אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן ה

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן ה

סימן ד

מכתבם הלזה הגיעני היום ונתאחר על הב"ד ועל אשר אין אני יודע אם האמת כדבריהם. ואולי זה מצד איזה מחלוקת הרגילה בעירם ע"כ דברי באו על מכתבם בעצמו למען יראו אשר כפי שאלתם השבתי. הנה לכאו' אין כאן מצד הדין כלום על השו"ב. חדא דאין מבואר במכתבם אם רגיל בזה ואולי זה לו פעם ראשונה. דבפעם הא' גם להרמב"ם אין דין מומר עליו ואין צריך לבדוק לו סכין אף שנפסל לעדות. וכמ"ש שם המחבר. ועי' בש"ך שם (יו"ד סי' א' סעי"ו) ועוד דהא כאן לא גנב בעצמו ואינו רק כחולק עם הגנב דכ' הרמ"א ח"מ סי' ל"ד דאינו נפסל גם לעדות. אמנם בנתיבות מבואר שם דהיכא דהוא עשה איזה שינוי בגנבה מיקרי הוא הגזלן או הגנב. דהוא קנאו בהשינוי להיות שלו ולא של בעלים הראשונים. ע"ש. ולפי דבריו הנה כאן קנאם בשינוי בשחיטתו ובדיקתו ומקרי בזה השו"ב גנב או גזלן ונעשה בזה פסול לעדות ושוב יש כאן דין מומר עליו להרמב"ם משום דשחט שמנה כבשים גנובים ועל כל א' נעשה גנב או גזלן והוי כמומר דכ' הפוסקי' דמקרי בפעם ב' או ג' וכאן הוי יותר. אבל באמת ד' הנתיבות אינם ברורים כ"כ בעיני ולכאו' נראין יותר ד' הקצה"ח שם שלא מיקרי רק מזיק. ולא גנב או גזלן. ואף שקנאן בשינוי שיהי' שלו ולא של מרא קמא. מ"מ כיון דכבר לא הוי הגנבה ברשות בעלים והוא לא הוציאן מרשותו לא מקרי גנב דעיקר חיוב גנבה מקרי במה שמוציא מרשותו. דונמצא בידו כתיב. וכדמוכח בסנהדרין (ד' פ"ה). ואף דבגנבת ממון אם הגביהו ברשות בעלים ג"כ נתחייב. היינו משום דבזה כבר נכנסה הגנבה לרשותו וכן גבי גזלה מצינו דקרקע אינה נגזלת משום דקיימא ברשותיה דמרא. ועי' בתוס' פא"נ (דפ"א) ד"ה אלא. הרי עיקר לאו דגזלה הוא בזה שמוציא מרשותו דייקא [מיהו מד' הרמב"ם פ"ז מהל' גנבה מוכח דגם בקרקע איכא לאו וצ"ע] וכן בהא דאמרו בב"ק דטבח ומכר ברשות בעלים פטור. ואף שודאי חייב לשלם מדין מזיק. מ"מ לא מיקרי גנב. מחמת זה שלא הוציא מרשות בעלים. ואף דהתם י"ל דכיון דפטור בשעת גנבה דלא קנאן בשינוי ולא הוציא מרשותן ממילא פטור על הטביחה דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא. מ"מ נראה ודאי דכיון דהוא לא עשה מקודם שום קנין בהגנבה לא משוכה ולא הגבהה מה שטבח ברשות בעלום ועשה שינוי מעשה אינו חייב אלא מדין מזיק דהרי לא קנאו לרשותו מקוד' להתחייב באונסין. ושינוי מעשה אינו רק דממילא נגמר הקנין שיהי' שלו לגמרי בכונתו להזיק. וא"כ י"ל בנ"ד הוי בכה"ג דהשו"ב לא עשה בהם שום מעשה משיכה או הגבהה דהגנב בעצמו הביאן לבית ששחט אותן שם. והשו"ב לא מיקרי רק מזיק ואינו נפסל לעדות. ועוד י"ל דאפשר ידע השי"ב דהגנבה הי' משל עכו"ם. ואף דגם גנבת עכו"ם אסור מה"ת ונפסל בזה לעדות. מ"מ כתב הרדב"ז בח"ב סי' ר"ה דבכה"ג אינו נפסל עד שיזהירו אותו מקודם והוב' זה בפ"ת על ח"מ סו' ל"ד. וא"כ יש לצדד דהשו"ב אינו נפסל כאן מן הדין אפי' לדעת הרמב"ם יש מקום לצדד לדעת הקצה"ח או לדעת הרדב"ז דאינו נפסל כאן. א"כ הנה מצד הדין אין להחמיר עליו כ"כ. אבל מ"מ רע עלי המעשה דשוחט שממונה לרבים יעשה כאלה. ובתשו' קול אליהו ביו"ד סי' ד' הביא תשו' הרמב"ם בשוחט הממונה לרבים שנתפס בגנב יש לפוסלו. אף דמוכח שם מהתשו' שגם הרמב"ם שם הולך בשיטת שאר פוסקים דבגנב א"צ לבדוק הסכין וליתן לו ע"ש. עכ"ז החמיר בממונה לרבים. וכן י"ל דזה שיטת הרמב"ן שהביא הר"ן בחי' לסנהדרין דהא דהחמירו על שו"ב שיצא טרפה מת"י דאין מועיל לו רק תקנה דפז"ב ואין דומה להא דבכורות דסגי בקד"ח משום דמיירי בממונה לרבים ע"ש. הרי משום דממונה לרבים החמירו עליו יותר מן הדין לדעתו. וזה י"ל דהוא דעת תשו' הרמב"ם. ואף שבנ"ד י"ל דלא מיקרי כאן גנב או גזלן בעצמו לדעת הקצה"ח וכן בעלי הש"ע לא חלקו בדין זה בין ממונה לרבים ולא הביאו הא דתשו' הרמב"ם. מ"מ יותר מכוער הדבר במה ששחטן ובדקן בעצמו בלי הי' אחר עמו. וכולן יצאו בחזקת כשרות בלי שום טרפות. ע"כ לדעתי מחויב השו"ב לקבל עליו ד"ח עכ"פ. דהרי להתומים ונתיבות מיקרי גנב או גזלן ונעשה בזה מומר. ואפי' אם הי' של עכו"ם ואינו נפסל קודם שהזהירו אותו. עכ"ז דין שוגג עליו וצריך קד"ח עכ"פ במאזיר לפני השוחטים ורבנים דשם ויקבל בשבועה ונדר שלא יסחור בעצמו במכירת בשר כדי שלא יבוא לידי מכשול כזה להיות אפי' חולק עם הגנב דאז שוב אין אדם חוטא ולא לו. ואז כשיעשה כל זה יוכשר זבחו כחזקתו מקודם. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה