עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן כא
אם מותר לקצוץ אילן מאכל בשביל בנין במקומו עי' בט"ז סי' קי"ו שמתיר ובתשו' מהר"י באסאן סי' ק"א ג"כ מתיר אם צריך לבנות בנין לפי צורך הטף שלו. אבל בנין לנוי מסתפק שם. אף שדעתו להתיר. מ"מ נשאר בספק ע"ש. ועי' בתשו' חיים שאל ובחת"ס ושאר אחרונים:
והנה מקור ההיתר הוא מדברי הרא"ש פ' החובל דבצריך למקומו נראה דמותר. ולכאורה הא גמרא מפורשת הוא גבי מצור שם דבאין שם אילן סרק קרוב יותר מותר לקצצו ולבנות שם מצור. הרי דצריך למקומו מותר. ילפי דברי מהר"י באסאן יש לחלק דשאני מציר דזה הכרח הוא. אבל להרוחה בעלמא אין ראי' משם. ולפי"ז יש לומר דזה אתא הרא"ש לאשמעינן דאפי' להרוחה אם צריך למקומו מיתר כיון דמ"מ לאו דרך השחתה עושה דאם לא כן לא הוה צריך הרא"ש לומר בלשון נראה כיון דברייתא הוא אמנם י"ל כוונה אחרת בהרא"ש ע"פ מה שאמרו בשבת דלסתור ע"מ לבנות במקומו הוי זה דרך בנין. ושלא מקומו הוי זה סתירה ולפי"ז במצור מותר לכרות משום דצריך לבנות במקומו אבל לקצוץ על מנת שלא יבנה במקומו אלא שלא יאפיל אורו וכדומה. ע"ז הוצרך הרא"ש ללמוד זה מדעתו. ואפשר שיש ללמוד זה מפ' לא יחפור (דף כ"ד ע"ב) דמותר לקצוץ האילן בשביל נוי העיר. הרי אף שאין בונין כלל במקומו מותר. וזה א"ז ללמוד מהא דמצור כיון דכאן הוי התירה בשביל בנין במקום אחר. שכה"ג הוי סתירה והשחתה למקום הזה. ומ"מ לומד הרא"ש מכאן דמותר משום דצריך למקומו שיהי' פנוי:
ולפי"ז י"ל דבהא פליגי בפ' לא יחפור (דף כ"ו ע"ב) רבא ור"י במה שהשיב רבא אנא לא אקוץ. דשם הוי הקציצה כדי שיהי' מקום פנוי בשביל הגפנים. ומהא דמצור אין ראי' משום דצריך לבנות במקומו ממש. ומהא דנוי העיר כבר כתבו התוס' לתרץ לרבא דמיירי באילן סרק. והנה בתשו' בית יעקב למד מדברי התוס' שחולק על הרא"ש דמותר בצריך למקומו. וכבר דחו דבריו. דגם התוס' לא אמרו אלא לתרץ לרבא אבל הלכה כר"י. אך לפי"ז גם לדברי הב"י אין ראי' רק באין בונין במקום האילן ממש. דבכה"ג שבונה במקומו לכ"ע מותר וכמו בהא דמצור. אמנם בחת"ס סי' ק"ב כתב לפרש דהא דמצור שהוא משום צורך העץ לבנין המצור אבל לא לצורך מקום האילן ע"ש. ולפי"ז הנה מותר לקצוץ אפי' לצורך בנין שלא במקומו וזה מבואר מן הברייתא. וא"כ מה חידש הרא"ש בלשון נראה אך י"ל דמשם י"ל דאין מותר אלא בצריך לגוף העץ לבנין המצור דבכה"ג לא מיקרי השחתה דאדרבה מתקן העץ לבנין. ואע"ג שהפירות נשחתים. מ"מ הא אמרו שם דאם מעולה בדמים ופי' רש"י שגוף העץ שוה יותר מהפירות מותר לכתחלה. והיינו דאין כאן השחתה דעיקר הוא העץ ומתקנו לבנין שהוא שוה יותר וה"ה לתקן העץ בשביל שצריך לבנות ממנו המצור שבכה"ג העץ שוה לו הרבה אבל אם מגוף העץ אין שום תיקון והוא שורף אותו ונשחת לגמרי י"ל דאין מועיל מה שצריך למקומו. אף לענין דבר ששוה יותר דעכ"פ אין זה תיקון לענין גוף העץ. דהרי הוא משחית העץ בשביל תיקון דבר אחר. ועי' כעין חילוק זה לענין תיקון השם שאין מועיל מה שנקרא תיקון להכשיר הס"ת. וא"כ לפי"ז שפיר הוצרך הרא"ש ללמוד זה בלשון נראה. אך לפי"ז קשה מאין למד הרא"ש כך וגם אין מוכח מפ' לא יחפור. דיש לומר דמה דאמרו בקוצץ ונותן דמים הוא בכה"ג שאין משחית גוף העץ ועושה ממנו קורות לבנין דעכ"פ לגבי גוף העץ אין כאן השחתה. ואף שמשחית הוצאת הפירות דמיא למצור שמותר להשחית הוצאת הפירות בשביל שמתקן העץ לבנין המצור. והוה בגוף העץ עכ"פ תיקון ולא השחתה דהוי התיקון בגוף הדבר ובה"נ מיירי לענין נוי העיר. אבל לקצוץ להשחית העץ שיהי' רק ראוי לשרפה יש לומר דאין מועיל אפילו היכא דצריך למקומו:
אבל בעיקר פי' דברי החת"ס קשה מהא דהחובל (דף צ"א) דפי' רש"י דאם עץ מאכל קרוב יותר מאילן סרק מותר לכרות אותו משמע משום דצריך למקום העץ לעשות שם המצור בקרוב לעיר. ומ"מ מותר לכרות ולקצוץ:
והנה החו"י בסי' קצ"ה כתב באמת דאין מותר אלא לבנות במקומו. אבל במה שצריך להרחיב אורו או טיול וכדומה אסור ע"ש. הנה נראה מדעתו דכל שהוא תיקון במקומו לאו סתירה והשחתה הוא. אבל לענין תיקון שלא במקומו מיקרי סתירה והשחתה גם למקום האילן. דהרי הרחבת אורו הוא תיקון לבית שעומד רחוק קצת מהאילן ואין זה מוציא מידי השחתה למקום האילן עצמו. ולפי"ז קשה לכאורה עליו מהא דנוי העיר דמותר לקצוץ אף שאין התיקון במקום האילן אלא בשביל העיר ודמי' הא להרחבת אורו שאסור. ואפשר דמחלק בין נזק דרבים. וכמו שרצה בתשו' מהרי"ב לחלק בזה. אף שדחה זה שם. וגם קשה דגם גבי בור תנן דקוצץ וצ"ע קצת:
אמנם אפשר עוד לומר דזה תלוי בפלוג' הפוסקים בהחובל שם בפי' הגמ' דאם מעולה בדמים מותר. דרש"י מפרש דגוף האילן שוה יותר מפירותיו. והראב"ד מפרש האילן סרק שוה יותר מאילן מאכל. ומשום זה מותר לקצוץ האילן מאכל אף שאילן סרק קרוב כמוהו ע"ש ולפי"ז הנה בשביל שלא יפסיד מעות מיעטה התורה ברק שיהי' מותר לקצוץ האילן מאכל. א"כ כמו כן בצריך למקומו אפי' בשביל תיקון מקום אחר כמו בהרחבת אורו. שודאי הבית שוה יותר מאילן ומפסיד בזה שמחשיך האור. ובכה"ג התירה התורה אבל לפי' רש"י שגוף זה האילן שוה יותר מפירותיו. א"כ י"ל דדוקא בזה מותר. דהוה נטיעה מתחלה לעץ יותר מן הפירות. אבל אם העץ אין שוה כלום רק הפירות. דבכה"ג הוי ודאי השחתה. י"ל דאין מועיל מה שיהי' תיקון בשביל זה למקום אחר. ובזה הי' אפשר לפרש פלוג' רבא ור"י. דר"י סובר דמשום הפסד מעות מותר לקוץ וכמו שאמרו אם מעולה בדמים. שקאי על אילן סרק וכפי' הראב"ד. אבל רבא סובר כיון דהוי השחתה להדיקלי. שאין שוין העץ כמו הפירות שלהם. אין ראי' להתיר בשביל שמפסידין הגפנים הפסד ממון וסובר הפי' במעולה בדמים שמותר. כפי' רש"י שגוף העץ שוה יותר מהפירות דבזה מיקרי נטיעה בשביל העץ. והלכה כר"י וכהא דשמואל ור"ח בהחובל. שמשום הפסד ממון מותר. ולדעת רש"י י"ל דדוקא בכה"ג כהא דר"י ושמואל דהוה התיקון בשעת הקציצה להגפנים. וכה"ג לא מקרי השחתה דאין מתכוין להשחית רק לתקן הגפנים ומיקרי לענין השחתה דשא"מ דמותר וכמ"ש רש"י בבכורות לענין גוזז. אבל אם אין התיקון בשעת מעשה אלא שיבנה אח"כ. י"ל דאין מועיל דמ"מ עתה הוי השחתה. ואין מותר רק כשהעץ שוה יותר מהפירות. שמתחילה הוי עיקר נטיעה בשביל העץ או שצריך לבנות במקומו ממש כהא דמצור. אבל לצורך מקום אחר ואין התיקון נעשה בשעת הקציצה יש לומר דאין מועיל. דכל שאין הבנין במקומו ממש מקרי זה סתירה והשחתה למקום הזה. ודשא"מ לא מיקרי כאן שאין התיקון בשעת הקציצה אלא במה שיבנה אח"כ שאז יהי' נשלם התיקון וכיון שאין נשלם בשעת הקציצה התקנה. מיקרי בשעת עשיית הדבר השחתה ובזה יש ליישב קושית התוס' בפ' לא יחפור על רבא מהא דתנן דקוצץ ונותן דמים דיש לומר דשאני בהא דבור דנעשה התקנה בשעת הקציצה עצמה. אבל בהא דרבא דההיזק הוא משום העופות שעומדין על הדיקלי. י"ל דסובר רבא כיון דבשעת הקציצה אין שם עופות אלא שיוכלו לבוא אח"כ אין זה תקנה בשעת הקציצה ורק לאחר הקציצה. ור"י חולק כיון דהקציצה לחוד הוי תקנה וזה יהי' דעת החו"י. ובזה לא יוקשה עליו מהא דנוי העיר דקוצץ ונותן דמים משום דכבר ישנו להעיר. א"כ בשעת הקציצה הוי התיקון להעיר. וכה"ג מיקרי לענין הקציצה דשא"מ. מיהו לפי"ז לענין טיול או להרחבת אורו לבנין שכבר יש לו יהי' מותר משום דעם הקציצה עצמה נעשה תיכף התקנה. ומדברי התוס' לא משמע כן וצ"ע בכ"ז:
שוב עיינתי בחו"י שם נראה מדבריו שם כפי הספק של מהרי"ב דלהרוחה יש לאסור ואף שמהרי"ב דעתו נוטה להיתר החו"י מחליט בזה לאסור:
והנה החת"ס שם כתב דהיכא דאפשר לעקור את האילנות עם השרשים והקרקע ולנטוע אותם במק"א אין מותר בקציצה אפילו לבנות במקומו כיון דאפשר בשתילה במק"א ע"ש. אבל מדברי הרא"ש דסתם דבצריך למקומו מותר לא נראה כן ומכ"ש לפירוש הראב"ד דגם בא"צ למקומו דהרי אפשר במקום אילן סרק. ומ"מ משום מעולה בדמים של האילן סרק מותר לקצוץ האילן מאכל. והתורה התירה משום הפסד דמים שזה שוה יותר. וע"כ דכל שאין עושה בדרך השחתה. רק לאיזה כונה שלא יפסיד ממון לא אסרה התורה. וא"כ כמו כן בזה מה שאפשר בשתילה כיון דע"י זה יפסיד ממון הוצאה היתרה מבקציצה. כה"ג י"ל דלא אסרה התורה כיון דצריך למקומו. ומה שקוצץ ואין שותל במק"א הוא כדי למעט בהוצאה יתירה ויפסיד ממון עי"ז. י"ל דכה"ג לא מקרי עושה דרך השחתה ובזה לא אסרה התורה כלל. מיהו לפי' רש"י דמעולה בדמים היינו העץ לגבי הפרי. בזה י"ל כדברי החת"ס דהיכא דאפשר בשתילה שיהיה העץ והפרי קיים אסור בקציצה. דמשום שצריך הוצאה יתרה ע"ז לא נתיר משום זה איסור תורה. והא דלא אמרו גבי מצור תקנה דשתיל' הוא כמ"ש החת"ס דמה שהתירה התורה לכרות הוא משום צורך העץ למצור לא משום צורך המקום. אך כבר כתבתי דדברי הח"ס צ"ע מדברי רש"י בהחובל. ע"כ נראה דהאילנות שצריך לבנות במקומן ממש בזה א"צ להחמיר כהחת"ס אבל אותן שא"צ רק שיהי' מקומן פנוי מהן. בזה יש להחמיר כהחת"ס. כיון דבלא"ה בב"י אוסר. סליק: