עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק חו"מ · סימן ח
הנני מסכים לדעתו שהדין עם ר' יודל נגד ר' ניסל דלפי הנראה ממכתב כבודו אין בעירם צינסואי' פראווע היינו שאדון העיר לא יהי' יכול לומר קח את הבנינים שלך מהקרקע אפי' אם יפלו הבתים. וכן שאין להוסיף על המס לעולם. אלא בכל זמן יכול האדון לחדש מס כרצונו ובאם לאו יוכל לומר סתור בניניך א"כ זה דמיא להא דהמקבל (דף ק"ח ע"ב) דמרי דבתי או דדקלי לא מצי לאעכובי אמרי דארעא ע"ש ברש"י ורא"ש. ועי' בשו"ת מהריב"ל ח"ב סי' מ"א דדעת הרא"ש הוא אפי' דאית לי' למרי דבתי זכותא כל זמן שהבתי' יהיו קיימים אפ"ה לא מצי מעכב אמרי דארעא. ומרי דארעא מצי מעכב אמרי דבתי. וכיון שכן הא ר"י עומד כעת במקום האדון והוי ר"י מרי דארעא ומצי מעכב על ר' ניסל בקניית הבנין לדע' הרא"ש וידוע דברי השבו"י דהיכא דאיכא פלוגתא במצרנות צריך לכתחלה למכור להמצרן. והכא בנ"ד לכתחלה הוא. דהא נתן ר' ניסל כתב לר' חיים המוכר בעת כתיבת הקאפציע שמחויב לדון בזה עם ר"י. וא"כ הרי התנה ר"ח המוכר בפירוש שהוא מקנה לאותו שיצא זכאי מהדין. ובעת גמר הדין אז יהי' המכירה וא"כ כיון שלא רצה ר"נ לדון עם ר"י עד שנעשה ר"י מרי דארעא יש לו כעת דין בן המצר בקניית הבנין שעל קרקעו. ולא שייך לדון בכה"ג אלא אם ר"י הי' רשאי לקנות הקרקע בשכירות מהאדון. דלכאו' מ"ש הכא מכל שכירות קרקעות שבכל ערי ישראל דאסור להסיג גבול או מטעם עני המהפך בחררה או מטעם מצודת הדג דהוי גזל כיון שכבר נתן חברו עיניו בזה. הכא שאני דכאן מיקרי הר' יודל נתן עיניו ומהפך בה כמו הר' ניסל שהוציא מעות כמוהו. אלא שזה רמיהו. א"כ הי' מותר לכתחלה לר' יודל לילך לאדון העיר ולשכור הימנו הקרקע שכבר גם הוא נתן עיניו בה. וא"כ הוא הוי מרי דארעא ומצי לאעכובי על ר' חיים מרי דבתי שלא למכור לר' ניסל את הבנין כיון שעכשיו הוא תחלת המכירה כמ"ש לעיל. מלבד הטעמים שכ' כת"ר ואני מברכהו בכה"ט ברו"ג ובחג כשר ושמח. סליק:
סוף הספר