אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן לה

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן לה

סימן לד

ע"ד שאלתו באשה מעוברת אשר מוצאת אחר תשמיש מראות אדומות אם יכולה לתלות בבעלה אשר המי רגלים היוצאים ממנו המה אדומין. ועיניו ראו דברי הנו"ב תנינא סי' פ"ז שדקדק מדברי הרשב"א שהביא הב"י סוף סימן ק"צ שאם לא היה דרכו להוציא דם רק בשעת הטלת מי רגלים לא הי' מהני לטהר האשה ולתלות בבעלה ולתלות ששכבת זרעו הפך עין מלובן לאודם זה לא תלינן:

תשובה. הנה באמת גם הס"ט בסימן ק"צ ובסוף סימן קפ"ז דקדק כן מדברי הרשב"א. והשיג על הש"י דרצה להקל בקארטין שמוצאת אחר תשמיש משום דנמצאו גם במי רגליו. ויצא לו זה מדברי הרשב"א הללו, וע"ש דרצה לחלק בנידון דהש"י משום דקארטין לא שכיחי מהמקור. וצ"ע דאיך הביא בסתמא ראיה מהאי דינא דסי' ק"צ סעיף כ'. אך באמת צ"ע דלמה לא נתלי בדם היוצא בשעת הטלת מי רגלים כיון דעכ"פ ודאי מכה יש לו. אף שאינה במקום מהזרע. י"ל דאח"כ יצא הדם גם מהמכה. ע"כ נראה דבתשובה הזאת סובר דלא תלינן במכה רק ביודעת שמכתה מוציאה דם. ולכך הוצרך שהדם יוצא שלא בשעת הטלת מי רגלים. דבזה הרי ודאי המכה מוציאה דם. אבל אם לא היה הדם יוצא רק בשעת הטלת מי רגלים הרי שלא בשעת הטלת מר"ג הוי כמכה שאינה ידועה אם מוציאה דם. ולכך לא תלינן בה. ואף שהרשב"א בתוה"א אינו סובר כן. אלא דתלינן בכל מכה. כמו שפירש הב"ח כונתו מ"מ זה מצינו פעמים הרבה דבתשובות הרשב"א מקובצים מגאונים אחרים ונקראים ע"ש תשובת הרשב"א. ולדוגמא בב"י סוף סימן קפ"ז כתב בשם הרשב"א והוא תשובות מהר"ם בסי' תתל"ט. ולפי"ז לדידן דסמכינן להקל שלא לאוסרה על בעלה אפילו במכה שאינה יודעת אם מוציאה דם. א"כ אף בכה"ג שאין הבעל רואה רק במר"ג מ"מ סמכינן לומר דגם עתה הוציאה המכה דם כיון דעכ"פ ודאי יש לו מכה ושפיר אתי דינו של הש"י:

אמנם אף אם נאמר דבעל התשובה שבתשובות הרשב"א סובר דצריך דוקא לידע שמכתה מוציאה דם. מכל מקום קשה הא גם בזה תספיק מה שיוצא דם עם מי רגליו דהרי המכה ודאי מוציאה דם. ואי משים דאינה מוציא דם רק עם מי רגליו אבל שלא במי רגלים אינה מוציאה דם. מכל מקום הרי גם המקור אין דרכו להוציא דם שלא בשעת וסת. ומכל שכן בשעת תשמיש שאין דרכה של אשה לדחות כן:

ובתשובות ח"צ סי' מ"ו הקשה לאותן המפרשים בהרשב"א דאין צריך לידע שמכתה מוציאה דם בודאי. הא המקור ודאי מוציא דם והמכה ספק איך נסמוך על המכה. וכתב שם דאף דשלא בשעת וסתה גם המקור אינו מצוי להוציא דם. מכל מקום הא הרשב"א התיר שם בשעת וסתה. ומה"ט פירש הוא דברי הרשב"א דמיירי במכה שיודעת (בודאי) שמוציאה דם. ובזה התיר אף בשעת וסתה ע"ש. הרי דתלינן בזה אף בזמן שהמקור מצוי לזוב וודאי מוציא דם כיון שגם המכה מוציאה. לכך תלינן כבכל ספק השקול דהוא מן המכה משום דמוקמינן על חזקת טהרה. וא"כ לפי"ז היכא דידמינן שהמכה ודאי מוציאה דם. רק שיש זמן שאז מוציאה המכה דם. מ"מ שפיר נוכל לתלות במכה כזו שלא בשעת וסתה אף בזמן שאין המכה בודאי מוציאה דם עתה. כיון דגם מן המקור אין עתה הזמן יציאת הדם. והוי ספק השקול ומוקמינן בחזקת טהרה ואף לאותן הפוסקים דסברי דבזמן הוסת לא תלינן במכה אף ביודעת שמוציאה דם. היינו משום דאל"כ לא תהא טמאה לעולם, או דוסתות דאורייתא. ולא הוי ספק השקול. אבל שלא בשעת וסתה שפיר נוכל לתלות אף במכה שמוציאה דם אף בכה"ג דאין עתה הזמן ליציאת הדם. כיון דגם מן המקור כן והוי ספק השקול. ולפי זה למה הוצרך שם בתשובת הרשב"א דוקא שיצא הדם אפילו שלא בשעת הטלת מי רגלים. אפילו אם סובר דלא תלינן רק במכה המוציאה דם:

ונראה לומר דלא מקרי יודעת שמכתה מוציאה דם. רק באם יודעת שטבע המכה לדחות מותרות הדם והליחה והיא מוציאה דם מעצמה אבל זה שרואה עם מי רגליו יש לומר דאין טבע של המכה הזו להוציא הדם רק לעצור הדם בתוכה. והמי רגלים הן בעצמן המוציאין ומוליכין את הדם. ואם כן לא מיקרי זה ידוע שמכתה מוציאה דם. לכן לא תלינן לדעה זו בכהאי גונא. רק אם הדם יוצא שלא בשעת הטלת מי רגלים דאז ידעינן דטבע של המכה הזו מעצמה לדחות את הדם:

אבל לדידן דתלינן שלא לאוסרה על בעלה בכל מכה. אם כן אף ביוצא דם עם מי רגליו לחוד. תלינן דהמכה הוציאה הדם. דהא ודאי יש לו מכה. זה הנראה לעניות דעתי:

שוב מצאתי בתשובת שבות יעקב חלק ג' סימן פ' התיר להדיא בהאי עובדא. והביא ראיה ממשנה מפורשת דבעל קרי כשמטיל מים אחר שטבל טמא. אם כן גם בזה תלינן דמה שנשאר ממי רגליו. בעבור עליו ש"ז נתאדם. ודלא כהנודע ביהודה והוא ראיה גדולה (ויעוין לקמן בתשובה ל"ט). סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה