עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן כ
הנה מה שחקר מעלתו אם הי' מים או רוטב היתר מעל"ע בכלי. ומבחוץ הי' על דופן הכלי חלב או שאר איסור אם נאסר בכה"ג מטעם כבוש. והביא דברי הג' רע"א ביו"ד סימן ק"ה מה שהביא בשם הפמ"ג או"ח סימן תמ"ז. הנה לענ"ד נראה דזה תלוי במה שאם נאמר דמה שדבוק ע"ג כלי בטל לגבי הכלי והוי כגוף הכלי. בזה אמרינן כבוש כמבושל להפליט גם מע"ג הכלי דודאי אין חילוק בין דופן עב או דק לדידן דכבוש מפליט ומבליע מכל הכלי. וגם כאן מה שהוא דבוק ע"ג הכלי הרי הוא במקום זה כמו עובי דופן הכלי. אך כ"ז אם בטל לגבי הכלי. אבל אם אין בטל לגבי הכלי לא שייך בכה"ג כבוש שמוציא גם ממה שע"ג הכלי והוי כמו ב' כלים הסמוכים מאוד זל"ז ובאחד יש שם כבוש דודאי אין לומר דמשום שסמוך מאוד דופן כלי הב' גם ממנו מפליט וז"פ. וה"נ אף שנדבק על הכלי כיון שאין זה בטל לגבי הכלי לא שייך לומר בזה דהכבוש מוציא ממה שעל גבי הכלי:
והנה בפסחים (דף מ"ה) בצק שבסדקי העריבה ע"ש דיש ב' לשונות בגמרא אם בעינן בפחות מכזית עשוי לחזק. והרמב"ם פרק ב' מהל' חו"מ פסק דבעשוי לחזק או לסתום הנקב בטל לגבי העריבה. והוא כלישנא ב' בגמרא דאמרינן סמי קולתא מקמי חמורתא. ע"ש. והנה לפי"ז אם נאמר דדוקא מה שעשוי לחזק הסדקים או לסתום הנקב בטל לגבי עריבה (ומה שבכזית אין מועיל עשוי לחזק הוא משום איסור חמץ כמבואר בגמרא) הרי הוא כמו שאמרו בטהרות כלים פ"ג מ"ח חבית שניקבה וכו' ואף ששם לפי פי' הרמב"ם אפי' כנגד הנקב ביותר מהצורך הוי טהור. וכאן אין חילוק בבצק אם עב או דק כל זמן שנעשה לסתום. י"ל דבצק עדיף לי' הסתימה ביותר. אלא שצ"ע להאי לישנא שבגמרא דפחות מכזית אפי' באין עשוי לחזק א"צ לבער. והיינו משום דבטל לגבי עריבה. הא כיון שא"צ. הוי כהאי דפ"ג מכלים מ"ה בטופל את הבריא. והי' אפשר לומר דבאמת כאן זו הברייתא היא לר"מ ור"ש דסברי גם בטופל את הבריא דמטמא. אך קשה דלמה לא תירצו בגמרא כתנאי. והנה כאן לענין סיפא דמתני' דוכן לענין טומאה פסק הרמב"ם בפ"כ מכלים כאוקימתא דר"פ דבשאר ימות השנה תלוי ברוצה בקיומו ולא חילק כלל אם עשוי לחזק או לא. ובאמת בהא דגמרא י"ל דהסיפא קאי על רישא דמתני' דיש חילוק בין עשוי לחזק. אלא שלענין חמץ תלוי בכזית. אבל בשאר השנה כל שרוצה בקיומו אפילו הרבה זיתים. אבל מ"מ בעינן עשוי לחזק. אבל הרמב"ם לא חילק שם כלל אם עשוי לחזק. ועיין בצל"ח בפסחים שהקשה שם על הרמב"ם בפ"כ מכלים על מה שלא חילק בין עשוי לחזק בחמץ. ולדידי לכאורה גם על סיפא דמילתא קשה. ולומר דהפי' הוא רוצה בקיומו הוא דוקא בעשוי לחזק. צ"ע דהא גם בטופל את הבריא ג"כ מסתמא רוצה בכך כיון דמתחילה בכונה עושה זה ואעפי"כ חכמים מטהרין. והרי כאן כיון שאין עשוי לחזק הוי כטופל את הבריא. וע"כ לומר לפי"ז דבצק בטל יותר לגבי הכלי משאר טפילה. אבל מדברי הרמב"ם בפ"ב מחמץ נראה דבצק ג"כ דומה לזפת שבמשנה ח' וכמו בזפת שנטפה על החבית הנוגע בה טהור משום זה דלא הוי לסתום. כמי כן בבצק על גבי נסר במקום שאין צריך סתימה אין בטל כלל לגבי הכלי:
אך למה שסתם בפ"כ מכלים ע"כ לומר דבצק בטל יותר לגבי גוף הכלי כיון דיורד טומא' לכלי על ידו בכל גוני (ועי' בירושלמי שם בפסחים בפי' הפני משה וכן בצל"ח בפסחים מה שפי' בירושלמי. מבואר דמה שתלוי לענין טומאה. משים דהוי כגוף עריבה. ואף שהטור בסי' תמ"ז הביא פלוג' אם למדין איסור מטומאה. י"ל דהיינו להקל):
ומעתה נראה דזה הוי צ"ע של הפמ"ג אם בצק דומה לשאר טפילה ובעינן דוקא לסתום. או גרע יותר ואפי' ע"ג נסר בטל אף שא"צ אצלו כלל וזהו שתלה זה בוה"ה להא דלעיל שכתב דאין חוששין שמא נכנס פירור בין הדבקים וע"כ לומר משום דהבצק מחוץ לכלי. ומה שחוששין להטע' בפחות מל' יום או ב' חדשים הוא משום דהכבוש מוציא הטעם גם מחוץ לכלי. וע"ז חיים וה"ה אפי' על גבי נסר שא"צ כלל בצק מוציא הכבוש הטעם והיינו משום דשאני בצק משאר דבר דבטל יותר. ומ"מ סיים בוצ"ע די"ל דגם שם הוי הטעם דהבצק נעשה מתחלה לחזק אף שאין נכנס לבין הדבקים. מ"מ כיון שנעש' לחזק בטל לגבי הכלי ולכך חיישינן דהכבוש מוציא ממנו הטע' אפי' מחוץ לכלי דהוי כרוכן עב במקום הזה דנעשה לחזק אבל אם לא נעשה לחזק אין בטל לגבי הכלי. ולא שייך בזה לומר שכבוש יוציא הטעם ממה שע"ג הכלי כיון דאין בטל כלל לכלי:
ומעתה מה שהביא זה בהג"ה מרע"א בסי' ק"ה לענין שאר איסור. צ"ע לענ"ד דזה שייך דוקא בחמץ בבצק לדעתי. ובלא זה העיר לי חכם אחד דאין ראי' מהפמ"ג די"ל דזה דוקא בשם משום החומרא דחמץ דאוסר גם בצונן. וא"כ כיון דעכ"פ על ידי הכבושה הגיע' הבליעה בכל הדופן. אף שלגבי חמץ שע"ג לא נעשה כרותח. מ"מ הוי כצונן שג"כ מחמירין. משא"כ בשאר איסור. וא"כ אין ראי' מהפמ"ג למה שהביא הגאון רע"א. אך מ"מ כיון דיצא מפי הגאון צ"ע להקל:
ועל שאלה הב' נראה מסי' ש"ז דאין להחמיר בשבות דשבות אפי' לצורך יו"ט שאחר שבת כמו תק"ש ע"ש ומה שהישראל בעצמו יכול לשאוב הנה זה מועיל יותר דאין איסור כ"כ באמירה לעכו"ם כמבואר ברמ"א שם סי' שכ"ה ע"ש. סליק: