אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן כח

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן כח

סימן כז

תמול הגיעני מכתבו שנית אודות האשה אשר נעשית רמ"ת כי שמשה פעם הרביעי וראתה דם גם עתה ברוך השם אשר מנעני מבוא בדמים להסכים להתירה מקודם בפעם הראשון בשאלתו.

עתה סבבוני הטרדות וגם מלימודים אחרים ואין הפנאי מסכים עמדי להשתעשע בדבר הלכה. וגם כי יש לו עוזר למצוא דבר ה' זו הלכה מגדולים הסמוכים אליו. ע"כ יהיו דברי מועטים. ורק להשיבו מפני הכבוד:

והנה זה כביר פילפל אתי חד"ז הגאון אב"ד דק"ק טארניגרד וכעת הוא אב"ד דק"ק קאליש. והגאון הנ"ל נסתפק אם היא רוצה לבדוק עצמה. אם קודם הבדיקה יכול להיות עמה בלי עדים וכן אם עוסקת ברפואות ע"י רופא ישראל. ובחו"ד ס"ק כ"ג כתב דאם עוסקת ברפואות ע"י רופא ישראל נראה לו דדמיא להא דכתובות דחשוב פת בסלו. והגאון הנ"ל העיר ע"ז מדברי הה"מ פ"ד מהא"ב שכתב לדעת הרמב"ם דמשו"ה לא מהני בדיק' לבעל הא' משום דאסור לשהות עמה שמא יבוא עלי' קודם בדיקה ושוב חילק בזה דבבדיקה לא שייך לומר פת בסלו משום דתקותו שתטהר ע"י הבדיקה. דממ"נ אם יתברר ע"י הבדיקה דהדם הוא מן הצדדים. א"כ גם עתה אינו עושה איסור בביאתו עליה. ואם לא תטהר ע"י הבדיקה שוב לא יהי' לה היתר עולמית. ופילפל בזה הגאון הנ"ל ושוב הוציא מזה קולא לכל בת ישראל שתעסוק ברפואו' אפי' ע"י רופא נכרי. והגם דלא תוכל לסמוך עליו. מ"מ יש להמציא שתבדוק אח"כ בבדיקת מוך לחוד וכמ"ש הס"ט ס"ק ז'. (ומ"ש הס"ט דאם לא מצאה כלל לא נוכל להתיר משום דקשה לדחוק למעלה דבר רך כתב הגאון הנ"ל דתכניס דבר קשה בתוך המוך) ובכל פעם שעוסקת ברפואות תבדוק פעם אחר פעם בבדיקה הנ"ל ואם לא תמצא כלל אז תדע שנאמנו דברי הרופא שנתרפאת (והיא עצה גדולה) וא"כ א"צ להפריש אותה מבית בעלה כיון שעוסקת ברפואות ותקותו שתתרפא וחשוב פת בסלו. זה דעת הגאון הנ"ל והאריך בזה בפלפולים רבים:

ואנכי כתבתי דלענ"ד מדברי הה"מ אלו מוכח דאפי' עוסק' ברפואו' אין מועיל. דהרי הוכיח זה שאסורה לבעל הא' בבדיק' לדע' הרמב"ם. הוא ממ"ש הרמב"ם הר"ז אסורה לשמש עם בעלה לעולם וכתב ואסורה להנשא עד שתבריא מחולי זה. וכיצד בודקת עצמה לידע אם נתרפאת. משמע מזה דלבעל הא' אין מועיל הבדיקה לידע אם נתרפאת (ומד' הרמב"ם נראה כד' הגאון הנ"ל דתעסוק ברפואות ואח"כ תברר הבדיקה אם נתרפאת) ומלשון הרמב"ם שאמר עד שתבריא מחולי זה משמע דגם אם עוסקת ברפואות להתרפא מחולי זה אין מועיל לה שתשהה עם בעלה הא' עד שתבדוק אם נתרפאת. הרי דלטעם זה של הה"מ חיישינן אף אם מקוה שתתרפא ולא מיקרי פת בסלו:

אולם לכאורה אם זה הוא טעמא של הרמב"ם. א"כ אדרבה היא הנותנת דהא לדידן הרי מותרת בבדיקה לבטל הא' ולא חיישינן שיבוא עלי' קודם בדיקה. אך באמת הא בש"ס סוט' (ד' ז') אמרו נדה יש לה היתר סוטה אין לה היתר אם תהי' טמאה ולפיכך לבו רודף אחרי'. עכ"ל הגמ' ורש"י. הרי דהגם דעתה היא בספק ויכול להיות דתהא מותרת לו אח"כ רק משום שאם תהי' טמאה אין לה היתר לבו רודף אחרי' ואינו נאמן עלי'. א"כ ה"נ בבדיקה דאף דאפשר כשתבדוק יתברר דמותרת מ"מ כיון דאם תמצא על המוך תהיה אסורה עולמית. א"כ גם עתה נאמר דאין בעלה נאמן עלי' כמו שם. ואין לחלק דהתם הוי עכ"פ איסור דאורייתא וכאן לא הוי רק איסור דרבנן. דהא התוס' סוברים דמותרת בבדיקה לבעל הא' והם סוברים דבאיסור קל צריך הרחקה יותר וכמ"ש הב"ש סימן קי"ז סק"ו וגם אין לחלק דהתם הוי רגל"ד שזנתה א"כ ודאי דתהי' טמאה דז"א דאף דרגל"ד שזנתה:

מ"מ אינו רגל"ד שתתודה ולא תשתה. וכן שיתברר הדבר בעדים. ואם תשתה אח"כ אפשר דתהיה מותרת לו אף שרגל"ד שזנתה אכתי אפשר דזכות יהי' תולה לה ולא תהי' אפילו מתנונות וא"כ הוא רק ספק. ולכאורה יש לחלק דאפי' לסברת התוס' דבאיסור קל צריך הרחקה יותר הנ"מ היכא דהאיסור עולמית הוא ודאי אז באיסור קל צריך הרחקה יותר. אבל היכא דהאיסור עולמית הוא בספק יש סברא להיפך. דבסוטה כיון דיש ספק מה"ת והתורה אסרה לספק זה מסתמא צריך באמת לחוש לזה דתמצא טמאה לכן לבו רודף אחריה. אבל היכא דמה"ת מותרת לו גם עתה ולא חששה. אף דרבנן אסרו לו. יש לו תקוה שיתברר כהתורה דאינה אסורה עליו. ולכן אין לבו רודף אחריה כ"כ. אבל גם זה אינו דאדרבה כאן הוי כ"ש משם דהא כתב הרשב"א וכן הוא ברמ"א דכאן גרע מזנתה שכתבו התוספת בזבחים דמותרת לישב תחתיו ולא חיישינן שיבוא עליה משום דהתם כיון שזנתה תחתיו מאוסה היא בעיניו. וא"כ הא דאמרינן דלבו רודף אחריה אם לא יהי' לה היתר. והיינו אם יתברר דתהי' טמאה והרי בזה היא מאוסה בעיניו. וא"כ כשעולה על דעתו שמא יתברר שהיא טמאה ותיאסר עליו. הרי נמאסת בעיניו משום זה שזנתה תחתיו. וע"כ הא דחיישינן כאן הוא משום דהיא בספק שמא היא טהורה. ולכן לא נמאסת בעיניו. והשתא ומה התם דלחשש זה שלבו רודף אחריה צריכין אנו לזה. דמשום שיעלה על דעתו שמא טהורה היא דאלא"ה הא נמאסת בעיניו. ומ"מ חיישינן. הכא דלא נמאסת בעיניו אף אם תהי' אסורה לו. מכ"ש דניחוש שלבו רודף אחריה כי שמא יתברר שתהי' אסורה לו כשתבדוק וכיון דאין לנו במה לחלק מסוטה לסברת התוס' דבאיסור קל צריך הרחקה יותר י"ל הא דסתמו כאן דמהני בדיקה לבעל הא'. י"ל עפ"י מאי דמשמע מדברי הרא"ש וש"פ דהבדיקה היא אם תמצא דם על הצדדין דוקא. דאז נדע שהדם מן הצדדין. א"כ י"ל דמה"ט סתמו דבריהם כאן משום דכשתבוא לפני ב"ד ותאמר שראתה פעם השלישי נאמר לה אם תרצה לקבל על עצמה הספק בבדיקה. תבדוק מיד בלי שום שיהו זמן ויתברר הדבר תיכף אם הדם מן הצדדים. ואם לאו תתגרש תיכף. ודוקא להרמב"ם שהבדיקה היא לידע אם נתרפאה אז שפיר שייך החשש דתאמר דתעסוק ברפואות ותבדוק אח"כ. אם לא תמצא תדע שנתרפאת. ובזה שייך משך זמן. ולכך איכא חששא שמא יבוא עליה קודם בדיקה. והריצב"א דמתיר לה להתעסק ברפואות וגם אם תבדוק ולא תמצא דם מותרת משום דנתרפאת י"ל דבאמת בעי שתפרוש מבעלה על אותו זמן. וכמו דמועיל זה לדעת הרשב"א. ולהרמב"ם נראה דגם להפרישה אין מועיל. ויש בזה אריכות דברים ואין פנאי להאריך. מיהו מדברי הרשב"א עצמו לא מוכח כן דהרי כתב וז"ל ועוד כיון דהיא אסורה עליו עולמית לפרש"י איכא למיחש טפי וכו' עכ"ל. הרי דלא חשש רק היכא דאסורה עליו עולמית דהיינו לרש"י דאין מועיל בדיקה לבעל הא'. אבל לר"י דמועיל בדיקה לא חיישינן שיבוא עליה משום זה שמא תהי' טמאה כיון דאפשר שתהי' מותרת בבדיקה לא חיישינן שיבוא עליה קודם בדיקה כיון דמצפה שיתברר ע"י בדיקה דמותרת לגמרי. אולם י"ל דמאי דנקיט הרשב"א לשיטת רש"י אין כונתו דלשיטת ר"י מותרת לשהות עם בעלה אלא דלשיטת ר"י אכתי יכול היות דת רצה לברר הדבר מיד בבדיקה. ולשיטת רש"י פסיקא לי' דאסורה עליו עולמית. אבל גם לשיטת ר"י אם לא תרצה לבדוק תיכף. הרי ג"כ אסורה עליו ואם תרצה הרי יוכל הדבר להתברר תיכף. ולא שייך לחוש בזה שמא יבוא עליה קודם בדיקה אבל בעוסקת ברפואות אכתי צ"ע דאפשר דכ"ע מודו בהא לסברת הרב המגיד דחיישינן שמא יבוא עליה קודם בדיקה שנתרפאת. דאפשר גם בזה שייך החשש דלבו רודף אחריה שמא לא תתרפא. ויש עוד להאריך בביאור דברי תשובת הרשב"א הללו בטעם הראשון שכתב. דמשמע דאף אם ליכא החשש דנאסרה עליו עולמית אסור להשהותה משום דאיסור דרבנן קולא ליה. דא"כ קשה ניחוש נמי גבי כתמים שיעבור על איסור דבריהם. או בשארי דברים. וע"כ דכאן גרע משאר ענינים ויש לתת טעמים לזה. מיהו אם תוכל לעסוק ברפואות ולהיות עם בעלה הדבר צריך הכרע מפי גדולים.

ומה ששאל כבודו אם נוכל לסמוך דתשמש בימי טוהר ואם לא תראה יהי' ראי' דפסק ממנה האיסור רואה מחמת תשמיש. הגם דהנו"ב מחמיר בזה. היינו לדעתו דסובר דאיסור רמ"ת הוי הטעם משום וסת ואנכי בענ"ד הרביתי דברים בזה שא"א לומר כן ונתתי טעמים אחרים נכונים בהאי איסורא. ועיין בב"מ סימן קי"ז השיג ג"כ ע"ז. אולם גם מה שכתב הוא דהוי האיסור מה"ת דנתחזקה להיות כמו חתיכא דאיסורא. לענ"ד זה אינו כיון דהוי חזקה שלא נתבררה. דהא מספקינן שמא מהצדדין ולא נאסרה כלל. וגם חזקה מחמת רובא אין לומר. משום דנגד זה איכא רוב נשים וכו' ומצדדים הוי כמכה. עכ"פ נראה ודאי דשפיר תהי' מותרת בזה וכמ"ש הס"ט ומכ"ש לשיטת הב"ח דבמה שלא תראה הוי ראי' דגם מה שראתה מקודם הוי מן הצדדים. דלא שייך עוד הטעמים של הנו"ב להחמיר. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה