אור ברסלב
עמק שאלה חלק יו"ד › השמטה ג

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק יו"ד · השמטה ג

השמטה ב

ע"ד שאלתו בקצב ששחט עגל ואמר עליו שקנה מעכו"ם שיודע בודאי שהוא ב' שבועות מלידתו. ונודע אחר כך ששקר בפיו שקנה מעכו"ם אחר העגל שהעכו"ם אמר בעודו בידו שהוא בתוך ח'. ושקרא מע"ל [את הקצב ושאלו] על מה עשה כן, השיב שסמך על גדולתו שיש לו משקל פוד. ואמר לו מע"ל שאין לסמוך על סימן גדולתו. ובשר שנשאר אצלו שלא נמכר עדיין אסור למוכרו. והתרה נגד מע"ל שודאי ימכור. וכן עשה שמכר הבשר. ומעתה מה דינו של הקצב אם יש לדונו כהוציא טרפה מתחת ידו. והאריך מע"ל בדברים נכונים:

הנה לכאורה הדבר פשוט. דהא באה"ע סי' קס"ד פסקינן דאם מת בתוך ל' באשת כהן לא יחלוץ וכן בא"י אם אין היבם לפנינו מותר לו לדור עמה. והיינו משום דבדיעבד סמכינן על רבנן דפליגו על רשב"ג דאזלינן בתר רובא. ולרבנן לא עביד איסורא כלל. והנה כתבו הפוסקים דלהוציא איש מחזקת כשרותו דמיא כמו להוציא אשה מבעלה לענין העדות. ועי' בש"ך סי' ל"ח דלענין מה שנוגע לעצמו גם הריב"ש מודה ע"ש. וא"כ כמו כן בנ"ד לדונו להוציאו מחזקת כשרותו ודאי סמכינן על רבנן דלא עביד איסורא כלל. ועי' בתשובת נאות דשא סי' כ"ה כתב ג"כ דאם כבר אכל מולד תוך ח' אין לדונו בעברינא כלל משום דבדיעבד סמכינן על רבנן דלא עביד איסורא כלל:

אמנם בתה"ד סי' רט"ז כתב דדוקא בשוגג גרוע כגון שטעה בדין אמרינן גבי אשת כהן דלא יוציא. אבל במזיד פשיטא דלא עבידי רבנן תקנתא לעברינא. וגם גבי א"כ יוציא ע"ש. ולפי"ז פשיטא בנ"ד שאחר שהתרה מע"ל בהקצב שאסור למכור הבשר שנשאר בידו. והוא עבר ע"ז ומכרו. דבכה"ג מוציאין אותו מחזקת כשרותו כמו דלא סמכינן על רבנן במזיד ומוציאין אשה מבעלה בזה. וגבי משאל"ס דאם נשאת לא תצא דפליגי בזה הפוסקים אם כן הדין אפילו עברה במזיד. עי' בתשובות מיימוני בהלכות אישות סי' י"א. מ"מ בהתרה בה חכם שלא תנשא לכ"ע תצא. הרי מה דעברה על התראת ב"ד גרע משאר מזיד בהני דפ' כיצד דאמרינן דלא ישא:

אמנם לכאורה י"ל דדמיא לזה דפליגו הרמב"ן ורשב"א. דהרמב"ן גורס בירושלמי שם דאם קידש אומרים שלא יכנוס. ואם כנס אין מוציאין מידו. והרשב"א גורס אם כנס מוציאין מידו. ועי' בתשובת ב"י באה"ע בדין משאל"ס במה שחלק על המבי"ט עי' שם דגם לרמב"ן דוקא אם קידש קודם התראה. ואז גם אם אחר שקידש התרו בו אין מוציאין מידו אבל אם התרו בו קודם שקידש ועבר על ההתראה גם להרמב"ן מוציאין מידו ע"ש. ולפ"ז י"ל גם בנ"ד כיון דכבר קנה קודם התראה וכבר שחטו ומכר ממנו בשר דבזה הוי שוגג שטעה במה שסמך על סי' גדולתו. דבזה לא מיקרי עברינא כלל, וכמ"ש הנאות דשא כיון דבכה"ג סמכינן על רבנן. נמצא דלא עביד איסורא כלל. א"כ גם מה שעבר אח"כ על ההתראה דמיא להא דשם דאם כנס אין מוציאין מידו משום זה שקידש קודם התראה. וכמו כן אין מוציאין אותו מח"כ בזה. ולדעת הרשב"א גם בכי האי גונא מוציאין אותו מח"כ. ועי' במ"מ פ"י מה"ג הלכה י"ד:

אמנם נראה דבנ"ד י"ל דלכ"ע יש להקל. דהנה הריב"ל סובר דבמוכר א"ד במזיד מועיל קבלת ד"ח לחוד והוכיח כן מתשובת הרשב"א. והפר"ח דחה דבריו (בסי' קי"ט) דאין ראי' מתשובת הרשב"א. והביא ראיה מהרמב"ם פ"י מהלכות מטמא מו"מ ומדברי הכ"מ שם דגם במוכר דברים האסורים מדרבנן דמי' להא דטבח ע"ש. ולענ"ד י"ל דהנה הרמ"א בח"מ סוס"י ל"ד כ' דבכל שאר עבירות מועיל מה שמקבל עליו שלא לעשות עוד. מיהו דוקא בלא העבירוהו מאומנתו. אבל העבירוהו מאומנתו דמיא לטבח. והסמ"ע שם ס"ק פ"ג כתב דזה דוקא לשיטת ב"י דהטעם דחיישינן משום רמאות. אבל הוא חולק בזה דעיקר הטעם כל שצריך לחזור ולהכשירו לאומנותו מחמירין עליו ואפי' לא העבירוהו מאומנותו. וכתבתי בתשובה אחת די"ל דזה תלוי בטעמא דרמב"ן ור"ד תלמידו. דהנה בחי' הר"ן סנהדרין פז"ב הביא להקשות דלמה גבי טבח אין מועיל רק תקנה דפ' ז"ב ובבכורות פ' עד כמה מוכח דמועיל קכד"ח ואפילו במזיד גמור. דאין לך מזיד גמור ממוכר תרומה לשם חולין. ותי' בשם הרמב"ן דשאני בטבח. דמיירי בממונה לרבים דהחמירו עליו עי' שם ובשם הר"ד תלמידו הביא לתרץ משום דחיישינן לאערומי כדי שיחזרוהו לאומנותו ע"ש. והנה מה שכתב הרמב"ן דייקא משום דממונה לרבים י"ל דלאו דוקא אלא במה שצריך להכשירו לרבים כמו בכל קצב שמוכר לרבים [וכ"כ להדיא בש"ע הרב בק"א יו"ד סי' ב'] וכן הוא לשון הרא"ש בתשובה סימן ד' כלל נ"ח. והארכתי בזה. אמנם מתשו' הרשב"א סי' כ' מוכח דסובר כטעמא דהר"ד ואין כאן מקומו להאריך [יעו' לעיל גבי שו"ב וגבי סופר] בזה, ולפי"ז י"ל דטעמא דהסמ"ע הוא כדעת הרמב"ן דכל שצריך להכשירו לאומנותו החמירו עליו. ואף שהרמב"ן כתב דוקא בממונה לרבים אין ראי', כ"כ די"ל דאין זה דוקא. די"ל דמה שצריך להכשירו לאומנותו היינו שיסמכו עליו רבים. והרמ"א כתב לפי טעמא דהר"ד דהחשש משום אערומי קא מערים. וא"כ יש לומר בדוקא היכא דהעבירוהו דאיכא חששא דהערמה ובזה בכל מילי דמיא לטבח. והנה הב"י בסי' ל"ד שם כתב דהרמב"ם אין סובר טעמא דתוס' דהוי משום הערמה ע"ש. ומעתה י"ל דאין כאן קושי' כלל מדברי הרמב"ם שהוכיח הפר"ח על הא דמהריב"ל שכתב לשיטת הרשב"א. דלהרמב"ם י"ל כהסמ"ע דמשום שצריך להכשירו לאומנותו מחמירין עליו שאין מועיל קבד"ק. א"כ אין נ"מ גם באיסור דרבנן דעכ"פ אין מכשירין לאומנותו שיהי' כשר גם למידי דרבנן בקבלת ד"ח לחוד. אבל להרשב"א שהוא סובר טעמא משום חששא דהערמה. ואם היו יודעין שאין מערים הי' מועיל קבד"ח לחוד בכל מילי. א"כ בזה שפיר יש לחלק באיסור דרבנן דמועיל קבד"ח לחוד. כיון דחששא דהערמה אין זה אלא חששא ולא עדיף מספק דרבנן דלא חיישינן. ואמרינן דבקבלתו היתה כונתו לקבל באמת בלי הערמה. וכל שהיתה קבלתו באמת מועיל אפי' באיסור תורה. רק דבא"ת חיישינן להערמה כדמוכח בכמה דוכתי בש"ס. וא"כ הריב"ל לא קאמר דינו רק לשיטת הרשב"א. ומעתה לפ"ז הנה לשיטת הרשב"א דהוא סובר בהא דירושלמי דאם כנס מוציאין מידו. וי"ל דכן הדין בכל ההתראות שהתרו בו ב"ד דמוציאין מח"כ שבו. מ"מ זה [דוקא] בשם דאין מועיל מה שיקבל שלא יעשה עוד. דהרי הוא עושה ואין מוציאין מת"י אבל כאן אף שעבר על ההתראה מ"מ לא"ד מועיל לשיטת הרשב"א קבד"ח לחוד אפילו עבר במזיד. ולשיטת הרמב"ם דאין מועיל קבד"ח לחוד גם בא"ד וכן י"ל דשיטת הרמב"ן כן. הרי להא דרמב"ן י"ל דכאן אין מגרע ההתראה שעשה אחר שקנה דאז ודאי סמכינן על רבנן דלא עביד איסור כלל. וגם משום שהתרו בו אין מוציאין בזה מח"כ וכדומי' דשם דאם כנס אין מוציאין מידו. וא"כ י"ל דלכ"ע בנ"ד מועיל לו קבד"ח לחוד דאפשר שא"צ גם לקבל ד"ח משום זה דסמכינן בדיעבד על רבנן דלא עביד איסור כלל ומזיד לא הוה מתחלה דאינו רק שוגג גרוע. שסמך על סי' גדולתו. ומה"ט יש להקל גם על מה שעבר על התראת ב"ד. ולסמוך על הא דרבנן דלא עביד איסורא כלל. ועי' בספר ברכת משה מהרב מקאמינקא הביא שם תשובת הגאון מקוטנא שחולק על התה"ד שגם במזיד אמרינן כן והוכיח זה מהמ"מ. ומהא דלא העתיקו הרמ"א ע"ש. מ"מ י"ל דכאן ורע משום שעבר על התראת ב"ד. אך מ"מ י"ל דמשום זה לחוד מועיל קבד"ח. וכמו דמועיל להרמ"א בעבר בשאר עבירה כיון דעכ"פ לא מיקרי הוציא טרפה מת"י. דהרי בדיעבד סמכינן על רבנן ונמצא דלא עביד איסורא כלל. מיהו הב"י סי' ל"ד כתב דעכ"פ צריך לאסור על עצמו באיזה דבר המותר לו ע"ש. ע"כ נראה דיאסור על עצמו עכ"פ לסחור עם עגלים על איזה משך זמן שיבין כת"ר. ובזה י"ל דיוצאין גם דעת הסמ"ע דאין מכשירין אותו לאומנותו. דלענין שאר איסור דרבנן י"ל דלא נעשה חשוד משום זה. דאיסור תוך ח' ללידתו קילא לאינשי וכמ"ש הש"ך בסי' קי"ט. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה