אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן יח

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן יח

סימן יז

שאלה בשור שנפל ונשבר רגלו במקום שאינו מטריף ועמד ושהה מעל"ע אך להלוך אינו יכול מצד השבר. מה דינו לחוש לנפילה. ומה משפטו אם מהלך רק שהוא צולע על אותו רגל שבו השבר:

תשובה. הנה בעמדה או שהתה מעל"ע דצריכה בדיקה. יש בזה ב' טעמים. לדעת רש"י והר"ן הבדיקה הוא לענין שמא נפסק או נקרע או נשבר א' מהאברים או הצלעות אבל משום ריסוק שמא נפסד צורתו א"צ לבדוק. דלחשש ריסוק אין מועיל בדיקה כלל. רק כל ששהתה או עמדה. גמירי דשוב יצאנו מידי חשש ריסוק. ולהרמב"ם הבדיקה אחר מעל"ע היא לראות שמא נפסד צורת א' מאבריו. א"כ הבדיקה היא לענין חשש ריסוק ולפי"ז ע"כ לומר הא דלא מהני הבדיקה קודם מעל"ע הוא כמ"ש הרשב"א דקודם מעל"ע עדיין לא נתגלה בהתתי' ע"ש בחי' הרשב"א. והנ"מ בזה דלהרמב"ם והרשב"א עיקר הבירור הוא הבדיקה אחר מעל"ע. שאז ניכר חשש הריסוק ויכולין לבודקו. אבל להר"ן עיקר הבירור לצאת מחשש נפילה דהיינו שלא נתרסקו אבריו הוא רק מה ששהתה מעל"ע. בזה לחוד יצאה מחשש ריסוק. והבדיקה היא לא לענין ריסוק. רק שמא נקרע או נפסק א', מאבריו הפנימים:

והנה הא דבהלכה א"צ בדיקה. לטעם הרשב"א שפיר ניחא דכיון דהלכה בודאי לא נתרסקו אברי'. אבל לדעת הר"ן דחיישינן גם לשאר טרפות. א"כ למה בהלכה א"צ בדיקה ומ"ש משאר טרפות שחיות והולכות. י"ל כמ"ש הר"ן דכיון שהלכה יפה. שפיר לא חיישינן דמוקמינן אותה בחזקת בריאה ואין אנו חוששין רק בשהתה ולא עמדה או אפילו בעמדה ולא הלכה הילוך יפה. הגם דמחשש ריסוק יצאה בשהתה לחוד. אבל עדיין ריעותא לפנינו במה דאינה הולכת הילוך יפה:

היוצא לנו מזה דלדעת הר"ן ז"ל הבירור הוא מה דשהתה מעל"ע. וכיון דשהתה מעל"ע. בודאי לא נתרסקו אבריה ורק אם אינה מהלכת הילוך יפה אז חוששין לשאר אברים כיון דאיכא ריעותא לפנינו. ולטעם הרשב"א [שהוא כהרמב"ם] מה דשהתה אינו כלום ועיקר הבירור היא הבדיקה לאחר מעל"ע או ההילוך. ומעתה לפי"ז הנה נראה לכאורה דדין הא' בשאלתו דהיינו שנפלה ונשברה רגלה במקום שאינו מטריפה ועמדה ושהתה מעל"ע אך אינה מהלכת תלוי זה בב' הטעמים. דלדעת הרשב"א בכאן אכתי לא יצאנו מחשש נפילה דאינה יוצאה מחשש נפילה רק בבדיקה או הילוך יפה. וממילא בכאן דאינה הולכת צריכין אנו לבדיקה. ובבדיקה אין אנו בקיאין. אבל לדעת רש"י ור"ן הרי מחשש נפילה יצאה בשהתה לבד. ולחוש לשאר אברים אין אנו חוששין כיון דאין כאן ריעותא, דמה שאינה מהלכת נוכל לתלות דהוא מפני השבר שברגלה ולא דמי ליכולה להלוך ואינה הולכת יפה דמתקרי ריעותא. אבל בכאן אין ריעותא כלל. ומהיכי תיתי לחוש:

והנה הב"ח כתב בחיבורו ובקו"א דכל שעמדה או שהתה מעל"ע אפילו להרמב"ם מסתמא יצאנו מחשש ריסוק אלא אם ראינו שנתרסקו הרי זה טריפה. ועי' בפרמ"ג מה שנסתפק לדעתו. עכ"פ נראה דהבדיקה אינה אלא לחומרא גם לרמב"ם ורשב"א כיון דמסתמא יצאנו מחשש ריסוק. וזה הוא כשיטת השאג"א בסימן ס"ד דהבדיקה אינה אלא מדרבנן. וא"כ י"ל דבאמת לא גזרו חז"ל בזה אלא בגונא דאיכא ריעותא דעכ"פ אינה מהלכת הילוך יפה. אבל כל שאפשר לומר דאפי' אינה מהלכת כלל לא הוי ריעותא משום דאיכא במה למתלי מה שאינה מהלכת. י"ל דשוב לא גזרו חז"ל דהו' מסתמא דיצאנו מחשש ריסוק:

אלא באמת זה תלוי בפלוגתת הב"ח וש"ך. דלדעת הב"ח דאפילו במהלכת טרפה אם ראינו באבר שנפסד צורתו א"כ ע"כ הא דבמהלכת לא חששו חז"ל להצריך בדיקה. גם להרמב"ם והרשב"א אינו אלא משום דליכא ריעותא. [ ולכן בנ"ד אע"ג דאינה מהלכת מ"מ כיון דלא מיקרי ריעותא א"צ בדיקה] אבל להש"ך דבמהלכת אפילו אם נפסד צורת אבר אין מגרע. [כי ההילוך חשוב כבדיקה] א"כ [אפילו למ"ש לעיל דהבדיקה היא לחומרא בעלמא מדרבנן אפ"ה מעכבת דהא] אכתי אפשר לומר דחז"ל הצריכו לבדוק בעמדה או שהתה משום דכל דאיכא לברורי מבררינן. ושאני בהלכה דבזה אפי' אם ראינו שנפסד אין מגרע אבל בעמדה או שהתה כיון דאם נפסד אבר מצורתו היא טרפה לכך הצריכו חז"ל [בדיקה] משום דזה אפשר לברורי. וא"כ גם בנ"ד אע"ג דמה דאינה מהלכת אין מגרע כלל דאין זה מיקרי ריעותא. אבל מ"מ אין כאן בירור לענין שאם ימצא אבר שיפסד צורתו דלא יהי' טרפה בזה. דאין מברר לנו שאין מטריף רק במהלכ' וכאן עכ"פ לא הלכה. וא"כ ממילא קמה כאן גזרת חז"ל דצריכה בדיקה משום דזה הוי דבר דאפשר לברורי. ומכ"ש להר"ן בביצה (דף ל"ד רע"א) שכתב דהבדיקה היא מה"ת]:

והנה היכא דאיכא לברורי במקום חזקה אם צריך לברר או סמכינן על החזקה וא"צ לברר. כבר האריכו האחרונים עי' בב"ח או"ח סימן תל"ז ובמ"א שם ובפר"ח ושאר אחרונים. ונראה מדברי אחרונים דעכ"פ אם צריך לברר אין זה אלא מדרבנן ולפי"ז י"ל לכאורה [דאפשר לסמוך על הב"ח נגד הש"ך. ול"ק מהר"ן הנ"ל שכתב שהוא מה"ת. דס"ל כהרמב"ם והרשב"א וכ"פ בש"ע סימן תצ"ח דמותר לשוחטה ביו"ט. וע"כ דהבדיקה דרבנן. ונראה] דלפי"ז [י"ל דהר"ן לשיטתו והרמב"ם והרשב"א לשיטתם דהא] אם הבדיקה כאן הוא מה"ת או דרבנן תלוי בהטעמים. דאם נאמר דהבדיקה לאחר מעל"ע היא רק לענין ח"י טרפות כרש"י ור"ן] אבל מחשש ריסוק יצאה לגמרי. א"כ לפי"ז אין לדון בכאן אלא משום חזקה מכח רובא. דהרי לא נוכל לומר לוקמי על החזק' שהי' לה קודם שנפלה. שלא נקרע הכרס או שאר ח"י טרפות. דמנא ידעינן דגם קודם שנפלה לא הית' טרפה בא' מח"י טרפות. וע"כ דאין כאן לדון אלא על החזקה מכח רוב בהמות כשרות. וא"כ י"ל דכיון שנפלה [ואינה מהלכת] איתרע רובא. ושוב י"ל דכי האי גונא צריך לברר מה"ת [ומשו"ה פסק הר"ן שם דאסור לשוחטה ביו"ט] אבל אם נאמר דטעם הבדיקה אחר מעל"ע היינו לבדוק שמא נפסד אבר מצורתו [כרמב"ם ורשב"א] והיינו משום שנפלה ונתרסקו אבריה. והרי ע"ז יש לה חזקה ברורה. מוקמינן אותה בחזקתה שהי' לה קודם שנפלה שודאי לא נתרסקו אבריה. ושוב מה"ת א"צ כאן בדיקה [ומשו"ה פסקו שפיר הרמב"ם ורשב"א הובא במ"מ דמותר לשוחטה ביו"ט. ולפי"ז בנ"ד לכל השיטות אין הבדיקה מעכבת. דלהרמב"ם ורשב"א וש"ע הבדיקה דרבנן. וא"כ יש לסמוך על הב"ח נגד הש"ך. ולרש"י ור"ן כבר נתבאר דכיון דלא מיקרי ריעותא. א"צ בדיקה כלל:

אך קשה לפי שיטת הב"ח דאפילו אם לא ידעינן שנפלה אם נמצא שינוי בא' מאבריה טרפה. שוב אין כאן לדון גם בזה רק מחמת חזקה מכח רובא [וא"כ הבדיקה דאורייתא. וסותר לדבריו הנ"ל. וקשה לסמוך עליו בזה. ולכן צריך לפסוק כהש"ך דצריך לברורי:

אבל עדיין י"ל דהא אנן לא ס"ל כהב"ח בזה. אלא הבדיקה דרבנן א"כ נהי דאין לסמוך על הב"ח נגד הש"ך. אבל הא כל העולם אין בקיאין בבדיקה. והרי הוא א"א לברורי (וכמ"ש בתשובה אחת לענין מה שתוחבין מחט תחת הכנף) וגם הש"ך מודה דאינה מעכבת] מיהו מדברי המ"א סימן תצ"ח סעיף ה' וח' משמע דבכל גוני אנו דנין רק מחמת חזקה מכח רובא. ואין כאן מקומו:

ולכאורה יש מקום לומר דכיון דמה דא"א בקיאין בבדיקה הוא עפ"י דעת בה"ג. והרי הוא מן הסוברים דאפילו עקרה רגל להלוך שוב א"צ בדיקה וכמבואר בחי' הרשב"א ובב"י. ולשיטתו לא בעינן כלל שתהלך הילוך יפה. וא"כ לפי"ז אם ראינו שלא נפסד אבר ואין בה טרפות משאר טרפות. ואעפ"י שמחמירין שאין בקיאין בבדיקה כדעת בה"ג. הרי לשיטתו ממילא א"צ כלל בדיקה אפילו לא הלכה הילוך יפה רק עקרה רגל להלוך. אך מדברי הרמ"א בסימן נ"ח סעיף ו' שאחר שהביא דעת בה"ג שאין אנו בקיאין בבדיקה סיים וז"ל והכי נהוג. ולא נקרא הלכה רק כשהלכה הילוך יפה ד' אמות כמו שהלכה קודם שנפלה או כמו שאר בהמות. דלכאורה תימה הרי זה מבואר בדברי המחבר בסעיף זה. ולענין מה הוצרך הרמ"א לחזור ולשנות. אלא שנראה שבא למעט זה. דכיון דאנו תופסין חומרת בה"ג. שוב ממילא יש לסמוך על בדיקה אפילו לא הלכה הילוך יפה. דאם ניחוש לדעת בה"ג שאין אנו בקיאין. הרי לשיטתו א"צ כלל בדיקה. ע"ז סיים ושינה עוד הפעם דלא נקרא הלכה עד שתלך הילוך יפה. ובלא זה כיון דלדידן צריך בדיקה לא סמכינן על בדיקתינו:

אמנם אכתי יש מקום להקל דהנה נראה דאפי' להמחמירין דסברי דבעינן דוקא שהלכה הילוך יפה. בזה מודו דבעקרה רגלה להלוך שוב יצאה מחשש ריסוק לגמרי והבדיקה אינה אלא מחשש פסיקת החוט וכמו שמוכח להדיא מדברי הרשב"א והובא בב"י. שכת' דהרי"ף והסה"ת והתוס' כתבו דוקא בשעמדה והלכה. והרמב"ן נתן טעם לדבר דעקרה רגלה לא מפיק לן מידי פסיקת חוט השדרה עד שתלך כדרכה כו' ע"ש. הרי דזה טעמא דמחמירין במה שאינ' הולכ' יפה. אבל מחשש ריסוק נראה דכ"ע סברי דבעקרה רגל לחוד סגי. והנה לפי"ז ע"כ לומר דמה שאנו חוששין לפסיקת החוט היינו משום הריעותא דאנו רואין דאין הולכת יפה. אבל בליכא ריעותא לפנינו אין לחוש לשאר טריפות. דאל"כ אפי' במהלכ' יפה ניחוש. אפי' אם נומר דזה ראי' דלא נפסק החוט. אכתי יש לחוש שמא נקרע א' מאברים הפנימים. א"ו דבזה לא חיישינן מטעמא שכתב הר"ן דכיון דמהלכת היא בחזק' בריאה. ואין לנו לחוש בליכא ריעותא. וא"כ י"ל דבנ"ד דמה שאינה מהלכת אין זה ריעותא לחוש לפסיקת החוט כיון שיש במה לתלות במה שנשבר רגלה. ומצד חשש ריסוק יצאנו אם עקרה רגלה לחוד להלוך לכ"ע שוב אין לנו לחוש לשאר ריעותא ולא לפסיקת החוט דזה דוקא חיישינן אלא מצד שהריעותא לפנינו. אבל בליכא ריעותא י"ל דלא חיישינן. ולמה נשוה פלוגתא רחוקה דלדעת הרא"ש והטור הרי אפילו באיכא ריעותא שאינה מהלכת יפה א"צ שוב בדיקה ולדעת המחמירין אכתי אומר דזה משום דהוי ריעותא שאינה מהלכת אבל אם מה שאינה מהלכת הילוך יפה לא שייך לומר דהוא ריעותא לחוש משום זה לפסיקת החוט. י"ל דגם הם מודו דל"ח:

אך התבו"ש בסימן ל"ב סעי"ו כתב לפרש דהרשב"א הביא בשם הרמב"ן להוכיח דמה שאמרו בגמרא הלכה מיירי בהלכה הילוך יפה. דאל"כ אכתי במה יצאנו מחשש פסיקת החוט. וכיון שע"כ מה שאמרו הלכה היינו הילוך יפה כל שלא הלכה הילוך יפה לא יצאה בזה משום חשש. וא"כ י"ל דאף מחשש ריסוק לא יצאה כלל באינה מהלכת הילוך יפה. אך בלשון הרשב"א שכתב בשם הרמב"ן קשה הדבר לומר כהתב"ש. ולדעת הש"ך שם בסי' ל"ב דמיירי בנפלה ממש מי"ט (וכן הסכים בש"ע מהרב שם) אדרבה נראה מוכח דכל שהלכה ההילך אע"ג שאינו יפה יצאה מחשש ריסוק. ואין לחוש רק לפסיקת החוט אך מ"מ למעשה נראה פשוט דיש להחמיר בדין זה. דאף שאין כאן ריעותא במה שאינה מהלכת. מ"מ אין כאן הוכחה לומר שהיא בחזקת בריאה. דלמא גם מחמת הנפילה אינה יכולה להלוך. וכאן איתרע עכ"פ חזקתה מחמת הנפילה

והנה אפי' אם נחוש בזה מ"מ בדין הב' שהיא מהלכת רק שהיא צולעת על רגל א'. אם אנו יכולין לתלות זה בהשבר שנעשה ברגלה. נלע"ד דודאי בזה אין מגרע לן מה שאינה מהלכת יפה. ומה שכ' הרשב"א בסי' ל"ט בח"ב להחמיר לבדוק אותו והרגל שהיא צולעת לראות שמא נשמט ירכה. נרא' דמיירי שאין כאן שבר לפנינו ברגלה ורק שהיא צולעת על ירך אחד אבל באם איכא שבר לפנינו ברגלה. נראה שאין זה מגרע לן כלל מה שאינה מהלכת יפה. דהוי כמו שאין כאן ריעותא:

הן אמת שמ"ש הנו"ב תנינא בסי' י"ז להתיר בצולעת על רגל אחת. משום דאין לחוש בזה לפסיקת החוט. דאם הי' נפסק החוט היתה צריכה לגרור ב' רגליה אחרונים ע"ש. נפלא דעת ק' בעיני. דהא ע"כ מה שאמרו פסיקת החוט. זה לאו דוקא. דה"נ יש לחוש שמא נעקרה צלע וחצי חולי' עמה דטרפה וא"כ מה"ט היא צולעת על אותו רגל שמצד זה נעקר החצי חולי' מהשדרה. והא קמן דהרי בשבו"י חשש בצולעת על רגל אחת משים שמא נשמט הירך ובזה יש לחוש גם בדינו של הנו"ב. ע"כ נראה דמצד זה לחוד אין מקום להקל. אבל מצד זה שיש שבר ברגל ומשום זה היא צולע' נראה דבזה לכ"ע אין מגרע מה שאינה מהלכת יפה אפי' להתב"ש למה שביאר דברי הרשב"א דכל שלא הלכה יפה. אכתי לא יצאה גם מחשש ריסוק מ"מ הא הרמ"א כתב הלשון שתהלך הילוך כמו שהלכה הבהמה קודם שנפלה או כשאר בהמות דבאמת לשון כשאר בהמות אך למותר דכי זאת הבהמה קודם שנפלה היתה הולכת בשינוי משאר בהמות אלא נראה דהרמ"א רמז בזה בלשונו הזהב שאם שאר בהמה היתה מהלכת כמו זאת הבהמה בלא נפלה דהיינו למשל אש נשבר רגלי בהמה בלא נפילה אק אין לחוש במה שנילעת ואין מהלכת יפה. ה"נ גם בזו שנפלה יפה כמו שבר ברגלה. אם מטעם זה צולעת. אף שאינה מהלכת כמו שהלכ קודם שנפלה. מ"מ הרי היא מהלכה כשאר בהמה בשבר יד או רגל כז ש ואם כן אין זה מגרע מה שאינה מהלכת כמו קודם שנפלה א כשהיא באין דבר לתלות והיא שלמה ברגליה. ואעפ"כ היא אינ' מהלכה יפה. הרי הוא שינוי מכל הבהמות שרניתן שלמין ומהלכין יפה והיליך כזה אינו מוציאה מחשש נפילה. אבל לא בשבר יד או רגל בהמה שמחמת זה א"א בהילוך יפה זה אין מגרע כלום כנלפע"ד וכ"ז בנפילה ממש בגבוה י"ט. אבל בפחות מי"ט הנה הרבה אחרונים חולקים על התב"ש בסי' ל"ב וגם הנו"ב קמא סי' ב או שהסכים לפי' התב"ש. סיים דהמקיל כאחרונים לא וא"כ עכ"פ י"ל דבזה אפי' בדין הי' שלא הלך כלל. כיון שאין הנפיל' רק בפחות מי"ט ואין לחוש גם להתב"ש רק משום פסיקת החוט והיינו דוקא משום דאיכא ריעותא דגוררת רגליה אבל בנ"ד הרי יש לתלות שאינו הולך משום שבר רגלו דהרי ה"נ הרי כתב התב"ש עצמו לפרש הא דאו"ה דשם הוה משום דידעינן שהי' בה כאב רגלים. ומשום זה אין ריעותא מה שאינה עומדת על רגליה. וה"נ הרי ידעינן שיש לו שבר. וא"כ משום זה אינו יכול להלוך וא"כ בכה"ג לכ"ע לא חיישינן בזה כלום אפי' לפסיקת החוט:

עתה) אבוא על סדר קונטרסך. מה שכתבת בדין הא' להטריף ל' הרמב"ן שהביא הרשב"א. כבר הראיתיך דאדרבה מל הרמב"ן מוכח להיפ פך דבנ"ד נ' יותר להקל כיון דמצד תשש ריסוק יצאנו בעקר רגל לחוד לכ"ע ומה שהבאת מהגאון בעל ישו"ע כונתו פשוט לענין ראיי' דעת רי"ו. דמה אמר שם ר"נ דשהתה מעל"ע כשרה. הא עכ"פ צריכה בדיקה. ועוד כיון שצריכ' בדיקה. א"כ איך אמר דלא הי' מפסיד לתורא אולי אם בדקו אותו הי' נטרף באמת מצד שימצאו שינוי באברים. וגם יותר ק' איך אמר אילו שהה אותו מעל"ע לא הי' מרסיד. מנא ידע דלמא באמת לא הי' חי מצד הנפילה. א"ו דמיירי בעמדה דבזה כבר יצאה מחשש ריסוק. ואינו אלא צריכה בדיקה. ומה"ט הי' מטריף. וכאן שנאבד א' מאברים דא"א בבדיקה. וע"ז אמר אם שהה מעל"ע אחד שעמד' כשרה. והיינו כדעת רי"ו דא"צ בזה שום בדיקה. והיא ראי' גדולה לכאורה ומה שהביא שם מקושיית הגמ' על ר"נ אינו אצא סלסול לפלפל. אבל עיקר ראייתו לענין דעת רי"ו היא כמו שכתבתי. וא"כ נפלו כל הקושיות שלך לדחות ראייתו. ועל קושי' של הגאון מאי מקשי מהא דבור עלו ר"נ דלמא שאני באי כא ריעותא. יותר הי' לך להקשות. דלפי זה מה הועיל בתירוצו דמיירי בעמדה ושחטה קודם מעל"ע . דמ"מ אכתי איכא ריעותא. דהא מה"ט עמדה צריכה בדיקה משום שלא הלכה ומה שכתבת לדחות קושייתו שאין ראי' מדברי התוס'. שבעגל ליכא חזקה משא"כ בבהמה עי' במ"א סי' תצ"ח ס"ק מ"ו. ומה שכתבת בדין הב' להשוות דעת השבו"י עם הנ"ב וכ"כ בפ"ת. כבר כתבתי דלע"ד אדרבה השבו"י חולק בד שא של הנו"ב. וגם דברי הנו"ב לא זכיתי להבין. ומה שכתבת להתיר בהפ"מ עפ"י דעת הרשב"א דיש לפמוך באד"ר על יחיד נגד רבים וכאן הבדיקה היא רק דרבנן כדעת השאג"א כ"ש שיש לסמוך על הרא"ש וטור דלא בעינן הילוך יפה. טעית בזה. אחר כי כבר נפסק בש"ע ורמ"א גם בהאי בדיקה ה דרבנן דבעינן דוקא הילוך יפה. כדעת המחמירין א הביאו דעת המקילין אפי' בשם יש מי שאומר אין להקל בזה נגד הלכה פסוקה לפנינו. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה