עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק יו"ד · השמטה יב
חקירתך בענין מקוה אם סתם בדבר המק"ט אותה מה דינה אם הסיר הדבר המק"ט וסתם אח"כ את הסדק בדבר שאין מק"ט. ומה שהארכת וחלקת בזה. בין אם נשאר בה מ"ה מתחת הסדק. ובין אם שהה הסתימה מדבר המק"ט באופן שבזמן כזה היו יוצאין המים ולא הי' נשאר מ"ס. או שלא שהה זמן כ"כ שבזמן כזה הי' נשאר במקוה המ"ס. ודקדוקך בדברי הנו"ב מעורבבין קצת:
אמנם עדיין לא יצאת בזה ידי החקירה. דהנה הרא"ש הקשה על הר"ש מה איסור יש בסותם בדבר המק"ט הא אין מהוה בזה את המים. שכבר היו במקוה. וכתבתי בחיבורי שם לתרץ דזה תלוי בפלוגתא דתנאי בכתובות (דף כ"ט) גבי ולא תהי' לאשה. דחד דרש להוציא מי שאין לה הוי'. וחד דרש מי שאין יכול לקיימה. א"כ דרשינן הוי' גם על קיום. לא על הוי' מחדש ול"ק על הר"ש. ולפ"ז א"כ מה יגרע לן הסתימה מדבר המקבל טומאה אחר שהוסרה. הא גוף המים לא נתהוו כלל ע"י דבר המק"ט. וכקושיית הרא"ש. ומשום זה דגם זה פוסל שיהי' קיום המים ע"י דבר המק"ט. הרי כבר הסיר זה. ומעתה אין כאן קיום המים על ידו. ומה יפסל זה ומאיזה טעם. ובשלמא אם נאמר דמה שסותם ומקיים המים במקוה הוי כאילו מהוה אותן מחדש במקוה בזה שפיר הסברא דגם אם הסיר אח"כ הסתימה. מ"מ כבר נחשב זה לפיסולא בגוף המים. כמו שבאו מחדש למקוה ע"י דבר המק"ט אבל באמת אם נאמר דהוי' מחדש בהמים פשיטא דאין כאן וכקושיית הרא"ש. רק דהתורה אסרה בלשון יהי' גם שלא יתקיימו ע"י דבר המק"ט. א"כ זה שייך דוקא בזמן הסתימה שהקיום מהמים על ידו. אבל בגוף המים אין כאן פסול מחמת הסתימה. דהרי לא נתהוו כלל על ידו. ורק בזמן הקיים אסרה התורה. וכיון שהסיר ואין כאן סתימה מדבר המק"ט מאיזה טעם יופסלו המים. הא לפ"ז הסתימה לא גרמה רק לפסול המקוה לא לפסול המים. ודוקא כשמהוה המים ע"י דבר המק"ט הוי פסולא במים לא במקוה. אבל בסתימה הוא להיפך דהפסול במקוה לא במים. וכעין זה הוא גבי נט"י דבעינן כלי שיכנס בו שיעור רביעית. וגם שיתקיים בו הרביעית והם ב' ענינים. וכמו כן במקוה בעינן שלא יתהוה על ידי טומאה. וגם שיתקיימו במקוה שלא עי"ט. ומה שחולק הט"ז על הב"ח בהא דהנקת המקוה וסובר דאסור לסתום נקבי הנביעה בדהמק"ט. ושם הפסול על אחר שיסיר הסתימה. דכל זמן הסתימה הרי אינן באין כלל מים למקוה. וע"כ מה שפסל הוא על זמן שיסיר הסתימה. אין ראי' מזה. דהתם י"ל להט"ז דמיקרי הוייתן עי"ט. דידוע טבע המעין דבזמן שיש מקום לזוב הם מתגברין ועולין מתחת לארץ ומתהוין מחדש על פני הארץ או המקוה. וכיון דבלא הסתימה היו נפסלין בבואן למקוה ורק ע"י הסתימה מעכב הוייתן. ע"ז כתב דהסתימה גורם גם כאן שלא יזובו למקוה. ונמצא הכשר המים בהוי' למקוה הוא ע"י דבר המק"ט. עכ"פ לדעת הט"ז הסתימה גורם הכשר בגוף המים. דהרי אין שייך שם דהסתימה גורם פסולא דמקוה דהרי אין כאן מקוה שניקו אותה. ורק דהפסול הוא בגוף המים. ובזה הוי כבאו ע"י צינור המק"ט דודאי אין נ"מ אם אחר שבאו המים למקוה לקח הצינור כיון דהמים עצמן נפסלו מחמת זה. אבל בהא דהר"ש דאין שייך פסולא במים וכקושיית הרא"ש. ורק שנאמר שמ"מ משום שמתקיימים במקוה ע"י דבר המק"ט. זה ג"כ פסול מה"ת. ואין זה רק פסול המקוה לא המים. וכבר הסיר הפסול מן המקוה:
ולכאורה י"ל מדברי הראב"ד שהביא הב"י גבי שינוי מראה דזהו פסול החוזר להכשרו. משמע דשאר פסולא דמקוה אינן בכלל זה וא"כ גם סתימה בדהמק"ט נאמר דאין חוזר להכשרו גם אם יסיר הדבר המק"ט. אך הראב"ד יש לומר דהוא לשיטתו. דכתבתי בחיבורי שהוא מוכרח דסובר כדעת הי"א שהביא הש"ך בס"ק קי"ב דאם נפסק ההשקה מהשאובין חוזרין לפיסולן. א"כ גבי שאובה לא מיקרי חוזר להכשרו. אבל לדעת הרא"ש הרי גם גבי שאובה מיקרי חוזר להכשרו דמותר לטבול גם כשיופסק ההשקה. ומכ"ש לדעת הש"ך דגבי הוי' עי"ט מותר לכ"ע גם כשיופסק ההשקה וחולק על הג"פ. הרי דבזה אין שייך כלל זה. וה"ה כאן כשמסיר הסתימה חוזר להכשרו. מכ"ש שיש לחלק היכא דהפסול הוא בגוף המים דבזה חלוק שינוי מראה משאר פיסולים. אבל בסתימה אין כאן פסול במים רק הסתימה פוסלת וכיון שהסיר הסתימה אין כאן פסולא כלל ולא שייך כאן חוזר להכשרו. דגוף המים גם מתחלה לא נפסלו בעצם ובזה גם להג"פ יהי' ניחא. וא"כ בין מה שהחמרת לפסול לכ"ע אם סתמו בדהמק"ט כ"כ זמן שיצאו המים שלא ישאר בהן מ"ס גם אם הסיר אח"כ הסתימה. ובין מה שהקלת לדעת הט"ז אם סתם בדהמק"ט קודם שניקו השאובין עדיין אין לו מקום למ"ש. אלא שמ"מ בזה שהסיר קודם שניקו השאובין ממילא נראה פשוט דעדיין לא פעל שום הכשר למים גם שלא יהי' מיקרי בהן הוי' עי"ט. וכ"ז כתבתי בראשית השקפה בלי עיון אחרי שהכללים שלי בידם:
אמנם עוד לשיטתך מה שחלקת בין אם הי' נשאר מ' סאה במקוה תחת הסדק דזה פשיטא לך. לא זכרת בזה מה שכתבתי בחיבורי דזה לכאורה תלוי בפלוגתת הרשב"א ורא"ה. ומה שחילקת בזה ומה שהבאת ראיה לזה מדברי הש"ך דאם המים יכולים לבוא זולת דבר המקבל טומאה אין פוסל דבר המקבל טומאה. אין ראיה כלל לכאן. דהתם לא עשה דבר המקבל טומאה שום פעולה במים. אבל כאן הרי על כל פנים דבר המקבל טומאה עשה פעולה בהן שלא יהיו זוחלין. והוא טובל גם במים עליונים. ומה לן בזה שישאר במקוה מ"ס כיון שהוא טובל גם במים עליונים דאם לא כן גם בעודו נסתם בדהמק"ט יהי' כשר. דהרי פעולה זו הי' יכול להיות על ידי דבר שאין מקבל טומאה. וכיון דלשיטתך מיקרי נתהוו המים עי"ט. גם בהסיר הסתימה אם היו יוצאין עד שלא ישאר מ' סאה. כמו כן במים עליונים אם טובל בהן לא ייעיל מה שמסיר הסתימה גם אחרי כן. ובחקירה השנייה הדבר פשוט. ומעתה הנני מברכך בחיים ושלום ורב טוב כרצון המעתיר בעדך. סליק: