עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן ט
ע"ד שאלתו אודות שו"ב דמחנם. אם צריך מן הדין להיות עע"ג. מקודם לא חשתי להשיב כי מסתמא שאלו מאת גדולים בזה. אך כאשר עוררני שנית אמרתי להשיב דעתי:
הנה מה שדימה מעל' זה להא דתשובת הרא"ש שהובא בש"ע סימן א' סעיף י"א. נראה דאין דומה לזה. דהתם אסרו שלא ישחוט אתר זולת השוחט הקבוע. א"כ אסרו גוף מעשה השחיטה. וכיון שעבר על החרם ותקנת הקהל ושחט. הרי הוא מיקרי חשוד באותו דבר. דהיינו בשחיטה דהרי גם תקנת הקהל היה על גוף השחיטה. אבל בתקנתם בעירו הרי לא אסרו כלל גוף מעשה השחיטה. אלא שלא לאכול הבשר משחוטי חוץ. וכן אם ישחוט אחר בעיר זולת השו"ב הקבועים יהי' דינו כבשר חוץ שאסרו עליהם הבשר. וא"כ בגוף מעשה השחיטה לא עבר כאן שום תקנה ואם הי' המכשיל הזה שו"ב ומניח חותם על הבשר באופן שהי' יכול למכור לעכו"ם שיחזור וימכרנו לישראל לא הי' עובר על לפני עור למ"ש התוס' בע"ז (דף ט"ו ע"ב):
דכיון דעכו"ם אינו עובר על לפני עור:
הוי אצל הישראל לפני דלפני. [וכן פסק הרמ"א סימן קנ"א סע"ג] משא"כ בהא דהרא"ש דאסרו גוף השחיטה שלא ישחוט אחר. ודאי דבהשחיטה עצמה עבר על תק"ה ונעשה חשוד באותו דבר דהיינו השחיטה עצמה. אבל בנ"ד אין כאן עבירה במה ששחט אלא במה שמכר אח"כ בעצמו הבשר לבני העיר. ועבר על לאו דל"ע. וזה עבירה בפ"ע. לא בגוף השחיטה. ודמי למכר שאר דברים האסורים. וא"כ תלוי זה בהדין דסעיף ו' סימן ב' היכא דהוי מומר לעבירה אחת דלהרמב"ם צריך לבדוק לו סכין. ולרא"ש וש"פ א"צ והרי הוא כשאר אדם כשר לענין שחיטה. והפמ"ג כתב דהלכתא כרמב"ם וכאן ודאי דינו כמומר לענין לאו זה. כיון דעבר הרבה פעמים אחר התראה ואף לדעת הכ"מ דבל"ע משום דהוי לאו שבכללות אינו נפסל לעדות. מ"מ לענין בדיקת הסכין ודאי אינו נאמן להרמב"ם דלא גרע לאו שבכללות משאר מ"ע דמיקרי מומר לעבירה אחת. ולכאורה בנ"ד גם הרא"ש מודה. דהא מבואר בסימן קי"ט סעיף ה' דחשוד לחמור חשוד לקל. וכיון דחשוד להכשיל ולעבור על לפני עור במה דאסור מה"ת על חברו כ"ש שהוא חשוד על לפני עור במידי דרבנן ובשחיטה יש הרבה דברים שאסורים רק מדרבנן כמו שהיי' במיעוט בתרא. ובבדיקת הריאה כמה חומרות הגאונים. וכאן הוה מין א' במידי דבשר. וגם כיון שנוטלין רק מן הכשרות הוה במידי דנהנה בהן. דבזה לכ"ע אמרינן דחשוד על החמור חשוד על הקל. ומדאורייתא לדרבנן משמע בבכורות דלא שייך חמור. משום דזה כ"ע ידעי דדאורייתא חמור. אך למ"ש בס' מנחת חינוך על הרא"ה בהשמטות לסימן רל"ב דאף שמכשיל באיסור דרבנן עובר בזה על לפני עור מה"ת דלא גרע ממשיא עצה רעה. א"כ דגם בכה"ג איכא איסור חמור כמו זה י"ל דשוב אין חשוד מאיסור לאיסור. וגם שוב י"ל דאיסור נו"ט הוה חמור בעיני הבריות. אך קשה ע"ז מהא דסקי"ט סעי' י"ג דבמוכר דבר שאסור מה"ת מה שאכל אכל והמוכר צריך להחזיר לו הדמים משום קנס. ועי' בט"ז וש"ך דדוקא במזיד אבל בשוגג לא אף דמ"מ מה שאכל כיון דהוי איסור לא נהנה מוכח דע"כ הקנס הוא רק משום זה דעבר על לפני עור. ולמה בד"ס מה שאכל מנכה לו המוכר ולמה לא קנסינן לי' גם בזה דהמוכר יחזיר הדמים כיון דעבר ג"כ על לפ"ע מה"ת גם בד"ס כמו במוכר איסור מה"ת. ובאמת הראי' שהביא שם מתוס' ע"ז (דף כ"ב ע"א) ד"ה תיפוק יש לדחות דכונתם דעובר על לפ"ע מדרבנן באיסור דרבנן. וראיתי בתשובת בית יצחק על יו"ד סימן ח' הביא סברת המנחת חינוך בשם תשו' פנ"י וצ"ע:
והנה בתשובה זו כותב שם דאין לחוש שהשוחט יכשיל בא"ד דעל כל פנים אינו אלא ספק דרבנן שמא יכשיל אבל בתשובת מהרשד"ם חיו"ד סימן נ"ג כתב שם דגם במוכר דברים האסורים מדרבנן חדא דינא לענין דרבנן כמו במוכר דברים האסורים מה"ת ע"ש. אף דעל להבא אינו רק ס' שמא יכשיל וכן מוכח מהא דבכורות דחשוד על הטהרות. ומה שהביא שם מהא דחמצן בחולין (דף ד'). אינו ראי' דהתם אין נהנין כלום אם לא יחליפו. אבל היכא דיש לחוש שיהנה בהכשלת איסור בזה חיישינן. וכן ראייתו מהא דכותי אם אוכל כזית מותר לאכול משחיטתו אף שאינו נזהר בדרבנן. גם זה לאו ראי' הוא דהא זה לרשב"ג דאף בלא כתובי אם אחזוקי מדקדקין הרבה. אך בסברתו נוכל לתרץ דעת מהריב"ל שהביא הפר"ח בסימן קי"ט דבמוכר דברים האסורים מדרבנן סגי בקד"ח. משום דמה דאינו מועיל קד"ח הוא משום דחיישינן להערמה. ואינו אלא ספק. ולכך בדרבנן הוי זה ספק דרבנן. אך לנ"ד אינו שייך זה דהרי עבר על לפ"ע מה"ת וממילא יש לחוש שיעבור על לפ"ע דרבנן דקל מיניה. באם יש לו הנאה מזה כמו בנ"ד שמקבל מכשרות לחוד. אם לא שנאמר כדעת הפנ"י והמנ"ח דגם בזה יש לפ"ע מה"ת ובזה אינו חשוד מאל"א:
אמנם גם אם נאמר כדעתם אכתי איכא דעת הרא"ם והובא בתבו"ש סימן א' ס"ק ז' דלמנות שו"ב בעינן שיהי' מוחזק בכשרות. א"כ עכ"פ כאן זה שעבר בשאט נפש על לפ"ע לא מיקרי עכ"פ מוחזק בכשרות. ע"כ נראה דמן הדין בעינן עומד על גביו לכל הדעות. סליק: