אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן מא

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן מא

סימן מ

ע"ד שאלתו באשה מינקת שמצאה כתם על חלוקה וכאשר בדקה מאין יהי' לה זה. בדקה במי רגליה ומצאה כי משתנת בדם. והאשה הרגישה מתחלה כאב בגבה. ועתה מרגשת כאב ביציאת המר"ג בסופן אשר מצערות אותה המר"ג הרבה ביציאתן. והנה עתה נשתנה קצת דמראה מר"ג כמי שריית בשר. והאשה הנ"ל אינה מוצאת רק במר"ג וכשבודקת בעד אח"כ אינה מוצאת כלום. מה דין האשה בבדיקתה ובספירתה:

תשובה. הרמ"א בסי' קצ"א כתב אך יש מחמירין שלא להתיר וכו' וי"ל דקאי על הא דלעיל במוצאת אחר הטלת מר"ג דייקא וכן מוכח להדיא מהלבוש שכתב ואם בדקה ג"פ וכו' דחזקה דדם מכה. מאחר שאינה מוצאת רק אחר שהשתינה. עד כאן לשונו. הרי דקאי זה דצריך בדיקה רק ע"ז דמוצאת אחר הטלת מ"ר ולפי"ז י"ל דמוצאת תוך מר"ג ומרגשת כאב לא החמיר רמ"א כלל להצריכה בדיקה. וכן במהרי"ל שהצריכה בדיקה זו ג"פ מיירי כשמוצאת רק אחר הטלת מר"ג. אמנם במהרי"ו כתב להדיא בדיקה זו אפילו במוצאת תוך הספל. ולפי"ז י"ל דגם רמ"א מיירי בהכי. ואף דברי הלבוש יש לדחוק ולומר דבא לומר רבותא דמועיל בדיקה זו גם בכה"ג שאינה מוצאת רק אחר הטלת מר"ג. אבל עכ"פ י"ל דגם במוצאת תוך מר"ג לדעת המחמירין צריכה בדיקה זו. אמנם בדברי מהרי"ו אכתי י"ל דמיירי דמוצאת בתוך מר"ג וגם בבדיקה אחר הטלת מר"ג דהרי בזה כתב הרמ"א לקמן די"א שהיא טמאה ולא תלינן בזה בתמצית מר"ג. וע"כ הוצרך מהרי"ו בדיקה זו לברר על הדם שנמצא בבדיקה אחר הטלת מר"ג. וכן כתב להדיא בתשובת צ"צ סי' צ"ב דמהרי"ו מיירי שמצאה גם בבדיקה שאחר מר"ג. וכן מוכח מלשון המהרי"ו עצמו. שכתב וז"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה באותו מקום. כיון שמצטערת בשעת הטלת מר"ג מוכחא מלתא שבא הדם עם המר"ג ממקום המר"ג. וכיון דודאי בא ממקום מר"ג למה לנו לתלות לחומרא ולומר שבא ג"כ מן המקור הוי כאן ספק וודאי דאין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל. הרי דזה שבא ממקום מר"ג. ממה שמצטערת לחוד מוכחא מלתא. אלא שלא נאמר דבתר דתמו מיא אתא גם דם מן המקור ע"ז כתב מתחלה להתיר משום דזה ודאי וזה ספק. וע"ז קאמר עוד לקמן להצריכה בדיקה לצאת מחשש זה בבירור שלא יהי' ספק כלל דבא גם דם מן המקור. וכ"ז בנמצא גם אחר הטלת מר"ג. דבזה כתב רמ"א לקמן דיש להחמיר שלא לתלות בתמצית מר"ג. רק דחיישינן דבתר דתמו מיא אתא דם דלא התירו שלא לחשוש לבתר דתמו מיא אתא דם רק בנמצא בתוך מר"ג. אבל לא הדם שנמצא אחר מ"ר. לכן הצריך המרי"ו בדיקה ע"ז הדם. אבל אם אינה מוצאת רק בתוך מר"ג. ועל הבדיקה אינה מוצאת כלום. הרי ע"ז שבא ממקום מר"ג יש לנו הוכחה גלויה ממה שמצערות אותה. ושוב י"ל דא"צ עוד לבודקה לברר על הדם. ועוד דהא אפילו בלא כאב הרי דעת הרמב"ם והרמב"ן דבכל גוני בין עומדת בין יושבת טהורה ולא חיישינן כלל לבתר דתמי מיא. ואף לדעת הר"ח דמחמיר דמ"מ טמאה משום כתם. הרי לענין כתמים י"ל דכאב הוי כמכה. וא"כ כאן שיש לה כאב ואינה מוצאת רק בתוך מר"ג גם מהרי"ו סובר דא"צ בדיקה כלל. ולא הצריך בדיקה אלא במוצאת גם בבדיקתה אחר מר"ג:

אלא ממ"ש במהרי"ו לקמן וז"ל אם המר"ג מצערות אותה ונמצא דם בתוך המר"ג ולא באותו מקום וגם המוך הוא לבן עכ"ל. מלשון ולא באותו מקום משמע דלא מצאה כלום בבדיקה שאחר מר"ג. אלא שאפשר שכונתו באותו מקום למעלה מן המוך. וכ"כ הנו"ב סי' מ"ח. וכן מבואר להדיא בצ"צ שם שסיים כללא דמלתא לפי הסכמת האחרונים אין להתיר אלא ברגילה למצוא דם בתוך מר"ג וכואב לה בשעת הטלת מר"ג אז יש להתיר אפילו במוצאת דם גם אחר הטלת מר"ג וכו' א"נ בשלא מצאה דם בתוך מר"ג אלא שכואב לה הרבה בשעת הטלת מר"ג והיא בודקת וכו' ומכנסת מוך נקי וכו'. הרי להדיא דבדין הראשון א"צ לבדיקה כלל. ואם שדבריו סותרים למ"ש הוא עצמו בתחלה בשם מהרי"ו. וכבר השיג עליו בזה הס"ט אבל מ"מ בלא מצאה כלום אחר הטלת מר"ג רק בתוך מר"ג. י"ל דלכ"ע א"צ לבדיקה זו. וכן מצאתי להדיא בתשובת מהרי"ב סי' רנ"ב שכתב אע"ג דבתשובת מהר"א מקיל דוקא בנמצא על המים ולא על העד. היינו משום דמתיר אף בלי מוך עכ"ל. הרי חילוק זה להדיא דבכה"ג א"צ לבדיקת מוך:

והנה בשאלתו דהיא מינקת, הנה הפמ"א בח"א סי' י"ב כתב להקל בזקנה דאפי' לדעת הר"ח דטמאה משום כתם מ"מ בזקנה דכתמיה טהורים. ה"נ בזה דטהורה. וכבר הקשו עליו אחרונים ע"ז שכתב דכתמיה טהורים. אך גברא רבה אמר מלתא אין מזניחים אותו. אף דטעמי' לא נוכל לקבל. אבל דינו שפיר יש לישב. דהא מאי דמטמא ר' מאיר משום נדה מטמא ר"י משום כתם לדעת ר"ח:

והנה טעמא דר"מ הוא משום דחזקת דמים מן המקור וכמו שכתב רש"י בסוגיא (ד' י"ד) ע"ש. וא"כ בנשים שהן מסולקות דמים הרי לא שייך גבן חזקת דמים מן המקור. דאדרבה הן בחזקת מסולקות דמים מן המקור. וא"כ י"ל דבזה גם ר' מאיר מודה דאינה טמאה נדה. וה"ה לר"י אינה טמאה כתם ול"ד לשאר כתם דגם באותן הנשים מטמאינן. התם משום דבשוק של טבחים לא עברה. האי דם מהיכן אתא. וע"כ דמגופה הוא. אבל כאן הרי גם לר"מ אפשר לומר דהדם אתא ממקום מר"ג כמו לר"י. אלא משום שחזקת דמים במקור סובר ר"מ דתלינן דהדור מר"ג למקור. אבל בהני נשים שהן מסולקות דמים י"ל דגם ר"מ מודה דתלינן הדם במקום מר"ג. כיון דאין כאן חזקת דמים במקור. וה"ה לר"י אינה טמאה כתם. וחילוק זה יתכן מאוד יותר למ"ש הערוך לפרש מה שאמרו חז"ל חדר ופרוזדור ועלייה. וכתב הערוך דהעלייה היא שלחופית של מר"ג. והרי גבי עלייה אמרו חז"ל בב"ב (דף כ"ד) גבי דם הנמצא בפרוזדור דעלייה מקרבא טפי. ומכ"ש גבי דם שבמר"ג דפשיטא דעלייה מקרבא דהמר"ג הן בתוך השלחופות. ורק משום דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב. כמו שאמרו בגמרא שם. וא"כ במסולקת דמים הרי שוב ליכא רוב במקור ושוב אזלינן בתר קורבא. אך ז"א דא"כ גבי דם הנמצא בפרוזדור נאמר בד' נשים הללו דתלינן בעלייה. וז"א דבגמרא סתמא אמרו דחייבין עליו על ביאת המקדש. א"ו דתמיד יש רוב במקור נגד דמי העלייה ואפשר דמשום זה באמת אמרו שם בגמרא דהדר רבא ממאי דאמר דבמקור הוי רוב ומצוי. כיון דמסתמא אמרו אפילו בד' נשים שהן מסולקות דמים דאז לא הוי מצוי לזוב. ולא נשאר רק קרוב ורוב. דנגד דמי עלייה חשוב תמיד רוב דמים במקור אך מ"מ י"ל דכאן במוצאת דם במר"ג יש סברא אחרת:

דהנה בגמרא שם גבי ההוא חצבא דחמרא דמסיק אבל ענבי מצנעי. וכתב הרמב"ן דזה אפילו לר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. מ"מ קורבא דבמקומו ממש עדיף מרוב וכ"כ הט"ז בסימן רצ"ד ס"ק י"ז ע"ש. ולפי"ז להערוך דהעלייה שאמרו היינו שלחופית של מר"ג א"כ הדם שנמצא בתוך מר"ג הרי הוא קורבא דמקומו ממש. וכמו גבי עינבי בכרם. וא"כ זה עדיף מרוב. ואיך מטמא ר' מאיר בזה משום נדה. וע"כ כיון דמ"מ דמי המקור הם רוב ומצוי עדיף נמי מקורבא דמקומו ממש. וא"כ לפי זה באותן נשים שהן מסולקות דמים. כיון דעכ"פ אצלן ודאי אין דמי המקור מצוין לזוב. ולא נשאר המעלה רק הא דרוב דמים במקור. ונגד רוב לחוד קורבא דמקומו ממש עדיף. ואף לר"מ אמרינן דהדם שבמר"ג הן באין מן ה לייה דהיינו השלחופית של מר"ג. ועכ"פ אינה טמאה נדה וה"ה לר"י אינו מטמא משום כתם. ול"ד כלל לשאר כתם דנגד רוב דמים דעלמא אמרינן בשוק כו' אבל כאן נגד רוב לחוד לכ"ע אזלינן בתר קורבא דמקומו ממש:

אמנם איך שיהי' לענין חילוק של הפמ"א. אבל מ"מ לענין האי דינא דמהרי"ו דמרגשת כאב. שפיר יש לחלק באותן נשים דמסולקות דמים. דע"כ לא סמך המהרי"ו על מה שאמר מתחלה הטעם להקל משום דכיון דמרגשת צער בשעת הטלת מר"ג מוכחא מלתא דהדם בא ממקום מר"ג. ושוב לא חיישינן שמא בא גם דם ממקור משום דזה הוי ודאי. ודם המקור ספק. ואין ספק מוציא מידי ודאי. ולבסוף לא סמך על טעם זה לחוד והצריך בדיקת מוך. דזה י"ל דהוא דוקא בכל הנשים. כיון דדם המקור רגיל ומצוי לזוב אצלם הרי אף דעל דם זה שבתוך המר"ג אין כאן רק ספק בדם המקור אם בא גם ממנו דם. מ"מ כיון דדם המקור רגיל לזוב הרי ספק הרגיל מוציא לפעמים מידי ודאי עי' תוס' פסחים (דף ט'). וי"ל דלכך לא סמך מהרי"ו על סברא זו לחוד. והצריך גם בדיקת מוך. אבל בנשים שהן מסולקות דמים דדם המקור הוי אצלן ספק שאינו רגיל. בזה ודאי אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי. וא"כ בכה"ג אפילו אם נאמר דהמהרי"ו הצריך בדיקה במוצאת תוך מר"ג לחוד. מ"מ במסולקת דמים י"ל דלא החמיר כלל המהרי"ו להצריך בדיקה. ושפיר י"ל ולהקל מטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי:

אמנם הנה"ך בסי' קפ"ז כתב דאף דמהרי"ו סובר דזה הוי כמכה מבוררת. מ"מ המהרי"ל חולק עליו וסובר דלא הוי כמכה מבוררת. ולפי"ז נפל חילוק זה. אם נאמר דאין זה נחשב למכה מבוררת. שוב אין כאן אלא ספק וספק דבכל גוני חיישינן. וא"כ גם במסולקת דמים י"ל דיש לחוש בלא בדיקה. כיון דגם ממקום מר"ג אין זה אלא ספק. אבל באמת לענ"ד קשה מאין יצא להנה"ך דמהרי"ל חולק על מהרי"ו בזה. דהא המהרי"ל מיירי בשאלתו שהיתה מוצאת דם רק אחר הטלת מר"ג. וא"כ לענין זה י"ל דכ"ע מודו דהכאב שבשעת הטלת מר"ג הוי כמכה שאינה מבוררת לומר על הדם שהוא מן הכאב ובא ממקום מר"ג. אבל בעובדא דמהרי"ו דמיירי שמוצאת בתוך הספל, כיון שמרגשת בשעת הטלת מר"ג [כאב] וגם מוצאת הדם בתוך המר"ג. י"ל דכ"ע מודו דהכאב הוי כמכה מבוררת. ובזה יש לסתור גם קושי' הט"ז בסי' קפ"ז שהביא ראיה מהא דמהרי"ו דעדיף ממכה. ובזה יצא להקשות על דברי הרמ"א דסתרי אהדדי. די"ל דמהרי"ו מיירי במוצאת תוך מר"ג דבזה עדיף ממכה. ורמ"א בסי' קצ"א לא הביא דעת המחמירין אלא לענין שמוצאת אחר מר"ג לחוד וכמו שכתבתי לעיל וכמו דמשמע מהלבוש. אבל לענין נמצא תוך מר"ג י"ל דרמ"א סובר באמת להקל בזה בלא בדיקה ואין כאן סתירה:

אולם לפי השאלה שעתה הדם שבתוך מר"ג אינו אלא כמי שריית בשר. הנה י"ל דזה עכ"פ מורה על מה שמתחלה ראתה דם ממש בתוך מר"ג אין זה מצד הכאב. דהרי גם עתה לא פסק הכאב ממנה. ואעפ"כ אינה רואה דם להדיא בתוך המר"ג. וא"כ על מה שראתה מתחלה אנו דנין כמו שראתה דם במקרה בתוך מר"ג. דלמה שפסק רמ"א דנהוג כדעת ר"ח. א"כ עכ"פ הוי דינה כמו בעלת כתם. וצריכה בדיקת הפסק טהרה וספירת ז' נקיים. וכיון שאנו מצריכין אותה להפס"ט נראה דתעשה בדיקת הפס"ט קודם שתרגיש שצריכה להשתין ואז תבדוק עצמה מקודם ואח"כ תכניס הבדיקת הפס"ט בעומק בפנים כדינו ואח"כ תשתין בכלי נקי'. ובאמצע הקילוח יקחו ממנה הכלי. ואח"כ תקנח עצמה היטב מההשתנה. ואז תוציא הבדיקה של הפס"ט ואם תמצא נקי' אז בדיקה הזו תעלה לה להפס"ט וגם לבדיקת מהרי"ו וא"צ שוב יותר לבדיקה. דהרי אם ניחוש לדעת מהרי"ו לומר דאפילו במוצאת תוך מר"ג צריכה בדיקה זו הרי המהרי"ו כתב דסגי בפעם אחד. ומאי דפסק רמ"א דבעינן ג"פ י"ל דזה קאי רק על מוצאת אחר מר"ג. וכן הוא בשאלה של המהרי"ל עצמו ובזה פסק דבעינן ג"פ דייקא. וכמו שכתב הלבוש הטעם להחזיק שדם מכה הוא. אבל במוצאת בתוך מר"ג להדי'. הרי זה לחוד מה שמוצאת בתוך מר"ג עם כאב הוי הוכחה דלא חיישינן שמא מן המקור הוא והדור מר"ג למקור. ומכ"ש אם יוציאו הכלי מתחתיה בעוד שמקלחת. ואעפ"כ יהי' הדם בתוך מר"ג. דאנו רואים שהדם בא ממקום מר"ג. ואין צריכין רק לברר שלא נאמר שבא גם דם מהמקור. בזה י"ל דכ"ע סברי כמהרי"ו דסגי רק בפעם אחד. ועי' בנו"ב סימן מ"ח דחולק על הרמ"א בלא זה על מה שהצריך ג"פ. אבל בנ"ד י"ל דגם הרמ"א מודה. ואח"כ תתחיל לספור נקיים ומ"מ נראה דטוב להזהירה שלא תשתין רק ביושבת. ולפחות במשך הז' נקיים תזהר בזה כדי לצאת דעת הרא"ש דבעומדת ושותתת גם ר"י מודה. ולכאורה נראה לומר כיון דאנו מצריכין אותה ז' נקיים א"כ איך תתלה בג' ימים הראשונים על הדם שבתוך מ"ר שהוא מן המכה שבמקום מר"ג. הא למ"ש הש"ך בסימן קצ"ו אין תולין אפי' ביודעת שמכתה מוציאה דם. אבל באמת דאין לחוש כאן. מלבד מה שיש לחלק בעיקר הדבר. הרי מתחלה לא נאסרה לדעת ר"ח רק משום כתם. והרי בזה אמר' אין תולין כתם בכתם. וכיון דלהקל אמרו כן ה"ה דלהחמיר אמרינן כן. וכמ"ש התוספות גבי הא דאין שונין בטהרות ועי' בס"ט סי' ק"צ ס"ק ע"ד דחולק על הב"ש. וה"נ הכא ודו"ק. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה