אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › סימן ד

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · סימן ד

סימן ג

ע"ד השאלה הא' הנה מה שהביא כת"ר בשם הצ"צ החדש בסי' ב' ד"ה ונידן השאלה השני' שמקיל בענין כזה וטעמו דלא מיקרי זה עדיין הוציא טרפה מת"י. לכאורה לא משמע כן מהא דתשובת הרשב"א סימן תקצ"ד ששם המעשה שלקח הסכין והלך לשחוט עמו ומצא א' ב' פגימות והשוחט עדיין לא שחט ואומר שבדעתו היה לבודקו קודם שישחוט והחמיר הרשב"א בזה אם לא שנראה ששגגה היא לו. והרי בזה ג"כ עדיין לא הוציא שום טרפה מת"י. ולפי תי' השוחט שדעתו הי' לבודקו קודם שישחוט. גם הוא הי' מוצא עליו הפגימה ולא היה שוחט בו. והרי זה דומא להדוגמא שהביא שם הצ"צ מהא דיו"ד סי' פ"ד דאם הי' דרכה לבדוק ג"פ ומצאה אחר פעם ראשון לא נפסלה מחזקתה. דהרי גם כאן אומר שעוד היה דעתו לבדוק הסכין. מיהו יש לחלק דשם ידעינן דדרכה הי' לבדוק כך. אבל בהא דהרשב"א אין מאמינים לו שרצונו היה לבדוק הסכין קודם שישחוט. כיון שכבר לקח אותו בחזקת בדוק ע"ש. אבל בנ"ד שמנהג המקום שלא נסמוך על בדיקת פנים רק גם להוציא הריאה לבודקה בנפיחה וכדעת בה"ג. י"ל שפיר כהא דהצ"צ דעדיין לא מיקרי נגמר הבדיקה דהוי דוגמא להא דאשה. אך לכאורה י"ל דזה תלוי בטעמא דמלתא דלהשמ"ח הוי טעמא דבה"ג משום דבנפיחה ניכרין הסרכות ובועות יותר ע"ש. א"כ גם משום סרכא מיקרי עדיין לא נגמר הבדיקה. אבל לשאר פוסקים שכתבו טעמא דבה"ג דבעינן נפיחה משום נקבים בריאה בלא סרכא אבל משום סרכות אין צריך יותר לנופחה אחר בדיקת פנים א"כ כאן כשאומר השו"ב רמ"י אחר בדיקת פנים שאין על הריאה שום סרכא י"ל דלא דמיא להא דאשה שכתב הצ"צ דשם הרי עדיין לא גמרה לחפש אחר התולע עצמו שחפשה. אבל מה שנוהגין לנפח הוא לחפש אחר נקב בלא סרכא. אבל בשביל סרכות כבר נגמר הבדיקה בפנים. ואף שי"ל דכל היכא דצריכין לבדוק משום ריעותא אחרת ממילא ימצא גם סירכות. וא"כ עדיין לא נגמר גם בדיקת הסרכות. דז"א דא"כ יוקשה מהא דתשובת הרשב"א דלעיל דהחמיר שדינו כהוציא טרפה מת"י במה שאינו נאמן בדבריו שרצה לבודקו קודם שחיטה. הא כיון שעכ"פ מחויב לבדוק הסכין אחר השחיטה וממילא ודאי ימצא את הפגימה שהי' בסכין מקודם. וא"כ עדיין לא הוציא טרפה מת"י.א"ו כיין שהיה עליו החיוב לבדוק הסכין ולגמור בדיקתו כדין קודם שחיטה וכל שלקח הסכין בחזקת בדוק ולא בדקו מקודם כדינו הרי הוא מקיל ופושע במלאכתו [וה"נ בנ"ד כיון שהיה מחויב לבדוק בפנים כדין ולא עשה כן ואמר שאין שום סרכא הרי הוא מקיל ופושע] ואף שמחמת ריעותא אחרת מוכרח להוציא הריאה לבודקה וממילא ימצא הסרכא הר"ז דומה ממש להסכין דצריך לבדוק אחר שחיטה מחשש שמא בעור נפגם וממילא ימצא הפגימות שהיו עליו מקודם שהתחיל לשחוט כלל. ומ"מ הוא נקרא מקיל ופושע שאין לסמוך עליו אפילו בקד"ח לדעת הרשב"א. אך כ"ז להפוסקים דסברי טעמא דבה"ג משום נקבים. אבל להשמ"ח דטעמא דבה"ג דבעינן בדיקה גם משום סרכא שאין לסמוך על בדיקת פנים. א"כ אין זה דומה להא דסכין דאף דבסכין צריך לבדוק אחר שחיטה משום חששא דפגימה היינו שמא בעור נפגמה. אבל לא משום חששא דפגימה שהי' עליו מקודם שזה כבר נשלם הבירור שאין עליו פגימה ממה שבדקו קודם השחיטה משא"כ כאן דלהשמ"ח עדיין לא נשלם החשש דסרכות בבדיקת פנים לחוד. ומקרי שפיר עדיין לא יצא טרפה מת"י בזה שאמר אחר בדיקת פנים שאין על הריאה סרכא. כיון דזה עצמו טעמא דבדיקת חוץ שמא לא הרגיש בסרכא כראוי בבדיקת פנים. והוי דוגמא להא דאשה שהביא הצ"צ דשם ג"כ לא סמכה עצמה במה שבדקה פעם ראשון שמא תמצא עדיין התולע בבדיקה שאח"כ ודו"ק:

אמנם נראה דהרשב"א לשיטתו שסובר דמקיל ופושע חד דינא הוא עם מזיד שאין לו תקנה אלא הא דפז"ב. אבל להראב"ד דסובר לחלק בין מזיד לפושע במלאכתו. ובפושע סגי בקד"ח. עיין בר"ן פג"ה. ואף שבתשובת מים עמוקים כתב גם להראב"ד דבג"פ אין מועיל לו קבד"ח רק תקנה דפז"ב. היינו שאז חשבינן אותו למזיד שידע ואשם. ולא תלינן כ"כ שמשום שאינו זהיר במלאכתו לחוד. יצא מכשול מת"י. אבל בנ"ד שא"א לתלות רק שאינו זהיר במלאכתו ולא שנתכוין להאכיל את האסור כיון דידע דיוציא את הריאה ויתגלה בשתו [וכמ"ש היש"ש פג"ה סימן י"ז הבאיתיו בתשובה הקודמת] א"כ אפילו אם נחמיר עליו משום זה שכבר יצא עליו ערעור והוצרך לעמוד לפני כ"ק ש"ב הרה"ג המנוח מניזען ז"ל. הוא רק שידעו שלא נזהר במלאכתו לבדוק היטב ונדון אותו למקיל ופושע ולדעת הראב"ד כל שאינו מתכוין להתיר את האסור. אף שזה שהתיר גרם לו קלותו ופשיעתו במלאכתו מועיל לו קד"ח. וכבר הארכתי בתשו' אחת [שקודם זה] להוכיח מדברי היש"ש פג"ה דפוסק כהראב"ד וכן ביארתי בזה דברי הרמ"א בסימן קי"ט. ואף שיש הרבה אחרונים שפוסקים כהרשב"א. מ"מ בנ"ד דלהשמ"ח י"ל דלא מיקרי עדיין יצא טרפה מת"י גם להרשב"א. וכמ"ש הצ"צ החדש א"כ מצד זה לחוד יש מקום להקל על השו"ב רמ"י שיועיל לו קד"ח :

עתה נבוא לענין אם נדון להשו"ב רמ"י לעובר על השבועה ות"כ שנעשה עם שותפו השו"ב ר"ד. הנה לפי הכתב בפינקט א' שלא ישחוט א' מאתנו דבר הטעון בדיקת הריאה בלתי שיהיה חברו עע"ג ומי שישחוט יבדוק בדיקת פנים. וכשיוציאו הריאה נבדוק שנינו יחדיו והשחיטה יהי' בסירוגין וכו' וקודם השחיטה ואחר השחיטה יתן אחד לחברו לבדוק סכינו עכ"ל הכתב הנצרך:

הנה מוכח מלשון הכתב מתחלה דמה שקבלו עליהם שלא יהיה אחד נאמן בלי חברו. הוא רק לענין בדיקת הריאה. והנה על בדיקת פנים התנו שיהי' נאמן השו"ב שישחוט. ומעתה לכאורה גם זה תלוי בפלוגתת השמ"ח ושאר אחרונים בטעמא דבה"ג. אם נאמר כהשמ"ח דבדיקת הנפיחה הוא ג"כ משום סרכות שאין ניכרין היטב בלי נפיחה א"כ גם על סרכות לא נתנו נאמנות לא' בלי חברו שעיקר הבדיקה הוא בדיקת נפיחה. אבל אם נומר כשאר אחרונים שבדיקת פנים היא בדיקה גמורה לענין סרכא. ועי' בלב"ש סימן ל"ט ס"ק י"ב. א"כ כאן לענין סרכא נאמן א' בלי חברו. וא"כ לפי"ז מה ששחט השו"ב רמ"י ז' טבת ואמר בבוקר להשו"ב הר"ד שיראה את הסכין ששחט בו וגם את הריאה. והשו"ב לא רצה. י"ל דבזה להשמ"ח עבר על השבועה כיון דגם על סרכות אין נגמר בבדיקת פנים לבה"ג ורק בבדיקת נפיחה וע"ז אין נאמנות לא' בלי חבירו. א"כ מה מועיל זה שאמר לר"ד בבקר שיראה הריאה. הלא אם היו עליה סרכות ודאי כבר קלף אותם ועכשיו היא נקייה. ואולי הי' במקום תל"ר או בענין אחר. שאין לסמוך על קליפה הנהוג. אבל להפוסקי' שסוברים טעמא דבה"ג משום שאר ריעותא. ועל סרכא אין להוסיף בבדיקת חוץ וכבר אמרינן דלפי"ז כיון שעל בדיקת פנים נאמן כ"א בעצמו א"כ נאמן השו"ב רמ"י שהריאה היתה נקוי'. ושאר ריעותא הי' יכול השו"ב ר"ד לראות גם בבקר כשקרא אותו וגם הסכין הי' יכול לראות ואי משום דלפי הכתב הי' צריך להראות הסכין לחברו גם קודם שחיטה וכאן לא ראה השו"ב הב' הסכין של רמ"י קודם שחיטה. זה אין ראי' שעבר על השבועה דאולי שחט בסכין שבדק אותו השו"ב ר"ד אחר שחיטתו והסכין הוא בחזקתו והוא הסכין שראה אותו גם השו"ב הב':

גם מה ששחט בכסליו בעת היות ר"ד שו"ב על הואגזאל. אינני רואה בזה עובר על השבועה כיון שכתוב בכתב בזה"ל או כשלא יהי' א' בעיר יוכל חבירו לשחוט בלי עע"ג כשלא יהי' פנאי להמתין על ביאתו עכ"ל. ואין מבואר ממי לא יהי' פנאי אם מהקצב או מהשו"ב השוחט. וא"כ כאן עכ"פ השו"ב ר"ד לא הי' בעיר (כי מסתמא הואגזאל רחוק קצת מן העיר). ואולי לא הי' פנאי להקצב או להשו"ב רמ"י להמתין על ביאתו. ומכ"ש במה שאומר השו"ב רמ"י כי אמרו לו שהשו"ב הר"ד נסע לראמען. ואף שעוד לא נסע הפאיעזד. מ"מ שפיר י"ל דמסתמא כיון שנחוץ לדרכו והלך לשם קודם הזמן אולי יש לו איזה ענין עם אנשים הנחוצים להנסיעה. ולא יהי' פנאי להשו"ב ר"ד כי גם זה נכלל בהלשון שלא יהי' פנאי להמתין על ביאתו. אבל במה ששחט ז' טבת בעוד השו"ב הר"ד בעיר. בזה ודאי לכאורה עבר על התקנה. אך מ"מ נראה דזה תלוי בפלוג' השמ"ח והפוסקים וכמ"ש לעיל. וא"כ לפי"ז יהי' השו"ב רמ"י נתפס כאן לכאורה בזיבורי ועקרבי דאם נאמר כהשמ"ח ומטעם זה נקיל עליו דלא מיקרי הוצי' טרפ' מת"י גם להרשב"א במה שלא הרגיש בסרכא בבדיקת פנים וכמ"ש הצ"צ החדש. נמצא עבר כאן על השבועה במה ששחט בעצמו בעוד השו"ב הר"ד בעיר ולא הואיל כלום במה שאמר להראות לו הריאה בבקר ואם יאמר כהחולקים על השמ"ח ולא עבר כאן על השבועה כיון שקראו להראות לו הריאה והסכין ששחט בו א"כ כבר מיקרי יצא טרפה מת"י כיון שהוא מקיל ופושע במלאכתו. ואין מועיל לו קד"ח להרשב"א:

אמנם כבר כתבתי לעיל דלהראב"ד מצד שהוא פושע במלאכתו מועיל לו קד"ח. וכאן א"א לומר רק זה שהוא פושע במלאכתו ולא שהתכוין במזיד. ונ' מאחרונים שסוברים כהראב"ד ואף שהרבה אחרו' פוסקי' כהרשב"א. וכן מבואר בצ"צ הישן. מ"מ כאן לדון אותו כעובר על השבועה יש ג"כ לדון מצד שבועה בכתב. והם לא באו רק על החתום. ואף שכת"ר העיר בזה במה שהי' הכתב לפני הב"ד. מ"מ לפסול גברא מח"כ. כיון שיש בזה פלוג' האחרונים יש מהם מקילים ויש מהם מחמירים וא"כ בין לטעמא דהשמ"ח ובין לטעמ' דאחרוני' החולקי' יש צדדים להקל עליו. אך מ"מ בכל גווני עכ"פ בעי קד"ח. והשו"ב הזה כבר ראינו שהקיל לעצמו ממה שקבל עליו בניזען לפני כ"ק ש"ב הה"ג ז"ל. ע"כ הי' נראה לדעתי להחמיר עליו בזה האופן. שחודש אחד לא ישחוט אפי' עוף הדק (אך פרנסתו לא יקופח) ויכריזו עליו שבחודש הזה מי שישחוט אצלו שחיטתו אסורה ולמען ישמעו ויראו ובכלות החודש ישבו ב"ד ויתירו לו מקודם השבועה בכתב בפני השו"ב חברו. ומחדש ישביעו אותו שיוציא מפיו ממש השבועה וח"ח שיהי' נזהר לקיים כפי הכתב. ואם לאו יופסל עולמית. ואח"כ יחזור לכשרותו. וכ"ז אם מסכים כבודו בזה וגם הרב מקאנאעפ אשר הוא הי' מקודם התוכן בדבר כמ"ש כת"ר במכתבו. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה