה בהא דתוס' דגג שהובא בסעי' מ"ד נראה מוכח להדיא דהמשכה אחר שנפסל אין מועיל מטעם רבוי' והמשכה. וכמו שהארכתי בזה בחידושי. וא"כ ע"כ מה שהכשיר הרא"ש בהא דסעי' מ"ז מטעם רבוי' והמשכה היינו משום המשכה קודם בואם למעין. א"כ יהי' נראה זה היפך סברת הרמב"ם. עכ"פ דברי הש"ך שלא העיר בהא דסעיף מ"ד על המחבר דהמשכה מועיל אחר שנפסל. ומשמע שהסכים כן להלכה. וגם נראה בס"ק ק"ב שהסכים להא דהרא"ש דגם בשאובין שבאו על המעין נחשבו מי מעין והוי רבוי' והמשכה [ובחידושי כתבתי דלהפוסקים הסוברים דנהר מטהר ברוב זוחלין אפילו במקום שלא הי' מהלך בתחלה. ע"כ לומר דלא אמרינן דנהר מכיפי' מתברך אלא בנוטפין. משום דאין טפה יורדת מלמעלה עד שטיפים עולין כנגדן. אבל לא בשאובין שבאו על המעין. דאל"כ יוקשה לשמואל הא דאמרו בתוספתא גבי מעין שהוא כנדל וריבה עליו שאובין דאין מטהר אלא במקום שהי' מהלך בתחלה. וכן גבי מעין עומד הדין כן. והא כיון שבאו שאובין על המעין ממילא מתגבר המעין ומתברך מכיפי'. ואין כאן רוב שאובין רק רוב זוחלין. ולמה אין מטהר גם במקום שלא הי' מהלך בתחלה. אלא מוכרח לחלק דגבי שאובין לא אמרינן מכיפי' מתברך] א"כ קשה הא גם בהא דס"ק מ"א הוי מעין וא"כ יש רבוי' והמשכה. ועי' בתשו' הרא"ש בטעמא דר' מצליח האוסר. שכתב שם ועוד שאנו צריכין רבוי' והמשכה ואנה רבוי' ואנה המשכה. וא"כ ע"כ מוכרח דסובר דאין כאן רבויא מן המעין מטעם שבאו שאובין עליו. וכן המשכה אחר שנפסל נראה שסובר שאין מועיל. אבל לדעת הש"ך שהסכים לדעת הרא"ש שבזה מיקרי רבוי'. וגם [משמע] שסובר כדעת הש"ע דמועיל רבוי' והמשכה אחר שנפסל. אין טעם להחמיר בהא דס"ק מ"א. ומכ"ש שמיקל בס"ק ק"ב אפי' אם נאמר דליכא רוב ממעין. וקשה על מה שהחמיר בס"ק מ"א. עכ"פ ממילא ל"ק קושי' הנוב"י מהמחמירים שבס"ק קי"ב. שאין דמיון כלל מזה לשם. דכאן י"ל דאיכא רבויא והמשכה. ועכ"פ משום המשכה לחוד יש להקל לדעת הש"ך. ובס"ק קי"ב מיירי בהשקת שאובין לחוד מיהו לדעת הב"ח והט"ז שם אין להקל מטעם המשכה לחוד בלא טעמא דרבוי'. וטעמא דרבוי' כבר כתבתי דמוכרח מהרבה פוסקים דגבי שאובין לא אמרינן מכיפי' מתברך. ומכ"ש שאנו מחמירין כהסוברים דלא אמרינן כלל מכיפי' מתברך גם גבי נהר א"כ ודאי יש להחמיר כהמחמירין שבס"ק מ"א. וא"צ למה שהאריך כת"ר בביאור דעת הראב"ד ולומר שהמחמירים הם רק דעת הראב"ד. דבאמת גם לדעת הרבה פוסקים יש לחוש להמחמירין במעין כ"ש. ובזה יש לפרש הא דס"ק מ"א. והש"ך שכתב דמשמע דיש מחמירין. היינו לשיטתו בס"ק ק"ב. אמנם במעין שיש בו מ' סאה שנטהרו מטעם השקה. בזה אם באו בהמשכה אח"כ. יש מקום לומר דגם להמחמירין שבס"ק קי"ב אין להחמיר. וגם לדעת הראב"ד יש מקום להקל במעין. דאולי יסבור הראב"ד כהרא"ש דמחמת שאובין מתרבה המעין ואיכא רבוי' והמשכה. ואין דמיון להא דב"מ א' עליון וא' תחתון. ועוד דהראב"ד הוא הסובר דע"י תיד"א אין מועיל המשכה במחצה. ולכך גם בהא דב' מקואות אין מועיל המשכה. אבל שלא ע"י תיד"א מועיל המשכה. וכאן מה שבאין המים להריזיוואר ע"י נאסאס דעת איזו אחרונים דלא מיקרי תיד"א רק כח אדם. ובזה דעת הגינת ורדים להקל. אף שהמהרי"ט בח"ב ביו"ד סימן י"ז סובר דגם כח אדם פוסל. ועי' בתשובת זכרון יוסף. ואף שנאסאם נראה דמקרי כלי משום שנעשה לקבל בהכי. וכתבתי במ"א בזה. מ"מ לדעת הראב"ד יש מקום להקל. לדעתו דמועיל המשכה בזה. אך ביארתי בתשו' [לעיל] דאותן המים הבאין אל הבאר כשנתמלא. ומחמת זה נדחין מקנה אל קנה לבוא אל המקוה. הם אינן נטהרין בהשקה לדעת הריב"ש והריטב"א וכ"מ ופנ"י גיטין. דהשקה לא היי אלא כשהן שוקטין ומתערבין. ואם נאמר דהמים האחרונים יוצאין מע"מ עם הראשונים שנתמלאו בבאר ונטהרו בהשקה. א"כ בהמים הבאים אל המקוה אין כאן רבוי' והמשכה שיטהרו לדעת הב"ח והט"ז ואם נבוא לסמוך על הש"ך שמתיר במעין אפי' בדליכא רוב רק מטעם מעין והמשכה. הרי איכא גם דעת המרדכי שאין המשכה רק ע"ג קרקע הראוי' לבלוע. וא"כ יש כאן עכ"פ ס"ס בדרבנן לחומרא. ועי' בכו"פ ביו"ד סי' ע' שכתב דמקובל בידו שגיברענטירציגל הויין ככ"ח ואין ראוי' לבלוע, ומכ"ש בטיח בצעמענט או קאחיל. זה הנלע"ד:
ומה שחידש מעלתו להעמיד עוד נאסאס בבאר הסתום להוציא ממנו המים לחוץ אחר שנתמלאה ממנו המקוה כדי שנדע שיהיה נובע תמיד מים של מעין שם. ולא נבוא לחשש שמא ברוב הימים ישארו בבאר רק המים השאובים. הנה זה נכון. אף שלדעת הרא"ש דגם אם באו שאובין על המעין אמרינן מכיפי' מיבריך ואין לחוש לעולם בזה שישארו רק שאובין בבאר. עכ"ז הלא כבר כתבתי דנראה דהרבה פוסקים לא יסברו הא דגם בשאובין נאמר כן. [וגם להרא"ש י"ל דלא אמר זה אלא כשהשאובין באין על גידי המעין ויעו' בתשובה הקודמת לזו] אך בודאי יותר טוב להעמיד הנאסאס בבאר באופן שישארו מ' סאה בבאר שלא יגיע שם כח הנאסאס. שלא נבוא לחשש יותר מזה מחמת חזרת ג"ל מן כלי ותיד"א וכמו שכתב מעלתו:
ומה שכתב מעלתו לעשות הריזעוואר של ברזל ויחברו אותו לדפנות של בנין המרחץ ולבנין שיושב עליו. הנה בחידושי (קודם שיצא לאור תשו' צ"צ החדש) הוכחתי מדברי התשב"ץ דיש חילוק בין קבוע בקרקע לקבוע בכותל שבנוי ע"ג הקרקע והארכתי בזה בביאור הסוגיא לדעתו. ועתה כשיצא לאור הצ"צ ראיתי שם שמביא חילוק זה מדעת הפרישה ע"ש. ולענ"ד יש להחמיר בזה. דבלא"ה הרי איכא דעת הגדולים שבתשובת הרא"ש שאין מועיל חיבור גם בקרקע. ובחי' כתבתי לפרש דעתם עפ"י מ"ש הנה"ך בסי' שע"א דרק אלו השנוים במשנה מועיל בהן חיבורן בקרקע ע"ש. אמנם מה שהוסיף כת"ר בזה לעשות נקב בהשוליים קודם שיחבר השוליים להדפנות שלה. וכיון בזה לצאת ידי דעת מרן בתיקוני המקוה. לענ"ד הוסיף בזה חומרא דדעת הרמב"ם בפ"ו מהל' כלים ה"ג דנקב שנעשה בתחלת עשיית הכלי אפי' בנקב כדי מוציא רמון אין מבטלו מהיות כלי. והראב"ד חולק עליו בזה ע"ש. וא"כ עד כאן לא הוצרך לזה רבינו שם אלא לענין חשש לטבול בכלי דרצה לצאת גם דעת הראב"ד שאין מועיל נקב לענין לטבול בכלי וכמו שהאריך בכונתו בצ"צ החדש הי' קע"ו. לזה במה שמעולם לא נקרא כלי יוצאין ידי דעת הראב"ד דהרי לדעתו כדי לבטלו מתורת כלי לענין טומאה ושיהיה מועיל בו החיבור מועיל הנקב שמתחלת עשייתו דלא מקרי כלי בזה. ודעת הרמב"ם הרי לשיטתו מועיל לטבול בנקב כשפופרת הנוד אף שבזה אין יוצא מתורת כלי לענין טומאה בכלי עץ וכמו שכתב הבית יוסף. ואם כן בתקנה זו יוצאין כל הדעות. לענין טבילה שלא יהי' בכלי. אבל בנידון דידן שהנקב נעשה בהריזעוואר הרי בזה שנעשה הנקב מתחלת עשייתו לדעת הרמב"ם אין מבטלו מתורת כלי. ומחמת נחוצת הפאסט להשיבו מפני הכביד וגם טרדותי המקיפים אותי כתבתי כ"ז בחפזי בראשית ההשקפה. סליק: