עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · השמטה יד
מכתבך הגלוי קבלתי. על מכתבך הראשון כבר השבתי לך מסתמא קבלתיו. ובמכתב זה לא אבין כונתך שכתבת שיש שם תחת הרצפה חלל גדול והניחו שמה כמה אבנים קטנים. ושמה יש הרבה מים והיא יכול להיות כמה שיעורים. זה לשונך ואח"כ כתבת שמים התחתונים הם שאובים כי בעת שניקו המקוה זז נעשו המים הללו שאובים גמורים. וזה לא אבין כיון שכתבת מקודם שיש שם כמה שיעורים. האיך נעשו שאובים הא מ"ס אין נפסלים בשאובין. אך מסתמא כונתך שבעת שבנו אותה מסתמא הוציאו המים ממקוה התחתונה ולא נשאר שם שיעור מ"ס. אך עתה יש שם הרבה מים ונעשו גם הם שאובין מחמת המים הראשונים שנשארו וע"ז חקרת במה נוכל להכשיר אותן המים התחתונים שתחת הרצפה שלא נוכל להוציאם משם:
הנה עיין בחל"ט כלל ג' סעיף י"ט מה שתמהתי שם על הא דפסק הרמ"א דרצפת אבנים אינה מיקרי קרקע הראוי' לבלוע. מהא דאו"ח סי' שנ"ז. ולפ"ז אף דאין לנו לזוז מדברי חומרת הרמ"א כאן. אבל במקוה שהיא מעין דגם זה חומרא שמעין פחות ממ"ס יהיה נפסל בג' לוגין וכמ"ש הרמ"א בסעיף מ' דרק לכתחלה יש להחמיר. בזה י"ל דלכ"ע אין להחמיר בכה"ג דגם אבנים מיקרי ראוין לבלוע. דהרי בלא"ה רוב הפוסקים סברי דגם ע"ג עץ ומתכת מיקרי המשכה. ומכ"ש אבנים דרמ"א באו"ח פסק שם דמיקרין גם ראוין לבלוע. אף שכאן כתב להחמיר. מ"מ כולי האי להחמיר במעין י"ל דגם רמ"א מודה דאין להחמיר. וא"כ י"ל דכאן איכא היתר של התה"ד דאיכא רביי' והמשכה במה שמלאו המקוה התחתונה בצרירות ואבנים קטנים דמיקרי המשכה על גבן:
מיהו למ"ש בכלל ד' סעיף י"ג די"ל דאין מועיל טעמא דהתה"ד להב"י ורמ"א שסוברים דבעינן שיקדימו רוב כשרים להמשכה ע"ש. אם כן לאותן המחמירין דמעין פחות ממ"ס נפסל בג' לוגין אין מועיל כאן טעמא דרביי' והמשכה שכתב התה"ד וכ"ש באבנים שיש לומר דלא מיקרי המשכה גם להתה"ד משום דאינם מיקרין ראוין לבלוע. וכמו שהחמיר הרמ"א כאן. ובפרט למ"ש שם בסעיף י"ג לפרש ספקו של התה"ד משום דהולכין ומחלחלים בין רגבים ע"ש. כ"ש בצרורות אבנים קטנים שהמים מתפשטין והולכין בין אבן לאבן. ואפי' אם ניקל ברצפת אבן דמיקרי ראוי' לבלוע. היינו דוקא באין מקום למים לחלחל ולהתפשט בין אבן לאבן שאז מתפשטין רק על האבנים מלמעלה על השטח, אז מיקרי תמו מיא על האבנים. שנבלעים מעט מעט. אבל לא כן באבנים קטנים שאין המים נבלעים בהן ובוצצין למעלה בין אבן לאבן: