עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן מ
שאלה. אשה שהיתה מוצאת דם אחר עשיית צרכיה ובדק' במוך דחוק בלא שפופרת ומצאה באמצע צדדי המוך ועל ראש המוך הי' נקי. מה דינה:
תשובה הנה מדברי הרמ"א סי' קצ"א מבואר דבדיקת מהרי"ו אינה מועלת באינה מרגשת כאב ומוצאת דם רק אחר הטלת מר"ג וע"כ דאמרינן דאפשר לדם המקור לירד מן הצד ולא ימצא על המוך. ואף במוך דחוק מכויץ כויץ אמנם קשה מתשו' תה"ד שהביא הב"י סי' קפ"ז שכתב שפתח המקור הוא באמצע. וראי' מבדיקת שפופרת דאם נמצא על הצדדים טהורה ולא אמרינן דם המקור הוא שירד מן הצד. ולמה אמרינן כאן שאפשר שירד מן הצד. אולם זקני הגאון זי"ע בש"ע סי' קצ"א ס"ק י' חלק דבבדיקת שפופרת מועיל גם כאן וכדמוכח מתשו' הר"ן. וכתב לחלק דהיינו טעמא דהשפופ' מגיע עד מקום שהשמש דש שהוא תוך הפרוזדר ופתח החדר הוא נמוך ושוה לקרקע הפרוזדר ואילו בא דם מהחדר הי' נמצא על המוך שבפרוזדר. משא"כ במוך שאינו בשפופר' שאפשר לו לירד למטה מפרוזדר עכ"ל. ולפי"ז אם נמצא על צדדי המוך שלצד קרקע הפרוזרר ודאי אמרינן שהוא מן המקור דהרי אפשר לדם שיבוא על צדדי המוך כמו על ראשו כיון שפתח החדר הוא נמוך ושוה לקרקע הפרוזדר. יוכל לבוא על צדדי המוך שהוא אצל קרקע הפרוזדר כמו על ראשו ולשון הגמרא (דף ס"ו) אם נמצא על ראש המוך. משמע דבעינן על ראשו דוקא. מיהו ברי"ף וטוש"ע ורשב"א איתא נמצא על ראשו. וי"ל דקאי על ראשו של מכחול ששם הוא המוך אבל במוך עצמו אין חילוק בין ראשו להצד שלצד קרקע הפרוזדר. אבל קשה לי איך כתב הרב נ"ע דפתח החדר הוא שוה לקרקע הפרוזדר הא התה"ד מביא ראי' משפופרת דפתח החדר הוא באמצע. ועוד דלפי דברי רבינו ז"ל אין הכרח לומר שהוא באמצע דהא אף אם הוא נמוך ושוה לקרקע הפרוזדר שפיר יש הוכחה מדמצאה על צדדי השפופרת ולא על המוך שבפרוזדר בודאי בא מן הצדדים. דאל"כ על המוך שבתוך הפרוזדר הי' נמצא וכמ"ש רבינו ז"ל. ובתשו' הגאון רע"א סי' ס"א [ובנו"ב סי' מ"ו בד"ה אבל האמת יורה דרכו] כ' לפרש דברי התה"ד דההוכחה מבדיקת שפופרת הוא שלא נאמר דפתח המקור הוא מן הצד. ולכך היא מוצאת תמיד רק במק"א אבל מ"מ אפשר שירד לצד. ולזה מועיל ההוכחה שנמצא רק במק"א ע"ש. ולפי"ז יתורץ קושייתי השני' על דברי רבינו דכל עיקר ראייתו הוא דלא ניחוש שמא המקום הזה שהיא מוצאת תמיד מן הצד. זה הוא פתח המקור. אבל גם זה קשה לכאורה. דמ"מ אם מיירי בשאלתו דהמקום שמוצאת הדם הוא למטה מן הפרוזדר. א"כ לענין מה הוצרך להביא ראי' מן שפופרת דפתח החדר הוא באמצע פרוזדר. דאין ענין לכאן. דהוא למטה מן הפרוזדר ושם ליכא ודאי פתח המקור. ואם לזה עצמו צריך ראי' שאין זה פתח הפרוזדר הא אין כאן ראי' משפופרת. דהא אף אם נאמר דפתח הפרוזדר הוא בצד כותלי ביה"ר שפיר אמרו דאם נמצא מן הצד טהור דהא השפופרת נכנס לתוך הפרוזדר. ואם לזה אין צריך ראי' שפתח הפרוזדר הוא באמצע. א"כ בשאלתו דמיירי רק למטה מן הפרוזדר. לא הי' לו רק להוכיח מהא דמוצאה רק במקום אחד. דהא אף אם פתח החדר הוא מן הצד מ"מ ודאי לא למטה מן הפרוזדר הוא ומדאינה מוצאת רק במקום אחד איכא הוכחה דמן הצדדים הוא ולא מן המקור. ואם התה"ד מיירי שם או חושש שהמקום שמוצאה במקום אחד הוא בתוך הפרוזדר. ולזה הוצרך הוכחה שפתח החדר הוא באמצע. קשה דלמ"ש רבינו ז"ל הרי באמת פתח החדר הוא מן הצד היינו שוה לקרקע הפרוזדר וא"ל דמיירי שם שהמקום שמוצאה הוא לצד מעלה ופתח החדר הוא למטה שוה לקרקע הפרוזדר. דאין זה מבואר בדבריו:
והנה הס"ט בסי' קצ"ד כתב דע"כ דברי מהרא"י הם לאו דוקא. דסמך על טעמים אחרים. והוכיח מהא דצריך בדיקת חורין וסדקין בהפסק טהרה. וממ"נ למה ניחוש. אי לשמא ראתה כבר. וחו"ס מעמידין הדם מאי איכפת לן. כיון דעתה כבר פסקה. ואי משום שמא לא פסק עתה דם המקור הא אם הי' הדמים מן המקור על העד בעי לאשתכוחי דהוא נגד פתח החדר ע"ש וקושי' זו אכתי קשה לתי' של רבינו דבשפופרת שמגיע עד מקום שהשמש דש והוא בתוך הפרוזדר איכא הוכחה זו שהי' צ"ל הדם על המוך. א"כ בפסיקת טהר' הרי ג"כ צ"ל עד מקום שהשמש דש והוא בתוך הפרוזדר וכשמחזקת באצבע אי אפשר לעד לירד למטה וא"כ אכתי קשה לענין מה צריך בדיקת חו"ס. אלא לפמ"ש הס"ט עוד שם דעיקר בדיקת חו"ס בהפסק טהרה הוא לברר שכבר פסקה איזה זמן מקודם. דבלא"ה הרי לא הוחזקה להיות שופעת כנהרא. ומה ראי' מזה שלא מצאה על הבדיקה ע"ש שהאריך. שפיר ניחא ומאי דמסיק לבסוף דאכתי אפשר שיהא מונח אצלה המוך שעה בפנים. ולזה צריך בדיקת חו"ס. למ"ש כאן בש"ע רבינו דבלא שפופרת אפשר לו לירד למטה. ל"ק כלל. וכ"כ בנו"ב בתשו' הגאון מהרר"ח:
והנה מדברי התה"ד נראה להדיא בשאלתו דהמקום שמוצאה תמיד הוא בצדדים דהיינו כותלי ביה"ר. וכמו שהתנה בזה אם המקום בצדדים. וא"כ קשה מ"ש לעיל. לענין מה חקר אם פתח החדר באמצע הפרוז' דהעיקר לענין שאלתו אם פתח הפרוזדר הוא באמצע כותלי ביה"ר. ע"כ נראה לענ"ד דהתה"ד קורא כאן כותלי בית הרחם פרוזדר. וכמו שכתב רש"י בשבת (דף פ"ו ע"ב) ובב"ב (דף כ"ד) דכותלי ביה"ר נקרא פרוזדר. וכבר הארכתי בתשו' [לעיל סי' ל"ד] להוכיח מכמה פוסקים דכותלי ביה"ר לחוד הוא נקרא בית החיצון. ועי' בס"ט סי' קצ"ד. וכתבתי שם לפרש גם דעת הרמב"ם כן. ועי' בתוי"ט איך שיהיה לענין דינא דבית החיצון מ"מ מה שכתב כאן התה"ד פרוזדר קאי על כותלי ביה"ר. ומ"ש פתח החדר כונתי על אותו צואר הרחם דהוא פי האם והמקור. ואף שהרמב"ם כתב על אותו צואר הרחם דהוא נקרא פרוזדר. היינו שהוא נכלל גם בשם פרוזדר משום שהוא בית שער לרחם. אבל מ"מ כיון שהוא מעי אחד עם הרחם שמתקצר והולך לבסוף עד שהוא כמו פה כל זה נקרא בשם חדר. וכן הוא להדיא בתשו' ב"ח החדשות סי' ל"ה בתשו' הגאון מהר"פ ע"ש. ואף אם נאמר לענין דינא דטומאת ביה"ח הוא גם באותו צואר הרחם. מ"מ יוכלל בלשון חדר גם אותו צואר הרחם. דהרי הרמב"ם פ"ה מהא"ב כתב דהרחם נקרא בלשון חכמים חדר. ובפכ"ה מה' ט"מ כתב שם כיון שנפתח הרחם עד שנראה הראש וכו' ע"ש והרי מה שנפתח בשעת לידה הוא הפה של צואר הרחם וכמו שכתב כאן הרמב"ם ונקרא בשם רחם. וה"נ נקרא בשם חדר ועוד דכל אותו צואר הוא מיקרי פתח החדר ומה"ט נקרא פרוזדר משום שהוא בית שער לרחם וכמו שכתב הרמב"ם. וע"ז כונת התה"ד דאותו צואר הרחם הוא באמצע כותלי ביה"ר ולא מן הצד:
והנה המ"ב בסי' מ"ט כתב בשם הסמ"ע דקודם בדיקת שפופרת תעמיד אשה באצבעה האם על מקומה כדי שתפגע השפופרת בפה האם. מפני שדרך האם לנטות ולזוז ממקומה למעלה או למטה או לצדדין. ומתוך כך יש לחוש שמא לא תפגע השפופרת בפי האם ולא תועיל הבדיקה. לא להקל אם לא נמצא דם על המוך. ולא להחמיר אם נמצא דם על המוך ע"ש [יעו' מ"ש ע"ז בתשובה לעיל סוף סי' ל"א] ולכאורה לפי"ז י"ל דהתה"ד סובר כהמ"ב שם דחולק על הסמ"ע. וזה כונתו להוכיח מבדיקת שפופרת דפי האם דהיינו הצואר הוא באמצע. ולא חיישינן שמא נטתה לצדדים. ותקנה זו להעמיד מקודם האם באצבעה. אין סובר התה"ד:
אמנם לפי"ז י"ל דרמ"א כאן סובר כהסמ"ע דדרכה של האם לנטות גם לצדדין. ולכך כשמוצאה דם להדיא א אין מועיל הבדיקה של מהרי"ו. משום דאולי נטתה האם לצדדין ויורד הדם על הצדדין ולא יהי' נקלט במוך כלל. דגם מוך אגב זיעה מכויץ כויץ ואין מועיל גם אם תתקן האם להעמיד מתחלה על מקומה. בזה יועיל רק בשפופרת שמתקנת בעת שהמכחול שם כמו"ש שם הסמ"ע. אבל כאן אף אם תתקנה אולי חזרה ונטתה. וע"כ לחלק ולומר דל"ד להא דת' תה"ד שבסעיף ז' דהתם אף אם נטתה לצדדין. מ"מ כיון שפי האם בגובה כותלי ביה"ר ואם גם היא נטתה על אותו צד ושם יורד דם המקור מ"מ הרי צריך שתמצא שם על כל אותו צד. אבל אם לא תמצא רק במקום אחד ולמעלה מזה ולמטה מזה לא תמצא שם דם שפיר איכא הוכחה דהוי מכה באותו מקום. דאם מן האם יורד באותו צד. כמו כן הי' נמצא למעלה ולמטה באותו צד:
ובזה יהיה מיושב היטב לשון התה"ד שכ' וז"ל אם אותו המקום בצדדין יש סברא לטהר וכו' דלכאורה פתח החדר באמצע הפרוזדר וכו' א"כ בנ"ד שבשום פעם אינה מוצאת רק במקום אחד מן הצד. דיש הוכחה דלאו מן החדר אלא ממכה בא עכ"ל דמתחלה כתב רק יש סברא לטהר וכתב ע"ז לשון לכאורה ואח"כ מסיק דיש הוכחה גלוי'. אך באמת הוסיף בסוף במקום אחד מן הצד. והיינו שגם באותו צד הוי רק במקום אחד לא למעלה ולא למטה. בזה הוי הוכחה גלוי'. אבל מזה שמן הצד לחוד. י"ל כסברת הסמ"ע דהאם נטתה לצדדין. וגבי בדיקת שפופרת באמת צריכה באצבעה מקודם לתקנה על מקומה, ובזה שוב ליכא ראי' כ"כ מהא דתשובת הר"ן דמשמע דמועיל בדיקת שפופרת. משום דעל ידי שפופרת באמת תוכל להעמיד האם על מקומה ומ"מ לא תמצא על המוך. ולפי"ז י"ל דגם הבדיקה שהמציא הא"ש במכחול בלי שפופרת שפיר מועיל בכה"ג אם תמצא בצדדי המכחול. היכא דלמעלה ממקום זה שמוצאת על צד המכחול לצד ראשו לא נמצא דם. דבזה הרי נראה דלאו מן המקור הוא דאם יורד מן האם שנטתה לצדדין ויורד על צד כותלי ביה"ר. על כל צד המכחול שבצד הדם הי' לו להמצא. ולמה נמצא רק למטה מראשו או באמצע. והרמ"א בסי' קצ"א קאי על מה שאמר לעיל דאם מצאה המוך נקי הוי הוכחה דהוא ממרג"ל. ע"ז אמר דלא מהני זה אם נמצא להדיא משום דלמא יורד מן המקור על צד כותלי ביה"ר ועבר ולא נקלט במוך כלל. אבל היכא דנמצא על צד המוך. ולא נמצא רק למטה מראשו של צדו. הוי הוכחה דהדם מן הצדדין דכיון שנקלט הדם במוך. אם הוי מן המקור הי' לו ליקלט על כל הצד. ודמיא לסי' קפ"ז סעיף ז' דגם רמ"א מודה בזה:
והחת"ס בסי' קנ"ח כתב וז"ל אבל האמת יורה דרכו כי פתח המקור הוא באמצע עליונו של רחם קצר הרבה מרוחב הרחם. ע"כ כשבודקת במכחול שבתוך השפופרת הרי המכחול עומד באמצע חללו של שפופרת והרי הוא מכוון נגד פתח המקור ומשום כן אם נמצא בראשו של מכחול הוא בודאי מן המקור. ואמנם אם נמצא בעליונו של שפופרת המסבב המכחול. אעפ"י שאינו נוגע בצדדים כלל. כי עליונו של פי השפופרת הוא כלפי מעלה. מ"מ כל שלא נמצא על המכחול נקרא צדדים מפני שזה הדם לא יצא מפתח המקור ומתוכו. אלא הוא ממכה שבקרקעות המקור מה שהוא להלן מפתח המקור. ואם כן כ"ז במכחול בשפופרת שהוא מכחול דק. אמנם אם מכניסים מכחול בלא שפופרת. מעשהו הוא כך עושים כיס כאורך אברו של בעל וממלאין אותו מוכין וצמר גפן דחוק מאוד עד שיעשה יותר עב מאברו של בעל ומכניסים לאותו מקום עד מקום שהשמש דש. ובאופן שיגיע היטב בכל הצדדים. וא"כ ראשו של זה הוא מקום רחב כרוחב כל הרחם. ואי נמי לא נמצא בצדי המכחול הזה מ"מ ראשו נמי צדדים נינהו. מה תאמר. עכ"פ אם נמצא באמצע שבראשו נימא בודאי טמאה שבא מהפתח לזה. בודאי א"א לעמוד עליו שלא יטה לכאן ולכאן קצת. ואינו דומה למכחול המסובב בשפופרת עכ"ל. מתבאר מדבריו להדי' דא"א שתמצא מן המקור רק על אמצע ממש שבראש המוך. אך לפי"ז יוקשה למה לא סמך רמ"א על בדיקה זו בסי' קצ"א. והנו"ב בסי' מ"ו כתב דבדיקה זו טובה היא לברר שהדם שמצאה בשעת הבדיקה הוא ודאי מן הצדדים לא מן המקור שא"א שיעבור המוך. והמוך ישאר נקי. רק שהרמ"א לא רצה לסמוך על בדיקת ג"פ לתלות כן לעולם וגם ע"ז ק' למה באמת לא נתלי תמיד. דהא הרי נתבאר על ידי הבדיקה שרואה מן הצדדים. ואיזה סיבה יש לה שמוציאה דם מן הצדדין:
וזה איזה שנים כתבתי בתשובה [לעיל תשובה ל"ח] לישב דברי הרמ"א עפ"י סברת הנו"ב דהבדיקה היא טובה. רק שלא נוכל לסמוך להתירה לעולם. והוא מה שנראה לענ"ד דלא מיבעי לדברי בעל הערוך ערך פרוזדר שכתב פי' עלייה, מקום השתנת מר"ג. ופי' דבריו דהיינו השלחופית של מר"ג הוא הנקרא עליה והיא בנוי' על גבי החדר וע"ג הפרוזדר כמבואר זה בספרי הנתוח:
ומעתה ניחא היטב דדוקא בכאב אז תלינן גם הדם שאח"כ בהמר"ג. אבל בלי כאב הנה אף שנברר עתה שהדם שראתה הוא ממקום מוצא מר"ג. מ"מ הרי בלא"ה ידעינן שיש דם בעלייה ופעמים יורד. ואעפ"כ בכל דם שתמצא אמרינן דהוא מן המקור. ה"נ כאן אמרינן דהדם שנתברר עתה שראתה מן הצדדים הרי הוא מן המיעוט דמים שבעלייה. ומה שתראה אח"כ נאמר דמן המקור הוא יורד מן הרוב דמים. ודעת מהר"ם שבמרדכי ודאי דנוכל לפרש כדעת הערוך. אלא אפילו לדעת הרמב"ם בפ"ה מהא"ב הנה גם כן נאמר דאם מכנסת המוך עד מקום שהשמש דש דהיינו בגמר ביאה דהוא מגיע לפנים מהלול. הנה אין ראי' דמכה יש לה די"ל דהדם שנמצא עתה בהבדיקה הוא מהלול. דהרי לדעת הרמב"ם בכל דם שתמצא נוכל לספק בדם העלייה. מכ"ש בזה שבודאי לא בא מהמקור. אבל מן המכה לא נוכל לתלות כיון דאין לה שום כאב והוכחה על המכה. ובודאי נאמר דהוא מדם העלי' שיורד לפעמים וכמ"ש רש"י בנדה (דף י"ח ע"ב). ולא דמי לשפופרת דתלינן כל דם שתראה אח"כ בהדם שמצאה עתה על הצדדין. דהתם יש עכ"פ ראי' ממה שלא מצאה על ראש המכחול שגם האצבע אינו מוציא דם מן המקור. וממילא תלינן הדם שתראה בשעת תשמיש בדם מכה או מן הצדדין. ומה"ט סגי התם הבדיקה בפעם אחד. משא"כ כאן דצריך ג"פ דכאן צריך לברר דהכאב גורם הראייה ולא הוי מן הדמים היורדין מעצמן מן העלייה. ולכך בעינן ג"פ. דבזה תלינן הדם בהכאב ולא בעלייה כיון שמה שיורד מעצמו מן העלייה אינו נמצא רק לפעמים. אבל בלי כאב אז אף בג' פעמים שבדקה אכתי נוכרח לומר דהוא מן העלייה ממה שיורד מעצמו כיון שאין כאן שום מכה ובעלייה יש דמים עכ"פ מעט. וא"כ הדם שתראה אח"כ לא נוכל לתלות בדמי העלייה רק בדם המקור שרוב ומצוי לזוב מן המקור וכדאמרינן בגמרא:
אמנם עתה שבתי וראיתי שדבר זה לא יתכן לפי ציור הרמב"ם דנקב העלייה דהוא הלול הוא לתוך הפרוזדור דהוא צואר הרחם. ודרך שם יורדים הדמים מעלייה לכותלי ביה"ר. כמו שדם המקור יורד דרך שם. א"כ כיון שהבדיקה טובה לברר שאין הדמים מן המקור. ה"נ הוי ראי' שאינה מן העלייה שיוצאין דרך פה אחד, ומכה יש לה. אם לא שנאמר שהבדיקה בתוך הצואר עד מקום שהשמש דש שהוא לפנים מן הלול. ואז הוי שפיר הוכחה על המקור ולא על העלייה:
אך מרמ"א שכתב שמכנסת העד ע"פ המקור. משמע שאינה מכנסת בצואר הרחם רק ע"פ המקור למעלה מנקב של מר"ג. א"כ לדברי הערוך שהבאתי דהשלחופית של מר"ג הוא הנקרא עלייה. והפרוזדור הם שפתות הערוה. ומדבריו נשמע שם להדיא דהלול של העלי' הוא הנקב של מר"ג הנה הדבר נכון מאוד מה שכתבתי דלפי"ז אי אפשר לסמוך על בדיקה זו לטהר לעולם בלי כאב ולתלות במ"ר דהיינו בדם העלייה וז"ב. ומהר"ם שבמרדכי ודאי אפשר לומר דמפרש כהערוך. ומה"ט אפשר לומר דגם הרמ"א חש לה. אך גם לפי"ז אכתי הי' צריך לסמוך ע"ז לברר שיש לה מכה. וכגון היכא דהדם נמצא למעלה מנקב של מר"ג ומאין בא שמה אם לא ממכה. דמן המקור א"א להיות משום דהי' נמצא על ראש המוך. וע"כ לומר דאין זה בדיקה מבוררת. אך כ"ז בלא נמצא כלל על המוך. או שנמצא על כל צד המוך. אבל אם נמצא רק במקום [אחד] מצד המוך. י"ל דדמיא להא דסי' קפ"ז. ומ"מ הדבר צריך הכרע מפי גדולים אם יסכימו לזה.
והנה רבינו הגאון זקני זי"ע בחלק התשובה סי' כ"ג באשה שמוצאת תמיד בבדיקתה קרטין אדומי' כתב שם שאם בדקתן ונימוחו תיקח קנה דק ארוך ולעשות סדק בראשו ולהכניס בתוכו צמר גפן. גם יהיה כרוך על ראש הקנה וסביביו עד שיהיה כעובי ואורך אבר בינוני בראשו. שהוא העטרה. ולכרוך מטלית על צמר גפן ולקושרו בחוט מלמטה סביב הקנה וכו' ואח"כ תכניס אשה אחרת את הקנה הדק עם המוך שבראש לתוך רחמה ותדחוק לפנים בידיה כמה שאפשר ובעוד הקנה דחוק ברחמה תטיל מי רגלים והאשה תחזיק המוך כלפי מעלה כל משך זמן שמשתנת. ואח"כ תיכף ומיד תחזור ותבדוק עצמה היא או ע"י האשה האחרת בעד נקי ואם תמצא על העד קארטין. ועל המוך לא מצאה. בודאי הם מתמצית מי מר"ג ולא מהמקור. מאחר שלא נמצא על המוך שהי' סמוך למקור בעת הטלת מר"ג וגם אח"כ מעט עד שתתחיל לבדוק וכו' עכ"ל הק'. הנה בשם כיון שהקארטין נימוחו הרי הן נחשבין לדם ממש וכמ"ש הח"צ והוה ממש כדינו של הרמ"א שמוצאת דם אחר הטלת מר"ג בבדיקה. ומחמת זה הצריך שאשה אחרת תכניס המוך ותחזיק בידיה כלפי מעלה כל עת ההשתנה דבזה לא נוכל לומר דירד המוך למטה מן הפרוזדור. וכיון שדחקה את המוך לכנוס הרבה כמה שאפשר ודאי הגיע המוך בתוך הפרוזדור כמו שהשמש מגיע. ולכך מועיל מה שלא מצאה כלום. והוא כמו שחילק בש"ע דשפופרת מהני גם כאן אלא שאין צריך כאן לשפופרת רק למכחול לחוד ואשה אחרת מחזקת שלא ירד למטה מן הפרוזדור אלא שקשה לי למה הוצרך שיהי' הצמר גפן כעובי ואורך העטרה ואפילו בכל שהוא אורך סגי. וגם בעובי קשה למ"ש בש"ע דעת הסמ"ע והש"ך דלא קפדינן בשפופרת על עובי אלא שיגיע אורך המכחול עד מקום שהשמש דש. אלא שאפשר שחשש בזה לדעת המ"ב דסובר דקפדינן גם על עובי. אך גם ע"ז קשה די"ל דהמ"ב קפיד על עובי לענין שאם לא תמצא כלל תהיה מותרת ולכך קפדינן שיהי' כמדת האבר. אבל לענין אם תמצא בצדדי' גם לדידי' אין נ"מ כלל. כיון דלא נמצא על המוך שאצל המקור ונמצא בצדדין ע"כ מן הצדדין בא:
ולכאורה אפשר לומר מסברא דאם אינו כמדת אבר ע"כ דאין המוך ממלא רוחב פתח הפרוזדור שהאבר נכנס לשם. וכיון שכן אפשר שיזוב הדם מן המקור ולא יפגע בראש המוך:
אך א"כ קשה על הסמ"ע והש"ך דלא קפדי על עובי דאכתי אם תמצא על הצדדין לא יבורר שמן הצדדין הוא משום דהמוך לא סתם במילואו פתח הפרוזדור. אלא שאפשר לומר דלהמ"ב דקפיד על עובי והשיג על הסמ"ע. היינו בין לענין אם לא תמצא כלל ובין לענין אם תמצא על הצדדין. בעינן עובי. שאם לא יהיה כעובי אבר גם אם תמצא על הצדדין לא יהי' ראי'. משום דלא נתמלא פתח הפרוזדור מהשפופרת וכמ"ש ולכך חשש בזה רבינו לדעת המ"ב. אבל על אורך העטרה קשה הא כאן איכא ממילא קנה דק ארוך שמגיע הרבה לפנים עד מקום שיכולה ומה לן בזה שתכרוך עליו צמר גפן כאורך העטרה בכל שהוא שיהיה ניכר הדם על המוך סגי. ולכאורה אפשר דכיון דהעטרה משופעת י"ל דבכה"ג יכולה לכנוס בתוך פתח הפרוזדור דסתום ואינו פתוח רק קצת. ובכה"ג שמתחלה נכנס מקצת העטרה נפתח עוד ונכנס לגמרי. ולכך גם במוך תעשה כדמותו וצלמו. אך קשה ע"ז דלענין מה באמת נצרך לזה שתפתח את הפתח של הפרוזדור הרבה ולא סגי לן במה שהוא פתוח מעט מתחלתו ממילא ובזה שנכנס המוך לשם סותם הפתח וא"א לדם לירד עד שיהיה נמצא על המוך. ולמה הוצרך שיהי' כאורך העטרה. ואפשר משום דכיון שאין ידוע לנו עד [איזה] שיעור הוא פתוח ממילא. דהעטרה משופע ועולה. ועד [איזה] שיעור נכנס' העטרה ממילא. לכן הוצרך רבינו כל עובי ואורך העטרה. אך כל זה לדעת המ"ב אבל להסמ"ע והש"ך ע"כ מוכח דלא קפדינן כלל על עובי ואפי' בדק שבדקין היתה מוצאת על המוך אם הוא מן המקור. דאל"כ גם הם היו מקפידים על עובי אולי תמצא על צדדי השפופרת ובלא עובי לא יבורר הדבר וכמ"ש:
והנה למ"ש החת"ס דהשפופרת מועיל שיהי' המוך מכוון נגד אמצעי' של פתח הרחם שהוא באמצע ממש. י"ל דגם להסמ"ע אין מועיל מוך דק אלא בתוך שפופרת שאז הוא מכוון נגד אמצע שהוא פתח הרחם והי' צריך שיהי' הדם על ראש המוך ממש. אבל בלא שפופרת דאפשר למוך שלא יהי' מכוון נגד פתחו של רחם. אין ראי' ממה דלא נמצא על ראשו רק מן הצדדים. ולכך גם להסמ"ע בעינן שיהיה המוך עצמו כמדת אבר אז אם לא תמצא עליו כלל ראי' שמה שמצאה למטה אינו מן המקור שאם אין ראשו ממש מכוון נגד פתחו של המקור. עכ"פ הי' לו לדם להיות על צדדי המוך בראשו. כיון שהוא כמדת עובי האבר בראשו וא"כ בהכי יהיו נוחין דברי רבינו אליבא דכ"ע. אך קשה לי להעמיס זה בדברי רבינו שבש"ע כתב דאין פתח המקור באמצע ממש רק נמוך ושוה לקרקע הפרוזדור וכמ"ש לעיל. סליק: