עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן מט
נידון תיקון המקואות החדשות אשר הוכרחו במקום אחד לעשות עפ"י הממשלה. הטרויבין שהולכין בתוך המעין. הארוכה תהיה אותה שהמים הולכין על ידה מהמעין למקוה מב' טעמים. א' שטבע המים שבנהר המה קלים משאר מים. ואולי הם קלים מהמים שבהמעין ואז המה העולים למעלה על המים שבמעין אפי' אם ירדו בעומק המעין. והב' משום שהמים יורדין להמעין ממקום גבוה מהטצאן. ידוע טבע המים שהמה כמו סילון החוזר ועולין עד לפי גובה המקום שיצאו משם. וכיון שהמים היורדין בעומק המה יהיו מתגברין להיות למעלה על פני המעין יהיו המה היוצאין למקוה בראשונה ע"י הטרויב הקצרה. ובזה פשיטא לדעת רי"ו שהביא הש"ך בס"ק קי"ב שאם יופסקו יהיו חוזרין לשאובין. דכאן במקוה יהיו נשארין שאובין. ואפי' לדעת הסוברים שנשארו בהכשרן לעולם. מ"מ כשנתמלא הבור ודוחקי' המים ונכנסין מקנה אל קנה המה זוחלין ואין מתטהרים בהשקה כלל כמבואר בריב"ש סי' רצ"ב. ועי' בפנ"י גיטין (דף מ"ז). א"כ יותר טוב שיהי' הטרויב שהולכת מבאר למקוה בעומק מלמטה בהבאר מאותה שיורדין בה המים להבאר:
הסילונות שעל ידם הולכים המים למקוה שהמה כפופין בכל מקום כפיפתן צריך להיות שם נקב קטן במטה הכפיפה ככונס משקה משום דעת הראב"ד דסילונות הכפופין אעפ"י שאין נעשין לקבלה מיקרי כלי. ולכך טוב לנקוב. ואעפ"י שלא נאמר שיעור כונס משקה רק בכלי חרס. מ"מ הרי לדעת הרא"ש בכל כלי מועיל נקב כ"ש. ואע"פ שהסילונות ממילא אין מקבלין. וכן הוא לשון התוס' והראב"ד הכפופין אעפ"י שאין מקבלין. מ"מ מועיל נקובתן שלא יהי' מקרי כלי. מכ"ש מכלי שלם:
הטרויב שנכנסת להסילון של עץ שהולכת במקוה צריך שלא יהי' מחובר בעץ. ואפי' שלא יהי' מהודק הרבה בחוזק בעץ. שאל"כ יהי' נחשב העץ משמש להמתכות שגם העץ מקבל טומאה כמבואר בהרא"ש. אבל אם אינן מחוברין זל"ז אין זה משמש לזה כמבואר בלשון הרא"ש והמחבר שיתן בסופו סילון של עץ. וע"כ מיירי שלא יוכלו לבוא המים למקוה בלא הסילון. דאל"כ ממילא ליכא פסול בזה משום הווייתן עי"ט (ודברי החת"ס בזה צ"ע) ואפי' לפי התקנה שיהיו המים יוצאין דרך ג' טפחים קרקע. מ"מ כשנאמר שזה מיקרי עץ המשמש למתכות ומקבל טומאה. והמים באים מתוך דבר המקב"ט לאויר המקוה י"ל דאין מועיל. ויש בזה אריכות:
התקנה שאמרנו לעשות תיבה פרוצה ולמלאותה בטיט שיעור גבוה ג' או ד' טפחים. באורך חצי ארסין ולעשות חריץ בהטיט. באופן ששפתות הצדדין יהיו גבוהים נגד כל גובה הנקב שבמקוה שדרך שם הולכין המים. ובזה יהיו המים נמשכים ע"ג קרקע. ובלא זה לדעתי א"א להכשיר. דכל עיקר היתר אלו המקואות הוא עפ"י דעת הש"ך ס"ק ק"ב שבמעין והמשכה כשר אפי' אם אין רבין מי המעין ע"ש. וט"ז וב"ח חולקין שם. עכ"פ אם נסמוך על דעת הש"ך מוכרח להיות עכ"פ המשכה ע"ג קרקע. והארכתי בזה בתשו' דמי שרוצה להכשיר מקוה כזו מוכרח להמשיך עכ"פ ע"ג קרקע:
כשיהיו נמשכין המים למקוה מן המעין צריך לראות שיכנסו הרבה למקוה עד שיעור שלא יצטרכו להוסיף שאובין להמקוה לשיעור טבילה יותר מן המים שנמשכו להמקוה. דדעת הרשב"ם והראב"ד דאם רבו שאובין אפי' יש מ' סאה במקוה נפסל המקוה והרשב"א בתשובה סי' תתי"ח כתב דיש להחמיר כדבריהם. כ"ש זה שתהי' עכ"פ האשה יכולה לטבול כדג דאל"כ לדעת הרא"ה נפסל בג' לוגין:
מאוד צריך ליזהר שלא יהיו זוחלין אפי' מעט דרך הנקב של מטה שזה חשש דאורייתא. ואף דנפסק הדין בש"ע דבעינן שיהי' ניכר זחילתן. מ"מ הרי בתשובת הרא"ש הביא דעת הסוברין דאפי' אם הזחילה במעט מעט פוסלין. וזה חשש דאורייתא. ובמקוה צריך לצאת אפי' דעת יחיד [כמ"ש התשב"ץ ח"א סי"ז הובא בהקדמה לס' חיבור לטהרה] כ"ש שיש בזה חקירה גדולה מה נקרא ניכר זחילתן אם שיהי' ניכר להדיא במקוה או מה שניכר הזחילה מבחוץ למקוה. וזה א"א לידע כאן [ואף שהתשב"ץ כתב דלהסוברים דבעינן ניכר זחילתן לא חיישינן שמא נשבר למטה ונוטף. יש לחלק בין נ"ד דיש נקב וצריך לסתמו וגם י"ל דהוא סובר דפי' ניכר ר"ל במקוה] ע"כ צריך להזהר כשיכנסו המים למקוה ויתמלא השיעור שיהי' אדם כשר מודד המים. ולאיזה שעה או שתים יראה למדוד עוד הפעם אם לא נחסרו המים משיעורן שמדד. דאז הוי הוכחה שאין זוחלין. וזה צריך להזהר בכל פעם שנכנסין המים למקוה:
נכון להכניס נסרים קטנים משופין בתוך החלל של עץ שדרך שם נכנסו המים. והגם שמטעם חשש מהרי"ק שמא נעשה שם גומא בלא כוונה היה מקום להקל כאן דלא גרע זה שנעשה ממילא מכלי שנעשה בכוונה דהיכא דהיה קבעו ובנאו עליו מועיל לבטלו מכלי וכהאי דכופת שקבעו בנדבך עי' בכלים פ"כ. ואפשר דגם למהרי"ק מועיל לענין חשש שמא נעשה ממילא אפי' קבע לחוד. דמ"מ לא מיקרי עליו שם כלי בתלוש. דהרי לענין טומאה ודאי אינו כלי. משום זה שלא נעשה לקבלה. וכ"ש כאן דהרי קבעו ובנאו. מ"מ אכתי לענין חשש זה שלא יהיה מיקרי כאן עץ המשמש את המתכות אפי' אינו מחובר אל הסילון של מתכות. מ"מ הרי מוכרח להיות הסילון של מתכות נכנס בהעץ ולשפוך בו, וא"כ יהי' גם הסילון של עץ מקבל טומאה. לזה יהיו מועילים הנסרים של עץ שישומו בתוך החלל סילון של עץ. דמלשון הרא"ש מוכח דמועיל סילון עץ שיהי' מונח בסוף הסילון של מתכות בתוכו. אף דבלא הסילון של עץ היו יורדין מן המתכות. מ"מ מועיל מה שעתה אין יורדין המים דרך עליו רק על הסילון של עץ. והארכתי בזה במקום אחר. ומ"מ לא ע"ז לחוד יסמכו ויהיו העיקר זהירין גם שלא יהי' הטרויב מדובק בהעץ. ואפילו לא יהי' מהודק בחוזק וכמ"ש למעלה. וב' הדברים יהיו מועילים לבטל חשש הזה מעץ המשמש את המתכות. דהא הסילון של עץ ודאי נעשה להיות מחובר בקרקע. וכיון שאינו מחובר ומהודק בהטרויב. והוא דבר נפרד. אפילו אם מקבל טומאה. הוא בטל מצד חיבורו בקרקע. ובלא"ה כיון דאינו מחובר יש לומר דאינו מקבל טומאה אפי' אם נעשה לשמש את המתכות. ומ"מ אין זה ברור ואפילו אם יחברו גם הסילון של מתכות לבנין או לקרקע מכל מקום אכתי צריכין ליזהר בחששות אלו. חדא דיש גדולים שסוברים דאין מועיל חיבור בקרקע. וכמובא בתשובת הרא"ש. וכתבתי במקוה אחר שיש לומר שתלוי זה בפלוגתת הט"ז ונקודת הכסף בסי' שע"א סעיף קטן ג' ע"ש:
ועוד דמוכח מהתשב"ץ דדוקא במחובר לקרקע מועיל אבל לא במחובר לכותל וזה טעמא דרבנן דדף. ועוד דיש לספק בכאן אם מיקרי מתחלה נעשו על זה לחברן בקרקע. דהרי פעולתן הוא בלא זה. וגם אם עתה יתחדש הדבר בחומרא לחברן באיזה חיבור. לא מיקרי נעשו מתחלתן על זה והרבה יש לדבר אריכות דברים בזה. ומ"מ גם זה נכון לעשות דיש פוסקים סוברים דמועיל החיבור אפי' לא נעשה מתחלה על כך סליק: