אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן לט

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן לט

סימן לח

ע"ד שאלתו הנה בתשובה אחת [לעיל סימן ל"ה] הארכתי על מה שדייק הנו"ב דבעינן שיהי' רגיל לצאת מפי האמה שלא בשעת השתן. דאולי זה הוא כדי לטהר הדם ג"כ דבזה בעינן שתדע שמכה מוציאה דם ולכך בעינן שיודע שיוצא הדם מעצמו מפי האמה. אבל לענין לאסור האשה לעשותה רואה מ"ת. בזה י"ל דאף אם הדם אינו יוצא רק עם השתן. ואין ראי' מזה על שלא בשעת השתן מ"מ הוי זה כמכה שא"י אם מוציאה דם דעכ"פ מועיל שלא תהיה האשה נאסרת ובשבו"י הביא ראי' להקל אפי' אם יוצא רק עם השתן מהא דנדה פ"ח דבע"ק שטבל והשתין אח"כ טמא. הרי דאמרינן דנשאר מהזרע ויוצא אח"כ בשעת השתן. ה"נ נתלה דנשאר מהדם בשעת שתן ויוצא עם הזרע ע"ש. ויש לדחות קצת דהרי שם להלכה דפסקינן כר"י יש חילוק בין ילד וברי' ע"ש משום דיוצא בכח אין נשאר מהזרע וכמ"ש הרע"ב. א"כ אפשר בשתן בכל גווני יוצא בכח ואין שייך שנשאר מהשתן. אך לעשותה רמ"ת ודאי יש מקום להקל. אך לפי תוכן שאלתו נראה דאין שייך דינו לזה. לפי שכותב בשאלתו שבשעה שאירע לו מקרה לראות קרי בהקיץ וראה שיצא מהאבר כמה טיפות עכירות אדומות כדם. נראה דזה הוי ש"ז אדומה שמבואר להדיא בתוס' זבים ש"ז אדומה טהורה והאשה תולה בה. ולזה ראי' גם ממה שבדק שהשתין תיכף אחר תשמיש במקום נקי כמה טיפות ומצא כמו ב' טיפי דם ובשארי פעמים המר"ג צלולים וזכים. שזה ודאי כמו הא דבע"ק שבזקן וחולה אמרינן שנשאר מהזרע. והשתן הוציאם. ובזה ודאי גם הנו"ב מודה ולפי"ז יש להקל בכאן אפי' אם נאמר דנצרף גם פעם האחת שמצא על שלו ושלה ואף שהי' על עד שאינו בדוק כיון דאפשר דהי' יותר מכגריס וגם י"ל אגלאי מלתא מהא דראתה אח"כ ב"פ. וכמ"ש כעין זה הלח"מ לענין שיעורא דא"ת [ועי' לעיל בתשובה כ"ח] מ"מ הא זה דבעינן ברמ"ת שתתחזק ג"פ משום דלוסתות מקילין כרשב"ג ואם יש קולא אם נפסוק כרבי ודאי ג"כ אזלינן להקל בוסתות. והרי הבעל החזיק ב"פ לראות דם יוצא עם הזרע. וכן אם הוא ש"ז אדימ' דמבואר בתוס' להדיא שהאשה תולה בה. א"כ אם נאמר כרבי דבב"פ הוי חזקה שוב אין האשה נעשית רואה כלל:

אך להקל לטהר הדם. ודאי א"א להקל במה שלא ראה רק ב"פ. דלהחמיר בדאורייתא אמרינן דב"פ לא הוי חזקה ומכ"ש שלא ראה בפעם הב' רק עם השתן שהחמיר הנו"ב. אף שלזה י"ל דגם הנו"ב מודה. שהרי זה כהמבואר להדי' במשנ' שתלינן שנשאר מהזרע והשתן מוציאו. ודוקא להיפך לומר שיוצא עם הזרע מה שנשאר מהשתן מחמיר הנו"ב:

מ"מ ודאי להחזיק בזה שהאיש רגיל להוציא דם בשעת זרע או ש"ז אדומה. ודאי בב"פ לא מיקרי חזקה שרגיל בכך לענין איסור מה"ת להתיר הדם. ע"כ לענין להתיר גם הדם א"א רק אם יעשה הבעל הבדיקה הלז שישתין תיכף אחר תשמיש וימצא עוד הפעם כמו שמצא מקודם [אם ירצה להכניס עצמו בזה על ספק. דאם לא ימצא אפשר יוגרע חזקתו אף שאין ראי' כיון דתלוי בזה אם יצא בכח בפעם הזה. מה"ט לא נמצא בהשתן. ומ"מ צ"ע] אבל לענין איסור דרבנן שלא תהי' נעשית רואה מ"ת ודאי יש להקל כאן אפי' אם ימצא עוד על העד אחר התשמיש. שלא תהא נעשית עליו באיסור רמ"ת. ומ"מ לכתחלה נכון שתשמש בליל ב' אחר הטבילה אולי לא ימצא אז. ויתישב בזה עם רבני קרעמינטשוק. סליק.

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה