עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · סימן ב
שאלתו בענין המקרה לא טהור אשר אירע במחנם קבלתי ולא אאמין בזה אשר ימצא מי שירצה לפסול השו"ב והסופר מחזקתן דאפילו אם ח"ו עברו במזיד. כיון שעשו תשובה ומתחרטין. הרי להלכה אפילו כהן ישא כפיו לדידן ואינן נקראין אפילו בע"מ. וגם לדעת הרמב"ם דסובר גבי כהן דלא ישא כפיו. זה דוקא בשם דמקשינן זה לשירות אבל לא גבי שו"ב וסופר דהא פסלינן מומר לס"ת בגיטין (דף מ"ה) משום דכתיב וקשרתם וכתבתם וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ונפסק כן הטעם ברמב"ם ובש"ע סימן ל"ט (ע"ש בש"ע דהיינו מומר לעכו"ם. וע"כ לפי"ז גם מומר ישראל אינו נקרא מין שנאמר שסתם מחשבתו לעכו"ם. וכשיטת רש"י בחולין (דף י"ג ע"ב) ותוס' (דף ד' ע"ב) ד"ה מומר ובע"ז (דף כ"ו ע"א). ולא כשיטת רש"י ור"ן בע"ז. וע"כ הא דאמרו בע"ז שם איזה מין זה העובד כו"ם. היינו לשאר דברים ולא לענין לשרוף ס"ת. דמחשבתו לעכו"ם הוא רק באדוק בה וכמ"ש התוס' שם. וכ"כ בתשו' פרשת מרדכי מהגאון מהר"מ בינעט הנדפס מחדש ע"ש ביו"ד סימן ו' פלפול נחמד). וכל שחזר בתשובה הרי פשיטא דישנו בכלל קשירה וכתיבה. ואין שום פסול עליו לכ"ע. וכמו כן בשו"ב. דאפילו מומר לעכו"ם דעת שמואל בחולין (דף י"ג) דשחיטתו כשרה באחרים רואין אותו. וכל ששב פשיטא דלכ"ע נאמן הוא כשאר אדם כשר. ואפילו בש"ץ דדמי לכהן דתפלה במקום קרבן עי' בתשובת לחם רב סימן ג' דכתב דגם להרמב"ם כשר. ומכ"ש בשו"ב וסופר דאין לפוסלן כלל בשבו אפילו אם עברו ח"ו במזיד וכ"ש כאן שאינן רק שוגגין לכ"ע דהן כשרין מתחלתן דאפילו לאביי סנהדרין (דף ס"א ע"ב) דמחייב בעובר מיראה סובר ג"כ דבאומר מיראה מותר הוי שגגת מעשה ע"ש ברש"י. וכן נמי לרבא אפילו לשיטת הרא"ם וסייעתו דבעכו"ם שכבר נעבדה מודה רבא מ"מ הא גם רבא מתרץ שם באומר מותר לגמרי. וע"כ דאומר מותר מיקרי שגגת מעשה [והא דמכות (דף ט' ע"ב) הגיה הב"ח שם רבה] ועי' ביו"ד סימן צ"ט בט"ז ס"ק ד' ובפר"ח שם. והיכא דטועה בדין במלתא דלאו כ"ע דינא גמירי. לכ"ע מיקרי שוגג ע"ש בפר"ח. וא"כ כאן הרי הרמב"ם ובש"ע נפסק להלכה דבכל גוני מיראה פטור כ"ש דבכה"ג גם לשיטת התוס' ורא"ש אין כאן עכ"פ רק דין שוגג עליהם ויש להביא קצת ראי' דכל שהן שוגגין מצד שטעו בדין אין ע"ז דין חומר כשאר שוגג. דהרי הרמב"ם פ' בפ"ט מביאת מקדש דכהן ששגג בהשתחויה אפי' בשב אין לשרת עוד במקדש וכר"ש בסוף מנחות וא"כ ע"כ לאוקמי הברייתא דוכפר דמיירי בשגג בשחיטה וכר"ש שם. וא"כ קשה לרבנן דפליגי על רבי בהוריות (ד' ז') ובסנהדרין דגבי כהן משוח גם גבי עכו"ם אינו חייב רק בהעלם מקצת דיבר ע"ש. וא"כ א"א לאוקמי גבי כהן משוח בשגג בשחוטה. דאין שייך בזה העלם דבר במקצת דקרא כתוב זובח יחרם. וע"כ לאוקמי בהשתחויה כמו שאמרו בהוריות טעה בהשתחויה שאינה רק בפישוט ידור"ג. א"כ קשה דהרי בהאי קרא דוכפר על הנפש דרשינן בהוריות דהנפש זה כהן משוח. וא"כ לפי הדרשה דברייתא שהובאה במנחות (דף ק"ט) שהכהן בעצמו יכול לכפר. ע"כ קאי גם על כהן משוח שהוא בהאי קרא וכן מוכרח דכהן סתם כתוב. ואין חילוק בין כהן משוח לשאר כהן. והרי בכהן משוח א"א לאוקמי שגג בשחוטה. כיון דבעינן אצלו העלם דבר במקצת. וע"כ לאוקמי בהשתחויה. א"ו דע"כ לומר דלרבנן דסברי דבעינן העלם דבר ל"ק כלל מכהן משוח דכיון דסבר מותר הוא אפי' בשגג בהשתחויה מ"מ בכה"ג אינו נפסל כלל משירות. משום דאינו רק טועה בדין ולכך אבד וקיל הרבה משאר שוגג שידע הדין ולא נזהר וכ"ש בכה"ג דאיכא פלוג' בהדין. ולא שייך הו"ל ללמוד:
עכ"פ איך שיהי' בזה להרמב"ם כבר כתבתי דאין לדמות כלל שו"ב וסופר להא דכהן. ועוד דלמה לנו לדון אנשים כשרים דהשתחוו ח"ו לצלמים. הרי נוכל לומר דעשו כן לכבוד שר הפלך שזה מותר לגמרי. ורק דכאן הי' אסור משום מראית עין. וכהא דמעין בע"ז (דף י"ב) ולא ישוח וישתה. ואין זה אלא דרבנן וכמבואר בר"ן שם. ובעבר על איסור דרבנן דעת הפר"ח ותבו"ש סי' ב' דאינו נעשה בזה מומר וכשר הוא לשו"ב וה"ה לסופר ופליגי על הב"ה דמחמיר גם בא"ד ועי' בתבואת שור שם שמביא שזה פלוגתא דתנאי בסוף הוריות והלכה כת"ק ע"ש, ויהו הרמב"ם בפ"ד מהלכות רוצח הביא שם גם כלאים. וי"ל דפוסק כריבר"י. ועי' בחי' רע"א ביו"ד סי' ב' שם דמסיק דפליגי בזה הרמב"ם והר"ן ולהרמב"ם גם בא"ד נעשה מומר. מיהו הרי להרמב"ם בנ"ד ממילא מיראה אינו נעשה מומר כלל. ועוד הא איכא דעת התו' דבפ"א אינו נעשה מומר כלל ועי' במהרי"ק שורש ק"ס שכתב להוכיח לשיטתם דאינו נעשה אפילו חשוד כלל. ואפילו בפרהסיא למסקנת התוס' מטוך ע"ש. וא"כ גם אם נחמיר כשיטת התוס' ורא"ש דבנעבדה כבר גם רבא מודה הרי לשיטתם בפ"א אין עליהם אפי' דין חשוד וכמ"ש המהרי"ק ולהרמב"ם דבפ"א נעשה מומר הרי לשיטתו מיראה פטור אפי' אם נעבדה כבר ואין עליהם ח"ו דין מומר וא"כ ממ"נ הם בחזקת כשרות. כ"ש לפי טענתם שישבו על ברכים שבכה"ג לא עברו אפי' על א"ד ופליאה דעת איך עשה אחד מדעתו לשרוף יריעה אחת שלפי מה שנפסק בש"ע ודעת הרבה פוסקים לא נשנה זה רק גבי מין שהוא אדוק לעכו"ם ופשיטא שזה העושה עבר על לאו דלא תעשון כן וצריך תשובה על זה: