עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן יד
תוכן השאלה אשר נתהוה בחו"ל שבשנה הזאת מתו הרבה צאן מלקותא שבכבדים שהם מתולעים ובא שאלה לפני כבוד גיסי הרב הצדיק המפורסם אב"ד סטראפקאב. בג' כבדים מצאן שהיו נשחטים בעת ההיא כשהם ברואים והכבדים היו לבנים קצת ומתולעים. ואחרי צלייתן נפלו תילחי תילחי. ואמרו לפני גיסי הרב שיחי' שאפילו בשנה שאין מתים הצאן. כולן טבען בכבדים שלהם ליפול תילחי תילחי אחרי צלייתן וגם תולעים הם בכל כבדי הצאן. ויהי' נצרך לאסור כמעט כל הצאן. וע"ז האריך גיסי הרב הצדיק בתשו' דכאן לא דמי' להאי דינא דהפמ"ג בסי' נ"א (בש"ד סוהס"י) ויסוד ההיתר שלו הוא ממה שנפסקה הלכה דהתליע הכבד כשרה ולדעת רוב הפוסקים אפילו בלא נשתיירו הב' זתים. ואם בזה דטרפה דאורייתא. אמרינן דהדרא בריא. כ"ש במה שהוא לובן קצת דאין בו רק חשש טרפות דאמרינן דמה שנשתנה המראה וגם נפלו תילחי תלינן דכל הריעותות באין מחמת התולעים וכל שמחמת התולעים הדרא בריא ובהא דהפמ"ג לא מיירי שהי' בהתלעה. והביא עוד דהעידו לפניו דמה שמתות הצאן הוא רק כשנכנסים התולעים בגיד המרה. והאריך בזה גיסי הרב הצדיק שיחי' לקיים דברי המעידין בזה. והביא שם להשיג על תשובת בית שלמה שדחה סברא זו שנתלה כ"ז מחמת התלעה ונאמר דהדר' בריא. וגיסי הרה"צ שיחי' דחה דבריו ומסיק להיתר. ואחריו מצאו הרבנים לחלוק על גיסי הרה"צ שיחי'. ומחו' הגאון הצדיק מסיגיט ובנו ח"ג הרב המאוה"ג מזאבאראב אסרו השאלה והשיגו על דברי גיסי הרב שיחי' וביותר יצא בעים רוחו בן של גיסי הרב מרודניק והוא הרב החריף מו"ה משה אב"ד דק"ק בארדפעלד וכתב ע"ז קונטרוס ארוך. והקיפו את דברי גיסי הרה"צ שיחי' בתשובת נכוחות ובפלפול עצום. ודחו דבריו מכל וכל. ובפרט שכבר הסכימו לאסור בזה הקדושים אשר בארץ המה הגאון בעל דעת קדושים וחותני הגאון הק' בתשובת דברי חיים. והנה ב"ג הרה"ח מבארדפעלד שלח כל הדברים אלי וזה אשר השבתי הנלע"ד לב"ג הרב מב"פ:
הגיעני קונטרוס תשובת כת"ר עם תכרוך התשובה מכ"ק אא"ז הגאון הצדיק שיחי' ודודו הרב המאוה"ג שיחי' אשר כולם הקיפו תשו' כתנור של עכנאי על תשו' כבוד גיסי הרה"צ שיחי'. ועל כולם הנה כת"ר ירד לעומקו של הלכה בפלפול זך וישר ודחה דברי דודו גיסי הרה"צ שי' בשתי ידים. ובאמת ד' כת"ר בקונטרוסו המה קולירין לעינים ושפיר השיג על ד' דודו גיסי הרה"צ שיחי':
אמנם הנה לכאורה יש מקום להיתר של כ' גיסי הרה"צ שיחי' אך לא מטעמי' קצת:
דהנה על מה שבנה גיסי הרב שי' היתר כיון שדעת רוב הפוסקים דאפילו התליע הכבד במקום מרה ובמקום חיותא כשר אפילו בחסר משיעור הב' זתים. כ"ש בנשתנה למראה לובן קצת שבאמת אינו ריעותא גמורה. ודאי אמרינן דמה שנולד ע"י תולעים הדרא בריא ותלינן דגם זה השינוי מראה הוא מחמת התולעים וממילא הדרא בריא. וע"ז השיג דודו הרב מזאבאראב דאדרבה דעת רוב הפוסקים דבעינן שישתיירו הב' זיתים וכת"ר יצא להוכיח יותר דכל הפוסקים סברי הכי דבעינן שישתיירו הב"ז. וכמ"ש הפר"ח. וגם ע"ז שנתלה שגם הריעותא דשינוי מראה יהי' הדרא בריא כיון דהוא מחמת התולעים השיג כת"ר בדברים נעימים:
אמנם אם כי בזה צדקו דבריהם. אבל אני אומר להם להיפך דאדרבה כיון שאנו סוברים דבעינן שישתיירו הב' זיתים אם כן ע"כ מה דנסתפקו בזה [ג' רגלים] הוא משום שמא סופו לירקב כולו וכמ"ש הר"ן והיש"ש הובא בש"ך ס"ק ו' (ובאמת משמע דהיש"ש מפרש גם ד' הר"ן בהכי דמכשיר בהתליע גם הב' זיתים אלא מ"מ בעינן שישתיירו ב"ז בצירוף ודלא כהת"ש דסובר דהר"ן מיירי בלא התליעו הב"ז כלל). וא"כ ע"כ אח"כ [ברגל השלישי שהתירו] זהו הכריעו חז"ל דמחמת תולעים אין סופו לירקב וא"כ כיון ששינוי מראה לחוד בלא ריעותא אין פוסל בשאר אברים וכמו שפסק הנו"ב [וכ"פ הפרמ"ג במ"ז סוף סימן מ"ב וסוף סימן נ' וגם בסימן מ"ג ובכ"מ] וכן תפס מרן בדברי חיים. א"כ איך נתלה באיכא ריעותא בהתליע הכבד דמחמת התולעים הוי השינוי מראה ריעותא לומר שהוא בשר שהרופא גוררו. הא באמת חז"ל הכריעו דמחמת תולעים אין סופו לירקב:
והא ודאי אם הי' שינוי מראה לחוד פוסל וניחוש לבשר שהרופא גוררו וכדעת התב"ש. א"כ מה לן בזה שהתליע הכבד ומחמת זה אין סופו לירקב. עכ"פ הרי הוא נרקב. יהי' מאיזה סיבה שיהי'. אבל כיון דבאמת מחמת מראה לחוד לא חיישינן שנרקב והוי בשר שהרופא גוררו. וא"כ איך מחמת זה דאיכא תולעים בכבד ניחוש על המראה שנרקב הכבד. הא ידענו זה שמחמת תולעים אין סופו לירקב. ובשלומא אם נאמר דהספק שלהם הי' משום שלא נשתייר שיעור הב' זיתים. וחז"ל הכריעו דתולעים הדרא בריא וכמ"ש המה"ב. א"כ שפיר כתב זקינו הגאון שי' דכיון דאמרינן דהדרא בריא עכ"פ עתה לקותא הוא. וכמ"ש הנ"ב ובזה נוכל לדון מטעם תר"ל על השינוי מראה. וגם לפי"ז אין שייך רק היכא דבאמת הגיעו התולעים בהב' זיתים ונחסר שיעורן דאז אף דהדרא בריא מ"מ לקותא היא. אבל כל זמן שלא הגיעו לשיעור זה לא מיקרי לקותא כלל כיון דכל השיעור שלם אבל אם נאמר דבאמת בעינן שישתיירו הב' זיתים בשיעורן והספק הי' רק אם סופו לירקב הכל [ונפשט שאין סופו לירקב] א"כ אין ע"ז שום שם ריעותא כלל. ואיך נתלה אנן מדעתינו שהשינוי מראה הוי רקבון משום זה דאיכא תולעים. נגד הכרעת חז"ל שמחמת תולעים אין סופו כלל לירקב הכל:
הן אמת כיון שעכ"פ נפל ההיתר של גיסי הרה"צ שיחי' שכל הריעותות נתלה מחמת התולעים ונאמר בהן הדרא בריא ורק למ"ש שאין לתלות גריעותא דשינוי מראה במה שנמצאו תולעים עכ"פ לכאורה יש לאסור בנ"ד מחמת דנפלו גם תילחי תילחי וכהמעשה דהפמ"ג:
אמנם עכ"פ מחמת שינוי מראה לחוד מוכח מדברי מרן בדברי חיים ובדעת קדושים שם שכיון דאיכא תולעים חיישינן שהשינוי מראה בא מחמת לקותא של התולעים והוי בשר שהרופא גוררו. לכאורה לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים הא חז"ל הכריעו בזה דמחמת תולעים אין סופו לירקב. ולכאו' י"ל דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים גבי ריעותא מחיים אי מוקמינן על חזקה. דלהסוברים דמוקמינן על חזקה א"כ אין צ"ל שחז"ל הכריעו שודאי אין סופו לירקב אלא שהכרעתם הי' שאין ודאי סופו לירקב וממילא אוקמינן הבהמה בחזקתה. ולפי"ז ניחא. היכא דאיכא שינוי מראה. כיון דבאמת גם מחמת התולעים י"ל ספק שמא עי"ז סופו לירקב הכל. אנו תולין דהשינוי מראה בא מחמת התולעים. אבל להפוסקים דבריעותא מחיים לא מוקמינן אחזקה א"כ ע"כ לומר דחז"ל הכריעו ברוח קדשם שודאי אין סופו לירקב מחמת זה. א"כ גם כי איכא שינוי מראה מ"מ כיון דמצד השינוי מראה לחוד אין לחוש. רק מחמת שנאמר שהשינוי מראה בא מחמת התולעים. ומחמתן נרקב והוי בשר שהרופא גוררו והוא נגד הכרעת חז"ל:
ולפי"ז יש מקום לדברי גיסי הרה"צ שיחי' מ"ש על דברי הד"ק דמה שהחמיר הוא משום דהמעש' הי' רק בב' כבשים אבל לא היכא דנוגע זה לכמה צאן. והוי הפ"מ הרבה. דהרי הש"ך בסימן נ' הכריע דזה ס' פלוגתא ובהפ"מ יש לסמוך על הסוברים דגם בריעותא מחיים אוקמינן על חזקה. וא"כ ה"ה להיפך אם נצמח חומרא מצד שנתפס דאוקמינן על חזקה. א"כ ודאי בלא הפ"מ יש להחמיר. ובהפ"מ יש להקל:
ובזה יש ליישב ג"כ שלא יסתר זה מדברי מרן. דודאי בלא הפ"מ יש להחמיר ונתלי שהשינוי מראה מחמת התולעים וחז"ל לא אמרו רק שאין ודאי שסופו לירקב. וממילא התירו משום דאוקמינן על חזקה. אבל בהפ"מ נסמוך על הסוברים דבכה"ג לא אוקמינן על חזקה. והכרעת חז"ל הי' ע"ז שמחמת תולעים ודאי אין סופו לירקב. וא"כ שוב א"א לתלות השינוי מראה בהריעותא דתול':
ולכאורה אפשר לומר עוד דבזה יהי' פלוגתת הרא"ה והמה"ב דהרא"ה דסובר דבניטל הכבד ונשתיירו הב' זיתים והתליעו טרפה. הוא משום דמפרש דחז"ל הכריעו דאין סופו לירקב בסתמא. אבל כיון שאנו רואין שע"י התולעים כבר נרקב וניטל כל הכבד אמרינן דגם סופן של הב' זיתים לירקב:
והמה"ב דחולק וסובר דהתלעה לאו כלום הוא. היינו דסובר דהכרעת חז"ל היא דמשום התלעה ודאי אין סופו לירקב וע"ז סיים דהדרא בריא. כלומר שודאי לא מגרע יותר שיצמח מזה רקבון. וא"כ י"ל דמה"ט החמירו הד"ק ומרן הק':
משום דתפסו כדעת הרא"ה וכמו שפסק בת"ש. ולכך ודאי גם שינוי מראה יש לתלות כיון שאנו רואין שנשתנה מראה הכבד הוא מחמת התולעים. וכמו בניטל הכבד תלינן דהוא מחמת התולעים ואמרינן דסופו לירקב הכל. וה"נ כן. אבל להרשב"א דהתלעה לאו כלום הוא. א"כ גם שינוי מראה אין לתלות בהתולעים. ולפי"ז אכתי אפשר דבהפסד גדול יש לסמוך על המה"ב כיון דגם הת"ח והב"ח והט"ז פסקו כהמה"ב:
ולכאורה אפשר עוד לומר דגם להמה"ב יהי' סופו לירקב בניטל הכבד ולא נשתיירו רק הב' זיתים והתליעו ומ"מ כשר לשיטת הרשב"א דסובר דטרפות הכבד הוא רק מצד שתינטל המרה. וא"כ לשיטת המ"ב גבי ב' כיסין דתרי רואין לא אמרינן וא"כ כאן נמי כיון דעתה ישנן הב' זיתים רק שנאמר משום דסופן לירקב הוי כאילו כבר נרקב וכאילו כבר ניטלה המרה. זה לא אמרינן. והרא"ה יכול לסבור כשיטת הרמב"ם דטרפות הכבד הוי מצד עצמה. ולכך בסופו לירקב הוי טרפה. אמנם זה אין משמע כלל בדברי המה"ב אלא דהתלעה לאו כלום היא. ומ"מ אפשר דמה"ט נראה דלא מפרש כהר"ן דהספק הי משום שמא הוי סופו לירקב הכל. דמ"מ כיון דאין טרפות הכבד מצ"ע אין בזה פסול משום סופו משום דהוי תרי רואין אלא נראה דמפרש דהספק הי' על חסרון השיעור וכאמ"ד שהביא הר"ן וכמו דמשמע מלשון התוה"ב שכתב וז"ל התליע מהכבד אפלו במ"ח מהו. גרסינן התם התליע הכבד זה הי' מעשה וכו' עכ"ל:
ולכאורה מה זה לשון איבעי' שהביא מתחלה. ולא התחיל גרסינן התם. אלא נראה דבזה דקדק לפרש המעשה מה דנסתפק לבני עסי' והיינו משום דע"כ מיירי דהתליע במ"ח וע"ז הי' הספק שלהם וכדעת האמ"ד משום חסרון השיעור:
עכ"פ אפשר לומר כיון דהוי הטרפות רק מצד המרה לא שייך בזה טרפות משום סופו לירקב דהוי תרי רואין. ועי' בפרי תואר בסימן ל"ז ס"ק ז' שחידש שלא מטרפה משום סופו לינקב אלא היכא דודאי דמנקיב. אבל כל היכא דלא ודאי דמנקיב אין שייך להטריף משום סופו כיון דאין ברור דמטרף ולרשב"א ור"ן גבי ב' בועי דסמיכי נראה דאין סוברים זה ע"ש. ולפי"ז הנה היטב מה שכתבתי לעיל די"ל דלהרא"ה יכול להיות בכל התלעה בכבד שיהי' סופו לירקב הכל. אלא שמשו"ה הכשירו חז"ל כיון דאין ודאי דסופו לירקב שוב א"א למטרף משום סופו. ומה"ט בניטל הכבד והתליעו הב' זיתים אנו רואין דודאי סופו לירקב הכל אבל הרשב"א דסובר דאף דאין ודאי להיות נקוב. מטרפינן משום שאפשר להיות נקוב. א"כ כיון דמכשירינן. ע"כ דמשום התלע' בודאי אין סופו לירקב הכל. או משום דע"כ לא נסתפקו כלל משום סופו לירקב כיון דלשיטתו לא הוי זה טרפות מצד עצמו והוי תרי רואין. ורק הספק הי' משום חסרון שיעור. וכיון דגם בזה הכשירו. ע"כ משום דהתלע' לאו כלום הוא. עכ"פ נוכל לומר דגם בהתליע הכבד ונשתנה מראיתו תלוי בפלוגתת הרא"ה והמה"ב וכמ"ש לעיל:
והנה הד"ק בס"ק ד' כתב וז"ל סוף הכבד לינקב ע"י תולעים וצ"ל דאין ודאי שיחסר מהזיתים עכ"ל. נתבאר מדבריו דתופס דהכרעת חז"ל היתה רק שאין ודאי שירקב. ומה"ט שפיר החמיר בשינוי מראה והתליע. אבל אם נאמר דהכרעת חז"ל היתה שודאי אין סופו לירקב. גם בשינוי מראה ע"י תולעים י"ל שאין להחמיר וכמ"ש:
והנה בזה הסעיף כתב עוד דאולי בהתליע הכבד ונפל תילחי תילחי יש להטריף. ובזה ממילא נדחו דברי גיסי הרה"צ שי' מה שרצה להעמיס דעתו גם בדברי הד"ק. אמנם מוכח דזה ע"כ לדעת הרא"ה דבניטל שאר הכבד ונשארו אלו הב' זיתים והתליעו טרפה לזה גם מה שנופל תילחי תילחי הוי לקיתא בבשר הכבד וחשבינן אותו כניטל. אבל לדעת המה"ב. ע"כ אם נשארו אלו הב' זיתים ולא נתפרדו. אף אם שאר בשר הכבד נפל תילחי. מי גרע מניטל לגמרי:
אך גם לדעת הרא"ה הנה זה דוקא בהתליעו גם הב' זיתים ושאר הכבד ניטל. אבל מה דסתם הד"ק דכל שהתליע הכבד ונפל תילחי יש להטריף ולא חילק בזה דדוקא בהתליעו גם הב' זיתים. צ"ע:
ומעתה לפי כ"ז יש לקיים קצת דברי גיסי הרה"צ שיחי' דכאן כיון דאיכא תולעים בכבד. אין מגרע לן גם מה דאיכא שינוי מראה ונפל תילחי. אם הי' בהמעשה של גיסי שי' שהזיתים לא נתפרדו רק ששאר הכבד נפל תילחי תילחי והיינו לפי דעת המה"ב דגם בניטל הכבד אף ששלטו התולעים הרבה שניטל לגמרי. אין מגרע זה להב' זיתים גם אם התליעו. א"כ בנ"ד הנה מה דנפלו תילחי בשאר הכבד. כיון שהב' זיתים לא נתפרדו אין מגרע לן. והא דנפלו תילחי שפיר יש לתלות בהתולעים שבכבד שהם גרמו לזה לשאר הכבד להיות נופל תילחי ומ"מ אין מגרע זאת להזיתי' שלא נתפרדו. אף אם נמצאו בהם תולעים דמ"מ אמרינן דלאו כלום הוא והדרא בריא. וא"כ ממילא דאין השינוי מראה מגרע כלל. דדוקא בהמעשה דהפרי מג' דשם הי' רק שינוי מראה ונפלו תילחי. ובזה אין לתלות הריעותא דנפלו תילחי רק בהשינוי מראה וחיישינן שהוא בשר שהרופא גוררו ולכך הוא נופל תילחי. אבל בנ"ד הנה מה שנפל תילחי תלינן שפיר בהתולעים. וא"כ השינוי מראה לחוד י"ל דאין מגרע. ואי משום דאיכא לקותא דתולעים. הא הקדמנו דמשום התולעים אם נאמר דהכרעת חז"ל שודאי אין סופו לירקב עי"ז אין לתלות השינוי מראה לגריעותא שהוא בשר שהרופא גוררו ואי משום ריעותא דנפל תילחי הרי זה יש לתלות דמחמת התולעים הוא. ואף אם נאמר שמה שנפל תילחי הוי כניטל ע"י תולעים. מ"מ אין זה מגרע להב' זיתים אפילו אם התליעו. ואמרינן בכ"ז דודאי אין סופו לירקב הכל וא"כ ממילא אין מגרע כאן גם השינוי מראה:
אך כ"ז לדעת המה"ב. אבל לדעת הרא"ה ודאי הריעותא דנפל תילחי עם שינוי מראה והתלעה מגרע הרבה. וזה נראה דעת הד"ק שתפס כדעת הרא"ה וכמ"ש הת"ש. וממילא אין ראי' מדבריו. אם כחו של גיסי הרה"צ שי' לסמוך על דעת המה"ב בהפ"מ להקל:
אך כ"ז כתבתי רק לקיים דברי כבוד גיסי הרב שי' לקיים עליו הקרא לא יאונה לצדיק און. ואם כי טעמו יש להשיב אבל למעשה אם כבר סמך עצמו על המה"ב ות"ח וב"ח וט"ז. ונוכל להמציא מזה קולא אין להשיב עליו. אבל מ"מ בודאי לכתחילה יש להטריף בכה"ג כדעת התבו"ש והד"ק ומרן בד"ח. דנראה דתפסו כדעת הרא"ה. ובהפ"מ בשינוי מראה לחוד עם תולעים אפשר יש מקום להקל. מיהו אם נפלו גם תילחי קשה הדבר להקל אף בהפ"מ אם לא מי שדעתו רחבה. ונראה עוד להסביר דברי כבוד גיסי הרה"צ שי' דכונתו דודאי כל תולעים הן מחמת רקבון וכמו שהביא כת"ר מרש"י בשלח. ורק זה עצמו הוא הספק אם זה נחשב לבשר שהרופא גוררו והוי כאינו וחשוב נחסר השיעור. והכריעו חז"ל דהדרא בריא ולא חשיב זה כבשר שהרופא גוררו. וא"כ לפי"ז גם באיכא שינוי מראה ונפל תילחי. כיון דאין זה רק ספק אם הגיע לבשר שהרופא גוררו למה לן למתלי שהגיע לגדר כזה. הרי איכא לפנינו תולעים שאנו יודעין שהגם שהוא רקבון אינו מגיע לבשר שהרופא גוררו. א"כ גם זה השינוי מראה הוא מחמת התולעים. והוא ג"כ בגדר זה שלא הגיע לבשר שהרופא גוררו:
ול"ד להמעשה דהפמ"ג כיון שאין שם תולעים ואיכא שינוי מראה מחמת לקותא בזה שפיר אנו חוששין אולי הגיע לבשר שהרופא גוררו. אבל כאן מחמת התולעים ידענו שיש רקבון בכבד ואעפ"י כן הכריעו חז"ל דאינו בגדר בשר שהרופא גוררו אלא דהדרא בריא א"כ גם השינוי מראה אף דהוא ג"כ מחמת רקבון אבל מחמת רקבון של תולעים שזה ודאי אינו בגדר בשר שהרופא גוררו. ובזה נפלו כל קושיות כת"ר מה שהאריך להקשות עליו בממ"נ:
ומה שהאריך כת"ר להוכיח דתולעים שבחי אינו מחמת רקבון הנה מלשון הר"ן שכתב שנסתפקו אי אמרינן דסופו לירקב הכל משמע דגם עתה הוא רקבון. אלא שהספק הוא אם יהיה נרקב הכל וספר תשובת בית שלמה אינו בידי ולא ראיתיו כלל:
ומה שהאריך כת"ר להוכיח דכל הפוסקים סוברים דבעינן שישתייר שיעור הב' זיתים לבד נקבי התולעים. הנה כבר כתבתי דמד' היש"ש משמע דמפרש דזה דעת הר"ן ולא כהתבו"ש. וא"כ האמ"ד שבר"ן סברו ע"כ דאפילו בצירוף אין שם שיעור:
ומה שהתפלא כת"ר על התב"ש. לענ"ד דבריו הקדושים נכונים מאוד דאם נאמר דביבש אין צירוף משום דהוי כזית מרודד. א"כ ע"כ לומר דמחמת תולעים שאני דלא חשוב זה מרודד א"כ כיון שע"כ לומר דתולעים שאני. ה"נ נאמר דהן עצמן משלימין השיעור ומאין לן לחלק בזה. דכמו שנאמר דאין משלימין א"כ ה"נ נאמר דמגרעין שאין מצטרף השיעור. ואם נכשיר בזה נכשיר בזה וז"פ לפענ"ד:
סליק: