אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן יז

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן יז

סימן טז

ואשר נסתפק כת"ר אם איכא צאן ופרות במקום צר וקטע זאב את ראש א' מהן. אם נאמר כיון דלדעת המחבר אין לזאב דרוסה בפרות. וא"כ אפשר שייך בזה רגז טפי. וכסברת הר"ן. כיון דאין יכול לעשות בכולם כרצונו וא"כ ניחוש לכל הצאן:

לענ"ד זה פשוט דלא מיקרי אינו יכול לעשות כרצונו אפילו לסברת כת"ר בדעת הר"ן. דאף דאין לזאב דרוסה בגסה. היינו שאין זיהרי' מקלי קלי. אבל גם זאב יכול להרוג בהמה גסה בשיניו או בענין אחר. דהא בכלל למעלה מן הזאב הוא דוב ונמר דודאי יוכלו להרוג בהמה גסה ואעפי"כ אם דרסו ביד אין זיהרייהו מקלי קלי וא"כ הרי יכול למלאות רצינו בכולם דמתחילה נכנס להרוג (ומה"ט כשדרס א' אמרינן דרגיז טפי כיון שלא הרגו) משא"כ בכלוב כשהן בורחין. דאם לא יוכל למלאות רצונו תיכף שפיר אמרינן רגיז טפי. אמנם ספק הב' שנסתפק כת"ר בקאמיר קטן מלא עופות ויש שם גם כלוב מלא עופות ונמצא מעופות הקאמיר שנהרג. אם נימא דניחוש לכולם משום דאינו יכול לעשות כרצונו בעופות הכלוב:

הנה אם יהי' נודע לן דהתחיל לדרוס מעופות הקאמיר אז בהם אמרינן ש ם את זה תחילה ונח מרוגזי' וכיון כנמ"ר הרי לא הלך כלל אל הכלוב לדרוס. ואין נפקא מינה במה שבהם אינו יכול לעשות כרצונו. אך מה שיש לספק. דלמא התחיל מעופות הכלוב. וכיון שלא יכול לעשות בהם כרצונו אז ניחוש שמא דרס בהם תחילה וניחוש לכולם. וזה נראה דעת כת"ר שמסתפק באלו הספקות. היינו לחוש שמא התחיל לדרום מאותן שלא יכול לעשות בהם כרצונו. והנה הר"ן כ' וז"ל ולא חיישינן שמא בתחלה דרס את האחרים ואח"כ הרג את זה דכיון שהם עומדי' במקום שיכול לדרוס איזה מהן שירצה. אני אומר זה דרס ראשונה והרגו. מיהו דוקא כשנכנס לתוכו ועומד עמהם. כיון שהי' יכול לדרום כרצונו אמרינן דכי קטע רישא דחד מנייהו נמ"ר בהכי אבל כגון אלו החתולים העולים על כלוב מלא עופות ומכניסין ידיהם בפנים ודורסים אע"ג דקטע רישא דחד מנייהו לא נח מרוגזי' בהכי דמתוך שהן בורחין אף הוא כועס עליהם. ולבסוף כ' דהאי דאמרי' אימר היינו ודאי כן ע"ש. ולפי"ז י"ל דסברת הר"ן דכל דאינו ודאי דנמ"ר כמו בנ"ד חוששין וכס' כת"ר. אך לכאורה ד' הר"ן לאו רישא סיפא דמתחלה כ' דהא דלא אמרינן דדרס לאחרים מתחלה משום דיכול לדרוס איזה מהם שירצה. ולפי"ז במקום שאין יכול לעשות בהם כרצונו חיישינן שמא דרס אחרים מתחלה. ולא מהני מה דנח מרוגזי' אח"כ במה שהרג א"כ למה הוצרך הר"ן לסיים אח"כ הטעם דבכה"ג לא אמרינן דנמ"ר הא אפי' נמ"ר לא מהני דדלמא דרס אחרים תחלה. והנה יש להבין טעם הר"ן למה באמת אין חוששין שמא דרס אחרים. ומאי מהני מה שיכול לעשות בהם כרצונו אך נראה כונת הר"ן דהתו' והרא"ש סברי דס' השקול אוקמינן אחזקה. ודרוסה דחיישינן משום דשכיח. והר"ן בריש חולין יליף בכל ספק השקול דלא אוקמינן אחזקה. מדרוסה. והקשה לעצמו מהא דתלינן בזאב ומשמוש ידא דטבחא. ותי' משום דלהתיר יש לך דבר לתלות. ולאיסור אין דבר לתלות בו. וכונתו דזאב ודאי נוקב אלא שיש לחוש שמא במקום נקב נקוב. והרי אין לך דבר שתתלה בו לאיסור שהי' נקב מחיים. וזהו כונת הר"ן כאן. דהרי שניהם עומדים במקום שיכול לעשות בהם כרצונו ויכול לדרוס זה כמו זה. ולזה שהרג הנה ודאי דרסו ועשה בו כרצונו. ואם דרסו ראשונה ודאי נח מרוג'. וא"כ להתיר יש לך ודאי דבר לתלות בו דלזה דרס ראשונה והרגו. ונמ"ר ולאיסור שדרס אחרים תחלה אין לך דבר לתלות בו. דהא יכול לדרוס זה כמו זה. א"כ בזה ודאי תלינן להתיר כנלע"ד כונת הר"ן. וא"כ לפי"ז גם אם בשניהם אינו יכול לעשות כרצונו אין לך דבר לתלות בו לאיסור שדרס לאחר תחילה. וגם בזה הי' לן להתיר ולומר דלזה שהרג דרס תחלה ונמ"ר ולכך בא הר"ן ע"ז מטעם אחר דבזה לא נמ"ר אף אם הרג לזה תחלה ומעתה בנ"ד הנה פשיטא לדעת התוס' דבעינן דוקא דבר דשכיח יות' א"כ ודאי אין לתלות דהתחיל מהכלוב לדרוס. דזה לא מיקרי שכיח שילך אל הכלוב תחלה. אדרבה הסברא נותנת להיפך. ואף לדעת הר"ן דבכל ס' השקול חוששין. הנה כאן שיש לך דבר לתלות להתיר שלזה דרס תחלה ונמ"ר. ולאיסור אין דבר לתלות דתלינן לקולא:

שוב אחרי כותבי ראיתי בחת"ס סי' נ"ז חקר על טעמא דהר"ן למה לא תלינן שדרס לאחרים תחילה. ותי' משום דיש חזקה שאין הנדרס יכול להמלט מן הדורס. וא"כ כיון דחזינן שלזה הרג אמרינן דלא נגע באחרים. אבל בדרס לחוד הרי אנו רואים דזה ניצל מידו וחיישינן גם להנשארים ע"ש. ולפי"ז הנה בהאי דינא דכת"ר יש לספק כיון שאין ראי' ממה שהרג מעופות הקאמיר שלא דרס את עופות הכלוב משום שלא הרגם. דבהם אינו יכול לעשות כרצונו ולהרוג. אלא שלדעת החת"ס קשה בעיני למה הוצרך להאי טעמא דלא נח מרוג' במה שקטע. הא ממילא יש לחוש שמא דרס אחרים תחלה. דבכאן ליכא החזקה דאין הנדרס יכול להמלט. כיון דאינו יכול לעשות בהם כרצונו ואף דלזה הרג. שמא האחרים ניצולו מידו וזה מוכרח גם לטעם הר"ן דלא נח מרוג'. אכתי נימא הוכחה שלא נגע בהנשארים מדלא הרגם. א"ו משום דבזה אפשר דהאחרים ניצולו מידו. א"כ ממילא יש לחוש שמא דרס תחילה קודם שנח רוגזי'. ובלא זה לא ידעתי מאי קא קשי' לי' טובא בהא דלא חיישינן שדרס לאחרים תחלה דפשיטא לדעת התוס' אין לחוש כלל. דהא זה לא נוכל לומר דשכיח שידרוס אחרים תחילה קודם שידרוס לזה. וגם לדעת הר"ן הנה הסברתי דאין לחוש כאן וכמ"ש. וזה נראה לפע"ד כונת הר"ן. וראיתי בתו"י כתב גם כן דלהתוס' הנה בעינן טעם בדרס לחוד דרגיז טפי אבל בלא זה לדעתם אין לחוש שדרס עוד לאחרים דזה לא שכיח. ומכ"ש כשהרג דנח מרוגזי'. אך מה דאפשר לומר ולחוש. הוא לדעת הרמב"ם דכל ס' בדרוסה יש להחמיר משום דמפורש בתורה ואינו דומה לשאר טרפות. א"כ אפשר דצריכין אנחנו לחוש גם לשמא התחיל לדרוס מהכלוב. אילם הלא לדעת הרמב"ם אינו מוכח סברת הר"ן דקטע לא מהני משום שאינו יכול לעשות כרצונו. דהא המה"ב חולק בזה. וכן נראה דעת האו"ה וכמו שכ'. א"כ אין מקום להחמי' בזה. כ"ז כתבתי לפלפולא קצת. אבל גוף השאלה מבואר הדין בתשו' ב"ח החדשות סי"ו יעו"ש ואו"ש. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה