עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן יג
ע"ד שאלתו בסרכא לשומן הלב ועברה ע"י מו"מ והיה שם נגלד פורתא. לדעת התב"ש וגב"ש ופ"ת ולב"ש נראה ודאי דהוי תר"ל. אולם בתשובת מים חיים סימן ז' סובר דנגלד פורתא לא מיקרי ריעותא. ועכ"פ לא מיקרי רק ריעותא כ"ד. ובסירכא לשומן הלב גם ע"י מו"מ י"ל דלא מיקרי קולא גדולה משום קבלת הגאונים דשכיח שם רירין בהפשטת ליחה ומה"ט בנענוע כשר. ואין אנו בקיאין בנענוע וסומכין על מו"מ הרי עכ"פ דשוין המה:
ובפי"ד מהגאון בעל צ"צ החדש נראה דנסתפק אם נגלד פורתא נחשב לריעותא. ושמעתי משו"ב מטשעדרין שיש בידם העתק מתשובת זקני הגאון הקדוש בעל התניא שבסרכה אפילו אותן הנקראין זייגערלייך ונגלד פורתא אם עברה ע"י מו"מ הכשיר בפשיטות (אך קשה לסמוך ע"ז אחרי דלא הזכיר דעתו הק' נכדו הגאון בעל צ"צ) ולענ"ד אם בהגבהה כ"ש נפסקה באמצע הסרכה. אף שלהעבירה לגמרי היי צריכין למו"מ יש מקום להקל עפ"י מ"ש בפ"ת סימן ל"ט ס"ק קכ"א בשם הפר"ת ע"ש ואין מגרע הנגלד פורתא. ומ"מ מי שהטריף אפי' בכה"ג ודאי אין מזחיחים אותו:
ועל דבר שאלתו בניקב בעו"ב עד שמגיע לחלל. דעת כל האחרונים בזה להטריף דכל שניקב מבחוץ יותר מצוי שהוא מ' קוץ ועי' בפרמ"ג וכ"מ מצ"צ סימן ס' דדוקא בעור קיים מוכח יותר שהוא מחמת חולי ע"ש ואף לדעת הש"ך בסי' ל"א סק"ב, עכ"פ צריך בדיקה כנגד הנקב. ונראה שזה מוכרח (אף שהביא בשם רש"ל רק בשם חומרא) דאל"כ הוי זה ס"ס משם א' דלדידן לא מקרי ס"ס. וע"כ דמשום ס' קוץ צריך עכ"פ בדיקה כנגד הנקב. סליק: