עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן כה
אחד"ש הטוב את יקרת מכתבו קבלתי לנכון ולא נתנני עד כה הטרדא מאחריני ומדידי אפי' ליקח פרי עטי להשיב מכתב ידידות לכת"ר. כ"ש לעיין באריכות תשובתו. גם עתה אין הזמן מסכים לפני אך מה שנלע"ד בראשית ההשקפה אגיד לכת"ר בקצרה:
הנה אם בכל חזק' אם אפשר לברר בקל אם צריך לברר עיין בר"ן חולין ופסחים ומג"א סי' תל"ז ובפר"ח ופמ"ג שם והנה בהא דהבאין מן הדרך בין ערות ובין ישנות. משמע לכאורה דא"צ לברר לשואלה. אך הא אמרו בגמ' (דף י"ב) דכיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו. וישנה י"ל דכיון דאינה ערה כ"כ שתהי' יודעת להשיב זה הוי כמו שיש טרחא לברר כן י"ל:
מיהו לדעת הב"י ומ"א שם י"ל דבאמת הטעם משום דמוקמינן על החזקה וא"צ לברר. והנה נראה דאם אמרינן דצריך לברר. אפי' אם זה רק מדרבנן מ"מ כל שלא בירר מיקרי שלא דקדק בדבר והוי שוגג. וזה דעת הרמב"ם בהא דבעל אשתו נדה חייב. משום דהי' צריך לשואלה. ולמ"ש הכ"מ היינו אפי' בתוך ימי וסתה. והיינו משום דכל חזקה צריך לברר. ולכך אף דהדין דכל הנשים בחזקת טהרה. כיון דמ"מ אפשר לברר ע"י שאלה. והוא לא דקדק בדבר מיקרי שוגג:
והנה אם מצאה דם תיכף אחר תשמיש אם נספק בהדם שמא הי' קודם תשמיש או בתוך תשמיש. זה ג"כ תלוי בפלוג' במה שנודע הפלוג' בפוס' אי אוקמינן בכל ספק השקול על החזק' ואמרינ' דהשתא נעשה. וכמו שהאריך הש"ך ביו"ד סי' נ'. והיכי דשכיח לאיסו' לכ"ע לא מוקמינן על החזקה עי' שם וכאן ג"כ י"ל דתלוי בזה. אי נאמר דאוקמי על חזקת טהרה כל זמן שאתה יכול. א"כ לא מספקי' בקודם תשמיש. וא"כ ודאי מיקרי אונס. דהרי על קודם תשמיש אפי' אם הי' מדקדק לברר לא היתה מוצאת כלום. אבל אם נאמר דכל שאין לנו הוכחה על זמן זה. יותר מזה הוי ספק השקול ואין להעמיד בזה על חזק'. שפיר י"ל דלמא קודם תשמיש הי' [והא דאמרינן בריש נדה דדיה שעתה משום ח"ט עי' בחי' הרשב"א דגם לטעם זה איכא טעמא דמרגשת וזה לא שייך אחר הטל' מ"ר עי' ח"ד סי' קפ"ג או משום דם מעיקרא אתי וזה לא שייך בשוכבת [כמ"ש התוס' (דף ג' ע"א) ד"ה מרגשת] ועוד הא איכא בגמרא שם טעמא אחרינא ועיין בבית אפרים מהמג"ש ועי' בצ"צ החדש ס"ק ל"ח] א"כ כיון דהי' אפשר לברר מיקרי שוגג בדבר:
ומעתה מבואר לשון תשו' מהר"ם שהובא במרדכי שנתקשה כת"ר בדבריו דטעם הא' דהוי אנוס והיינו דתלינן דהדם נתהוה רק בשעת תשמיש לא קודם משום חזקת טהרה דממשיכין אותה כל זמן שלא נדע שנתקלקלה ובכה"ג ודאי מיקרי אנוס. וטע' הב' דחכמים אמרו דלא תבדוק. והיינו אפי' אם נחוש שמא הי' קוד' תשמיש ובזה לא שייך לומר אנוס כיון שהי' אפשר לברר והוא לא דקדק להצריכה לברר וכדעת הרמב"ם. מ"מ כיון דחכמים אמרו לא תבדוק. הרי אנוס הוא בתק"ח:
ובזה מיושבים היטב דברי הכ"מ דפשיט' לי' באשה שאין לה וסת דמיקרי שוגג. והיינו כיון דלדעת הרמב"ם אסורה לשמש בלא בדיקה ע"כ דבאין לה וסת ודאי הוי ספק השקול שמא ראתה הדם קודם תשמיש. ובזה ודאי מיקרי שוגג משום דלא דקדק בדבר. אלא דנסתפק ביש לה וסת אי נאמר דמקרי שכיח יותר לתלות הדם בתשמיש ונוקים על חז"ט שלא ראתה קודם תשמיש. או כיון דצנועות בודקות קודם תשמיש הרי מ"מ י"ל דלא מוקמינן גם בזה על חז"ט ומספקינן בהדם שמא הי' קודם תשמיש:
ומ"מ צ"ע בזה לענ"ד כיון דאחר תשמיש כל הנשים צריכין עדים לבדוק והיינו משום דחיישינן שמא מחמת חימום תשמיש בא הדם וקודם תשמיש רק לצנועות הצריכו חז"ל לבדוק עכ"פ מוכח דבאשה שיש לה וסת אין רגילות לבוא הדם קודם תשמי' כמו מחמת תשמיש. הרי שכיח יותר לתלות בשעת תשמיש ולמה לא תכריע בזה החזקה שלא הי' זה הדם קודם תשמיש:
וי"ל בזה עפ"י מ"ש הכו"פ על נדה דאף דמחמת חימום תשמיש רגילות הדם לבא מ"מ בשעת תשמיש ממש מחמת תאותה נסתמו כל העורקים וא"א לדם שיבוא. ואני הוכחתי זה מלשון רש"י. עכ"פ על הספק שנאמר שראתה הדם בשעת תשמי' י"ל דיותר יש לתלות שראתה קודם תשמיש משנתלה שראתה בשעת תשמיש אפי' ביש לה וסת. ועכ"פ הוי ספק השקול. דשוב אין לה הכרע מחזקת טהרה ושפיר י"ל דמיקרי שוגג גם בכה"ג:
ובזה יש לפרש פלוג' בעה"מ ורמב"ן בשבועות שם ואין להאריך גם מוטרד אנכי מאוד:
אשוב להשאלה שהי' לפני כת"ר דמצאה כתם גדול גם במכנסים שפשטה קודם השינה. אף שכ' כת"ר דנרא' שהי' מבגדים צבועים. זה נ"מ לענין טומאת כתם. שחז"ל לא גזרו בזה אבל עכ"פ הרי ההוכחה קיימת דבשוק של טבחים לא עברה וא"כ איכא כאן הוכחה ושכיח יותר דנטמאת קודם תשמיש. ובכה"ג י"ל דלכ"ע לא נימא לאוקמי על חז"ט לתלות שהדם הי' בתוך תשמיש להחשיבו אונס. דעל קודם תשמיש הרי הי' אפשר לברר. וגם לא שייך כאן טעם הב' של מהר"מ דחכמים לא הצריכו לבדוק לבעלה. דזה דוקא לענין בדיקה בעד. שלא יהי' לבו נוקפו שיחשוב שמסתמא הרגישה. אבל לבדוק במלבושיה שמא הרגישה ולאו אדעתה. או שמא נמצא איזה כתם בחלוקה. די"ל דזה ודאי דרך כל הנשים כן. ולא שייך בזה שאנוס בתק"ח שבזה ודאי הי' אפשר לברר. ואף שבש"ג הקיל גם בכה"ג שמצאה גם בבגדיה שפשטה. היינו משום דבשם היתה בחזקת מסולקת דמים שזה הוי כמו רובא וחזקה שבכה"ג י"ל דא"צ לחוש כלל:
ובפרט דבנ"ד בלא"ה לדעת הרמב"ם היתה צריכה לבדוק בעד ומכ"ש הבגדים. מיהו בתשובת מ"נ לא כ"כ וצ"ע. סליק: