אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן יב

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן יב

סימן יא

מ"ש על חומרת נו"ב שבמקום חסרון מבפנים אין מועיל מו"מ. שזה תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' דלשיטת התוס' דיש סבל"נ רק שסופה להתפרק. א"כ אדרבה נימא מחמת זה דאין סופה להתפרק מצד הריאה. ז"א אטו מי ידעינן אימתי נעשה הסרכא דלמא נעשה קודם החמב"פ. שאז ודאי היתה מתפרק מצד הריאה וכבר נעשית טרפה ואין חוזרת להכשרה. ומחמת המו"מ לדון שאין זה סרכה המתחזקת רק הפשטת ליחה אין ראי' גם לשיטת התוס' וז"פ:

ומה שהארכת לדחות שלא נאמר דהגב"ש והלב"ש ס"ק קל"ח פליגו בסברת הנב"י הוא אך למותר דפשיטא בהא דהגב"ש דנעשה תלישת העור אחר שחיטה דאין שייך זה להא דהנוב"י דכיון דבחי' היתה הסרכה מתחזקת בבשר והוי סרכה חזקה לא מגרע להסרכה מה שנעשה אחר שחיטה. וגם חומרת הלבו"ש אין שייך להאי דינא דהנוב"י דגם אם נאמר בעור לחוד במקוה שאין שם בשר יכולה הסרכא להתחזק מ"מ אם הי' שם בשר אמרי' דלמא באמת יניקתה וחזקתה היתה מבשר הריאה. ועתה נתלשה ממקום שרשה ויניקתה ולכך נתלשה הסרכא אלא שלפי"ז מ"מ דין הנו"ב אמת להלב"ש דהרי אפשר דהחמב"פ נעשה אחר שנעשית הסרכה. שמקודם היתה יניקתה ושרשה מבשר הריאה ומחמת החסרון נחסר מקום יניקתה ונתלשה הסרכה. אבל במקום שאין דרך להיות בשר בין העורות. בזה אפשר הסרכה נתחזקה רק בהעור לחוד ויש ראי' ממו"מ להלב"ש ומה שכתבת דהנוב"י סותר עצמו במה דמכשיר ס"ת מבועה ע"י מו"מ והובאו דבריו בל"ש סימן ל"ז ס"ק ט'. ל"ק כלל דבתלוי' יש סימנים שאינה אלא הפשטת ליחה. חדא מה שהיא תלוי' ולא נסרכה למקום אחר. והב' מה שאזלא ע"י מו"מ. אבל על מו"מ לחוד לא סמכינן דבדבר קל אין מבטלין הוכחה זו. ומחמת שהיא תלוי' לחוד ג"כ לא סמכינן משום עדות הבועה עצמה אבל באיכא עוד מו"מ שעברה. הוי זה כב' עדים שאינה מחמת נקב ולא אזלינן אחר עדות הבועה עלי'. ואין זה שייך להא דהנו"ב ת'. ומ"ש הנו"ב ת' שם דאפילו אם הי' הס"ת הי' מטריף דומיא דס"ת מבועה. כונתו על זה הסימן דתלוי' לחוד הי' מטריף כמו בשם. אבל בשניהם יחד גם כאן הי' מכשיר. ובת"ש סימן ל"ז ס"ק ה' מתחלת לשונו נשמע דוקא משום דבמקום הבועה מחלחל ורך. ובסוף לשונו משמע דאין הסרכה מוחזקת בפנים וכסברת הנו"ב שאין שם בשר תחת הסרכה.

ומה שהארכת בדברי הראש יוסף ועונג יו"ט. חפשתי הספרים אצל שובי"ם הסמוכים ולא מצאתי ע"כ אין לי מה להשיב עליהם:

ובעיקר שאלתך. הנה אם נאמר דבדיקת פושרין מעכב כאן יש להחמיר לפי סברתך דאין הרוח נכנס במקום דביקת העורות בסוף ואין ראי' ממה שלא בצבצה. אבל כיון דהסרכה הי' לשומן הלב דדעת כמה פוסקים דמועיל בדיקה. והבדיקה היא אפילו בעוד הסרכה קיימת וכמ"ש הר"ן והובא בתשובת הרב בש"ע. שאז ודאי אין ראי' ממה דלא בצבצה. וע"כ דהבדיקה היא רק לחומרא. וגם אם נאמר הסברא דאין רוח נכנס בין העירות בסוף. כמו כן נאמר דאין משקין שקולטת הריאה נכנסין בין העורות בסוף. ואם כן יותר יש לתלות הסרכה שבאה משומן הלב לפי"ז. ע"כ נראה דבהפ"מ יש מקום להקל כמו שהסכמת. דאין זה ברור בעיני שלא יוכל הרוח ליכנס שם בין הדבקים. ובאחרונים לא עיינתי. ואתה תבין ותורה כחכמתך סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה