אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן יט

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן יט

סימן יח

שאלה. כבד שלא נמלח ונכבש במים מעל"ע אי שרי לצלוי' ולבשולי' כמו שאר כבד או לא:

תשובה. הנה בדבר הזה כבר האריכו הפוסקים למעניתם הלא המה הגאון בעל שער אפרים צידד להתיר מטעם דהא דאסרינן כבד בבישול הוא משום דאין אנו בקיאין בין בישיל לשלוק ובכבוש לא שייך זה. דהרי הת"ח כ' דכבוש לא דמי לכל מילי לבישו וכ"ש לשלוק. והצ"צ בסי' קכ"א חולק עליו מב' טעמים חדא דהעיקר כהרש"ל דסובר כמבשל ממש. ועוד דגם להת"ח אין חילוק ביניהם רק לענין רתיחה אבל לענין בליעה ופליטה שוים הם. ואחריהם דברו כל האחרונים זה אוסר וזה מתיר ובתשו' באר יעקב הוכיח דאף לענין בליעה ופליטה יש חילוק בין כבוש למבושל וראייתו מד המ"א בסי' תמ"ז גבי זיתים דמתיר בנתבשלו קודם הפסח ואוסר בנכבשו משום דאינו מוציא הבליעה כ"כ לא מי יכול לבוא אחר דבריהם הקדושים למלאות ידו לדבר דבר ובפרט אנכי הפעוט אולם כמסתפק ושואל אנכי. אם כסברת המתירין כן הוא דכבוש בכחו להו ציא הבליעה כמו בישול הלא אדרבה מזה הטעם ש מקום להחמיר בכבוש יותר מבבישול דבכבוש לא אמרינן כל זמן שנכבש טרוד לפלוט בשפע עד שאינו בולע ואף שנכבש הרבה ימים. רק כיון דאין בכחו להיציא כל הבליעה הרי יש שיעור לפליטתו שאז יונח מלהיות פולט בשפע וכמו בשלוק ושוב יחזור לבלוע כמו שאר בשר שנכבש ואין בכבוש רבותא גבי כבד יותר מגבי שאר בשר. ולפענ"ד יש להוכיח סברא זו מתוס' פסחים (דף ע"ד ע"ב) ד"ה אסמוק דפליגי שם בגמ' גבי אומצא דאסג מוק או לא אסמוק איך הדין בחלא וכתבו שם התוס' הפי' בשם ,ה"ג דכשנותנין בשר חי בתוך החומץ ואינו שוהה בתוכו מצמת הדם בתוך הבשר. וכי שוהה בתוכו עד דאסמוק נעקר הדם ונפלט. והא דכ"ה דהוי חלטי כבד בחלא. היינו בלא אשתהי ורבינא כאן סובר דאף בלא אשתהי נפלט קצת דם מהשורייקי אלא שאין בפליטה זו כדי לאסור הבשר ולכך הח"א אסור והבשר מותר וכן כ' הרא"ש בפ' ג"ה וכ"כ בפ' כ"ה. והנה ממה שכתבו התוס' דבפ' כ"ה איירי בלא א שתה אף בכבד לא נצמת הדם אלא נעקר ונפלט מרדכי מרק ש מוכח דבאשתהי וע"כ דהאי אשתהי היינו שיעור כבושה. דקודם שיעור כבושה לא שייך בליעה ופליטה ואינו נאסר הבשר דהא הוי כצונן ואף כדי קליפה אינו נאסר כמו שכ' הפר"ח בסי' ק"ה:

והנה לפי"ז יש להבין סוגיית הש"ס חולין (דף קי"א) שם סבר ר"פ למימר דהחלא אסור. א"ל רבא אי חלא אסור גם הכבד אסור דבתר דפליט הדר בלע ויש להעיר מאי ס"ד דר"פ. אם גם הוא סובר דאיירי בלא אשתהי אלא דסובר כרבינא דחלא אסור משום דפילט קצת דם מהשורייקי א"כ מה השיב לו רבא דאם החלא אסור גם הכבד אסור משום דבולע. הא הוא סובר דאין בבליעה זו כדי לאסור הכבד ט"כ נראה דגם ר"פ אינו סובר כרבינא. אלא דהי' קשה לו לומר דאיירי בלא אשתהי. ומשום דנצמת הדם יהי' מועיל עד שיוכלו לבשלו עם בשר וכמ"ש רש"י ותוס' דאיירי לבשלו עם בשר וסובר דגבי שאר בשר אין מועיל רק לאכלו חי וכפשטות לשון הרמב"ם ע"כ רצה לומר דאיירי באשתהי ועשו זה כדי להוציא את דמו ויוכלו לבשלו אח"כ עם שאר בשר. ומשום זה החלא אסור והכבד מותר משום דטרוד לפלוט לא בלע. ע"ז השיב לו רבא דגם הכבד נאסר דבתר דפליט הדר בלע. והיינו אף באשתהי דהוא שיעור כבושה אינו טרוד תמיד לפלוט ויש שיעור לפליטתו וא"כ בתר דפליט הדר בלע. וע"כ דאיירי בלא אשתהי ומאי דמותר לבשלו. ושאר בשר אינו מותר רק לאכלו חי משום דבכבד שאני כמ"ש הר"ן ואף שמלשון רש"י שם ד"ה וכי היכי דפליט מבואר דדוקא משום דנצמת אינו טרוד לפלוט הנה רש"י מחולק על פי' התוס' בפסחים אבל לפי' התוס' נראה מוכרח פי' הסוגי' כן ולפי"ז הנה בכל כבושה יש לומר כן דכיון דאינו מוציא הפליטה הרבה יש שיעור לפליטתו שלא יהי' טרוד לפלוט הרב' תמיד. וא"כ שוב יחזור ויבלע:

והנה במה שחקרו הפוסקים אם כבוש דומה לבישול הנה הר"ש בפ"י דתרומות מ"ח הביא ירושלמי דמשמע מיני' דשלוק גרע מבישול וכבוש עדיף משלוק ודומה לבישול אמנם סיים שם דלא משמע כן מתלמודא דידן. בפ' כה"ב מדתני שלוקה אוסרת ונאסרת. והמ"י כלל ג' הביא ראי' מדברי ר"ש הנ"ל דכבוש דומה למבושל ממש. ולענ"ד נראה קצת ראי' מד' ר"ש עצמו דכבוש אינו דומה לבישול ממש:

דאל"כ למה הוצרך הר"ש להעמיד קושייתו על הירושלמי ולא הקשה במשנתינו שם מ"י דתנן כל הנכבשים וכו' וכמו שעש' התיו"ט אלא דסובר דכבוש אינו דומה ממש לבישול ומשום זה בכבוש אינו יוצא טעם ממש רק ציר אבל בבישול יוצא הטעם ממש וכמ"ש הרשב"א והר"ן. וכ"כ המנ"י עצמו כלל כ'. ומטעם זה ל"ק כלל על משנתינו דכל הנכבשים. די"ל כיון דתרומת ירק דרבנן וציר היוצא ע"י כבושה הוא ג"כ דרבנן. הם אמרו והם אמרו דציר היוצא ע"י כבושה מהירקות לא יאסור. מה שא"כ בבישול דיוצא הטעם ממש. וכן בחסות כיון שהוא חריף נותן טעם ממש אף בכבוש. וכן נראה מד' הרמב"ם בפי' המשנ' דכבוש הוי פליטה מועטת דמשמע מדבריו שם דשלוק גרע מבישול וכבוש גרע אף משלוק. דכתב שם בלשונו ואומר ר"י אף השלוקים וכו' והוסיף ר"ע אף המבושלים. משמע דכל אחד הוסיף רבותא במה שאומר ר"י הוסיף על ת"ק שלוקין ור"ע הוסיף עוד מבושלין. ולכאורה אפשר ליישב בזה דעת הרמב"ם דנראה מדבריו גבי כבד דאוסר מדינא בבישול דלמה שנראה מדבריו בפה"מ דשלוק פחות מבישול. א"כ הא דאמרו בגמרא חולין שם שלוקה אוסרת ונאסרת. היינו בשלוקה שהוא פחות מבישול. והיינו משום דקודם שמגיע לבישול דאז הוא שלוק ואינו פולט כ"כ חוזר ובולע. ומשום זה כל בישול נאסר מדינא משום דכבר נאסר בהיותו שלוק (ומתובלו' שאמרו י"ל דהוא דברי חכמים וכמ"ש הר"ן) והר"ש ז"ל דדחה הירושלמי מגמרא דפ' כה"ב ובחי' הרשב"א ובר"ן נדרים (דף מ"ט) דכתבו דפ' כה"ב איירי בשלוק שהוא עדיף מבישול ויש שלוק שהוא פחות מבישול. ובזה איירי הירושלמי ושניהם נכללו בלשון שלוק י"ל דלא משמע להו הלשין דתני שלוקה אוסרת ונאסרת. משמע שלוקה דוקא ולא בישול. אבל הרמב"ם י"ל דלא דייק זה ומפרש הא דשלוקה אוסרת ונאסרת. בשלוק שהוא פחות מבישול. וברוקח סימן תמ"ה כתב לפרש בזה התוספתא דתני שלוקה אוסרת ואינה נאסרת דזה איירי בשלוק שהוא פחות מבישול. וכתב שם דכבוש גרוע אף משלוק זה שהוא פחות מבישול ומביא ראי' ע"ז מש"ס פסחים (דף ל"ט ע"ב) דתני אין יוצאין לא בכבושין ולא בשלוקין. דכל א' זו ואצ"ל זו. ודלא כתוס' שם. וכן י"ל שהוא דעת הרמב"ם ז"ל ומשום הכי דחה הירושלמי והעתיק בחיבורו המשנה כצורתה (אחר שנים הרבה בא לידי תשו' שע"א וראיתי שהעיר קצת ממ"ש) והנה לפי"ז י"ל דלדעת הרמב"ם כבוש אוסרת ונאסרת כיון דעל שלוק שהוא עדיף מכבוש כיון דהוא פחות מבישול אמרו עליו אוסרת ונאסרת. והיינו מטעם כיון דאינו פולט בשפע כמו בישול ומכ"ש כבוש דהוא גרוע אף משלוק זה שהוא פחות מבישול ודאי אינו פולט בשפע ונאסרת. אך אפי' לדעת הרוקח דמפרש דברי התוספתא דתני אוסרת ואינה נאסרת דאיירי בשלוק שהוא פחות מבישול. מ"מ י"ל דכבוש דהוי פליטה מועטת אף משלוק כזה. יש שיעור לפליטתו ונאסרת. דאל"כ הי' לי' לאשמעי' בתוספתא דאף בכבוש אינה חוזרת ונאסרת כמו בבישול. ואנחנו נדע דשלוק שהוא עדיף מכבוש וגרוע מבישול דג"כ אינה נאסרת. כיון דבישול שהוא עדיף ממנו וכבוש שהוא גרוע ממנו בשניהם אינה נאסרת [ממילא שלוק זה ג"כ אינה נאסרת. א"ו בכבUש שהוא גרוע אף משלוק זה כיון דפליטתו מועטת חוזרת ונאסרת:

אמנם מדברי הרשב"א בנדרים שם מוכח דתפס דעת הירושלמי לעיקר. ולדעתו הא דשלוקה נאסרת הוא בשלוק שהוא עדיף מבישול ויש שלוק שהוא פחות מבישול. וכבוש עדיף משלוק כזה ודומה לבישול. ולפי"ז אינה נאסרת רק בשKוק הרבה. אבל בשלוק גרוע וכ"ש בכבוש דעדיף משלוק זה אינה נאסרת כיון דבבישול אינה נאסרת. ובשלוק אינה נאסרת. והכבוש הוא גרוע מבישול ועדיף משלוק. ממילא גם הכבוש אינה נאסרת:

ועל החשש שכתב הצ"צ שאם יוכבש הרבה יתדמה לשלוק השיג הגאון בא"י ממשנה דכל הנכבשים ע"ש. נמצא לפי"ז לדעת הרשב"א ליכא שום איסור בכבוש. ולדעת הרמב"ם וכן להרוקח י"ל דנאסרת בכבוש:

אולם בנ"ד שלא נמלח הכבד. הנה אף אם נאמר דבכבוש הוי כמו בבישול וטרודה לפלוט ואינה בולעת. מ"מ הא מבואר מדברי הסמ"ק לדעת רש"י דאף בבישול לא אמרו זה רק בנמלחה אבל בלא נמלחה בולעת וכ"כ החו"י סימן כ"ז דבלא נמלחה יש להחמיר כשיטת רש"י. ובזה י"ל הא דהביא הרמ"א בלא צלי' הוא דוקא. אבל בלא מליחה אף בדיעבד לא נוכל להתיר דצריך להחמיר כשיטת רש"י דהסוגיא איירי רק בנמלחה ודלא כהש"ך ס"ק ז'. וגם הנה לפי מ"ש הט"ז ס"ק ד' דרמ"א החמיר לחוש לדעת הרמב"ם שסובר כרבנן דריב"נ דכבד בולעת. וכתב ע"ז דאין אחר מנהג שהעיד עליו הרמ"א כלום. וא"כ אף אם אין לחוש שמא ע"י כבושה נעשה כשלוק. אכתי יש לאסור משום הסברא דכבד בולעת:

אך נראה כיון דמ"מ רוצה לצלותו ולבשלו כדין כבד יש להתיר דהרי אף אם נאמר דכבד בולעת מ"מ הרי הוא דומה לשאר בשר שנכבש במים מעל"ע דיש מתירין לצלותו וכמ"ש המחבר סימן ס"ט סעיף ט"ו ואף דהרמ"א אסר שם אף לצלי. מ"מ הא כאן יש פוסקים דסברי דכבד אינה בולעת כלל בכבוש וכן תפסו הרבה אחרונים להקל בכבוש. ואף לדעת הצ"צ דיש לחוש שמא נעשה כשלוק מ"מ אינו אלא ספק. וכיון שכן אין לנו להחמיר. דאף אם נעשה כשלוק דאז בולע. מ"מ הא לדעת המחבר ע"י צלי' יוכל להוציא הדם שבלע. אמנם ז"א דהא לדעת הצ"צ דמחמיר וסובר דעיקר כרש"ל דכבוש דמי לבישול ממש ומשום זה יוכל להיות שיעשה גם כשלוק, ממילא לשיטתו אין סברא להתיר כמו שאר בשר שנכנס לצלי' וכמ"ש הרמ"א שם:

אך מ"מ כיון דלדעת הרוקח כבוש גרוע הרבה מבישול וכן נראה דעת הרמב"ם. וגם דלפי מה שכתב הב"י בסימן ק"ה גם לתשובת הרשב"א אין כבוש אוסר רק בדברים חריפים. לכן דעתי דבהפ"מ יש לסמוך להקל. ועוד דמה שהוכחתי לעיל מדברי התוס' דזהו שחידש רבא לר"פ דאף באשתהי לא אמרינן דפולט תמיד. אלא דבתר דפליט הדר בלע. עתה נראה דיש לדחות ולומר דגם ס"ד דר"פ הי' דאיירי בלא אשתהי וסובר כרבינא דהחלא אסור. אלא דרבא חידש לו דכאן הי' הכבד נאסר משום זה דבולע בתר דפליט כיון דאיירי בלא אשתהי והכבד נלמת לדעת התוס'. אף דלדעת ר"פ אין בבליעה זו כדי לאסור מ"מ כיון דכאן חלטי לי' לכתחילה. הוי כמבטל איסור לכתחלה וע"כ מוכרחין אנו לומר דאינו פולט כלל וגם החלא מותר. סליק :

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה