עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן לא
ע"ד אשר שאל כת"ר בנשים אשר הדאקטורים בודקין אותן הנקרא אינטער זוכן) באצבעם מהו דינם אחרי זה אם זה נקרא פתיחת הקבר וצריכה שבעה נקיים או לא. והח"ס הקיל בזה. אולם כת"ר נסתפק בזה:
תשובה הנה הדבר הזה צריך עיון כי הוא ענין עמוק הרבה מלשונות הש"ס והפוסקים הראשונים. והעיקר אשר הדבר הזה אינו מושג אצלינו לא בהשגת המיחוש ולא בהשגת הראות. וגם בהשגת השכל קצרה ידינו מלהשיג על בוריו שרשי הדברים. ורק מראשונים נתבונן קצת:
מקודם נחקור באיזה מקום נקרא פתיה"ק. ולשון הרמב"ם בפ"ה מהא"ב הל' ג' משלו משל וכו'. וצואר הרחם כולו והוא המקום הארוך שמתקבץ ראשו בשעת העיבור כדי שלא יפול הולד. ונפתח הרבה בשעת לידה. קורין אותו פרוזדור עכ"ל. ולא ביאר איזה הראש הוא המתקבץ אה הראש שבפנים אשר הוא ממש אצל הרחם או הראש שבסוף צואר הרחם שלצד חיץ וכבר ראינו דזה פלוגתא בתשובת ב"ח החדשות סי' ל"ד ול"ה. ודעת הב"ח שם בסי' ל"ה שהוא הראש שלצד חוץ. וראש הולד מונח בפרוזדור בשעת העיבור ולפי"ז הנה הפתיה"ק הוא אותו הפה הסתום הוא שנפתח. דהצד שבפנים אצל הרחם פתוח הוא. שראש הולד עובר בתוכו לפרוזדור:
ולפ"ז יש להקשות הא כתב הרמב"ם דהאבר בשעת גמר ביאה נכנס לפרוזדור. ואינו מגיע עד ראשו שבפנים א"כ עובר הוא דרך הפה הסתום. והרי נפתח המקור. והגם דהרמב"ם פסק דאפשר לפתיה"ק בלא דם. מ"מ כיון דהרמב"ם מפרש דבר המציאות. ובזה לא פליגי דאין האבר מגיע לשם. איך יתכן להסוברים דא"א לפתיחת הקבר בלא דם. ולשון הב"ח שם שאעפ"י שקשה לבדוק כ"כ בעומק. ועוד מצד שהראש של חצון הוא דבוק וסתום. מ"מ אינו נמנע שהרי הדמים יוצאים משם ולפעמים בשפיכה. וגם אבר התשמיש נכנס לשם בגמר ביאה ע"ש. וע"כ לומר דסברתו הוא דאף דהוא סתום. אינו כ"כ. ועובי האצבע יכול לכנוס. ושזה לא הי פתיה"ק. אך לפי"ז יוקשה הא דהוצרך הב"י לומר בסי' קפ"ח דהשפופרת איירי בקנה דק מן הדקין:
כיון דאף באבר התשמיש לא הוי פתיה"ק. א"כ גם בשפופרת שהיא כמדת האבר לא הוי פתיה"ק. והוא סתמא דשפופרת שאמרו בגמרא ולמה הוצרך לדחוק בזה. והנה לשון הרא"ש בפ' המפלת דאף בנפל כל דהו א"א לפתיה"ק בלי דם. והא דתנן במשנה פ"ז דאהלות אין לנפלים פתיה"ק עד שיעגילו ראש כפיקה. פי' הר"ש והרא"ש דהיינו דאף כשנפתח הרחם אינו מטמא. מיהו מדברי הרמב"ם פכ"ה מהל' ט"מ מבואר דזה קאי על מה שאמרו דמשנפתח הקבר אינה יכולה להלוך. והבית הראשון טהור. דוקא כשיש להם עגיל ראש כפיקה שבזה נפתח רחמה. משמע דבל"ז אין פתיה"ק (מיהו מהרע"ב משמע שנפתח הרחם רק שיכולה להלוך) וא"כ לפ"ז י"ל דלדברי הרמב"ם שפיר דגם האצבע לא הוי פתיה"ק דזה הוי פחות מעיגיל ראש כפיקה. אבל לדברי ר"ש והרא"ש קשה:
והנה הרא"ש הביא דברי השאלתות דמחלק משום הא דכריתות וסובר דבולד שלא נגמרה צורתו דהיינו פחות ממ' יום אפשר לפתיה"ק בלי דם. והשיג עליו מהא דרבא דסובר אפילו בנפל כל דהו. א"א. וגם מהא דפליגי בחתיכה מוכח דאין חילוק בין נגמרה צורתו או לא ע"ש. ובחי' הרשב"א (דף כ"ב ע"ב) הקשה למה לא מיבעי' להו אי ר"י פליג גבי המפלת כמין קליפות. ותי' דבזה פשיטא להו משום דהוי דבר מיעוט ואין בזה משום פתיה"ק וסיים וז"ל ודמיא הא לההיא דאמרינן בכריתות (דף י') ולד שנגמר צורתו מיפתח טפי כלומר ואמרינן בי' א"א לפתיה"ק כי הא בלי דם. פחות ממ' יום לא מפתח טפי ואפשר ליה לפתיה"ק בלי דם עכ"ל. (משמע דהי' לו גרסא אחרת בגמרא) עכ"פ הרי דשוה אצלו זה להא דמפלת כמין קליפות. ומעתה קשה על הרא"ש. איך הוא השיג על השאלתות. הא הוא עצמו סובר לקמן דגבי קליפות מודה ר"י כיון דהוי דבר מיעוט. א"כ גם בפחות ממ' יום נאמר דהוי דבר מיעוט. וע"כ צ"ל דהרא"ש סובר דכל שיש בו פתיה"ק אין לחלק בין רב למעט. והא דקליפות משום דהוי דבר מיעוט אין בו פתיה"ק כלל. אבל בכריתות אמרינן דגם פחות ממ' יום איכא פתיה"ק. ולכך לדידן להלכה אין לחלק ואף בזה אמרינן דא"א לפתיה"ק בלי דם. אך מה שהקשה מהא דחתיכה. לכאורה לא יתכן. כיון דכ' השאלתות דיש לחלק בין פתיחת הקבר. א"כ ודאי בחתיכה גדולה מפתח הרבה. ולמה לא נימא דכאן איירי בחתיכה גדולה דיש בה פתיה"ק הרבה. דהא גם להרא"ש צריכין אנו לחלק ולומר דכאן איירי בחתיכה גדולה וכמ"ש הטור וב"י דבחתיכות קטנות דומיא דשפופרת אין בהם משום פתיה"ק. ע"כ נראה דהרא"ש סובר בדעת השאלתות דהא דמחלק בין נגמרה צורתו ללא נגמרה. אינו מטעם דמחלק בפתיה"ק בין רב למעט. אלא דהשאלתות סובר דהא דאמרו א"א לפתיה"ק בלי דם. הוא דוקא גבי לידה דלא הוי לידה יבשתא דודאי יצא דם. אבל שלא גבי לידה אפשר לפתיה"ק בלי דם. אפילו יש בה פתיה"ק כרבה. ולפיכך כל שלא נגמרה צורתו לא הוי לידה ואמרינן בזה אפשר לפתיה"ק בלי דם. וע"ז משיג הרא"ש שפיר מהא דחתיכה דלא נגמרה צורתו ולא הוי לידה. מ"מ אמרינן א"א לפתיה"ק בלי דם למ"ד דא"א לפתיה"ק בלי דם. אבל הרא"ש סובר דאפילו בלי לידה א"א לפתיה"ק בלי דם רק דיש חילוק דבדברים קטנים אין בהם פתיה"ק כלל. אבל לחלק בפתיה"ק בין רב למעט אין סברא כלל להרא"ש:
עכ"פ יצא לנו מזה דלדעת הרשב"א הגם דנפתח הקבר אכתי יש לומר בזה אפשר בלי דם. אבל להרא"ש נראה דכל שנפתח אין לחלק בין רב למעט. וא"כ נשאר הקושיא לדעת הרא"ש הא "האצבע" גורם פתיה"ק. ואפשר לי לומר דודאי גם. הרא"ש מודה דיש חילוק דבשעת העיבור אז הוא נסתם לגמרי ושלא בשעת עיבור אז הוא פתוח קצת. א"כ י"ל דשלא בשעת העיבור אז אפילו "האצבע" נכנס בו בגמר ביאה לא הוי פתיחת הקבר. ורק בשעת העיבור דנסתם לגמרי אז אפילו בנפל כל דהו מיחשב פתיחת הקבר. והגם דמוכרח דהאבר אפילו בשעת העיבור נכנס בגמר ביאה. מ"מ י"ל דזה לא אכפת לן. דהמנ"י בסי' ק"צ כתב דמעוברת אף אם הרגישה ולא מצאה כלום לא חיישינן והטעם כיון דהיא מסולקת דמים. והס"ט מחלק שם דכיון דהיא מסולקת דמים טפי מסתבר שהיתה מראה לבן או ירוק. שכן דרך אפי' במעוברות. מלמתלי בדם:
והנה מדברי הראב"ד מוכח דהא דאמרינן דא"א לפתיה"ק בלי דם. ה"ה דיכול להיות בדם טהור. ורק משום דאזלינן בתר רוב דמים טמאים. עי' בבעה"נ ובהשגות הרז"ה וע"כ צ"ל לפי סברת הס"ט. דאיך אנו מטמאין בכל לידה יבשתא משום זה דא"א לפתיה"ק בלא דם. אכתי כיון דמסולקת דמים היא נתלי דהוי דם טהור. אע"כ דשאני גבי לידה דלא שייך אז לומר דמסולקת דמים היא. דהרי כל נשים מעוברות רואות דם טמא בלידתן ולכך מטמאין משום דאזלינן בתר רוב דמים וא"כ י"ל סברת הרא"ש דאף דבשעת עיבור אז נסתם לגמרי והאצבע שנכנס בו גורם פתיה"ק. מ"מ לא אכפת לן. כיון דמסולקת דמים היא. אמרינן דיוצא דם טהור. ושאני גבי נפלים דהוי לידה דבזה אזלינן בתר רוב דמים טמאים:
ובתשובת מ"ב סימן מ"ט בתחלה הביא בשם הסמ"ע וז"ל הנ' שצריכה האשה לפתוח באצבעה פי האם בכח כדי להכניס המכחול עם המוך באם עצמה. ולכך יהיה המכחול יותר ארוך מן השפופרת כדי להכניסו אל תוך האם עכ"ל. הנה לדבריו פותחין האם עצמה. וקשה הא אמרינן א"א לפתיה"ק בלי דם. דמשמע מדבריו שפי האם סתום שלא תוכל להכניס אצבעה לשם רק בכח. וא"כ הוי פתיה"ק דא"א בלי דם. ומה ראי' יהי' דנמצא על המוך. והמ"ב הקשה עליו ממדרש דאמרינן דבתוך האם יש דם. וכשתכניס המכחול לשם ודאי היה עליו. ואמאי לא הקשה עליו מהלכה פסוקה. כיון דגורמין בזה פתיה"ק. ודאי דיהי' דם. וע"כ לומר דסובר כשיטת הרשב"א דיש פתיה"ק שאינו כ"כ והוא בלא דם. וי"ל דהוכחתו מההוכחה זו שכתבתי דלשיטתו האצבע נכנס בין השיניים עצמן. והשיניים הם פי האם לשיטתו. וכמבואר שם במ"ב. ולא אמרינן דהוי פתיה"ק שא"א בלי דם. א"ו דדוקא אם נפתח הרבה אז א"א בלי דם. עכ"פ מדבריו מבואר דבהכנסת אצבע ליכא בזה משום פתיה"ק בדם:
אך לדעת הב"י דפוסק דבעינן שפופרת קנה דק מן הדקין ע"כ לומר דסובר כאותו הגאון בתשובת ב"ח החדשות בסי' ל"ד דסתימת ראשו הוא ראשו שבפנים. ועפ"י הסברא השיניים שבפנים הם הסותמים ע"ש. ולפי"ז אפשר לומר דלשם א"א להגיע להיות נפתח הקבר. וכמ"ש הח"ס בסימן קע"ט וכן נראה דעת המ"ב. מיהו מאי דפשיטא לי' כ"כ להגאון ח"ס דשם בלתי אפשר כלל. צ"ע. אמאי לא הזכיר דברי הסמ"ע והמ"ב. וכי קטלי קניא באגם הוא הגאון בעל הסמ"ע דסובר דאפשר ואפשר הוא וגם הגאון המ"ב משמע דלא פשיטא לי' כ"כ זה. רק שבודאי תקלקל אם תכניס בשם. אבל עכ"פ דאפשר שתוכל להגיע באצבע לשם. וכן נמי לשיטת הב"ח שכתבנו דמצד חוץ הוי פתיה"ק. שפיר י"ל דתוכל להגיע באצבע לשם. ומדברי הגמרא אין לנו הכרח איזה ראש הוא הנסתם אם כדברי הב"ח או לא וקצת ראי' י"ל לשיטת הב"ח מהא דכתב רש"י (דף ל"א) על מה שאמרו בגמרא דג' חדשים הראשונים תשמיש קשה לולד, ופי' רש"י דדר במדור התחתון. ולדברי הב"ח יומתק טעם זה. דאפשר שהמדור התחתון היא הפרוזדור ששם גם האבר מגיע אליו בגמ"ב. ולכך קשה לולד בפגיעת האבר.
והנה ודאי חובה עלינו לקבל דברי הראשונים. ואסור לנו להרהר אחריהם. אבל בער אנכי ולא אדע המקור לזה מש"ס דבמה שמכניסין איזה דבר מבחוץ לתוך הקבר נאמר גם בזה א"א לפתיה"ק בלי דם. דודאי אפשר לחלק דדוקא כשכח הדוחה מדחה מבפנים דבר גדול שבזה נפתח הקבר. אז א"א בלי דם. אבל לא כשמבחוץ גורמין פתיה"ק ואין כח הדוחה עושה כלום. וכ"ש דיתכן לחלק כן לאותן הסוברים דבתוך האם ליכא שום דם כלל רק שבשעת הוסת אז באין מותרות הדמים לתוך האם. וכח הדוחה דוחה אותם לחוץ. וכמ"ש הגאון הרופא בתשובת שב יעקב. ולדעה זו מסכימים עתה כל חכמי הרפואה א"כ מה לן בזה שפותחין הקבר מבחוץ כיון דבתוך הקבר ליכא דם. ושאני היכא דמבפנים בא הדבר. שבזה דוקא א"א לפתיה"ק בלי דם. משום כח הדוחה שמדחה דבר גדול מתוכו שנפתח הקבר בו. מוליך עמו מותר דמים:
עכ"פ להלכה הנה כת"ר בעצמו יראה דשפיר יש מקום להקל דאף אם נאמר דהאצבע נכנס בפה המקור וכמו לשיטת הב"ח או הסמ"ע. מ"מ אמרינן בזה אפשר בלי דם. וכת"ר אינו צריך לגמרא דידי ושפיר יוכל לסמוך להלכה כטוב בעיניו סליק: