אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן מז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן מז

סימן מה

קודם פסח העבר הגיעני תשו' כ"ת עם העתק תשובת הרה"ג מקאסטנטין אשר יצא לערער על מקואות שלהם. והשבתי לכ"ת וכתבתי שדברי הה"ג הנ"ל אינם נכונים לדעתי. אך מחמת הטרדא לא השבתי בזה באריכות. עתה באתי לפרש לכ"ת מה שנראה לי:

מה שרצה הה"ג מקאנסטנטין ישן לחוש במקואות שנעשים מצעמענט מחשש כלי ולכך אף שהוי קול"ח אין מועיל לענין לטבול בתוך הכלי וכמ"ש הנוב"ת סימן קמ"ב:

לכאורה י"ל דזה פליג' הרמב"ם והראב"ד בפ"כ מהל' כלים הל"ג. דהרמב"ם גורס בתוס' דסיד וגפסיס לא הוי חיבור. והראב"ד גורס דהוי חיבור וכן גורס הר"ש בתוס' הובא בפ"ג מכלים ע"ש. וצ"ע בזה על הנו"ב שם שכתב דלהראב"ד לא מיקרי חיבור רק זפת ע"ש. ובאמת לפי גי' הראב"ד הוי כל הני דברים חיבור. וא"כ י"ל דצעמענט הוי מין גפסיס שזה הוי חיבור לראב"ד ור"ש:

ולכאורה לפי"ז הנה לר"ש שסובר דהוי חיבור. הדי הוא סובר דקול"ח מועיל אפילו לדבר שצריך מן התורה. שלא נחשב לכלי מחמת זה. כדמוכח בפ"ה דפרה ולהרמב"ם בפי' המשניות שם בפ"ה דפרה דבעינן דוקא שיהי' מחובר מתחלה בהר. אבל קול"ח מה"ת נחשב גם כן כלי הרי הוא סובר דסיד וגפסיס לא הוי חיבור. ודמיא לשאר חיבור אבנים דמפורש בתשובת הרשב"א וכן פסק הרמ"א דלא מיקרי כלי. ואף שנעשה בצעמענט אין עדיפות בזה להרמב"ם:

אמנם בפ"ה דפרה מ"ט שם איתא ב' אבנים שהקיפן זל"ז ועשאן שוקת וכו' ע"ש דגם בזה פליגי הרמב"ם והראב"ד בפ"ט מפרה הל"ז דלהראב"ד לא מיקרי כלי אלא בעשאן בסיד או בגפסיס כדי שיהיו יכולין להנטל כאחת, ולהרמב"ם הא דבעינן סיד או גפסיס שיהיו יכולין להנטל כאחת הוא כדי שיהיו המים שביניהם מקודשין. אבל בלא זה אין המים שביניהם מקודשים וכן פי' הר"ש שם. אבל עכ"פ מוכח דגם בלא סיד וגפסיס שתי אבנים שהקיפן זל"ז מקרי כלי ולכך המים שחוץ להסדק שביניהם מקודשים גם בלא סיד או גפסיס. ולפי"ז הנה מדברי הרמב"ם נראה דסיד או גפסיס אין מועיל רק שיהיו ב' כלים נחשבים לכלי אחת אבל מה שאין נחשב כלי. משום סיד או גפסיס אין נעשה כלי. וכמו שפסק בפ"כ מכלים. אבל חיבור אבנים מיקרי כלי בלא סיד וגפסיס. ואע"ג דהוי קול"ח י"ל דמיקרי כלי מה"ת. ולראב"ד חיבור אבנים לא מיקרי כלי בלא סיד וגפסיס. אבל סיד או גפסיס מחשיב לכלי אף מה שבלא זה לא מיקרי כלי וכשיטתו בפ"כ מכלים. ולר"ש חיבור אבנים מיקרי כלי גם בלא סיד. וגם לשיטתו הנה סיד וגפסיס עושין פעולה שגם מה שלא נחשב כלי נעשה כלי. שהרי הוא גורס בתוס' כראב"ד דהוי חיבור:

והנה בתשובת הרשב"א הביא ראי' דחיבור אבנים לא מקרי כלי מהמקוה של כה"ג שהי' ע"ג חומה. והקשיתי בס' חיבור לטהרה דהרי שם הי' המקוה מחובר לעין עיטם א"כ בכה"ג ליכא רק משום גזרה. וא"כ אין ראי' דדלמא במקדש לא גזרו. ומצינו הרבה גזרות שלא גזרו במקדש. ולדעת הר"ש שסובר דדוקא בכלים מחוברים בקרקע יש לגזור. אבל לא בתלושים. י"ל דגם בגג על החומה אין שייך כלל גזרת מרחצאות. שלא אתי למטעי בכה"ג וכמו בתלוש. אבל באמת מדברי הרשב"א בתשובה נראה דאין הטעם בכינוס אבנים משום דהוי כלי שקול"ח אלא שבכה"ג הוי דרך בנין כיון דהוא מכינוס אבנים הרבה כמו שעושין בחומה. שכן הקדים שם בתחלת התשו'. אין הפרש בין שנעשה על הגג בין שנעשה על הקרקע וכל שנעשה בבנין ואינו בכלים כשר. אם הי' כולו אבן אחת וכו' עכ"ל. משמע דמתחלה בא להודיע דלא בעינן שיהי' המקוה בתוך הקרקע. אלא אפילו שהיא ע"ג קרקע ואפי' ע"ג הגג וכל שנעשה בבנין כשר. ויש ראי' לזה דבפ' המוכר את הבית אמרו שם בגמרא היינו בור היינו דות. אלא שהבור בקרקע ודות בבנין. וכפי פי' הר"מ במשנה שם בור בחפירה ודות ע"ג קרקע. וא"כ כל שנבנה בנין אבנים גם ע"ג קרקע. א"כ היינו מעין ובור שאמרה תורה. דהיינו בור היינו דות. ואף שהרשב"א מפרש שניהם בחפירה. אלא בור בקרקע קשה ודות בעפר תיחוח ובנה כותל אבנים שם. מ"מ ע"ז י"ל דהביא הרשב"א ממקוה של כה"ג דהי' ע"ג חיל ולשכת הפרוה. דגם זה נכלל בכלל הבנין. אף שאינו בחפירה. דמקרי גם כה"ג בכלל דות דהיינו בור. כיון שלא מצינו בשום מקום שהקילו במקדש גם לענין מקוה. אלא משום דכה"ג מיקרי דות שהוא בכלל בור. וכן מפרש הנוב"ת סימן קמ"ב דברי הרשב"א ורמ"א דבכינוס אבנים הוא מטעם בנין לא מטעם קבעו ול"ח ע"ש וא"כ לפי"ז גם הרמב"ם שסובר דב' אבנים שהקיפן ועשאן שוקת מיקרי כלי. הוא דוקא בב' אבנים שאין זה דרך בנין אבל כינוס אבנים הרבה מיקרי דות שהוא בכלל בור שבתורה. ואם כן אפילו לשיטת הראב"ד י"ל דאע"ג דגפסיס מועיל שיהי' חיבור ויהיה נחשב משום זה כלי מ"מ י"ל דבכינוס אבנים הרבה אף שנעשין בגפסיס אין זה שייך להחשיבן כלי דזה דרך בנין מיקרי. ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דגפסיס אין מועיל שיהי' נחשב כלי מה שאינו כלי. ורק שמועיל לענין חיבור ב' כלים. ומכ"ש אם הבנין של אבנים הוא בתוך חפירה בארץ דזה ודאי מיקרי דות שהוא בכלל בור שאמרה תורה. ואין לחלק בזה בין אם עשאן בגפסים או בסיד. שמ"מ הוי בכלל בור סיד כדי שלא יאבד טיפה. אבל משום זה לא נאמר שיצא מכלל דות ובור ונחשב לכלי ואפי' לחומרת הצ"צ החדש בסימן קע"ב שחשש שם באם יכולים להנטל כאחת אפי' בקול"ח י"ל דזה דוקא בבנין של עץ דגם בבנין כלי בתלוש עושין כה"ג שמעמידין עמודים מתחלה ומכניסין הדפנות בתוך הפאזין שנעשין בעמודים ונעשה בזה כלי. ולזה חשש שם באם יכולין להנטל כאחת אבל בכינוס אבנים הרבה בתוך חפירה. זה ודאי מיקרי דות שהוא בכלל בור. ובזה אין לחלק אפי' אם נעשה בסיד וגפסיס והי' יכולים להנטל כאחת. שזה דרך בנין מיקרי:

ובל"ז נראה לומר דמה דאמרו שיהיה ניטלין כאחת אע"ג דקאי פשטא על זה שבעת נטילתן לא יהיו נפרדין זמ"ז מחמת חיבור הסיד או הגפסיס. מ"מ אם מחמת הכובד והמשא א"א להיות ניטלין כאחת עד שיפרידן לחלקים קטנים ואבנים. גם זה מיקרי א"א להיות ניטלין כאחת. דהא גם לענין כלים הבאים במדה דבעינן שיהי' מיטלטל מלא וריקן וכיון שא"א ליטלטל במלא דעת הרמב"ם דלא נחשב לכלי כלל אפי' לטמאות טומאת מדרס דלא ילפינן משק לענין זה. מ"מ בכה"ג לא נקרא כלי כלל. ועי' בתוי"ט ופנ"י בזה. כ"ש היכא שגם בעת שהם ריקן א"א לטלטלם כלל מחמת כובדם עד שיפרידם אבן אבן. דזה בכלל א"א לינטל כאחת. ולאו כלי הוא כלל אלא בנין מקרי:

ובזה הי' אפשר לתרץ דברי האגודה שהביא הט"ז בא"ח סי' קנ"ט ס"ק ז' שהקשה עליו שם ב' קושיות ע"ש וזה משום שפי' הט"ז דמה שציין האגודה לפ"ה דפרה הכונה על משנה ז' דשוקת. אבל לענ"ד אפשר לומר דכונת האגודה על משנה ט' דהוא ב' אבנים שהקיפן ועשאן שוקת ובהאי גונא מיירי האגודה באבנים הקבועים בכותל. היינו שהקיף אבנים בעת קבועתן זל"ז עד שנעשה בהם בית קיבול. וזה שציין לפ"ה דפרה על משנה זו. וסובר הפי' דבמה שהקיף וחיברן זל"ז אם לא חיברן בסיד או בגפסיס שיהיו ניטלין כאחת לאו כלי מיקרי. וא"כ אף אם ניזל לקולא דכותל מיקרי תלוש לענין הכשר זרעים וה"ה לענין נט"י. מ"מ כיון דבלא שיהיו ניטלים כאחת לא מיקרי כלי וכדמוכח במשנה זו. וא"כ כאן כל הכותל ודאי א"א להיות ניטל כאחת אפי' אם נחשוב אותו לתלוש. עד שיפרידן לחלקים. וגם אותן האבנים הם בכלל הכותל. וא"כ ממילא לאו כלי מיקרי. ומזה למד הרמ"א לחלק דזה דוקא באבנים שחיברן זל"ז ועשאן כלי. שבזה בעינן התנאי שיהיו ניטלין כאחת. אבל אם כבר היה כלי גמור באבן וקבען אח"כ. בזה לא איכפת לן כלל מה שא"א עתה להיות ניטל כאחת. ומיושבין ב' קושיות של הט"ז. אמנם בחת"ס יו"ד סימן קצ"ח הביא מדברי האגודה שסיים לפ"ה דפרה דמותר א' יא המשנה דפ"ט כהרמב"ם ע"ש. ולפי"ז צ"ל דהאגודה מפרש [המ"ט ]המשנה דפ"ט כהרמב"ם דעכ"פ מיחשב כלי אפי' בלא חיברן בסיד עד שיהיו ניטלין כאחת. א"כ ממילא מותר ליטול מאותן אבנים. דאף שעתה אין ניטלין כאחת מ"מ מיקרי כלי אפי' אם לא יהי' ניטלין כאחת כן נראה לענ"ד לפרש דברי האגודה. ובספר חיבור לטהרה כתבתי שם באופן אחר לישב דברי האגודה:

ולכאורה לפי"ז א"כ לדעת הרמב"ם ג"כ נחשב כלי אף שנאמר שכאן מיקרי א"א להנטל כאחד. אך כבר כתבתי דזה שייך רק בב' אבנים שחיברן ועשאן שוקת ובכה"ג מיירי גם האגודה שזה הוי כלי אף אם אין יכולה להנטל מחמת הכותל. אבל אם רק בחיבור אבנים הרבה אז נעשה בית כינוס מים. אז אין זה אלא דות דנחשב בכלל בור שבתורה. וכמ"ש הרשב"א ופסק כן הרמ"א ולא מטעם קול"ח רק משום דזה הוי דרך בנין וכמ"ש הנו"ב. ובלא"ה הרי דעת הרמב"ם בכלי שמחזקת יותר ממ' סאה אין זה בכלל כלי שאמרה תורה. ולא נלמד זה מפכים קטנים. ואף שזה לענין טומאה נשנית מ"מ י"ל דה"ה לענין מקוה וכמ"ש הצ"צ בסי' קע"ב. והתוס' שכתבו לפרש המשנה דא' כלים גדולים במחזקת מ"ס. אזלי לשיטתם בשבת דכלים הבאין במדה מקבלין טומאת מדרס. בחזיין למדרס. אבל להרמב"ם דאין מקבלין גם טומאת מדרס ע"כ דלא מיקרי זה כלי כלל. אם לא שנפרש דהפסול במניח לדעת הוא משום תפיסת ידי אדם אז אין נ"מ מה דהוא כלי שמחזקת מ' סאה. דהרי פסול בזה אפילו באין באים מתוך כלי כלל. וכתבתי מזה גם כן בספר חיבור לטהרה וכל זה נצרך אם נחמיר בקבעו ולבסוף חקקו אשר רוב הפוסקים אין סוברים כן ומיושבים דברי הש"ס בבא בתרא שם. עכ"פ לדעתי החמיר הרב מקאנסטנטין בחנם. ופוק חזי מה עמא דבר. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה