אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › השמטה ד

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · השמטה ד

השמטה ג

תשובת מע"ל על שאלתו בקצב א' שנתברר עליו בעדים שהאכיל טרפה במקום כשרה והעבירו מע"ל ואסרהו מלהיות קצב ואפילו לשחוט לו לעצמו. כי חשש עליו שלא ימכור לאחרים ועמד זמן באיסור. ועתה בא מחמת כי גבר עליו העוני וטפלי תלי' בי' גם יש לו בת שהגיעה לפרקה. והאריך כת"ר למצוא לו היתר. ואנכי אין בכחי לעיין הרבה וגם הכתב שנכתב קשה עלי לקרותו מ"מ למען כת"ר אמרתי לעיין קצת ולהשיב הנלענ"ד:

הנה זה רבות בשנים שהארכתי בתשו' בענין שו"ב שיצא טרפה מת"י עפ"י דברי חי' הר"ן בסנהדרין שהביא להקשות מהס דז"ב על הא דבכורות בפרק עד כמה דאמרו שם דמועיל קבד"ח. ותי' בשם הראב"ד דבז"ב מיירי במזיד ובבכורות מיירי בפושע במלאכתו דבזה סגי בקבד"ח [ועי' בר"ן בחולין בפ' ג"ה] והקשה שם ע"ז דבפ' עד כמה שנינו המוכר תרומה לשם חולין. דאין לך מזיד גדול מזה ומועיל קבד"ח. ותי' בשם הרמב"ן דבפז"ב מיירי בטבח הממונה לרבים ורבים סומכים עליו ולכן החמירו עליו וכדאמרינן בפרק המקבל דכמותרין ועומדין הן. ובשם הר"ד תלמיד הרמב"ן כתב שם דבטבח הוי חשש דאערומי קא מערים ושמא עושה זה כדי שיחזירו אותו לאומנותו ע"ש. ומתשובת הרשב"א נראה ג"כ דסובר טעמו של הר"ד שמחלק בין ראינו אותו דואג ומתאנח ובא מעצמו. והארכתי שם בדעת הרשב"א. ומהא דתשובת הרא"ש כלל נ"ח סי' ד' כתבתי שם דנראה מדבריו שם ב' הטעמים שכתב שם כי צריכין כל עיקרי התשובה שיהיו מעצמו של אדם ומעין עבירה שעשה וכו' וזה שעשה לפי דבריו בתעניות ומלקות אין אני רואה להכשירו לעולם שיהיה טבח בדבר שיכול להכשירו לרבים. עכ"ל. מתחלת דבריו דהתנה שיהיה מעצמו של אדם. נראה כטעמא דהר"ד דעיקר הוא משום חששא דהערמה ובסוף שמסיים דוקא בדבר שיכול להכשירו לרבים נראה טעמא דהרמב"ן דמשום שהוא ממונה לרבים החמירו עליו שלא לקבלו רק בתשובה דפז"ב. ואף שיש לדחות ולומר דכונתו על חילוק הנמ"י דלשחוט לעצמו מעולם לא נפסל. אבל א"כ היה צריך הרא"ש לסיים להכשירו לאחרים. דאין נ"מ בין יחיד לרבים לאחר אינו נאמן. אבל מתיבת לרבים משמע משום שיהיה הוא המכשיר בשביל רבים. והיינו שיהי' ממונה לרבים. והן עתה יצא לאור ספר דברי נחמיה מהגאון מדאבראוונא על יו"ד האריך שם ג"כ מהא דחי' הר"ן והעיר שם איזו ענינים ממה שכתבתי מאז בתשובתי. אך מה שכתב שם דלטעמא דרמב"ן ור"ד פושע כרשע. למה שכתבתי שם אין ראי'. דלרמב"ן הרי ע"כ משום דממונה לרבים החמירו עליו יותר מן הדין. וזה שהביא לראי' מהמקבל דדינם בשוגג כמזיד היינו כמו דהחמירו בשם עליהם ה"נ בכאן החמירו יותר. אבל עכ"פ מה שמועיל מן הדין למזיד יש לומר דלשוגג גם בממונה לרבים מועיל כמו שמועיל לאחר במזיד. וא"כ אין ראי'. די"ל דפושע נחשב כמו שוגג דגם שוגג הרי כתב הרמב"ם דלכך חייבתו התורה חטאת משום דהיה יכול לבדוק ולדקדק שלא יוכשל בזה. דאל"כ הוי אנוס. וגם פושע הוא זה שלא דקדק במלאכתו. ועכ"פ י"ל דלא גרע משאר מזיד דא"צ תקנתא דפז"ב. אבל לטעמא דהר"ד דעיקר הוא משום חששא דהערמה שאין קבלתו קבלה משום שאינו אלא כדי שיחזירו אותו למלאכתו. ודאי אין נ"מ בין פושע למזיד. ואין האריכות שייך בזה לנ"ד:

ועתה נבוא להא דתשובת הרא"ש ורש"ל שהאריך מע"ל בזה הנה מה שכתב הרש"ל ביש"ש פג"ה סי' ט"ז אם יראה לחכמים שא"א לו לזוז ממקומו וכו' נותנים לו תשובה במקומו בסיגוף וכו'. לכאורה י"ל דזה אתי' לטעמא דרמב"ן דמה שהצריכו לילך למקום שאין מכירין הוא חומרא שהחמירו יותר מן הדין משום זה דממונה לרבים החמירו בו. וכיון שאין זה רק מצד חומרא. לזה כתב היש"ש שפיר היכא דטפלי וצרת הבת עליו יש לתת עליו חומר אחר ובאופן שיהי' במקומו. אבל לטעמא דהר"ד שהחששא משום הערמה שתשובתו אינו תשובה וצריך דייקא מקום שאין מכירין דבזה לא שייך חששא דהערמה. וכמו שכתב רש"י, א"כ א"א להקל בצרת הבת עליו דכל שהוא במקומו יש חששא שאין מועיל תשובתו. וא"כ ל"ק על זה מתשו' הרא"ם שחולק ע"ז דהוא סובר טעמא דהר"ד ודברי רש"ל אתיין לטעמא דרמב"ן. אבל בסימן י"ז כ' שם היש"ש להדיא דמשום סיגוף אין לחוש לטעם דהערמה ע"ש. ובזה חולק עליו הרא"ש להדי'. אך הט"ז שהעתיקו הנה הוא העתיק רק הא דסימן ט"ז. ויש לומר דכונתו בזה רק משום טעמא דרמב"ן:

ובזה ניחא מהא דכתב הט"ז ע"ז טעמא משום דהדור פרוץ דדיינו שנעמיד על הדין. וכאן מה שהחמירו חז"ל יתר מן הדין עכ"פ ניקל בזה בחומרא שיהיה במקומו. ולא שנחמיר שיהיה שלא במקומו דכולי האי לא נוכל להחמיר בדור הזה:

אמנם יוקשה מהא דתשו' הרא"ש דכתב דהתשובה צריכה להיות מעין העבירה והביא ראי' מהברייתא. א"כ אפילו אם נאמר דמועיל במקומו אבל אכתי בעינן מעין העבירה ויהיה דמיא להא דמשחקי בקוביא דמועיל במקומו ודוקא מעין העבירה. ולכאורה נוכל לומר עפ"י מ"ש הסמ"ע בסימן ל"ד ס"ק פ' דגם בטבח נוכל למצוא במקומו שיוציא טרפה מת"י. רק משום שיוכשר לחזור לאומנותו החמירו עליו שיהי' דוקא במקום שאין מכירין. וא"כ י"ל דמה שהקיל היש"ש והט"ז בתשובה במקומו בסיגוף הוא מלבד מה שצריך שיוציא טרפה מת"י. ורק לצאת החומרא שהחמירו שיהי' שלא במקומו. ע"ז יתנו עליו איזה סיגוף. אמנם באמת לכאורה יוקשה לפי דברי הרא"ש על סוגיא דבכורות דמשם הוכיחו דגם לגבי מזיד מועיל רק קבד"א. והא מ"מ בעינן איזה תשובה מעין העבירה כמו במשחקי בקובי' דצריך שישברו הפספסין. וע"כ לומר דמה שמקבל עליו שיהיה נזהר מכאן ולהבא בענין זה שחטא. הרי זה עצמו הוי תשובה מעין העבירה. אלא שבמקום שאמרו חז"ל שאין מועיל זה שמקבל עליו דב"ח ורק שיהיה נודע מענין מעשיו שכבר שב ממעשיו הקודמים. ע"ז הצריכו שיהיה תשובה מעין העבירה וא"כ לפ"ז שוב תלוי בהטעמים דלהר"ד שהטעם שאין קבלתו מועלת מן הדין משום דהוא כמערים. ובעינן דוקא הוכחה ממעשיו. ע"ז שפיר כתב הרא"ש דבעינן דוקא שיהיה מעין העבירה. ולרמב"ן דסובר דמה שאין מועיל לו קבד"ח הוא רק מצד שהחמירו עליו שילך למקום שאין מכירין ושוב לא שייך עתה קבלה שיהיה נזהר. דהרי מעבירין אותו ואין מקבלין אותו בחזרה וקבלה זו. ולכך בעינן שיחזיר שם אבדה או יוציא טרפה. שנודע ממעשיו בלא קבלה ששב מדרכיו. אבל מן הדין קבלת ד"ח לחוד מועיל. וא"כ ממילא להיות במקומו זה פשוט דצריך לקבל עליו שיהיה נזהר מכאן ולהבא. וזה הוי תשובה מעין העבירה. ורק משום שצריך להחמיר עליו. על זה דעת היש"ש והט"ז דמקום יש לחכמים להקל עליו באיזה סיגוף במקומו:

האומנם י"ל דמתשובת הרא"ש בלא זה ל"ק כלל על הא דיש"ש. דהרי בהא דתשובת הרא"ש מיירי שם שנפסל משום שקיבל ממון להעיד שקר והוי דינא דעד זומם עליו וזה אפילו להרמב"ן דבהא דטבח מיירי בממונה לרבים דוקא ובלא זה מועיל קבד"ח. וע"כ לחלק בזה. בזה שעובר רק אלאו דלפני עור בזה הרי מוכח מהא דמוכר תרומה דסגי רק בקבד"ח אפילו בחימוד ממון דתרומה דמיה פחותין מחולין ולכך בהא דטבח דאין כאן רק לפני עור. על כרחין לחלק דמיירי בממונה לרבים. או משום טעמא דהערמה שלא יעבירוהו מאומנותו. אבל בעד שהעיד שקר שעבר אלאו שעשה בעצמו עבירה שהעיד שקר והוא רע לשמים ורע לבריות בזה לכ"ע שאינו מתכשר אלא בתשובתו שאמרו חז"ל שילך למקום שאין מכירין ולא ירצה להעיד שקר משום ממון דהוי תשובה מעין העבירה. וא"כ בהא דהרא"ש הרי ודאי אין מתכשר בצומות. דהרי לא משום טעמא דהערמה שיחזור לאומנותו ולא משום דממונה לרבים החמירו בעד. רק שבלא זו התשובה אין מתכשר וכיון דאכתי נפסל הוא לעדות ממילא אין מתכשר להיות טבח כיון שאינו נאמן לעדות ממילא אינו נאמן להעיד על הבשר שהוא כשר. וא"כ ל"ק כלל על היש"ש. כיון דבהא דטבח הרי סבר ר"נ לאכשירי' אלא משום טעמא דהערמה אין לו תקנה. וע"ז כתב היש"ש דבסיגוף בגופו לא שייך חששא דהערמה. ומ"מ בדינו של הרא"ש גם היש"ש מודה. דהתם אף דמשום הצומות אין שייך עוד טעמא דהערמה. הא בעד זומם לא משום טעמא דהערמה הטילו עליו לילך למקום שאין מכירין. וא"כ גם הצומות אין מועילין. וכל שאין מועיל לו להתכשר משום עד ממילא הוא נפסל לענין טבח. דאין זה אלא מדין נאמנות של עדות דע"א נאמן באיסורין. והא דגם גבי טבח כתב הרמב"ם דנפסל לעדות עד שילך למקום שאין מכירין כבר כתב היש"ש לתרץ זה. אבל עכ"פ מתשובת הרא"ש אין סתירה לדינו של היש"ש. אלא שבזה לחוד חולק הרא"ש על היש"ש דגם גבי צומות וסיגוף שייך הערמה. אבל התשובה מעין עבירה אין קפידא דייקא גבי טבח וכדמוכח מהא דר"נ. ולפי זה אכתי נוכל לומר דאפילו לסברת הרא"ש דגבי צומות ג"כ שייכא טעמא דהערמה. מ"מ לטעמא דהרמב"ן דאין זה אלא חומרא בעלמא שפיר אתי' דינם של היש"ש וט"ז וגם הרא"ש מודה בזה. דדינו של הרא"ש אינו אלא גבי עד זומם. אבל לא לגבי טבח שאינו אלא חומרא יותר מן הדין ויכולים חכמים להקל עליו. וכבר כתבתי די"ל דגם הרא"ש סובר טעמא דרמב"ן:

והנה בחו"מ סימן ל"ד סעיף ל"ג כתב הרמ"א דבשאר עבירות כל שבא לב"ד ואומר שלא יחזור לעשות עוד סגי לי' ודוקא שלא העבירוהו מאומנותו אבל אם העבירוהו מאומנותו דינו כטבח (אף שצריך להכשירו לאומנותו) וזה כדעת הב"י. אבל הסמ"ע כתב שם דכל שצריך להכשירו לאומנותו הראשונה החמירו בזה עיין שם. ונראה דגם זה תלוי בטעמא דרמב"ן ור"ד. דלהרמב"ן דין טבח הוא כמו שאר עבירות דמועיל זה לחוד שמקבל שלא יעשה עוד אף שצריך להכשירו לאומנותו. וע"כ הטעם דמשום דהוא ממונה לרבים החמיר עליו ר"נ ושמתי' והעבירו ולזה שוב אין מועיל עוד רק תקנה דר"א. אבל להר"ד י"ל טעמא כהסמ"ע ובכל טבח מחמירין עליו להכשירו בזה לחוד שמקבל עליו שלא יעשה עוד משום שצריך להכשירו לאומנותו וחששו בזה להערמה משום פרנסתו ומשום זה גם ר"נ פסק להעבירו ולא לקבלו בדברי חברות לחוד ורבא חידש עוד דגם דרבי טופרי' ומזי' חיישינן להערמה. ואין לו תקנה רק הא דר"א. ולפי זה שוב יש לומר דגם לרמב"ן כל שהעבירו אותו מאומנותי' מן הדין אין מועיל לו עוד שום תשובה משום שחוששין בו להערמה אפילו בטבח שאינו ממונה לרבים. אבל לפי זה הנה יש לומר להיפך דלטעמא דסמ"ע דבדבר שצריך להכשירו לאומנותו החמירו ע"כ אין זה אלא חומרא בעלמא. דהרי לשיטתו אין חילוק אפי' אם העבירוהו מאומנותו לא חיישינן להערמה שלא יהי' מועיל תשובה במקומו אם לא בדבר שצריך להכשירו לאומנותו החמירו ולדבר אחר לא חיישינן שתשובתו היא רק הערמה. וא"כ י"ל דהיש"ש והט"ז סברי כטעמא דסמ"ע שאינו אלא חומרא. ובזה יש מקום לחכמים להקל. וזה י"ל גם בהא דתשובת הרא"ש שלענין להיות ש"ץ נראה דקיבל תשובתו להכשירו ורק להכשירו להיות טבח שעל זה צריך להיות עליו דין עד כשר. ולהכשירו לאותו דבר שנפסל בו חיישינן להערמה. וא"כ אין זה אלא חומרא ושפיר אתי' דינו של הט"ז דאם טפלי תלוי' בו יש מקום להקל שלא ניחוש בו כ"כ להערמה אפילו לאותו דבר שנפסל בו:

ובטור ח"מ סימן ל"ד כתב גבי טבח שנפסל חוץ מש"ץ דיכול להיות והיינו אפילו בלא עשה תשובה. ונראה דהוא מתשובת הרא"ש וסובר כהב"י דכל שהעבירוהו מאומנותו אפילו בשאר דברים חוששין להערמה. וא"כ בהא דתשובת הרא"ש העבירו אותו גם מלהיות ש"ץ. וא"כ אין תשובתו מועלת גם להיות ש"ץ מחשש הערמה. וע"כ מה דהכשירו הרא"ש לש"ץ משום דזה מותר לו להיות. אבל תיבות אלו בטור הם במוקף ונראה דבאיזה גי' לא גרסינן. ונוכל לומר דהטעם כסמ"ע. ומה שהכשירוהו משום דנתקבל תשובתו לענין שיהיה ש"ץ. אף שהעבירוהו ולענין זה לא חיישינן להערמה. וע' בא"ח סימן נ"ג בבאה"ט ס"ק ז' בשם מ"צ:

ומעתה י"ל דמה שכתב זקני הגאון ז"ל בש"ע יו"ד סי' ב' בק"א ס"ק ה' לדחות דברי היש"ש שלא ראה דברי הרא"ש היינו במה שנאמר בים ש"ש דבסיגוף לא שייך הערמה. אבל מ"מ דברי הטורי זהב שהביא את היש"ש דנראה טעמו משום דאינו אלא חומרא יש מקום להקל עליו. ובזה אין דחוי' גם מתשובת הרא"ש. וע"ז י"ל דגם מרן יודה לזה. ובמקום דחק ועוני גדול נוכל לסמוך על הט"ז והאחרונים שהביאו דבריו להלכה. ובתנאי שיאסר איזה דבר המותר לו בענין זה וכמ"ש הב"י בסימן ל"ד. וזה דוקא בהסכמת מע"ל שהוא מבפנים. ועוד איזה רב. ומ"מ לענין ניקור דצריך טורח הרבה אין דעתי שיאמינו לו. סליק.

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה