אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן טו

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן טו

סימן יד

אחרי ד"ש הטוב הנה הגיענו נועם פלפולו הזך במה שהשיב על דברי במה שכתבתי לצדד בהיתר של כ' גיסי הרה"צ שליט"א בכבדא דאיתלע. ודברי מעלתו השיגוני בעת שמחת נשואי בני היקר שיחי' והייתי מוטרד הרבה ולא יכולתי לעיין בדברי רו"מ והן עתה הגיעו ימי חשבון הנפש וגם עוד טרדות מאנשים אחרים עכ"ז עיינתי מעט בדברי רו"מ והיו מתוקים עלי כדבש לפי. אולם מאשר כביר מצאה ידו הגדולה להשיב על כל דברי. הנני באתי להסיר מעלי מעט תלונותיו:

הנה במה שהשיג עלי במה שכתבתי דאיך נתלה אחרי הכרעת חז"ל דמחמת תולעים אין סופו לירקב. דמה שנמצא שינוי מראה. נאמר שמחמת חולי התולעים הוא נרקב והוי בשר שהרופא גוררו. דהא שינוי מראה אין זה ריעותא. רק מחמת התולעים נאמר דהשינוי מראה הוא רקבון. וע"ז הרי ידעינן דמחמת תולעים אין סופו לירקב:

וע"ז השיג מעל' מהא דכתב הפ"מ והנו"ב קמא סימן י"ג דבשינוי מראה על בועה אף דהבועה לא שלטה מעל"ע שוב חיישינן לבשר שהרופא גוררו. והרי שם ג"כ הלא ע"כ בועה דכשרה בלא מראה. ע"כ ג"כ קים להו לחז"ל דאין סופו לקלקל יותר. ולמה ניחוש בזה. אלא ודאי דליתא לסברא שכתבתי והאריך בזה רו"מ:

הנה לפי מה שהאריך רו"מ בעצמו בתשובתו הארוכה להוכיח מדברי התוס' דתולעים אין באין מחמת רקבון כלל. ומה שנסתפקו בני עסי' לדידן דמיירי שישנן הב' זיתים. וע"כ דהספק שמא מחמת ארס התולעים יהי' סופו לירקב גם כל בשר הכבד. וכמ"ש רו"מ בביאור הר"ן בקונטרוס זה. א"כ לפי"ז מה הקשה על סברתי. דהתם גבי בועה הוי קלקול ומיסמיס הבשר בתחילתו. וכמ"ש הנו"ב. אלא היכא דלא שלטה מעל"ע ממילא כשר. אבל אי איכא שינוי מראה. הרי יש לחוש שמא באמת שלט המיסמיס בכולו כיון דאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו. וכאן ראינו בודאי שכבר תחת הבועה התחיל לקלקל הבשר. אבל בתולעים בכבד שכבר הכריעו חז"ל שמחמת זה לא יוגרם לירקב הכבד. למה ניחוש שהשינוי מראה הוי רקבון ובשר שהרו"ג משום זה שיש תולעים. הא משום תולעים ידענו שאין זה גורם לרקבון. וגם תר"ל אין כאן דאין זה משם אחד. דהשינוי מראה מראה על רקבון. והתולעים אין מראין על רקבון רק מחמת חולי אחרת שיש בכבד. ואף אם נאמר שהרי עכ"פ אפשר שיתגבר חולי התולעים עד שלא יהי' נשאר הב' זיתים ויהי' טרפה. הרי אין זה מחמת רקבון שבכבד כיון דהתולעים אין באין מחמת הרקבון. ושינוי מראה הוא רק חשש שמא הגיע לגדר בשר שהרו"ג דהוי רקבון. שאין זה שייך לחולי התולעים:

ומה שהאריך עוד רו"מ להשיג עלי במ"ש דזה יהי' תלוי בפלוגתת הפוסקים אי מוקמינן על החזקה גבי ריעותא מחיים דלמד"ס דמוקמינן על החזקה אכתי אפשר דלא הכריעו חז"ל רק דאין זה ודאי שיהי' סופו לירקב. ובזה היכא דאיכא שינוי מראה יש לחוש שמא נתהוה רקבון מחמת התולעים. אבל למד"ס דבריעותא מחיים לא מוקמינן על החזקה. ע"כ דהכרעת חז"ל הי' שודאי אין סופו לירקב א"כ א"א לצרף הריעותא דשינוי מראה לריעותא דתולעים שניחוש מחמת התולעים לרקבון שזה נגד הכרעת חז"ל. וכתבתי דלפי"ז במקום הפ"מ יש לסמוך להיפך על קולא שיצמח לדעה זו דלא מוקמינן אחזקה בריעותא מחיים. וכתבתי עוד דאפשר דבזה יהי' פלוגתת הרא"ה והרשב"א והמתקתי בסוף דברי עפ"י ד' הפר"ת בפלוגתת הרשב"א והר"ן בטעמא דב' בועי דסמיכי. וע"ז האריך רו"מ להשיג. ראשית דכאן אין שייך כלל לטעמא דמוקמינן על החזקה או לאו. דאף דלא מוקמינן על החזקה. מ"מ אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. וכיון דלא חזינן ריעותא בהב' זיתים. לא מחזקינן בהו ריעותא. ועל מה דחזינן ריעותא בשאר הכבד זה אינו מזיק כלל. דכל ריעותא דחוץ לזיתים הדרא בריא לפי הכרעת חז"ל.

הנה דברי רו"מ נכונים בטעמם אם הי' הדין דבעינן שיהי' הב' זיתים שלמים בלי שום תולעת עליהן וכדעת התבו"ש בדעת הר"ן. אבל לדידן דכשר אפילו התליעו הב' זיתים ג"כ. אלא דבעינן שיהי' בצירוף שיעור ב' זיתים שלמים. אף דבכזית מרודד אין מועיל לחומרת הפוסקים ובגמרא הוי זה איבעי' דלא איפשטא. ע"כ דבכאן הי' הכרעת חז"ל דנקבי התולעים עדיפי ואין מיגרע מחמתן מה שאין הכזית במקום אחד שלם ויפה. וא"כ לא שייך כלל טעם רו"מ דזה משום דלא מחזקינן ריעותא לחוד. דהרי הריעותא לפנינו שהתולעים הם בכל הכבד עד שלא נמצא כזית יפה ושלה במק"א. אלא דע"כ דהכרעת חז"ל היתה בתולעים דגם בזה הדרא בריא. וא"כ שפיר הם הדברים שכתבתי:

דהנה אם נאמר דמחמת תולעים אפשר שיהי' סופו לירקב. עכ"פ ודאי א"א לומר זה שכזית מרודד מבין נקבי התולעים יהי' עדיף (שלא יהי' מיגרע) מכזית בשר כבד מרודד בלא תולעים שאין מועיל. דהא כאן אדרבה לכאורה יותר גרע. כיון דע"י תולעים אפשר סופו לירקב הכל ולא יהי' נשאר כלל מן הכבד. אם לא שנאמר בדרך זה דהכרעת חז"ל בחכמתן השיגו דישנן נקבי תולעים שאין מגרעין כלל. והדרא בריא. וא"כ אף שאפשר שישנן תולעים שמחמתן סופו לירקב. ובזה ודאי הריעותא לפנינו. שהתולעים הם בכל הכבד ולא נמצא כזית יפה. מ"מ מוקמינן על החזקה ותלינן אותן נקבי התולעים שיהי' הדרא ברי'. אבל אם נאמר דלא מוקמינן על החזקה. ע"כ לומר דודאי אין סופו לירקב מחמת תולעים. דאל"כ איך אפשר לצרף כזית מרודד מבין נקבי התולעים כיון דאפשר דגם השלם שבין התולעים אין ברור שיהי' נשאר כלל דאפשר דסופו לירקב הכל. ואף דאפשר שיהי' הדרא בריא מ"מ כיון דהריעותא הוי מחיים לא מוקמינן על חזקה. אלא ודאי דכך הי' הכרעת חז"ל דמחמת תולעים ודאי אין סופו לירקב. ובזה נפל ג"כ מה דחידש רו"מ דכאן לא שייך כלל לומר אוקמי' על החזקה במה שהחששא משום סופו ליטרף דהוי כהחששא שמא יקדש. ולא דמי לסרכא שלא כסדרן דהוי החששא שיתפרק לבסוף והיכא דהוי ספק אם בגב או בחיתוך הי' הסרכא. אוקמינן על החזקה. דהתם כבר התחיל הטורף אם הסרכא היא שלא כסדרן והאריך בדברים חרופים. אך באמת גם בנ"ד אין [אנו אומרים דלא] שייך כאן החששא רק משום סופו. אלא שנאמר שעכ"פ כיון דאפשר שיהי' סופו לירקב. כ"ש דלא עדיף זה משאר כזית מרודד שאין מועיל. וא"כ כבר התחיל הטורף דהרי אין כאן כזית שלם. אלא שע"כ לומר דאוקמינן על החזקה דאותן נקבי התולעים יהיו הדרא ברי' ולא יוגרע מחמתן שאר הבשר. ולכך עדיף זה משאר כזית מרודד:

ומה שהביא רו"מ דברי הראש אפרים בקו"ה דהאריך להוכיח דהרשב"א גבי ב' בועי דסמוכי מטעם ודאי קאתי עלה לא מטעם ספק. יעיין נא מעל' היטב בדברי דלא ע"ז שהבאתי דברי הפר"ת העמדתי יסוד דברי אלא שבזה המתקתי הדברים אבל בלא זה ג"כ י"ל דהרשב"א הוא מן הפוסקים הסוברים דלא אוקמינן על החזקה גבי ריעותא מחיים. וכמו שהביא מעל' מדברי הש"ך ובמקום אחר הארכתי בדעת הרשב"א בזה:

ובמה שחידש רו"מ דבמה שסופו ליטרף א"א לאוקמי בזה על חזקה כמו דחיישינן לשמא ימות ולשמא יקדש. יש להעיר בזה דלכאורה זה לא מצינו רק במה שעשוי ודאי להשתנות דכל אדם סופו למות וכן סתם פנוי' לנשואין עומדת. וכן בנדה עלילה לראות דם מגופה. ובזה הוא דחיישינן לשמא ישתנה. משום דעשוי ודאי להשתנות ורק לשמא מת לא חיישינן דכל זמן שלא ידעינן שנשתנה. אוקמי' על חזקתו גם בחזקה העשוי' להשתנות וכמ"ש הפוסקים וכן נראה להדיא טעם זה בנו"ב קמא סימן נ"ה ע"ש במה שהאריך בעונה הסמוכה לוסתה. אבל בחזקה שאין עשוי' בודאי להשתנות מאין לנו לומר שחיישינן שישתנה. ולא נאמר אוקמינן על חזקתו שלא ישתנה לעולם. וא"כ בבהמה שלא תהי' [בודאי] סופה להיות טרפה י"ל דשפיר נאמר כמו ההיא עתה כן סופה להיות לעולם. כיון שאין עשוי' [בודאי] להיות טרפה. ובזה יהיו אתיין דברי התוס' גיטין שהביא רו"מ בפשיטות. אמנם בחי' הרשב"א יבמות (דף קי"ט) דכתב שם לחלק בהכי דלשמא תפיל חיישינן ולשמא הפילה לא חיישינן אף דגם זה אין לומר שעשוי' בזה להפיל אלא דישנן מיעוט מפילות. וא"כ מוכח כדברי רמע"ל:

אמנם מה שיש להעיר בדברי הרשב"א עצמו בשם. הארכתי בתשובה אחת:

ומה שכתב רמע"ל שרציתי לומר בדרך אפשר דלרשב"א מה"ט כשר בהתליע אף במקום הזיתים משים דהוי תרי רואין נתלע אטו סופו לירקב כולו. וניטל ג"כ אינו טרפה להרשב"א רק משום ניטל' המרה. וע"ז כתב רו"מ דכבר העיר בזה הפ"מ על הרשב"א למה טרפה לדידי' בב' כבדים. הלא הוי תרי רואין וע"כ כתירוץ הפ"מ דאם ניטל הכבד ממילא חסרה המרה:

אם כי אנכי כתבתי רק בדרך אפשר וכתבתי שם דלא משמע זה הטעם ברשב"א אבל השגתו מהא דב' כבדים אין זה השגה דדוקא בשם דהוי כניטל הכבד כולו הבשר והסמפונות ובזה שפיר כתב שם הפ"מ דאם ניטל הכבד ממילא חסרה המרה אבל בהתליע בשר הכבד דאמרינן סופו לירקב כולו. היינו כל בשר הכבד. אבל הסמפונות יכולין להיות קיימין. והמרה קיימא בסמפונות. ואף דלהרשב"א סמפונות מצטרפין להזית. אבל מ"מ בעינן גם שישתייר בשר ג"כ בצירוף הסמפונות ובשתיהן יהיה נשלם כזית. ובלא בשר כלל ודאי גם הרשב"א מודה דטרפה וע"כ הוא משום דהכי קים לחז"ל דכל דליכא בשר כלל סופו לינטל המרה. וא"כ לא שייך כאן תי' הפ"מ דבניטל הכבד ממילא חסרה המרה. ושפיר י"ל כאן הטעם דתרי רואין לא אמרינן:

ומה שכתב רו"מ על מה שכתבתי עוד בסוף הקונטרוס להסביר דברי כ"ק גיסי הרה"צ שליט"א דסברתו דתולעים באים מחמת רקבון וכמשמע לשון הר"ן. ורק שזה הי' הכרעת חז"ל שרקבון כזה לא הגיע לבשה"ג וא"כ גם השינוי מראה נתלה שהוא מחמת הרקבון שבבשר הכבד שידענו שהוא בגדר שאין הרופא גוררו. ובזה נסתלק מעליו קושיית הממ"נ של מעל'. וע"ז הקשה מעל' דאם תולעים באים מחמת רקבון. אין לך רקבון גדול מזה כמבואר בתמורה דהתולע נוצר מהפרש בעלמא. וע"כ קודם שנתהוה ממנו התולעים הוא בכלל מה שאמרו בגמרא כל שנתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו. ואיך טרפה חוזרת לכשרותו וחזרה קושית הממ"נ. הנה לא ידעתי בזה תוכן כונת רומע"ל. הוא עצמו הוכיח הרבה מהתוס' דתולעים שבכבד אין באין מחמת רקבון כלל. ואנחנו לא נוכל לומר זה. שבכבד יוכל להתהות תולעים באין רקבון גדול כ"כ בבשר הכבד ורק רקבון קצת עד שלא הגיע לגדר בשר שהר"ג. ובזה י"ל דגם התוס' אין חולקים. ולכך כתבו דכאן בתולעים לא נחסר דבר משום דכל שלא הגיע הרקבון בבשר לגדר שהר"ג עדיין מיקרי שלם ויפה. וכיון שכן אף אם נאמר דשינוי מראה לחוד בלא שום ריעותא אחרת באבר זה חיישינן לבשר שהר"ג. וכדעת התב"ש. היינו דוקא מחמת שא"א בקיאין בזה. וכיון שיש חשש רקבון באבר. אולי הוא רקבון גדול עד שהגיע לבשר שהר"ג. אבל כיון שידענו מחמת התולעים שיש רקבון בבשר הכבד. אך עדיין לא הגיע לגדר בשר שהרופא גוררו. ממילא נתלה גם השינוי מראה ברקבון זה אך מ"מ הוא עדיין בגדר שלא הגיע לבשר שהר"ג. וא"כ גם לדעת הפוסקים דאין התולעים מצטרפין. מ"מ הרי איכא שני זיתים בלא תולעים ומה שיש שינוי מראה בהן הרי זה נתלה שהוא מחמת הרקבון שבכבד שידענו שלא הגיע לגדר בשר שהרו"ג. ולדעתי הוא סברא נכונה:

ומה שרצה לדייק מלשון הר"ן. הנה כמו כן נוכל לדייק להיפך. וכל איש דרכו ישר בעיניו. וכתבתי כ"ז בקצרה כי לא באתי לומר קבלו סברתי אך להסיר מעלי רובי השגותיו והי' בזה שלום ושלום סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה