עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן ו
הגיעני מכתבם אשר דורשים בענין עירם איך שהרב הישיש המנוח התקין שיהי' השו"ב בודקין אחר טריפות מביה"כ לטרפש' דכבדא וב' שו"ב קבלו תקנתו והיו בודקים. רק שו"ב אחד לא קבל תקנתו. ועתה אחר פטירת הרב הבע"ט החדש והקצבים דוחקים לבטל המנהג הזה. וע"ז הראו מקום מתשו' צ"צ החדש סי' ל"ט דמקיל בדבר ונראה שם דאפי' היכא דכבר נהגו מקיל שם. דיכולין להתיר:
הנה אין שם תוכן השאלה לידע על מה בא תשו' הגאון הק' ע"ז. דבאמת מד' הפר"ח בדיני מנהג סעי' א' וח' מבואר דבמנהג שנהגו משום גדר וסייג ופרישות. דעת הראב"ד ורמב"ן ורשב"א וריב"ש ומהרי"ק דאין מועיל היתר בזה. והוא הסכים לדעת הרא"ש דמועיל היתר אבל מ"מ דינו כשאר נדר שצריך התרה בשאלת חכם ופתח חרטה כמבואר שם. וא"כ בלא התרת חכם ופתח חרטה לכ"ע א"א להתיר. ומי יהי' נשאל על זה להתיר מנהגם. אם השו"ב שקבלו תקנת הרב לבדוק הם יהיו נשאלים וכי בהם תלוי הדבר הלא ודאי בעירם יש הרבה חסידים ואנשי מעשה אשר ידעו מתקנת הרב בזה והסכימו ע"ז לקיים עליהם גזרת השופט שבימיהם. והשו"ב אינם רק פועלים אצל אנשי העיר ותלוים בדעתם וברצונם על מה ששכרו אותם יעשו וגם אנשי מעשה המה בכלל ואיך יוכלו השו"ב להיות נשאלין כדי להכשיל את הרבים ופשיטא שהקצבים אינם יכולים למנוע לבלי לבדוק ואדרבה איסורא הוא דרמי עלייהו. שבמה שמכשיל את מי שנהג עצמו לאסור בזה הוא כמאכיל איסור. אלא שבזה י"ל שתקנת הרב הי' מתחילה שלא לאסור בדיעבד. עי' בתשו' מהרמ"ל סי' כ"א אבל מ"מ על התקנה לכתחילה גם היא דין נדר יש בזה במה שכבר נהגו וקבלו עליהם. ונראה מדברי מהרמ"ל שם דהעובר בשאט בנפש ובמזיד. יש לאסור גם הבשר. ואי משום שו"ב אחד שלא קבל תקנת הרב גם בימיו ונאמר דמשום זה מיקרי שלא נתפשטה תקנתו במקומו. אין זה מועיל להתיר חדא דכל דבר נוהג אחר הרוב כמבואר בפר"ח שם סעי' כ"א. וכאן ב' השו"ב קבלו עליהם תקנת הרב. ורק שו"ב א' לא רצה לקבל. ומן הדין הי' מוכרח לקבל. ועי' במהרי"ק סי' קפ"א גבי בני אומנות אם יש שם רק ד' אנשים שעוסקים באומנות זו דינם כרבים. וא"כ גם רובא ומיעוט תלוי בבני אומנות זו. כיון שאין שם יותר ודו"ק. ואם הייתי נשאל בימי הרב המנוח הייתי כותב עליו מרירות עד שיקבל. דמסתמא הרב בקעה מצא וגדר בעדה. ומה גם שקבלו הרוב שו"ב עליהם היו יכולים לכוף אותו מן הדין לקבל עליו תקנת הרב השנית דטעם זה שלא נתפשט התקנה אינו טעם אלא שיכולין לבטל דברי ב"ד הקודם. אבל ודאי צריך שיהי' בהסכם כולם לבטל. וכי מי גרע אותן שקבלו עליהן התקנה מיחידים שנהגו מנהג סייג ופרישות שדין נדר עליהם ואין יכולין לבטל בלי התרה וכבר אמרתי שכאן אין שייך מי שישאל עלי' אם לא בהסכם אנשי העיר או רובן שמסתמא ידעו מתקנת הרב ואף שלא הי' בתקנת הרב בעת הגזרה רוב אנ"ה מ"מ אחרי שידעו אח"כ הוי כקבלו עליהם ובפרט בענין הוראה ודאי כולן בטלין ומסכימים לדעת הרב וצריכים פתח חרטה ושאלת חכם. אשר זה לדעתי דבר שא"א. ומתשו' צ"צ אין להביא קולא. אחרי שנחסר שם גוף השאלה. וא"י באיזה אופן הי' השאלה אשר ע"ז הי' תשובתו. ובאמת לא זכיתי להבין שם ד' הצ"צ שסיים דזה הוי מיעוטא דמיעו' משום דאיכא רובא כשרים. וגם חזקה ברורה שלא נולדה במחט וכל היכא דאיכא רובא וחזקה הוי מיעוטא דמיעוטא. ודברי קדשו נכונים נגד מחט אבל הרמ"א בסי' מ"א תלה סרכא בבה"כ גם בקוץ והרי ע"ז אמרו בחולין (דף מ"ג ע"ב) דכולהו חיוי ברייתא אכלי קוצין וא"כ מה לן מה שלא נולדה בקוץ. כיון שידענו ברור שאח"כ נתבטלה החזקה. שכולן אכלי קוצי נינהו ואיתרע החזקה גם לנקב ע"י קוץ. ולא נשאר לן רק מטעם רובא. והיכא דבקל לברורי אין סומכין על הרוב. ולמה לא יחוש השו"ב לברורי במה שנקיל זה מאוד אצלו לבדוק בעת שבודק בדיקת פנים אחרי הריאה ובאותו הזמן והבדיקה הזו יכול לברר גם זה בלי שיהוי זמן. ואין דמיון להא דפתיחת הראש. ומה"ט בכמה מקומות נהגו השו"ב לבדוק אחרי סרכא מבה"כ לטרפשא דכבדא. ומה שכותב השו"ב מתשו' הרמ"ץ אין הספר בידי ולא ידעתי טעמו. ובעירי התקנתי להטיל על השו"ב שיבדקו כל האברים גם בני מעים וכליות מחמת איזו סיבות מהקצבים שנזדמן בשגגה. וכ"ש בעיר גדולה לאלקים כמותה ירבה ה' עליהם. שיכול למצוא איזה משגה או אופן אחר. עכ"פ במה שכבר קבלו עליהם תקנת הרב ונהגו בזה. א"א להתיר בלי התרה לכ"ע. ומכ"ש שרבים מהראשונים סברי שאין מועיל התרה בזה. ולדעתי גם השו"ב הר"ל מחויב לקבל עליו תקנת הרב כמ"ש. ולא היה רצוני להשיב דעתי לעירם אחרי שמסתמ' ישנם בעירם לומדים או איזו גדולים שנשמעין להם אך מחמת בקשת ש"ב הרה"ח הר"ל שאשיב בזה דעתי וגם הוא קצת לאפרושי מאיסורא. כתבתי הנלע"ד. סליק: