עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק חו"מ · סימן ז
הגיעני דברי כ"ת השאלה שהראה לי בקיוב אבל מנעני ה' להשיב באריכות ובעיון. כי נתיסרתי בכאב רגלי ל"ע בבואי לביתי עד שלא הי' ביכולתי ליקח ס' לעיין בו ואם כי ב"ה עתה הוקל לי. אך לא סר הכאב לגמרי. על כן יהיו דברי מעטים להשיב מפני הכבוד ולקיים את דברי אשר הבטחתי:
הנה האי דינא כאומר אם ימות בלי זרע יהי' לפלוני שאין התנאי ביד המקבל כתב הנתיבות סי' רמ"ח בביאורים ס"ק ה' שזה תלוי בפלוגתת הרמב"ן וגדולי המפרשים שמבואר בנ"י פ' י"נ. וכתב שם שהמהר"ם שבמרדכי סובר כדעת גדולי המפרשים דמתנה לאח"ז אין מועיל. אבל הרא"ש דמוכח מדבריו דמועיל תנאי כזה הוא משום שיסבור כרמב"ן דמועיל מתנת שכ"מ לאח"ז ע"ש. ובמחכ"ת דבריו צ"ע לענ"ד דבנ"י מפורש לרמב"ן דאפי' בתנאי נמי אם דקדק להנחיל ליורש תחלה אינה מתנה. אבל פלוגתת מהר"ם והרא"ש מבואר בדבריהם. דמהר"ם סובר דגם ל' מתנה בפירוש אין מועיל גבי יורש. וגם בזה הדין דירושה אין לה הפסק. וכמ"ש דדל מתנתו מהכא ע"ש. אבל הרא"ש הוא מן הסוברים דמתנה מועיל אפי' לגבי יורש דלא אמרינן בזה ירושה אין לה הפסק וכדמוכח שם באותו כלל פ"ד סי' ב' וכן בכלל פ"א סי' ב' וכ"כ בחי' מהר"ם על הרי"ף שכן דעת הרא"ש. א"כ מבואר פלוגתתן בהכי. אבל אין לחלק בין תנאי שביד מקבל או לא דמ"מ על תנאי זה התנה והנחילו:
והנה הרמב"ם סובר דמתנה לגבי יורש הוי כלשון ירושה אלא אם התנה בפירוש שלא משום ירושה רק משום מתנה. אך הב"י כתב דהרמב"ם סובר גם תי' דאם הוא ביד שליש מועיל לשון מתנה סתם דהוי הפסק. וכן הסכים גם מהרי"ט ולא חלק על הב"י רק על מ"ש דלפ"ז ביד שליש לא איכפת אפי' לשון ירושה ע"ש. אבל בלשון מתנה סתם מועיל אפילו בלא לשון עקירה להדיא. אבל מהריט"ץ בסי' ל"ח חלק על הב"י שפי' כן בדברי הרמב"ם. אלא שאפי' ביד שליש אין מועיל אלא לשון עקירה להדיא ונסתייע מלשון הריב"ש והה"מ ע"ש והובא זה קצת במל"מ ע"ש:
ובנ"ד יש להסתפק גם לפי דעת מהרי"ט דהרי בצואה הא' כתב ואח"כ ינתן לבני היחיד מאה רו"כ כדי שיהי' יוצא בזה ידי ירושה דאורייתא. הרי אנו רואין דלשון ינתן אצלו בשביל בנו כונתו על ירושה. א"כ גם מ"ש אח"כ והמותר ינתנו לבנו הנולד משה. נאמר ג"כ דכונתו על לשון ירושה. ועד כאן לא אמרו דביד שליש מועיל לשון מתנה סתם בלא עקירה. אלא בדליכא הוכחה דכונתו על לשון ירושה:
מיהו לדעת הב"י בעצמו הרי מועיל אפי' לשון ירושה להדיא אבל לדברי מהרי"ט דמחלק בין אמר ל' מתנה ללשון ירושה כשהוא ביד שליש יש לעיין בנ"ד. (ומה שכתב הקצה"ח לתרץ דברי הב"י דהוא משום מצוה לקיים דה"מ מלבד שהשיג הנתיבות ע"ז מתשו' מ"ע ע"ש. לענ"ד צ"ע דהא לענין זה בעינן דוקא שהושלש בשביל זה אבל לא כשהוא ביד שליש מקודם שההוא דאיסר גיורא. וזה לא מוכח כלל בגמ' שיהי' מיירי בהושלש בשביל זה. גם לשון הרמב"ן אין סובל זה. גם שיש פוסקים סברי דאין זה אלא כשמצוה בפני היורשים. ובנ"ד שהיורש קטן הוי כשלא בפניו ושוב אין בה משום מלקדה"מ):
ובאמת בדברי מהרי"ט קשה להבין מה חילוק יש בין לשון מתנה ללשון ירושה. כיון דלשיטה זו גם לשון מתנה הוי כלשון ירושה ע"ש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאף דלדידן הלכה דתן לאו כזכי דמי. אבל לענין מתנת שכ"מ י"ל דאלמוה רבנן דתן כזכי דמי. ומכ"ש להרמב"ם דסובר דבכל מתנה תן כזכי דמי. ולזה בגמ' שם דאמר תנו שקל וכו' שהמעות ביד שליש לזה השליש זוכה בשביל הבנים שקל. והשאר בשביל יורשים אחרים. והוי כמו שזכה באופן זה תיכף מהיום ולאח"מ. וזה טעמא דרמב"ן שמעולם לא באו ליד היורש. משום שהשליש זכה תיכף באופן שאמר לו המצוה שיעשה כמו שהושלש בידו. ואם נאמר א שוב אין מגרע במה שאמר מקודם ינתן לבנו הגדול בשביל לצאת ידי ירושה. דעכ"פ השליש זוכה בכל אחד על אופן שהושלש בידו. אך לא הבאתי זה עדיין בכור הבחינה. וכיון שיש עכ"פ פלוגתא אם מועיל כאן לשון מתנה להפסיק ירושה. הרי נודע דיורש מיקרי מוחזק נגד מקבל מתנה.
אמנם מטעם אחר יש כאן מקום לדון. דהנה הרמ"ה בספרו יד רמה על ב"ב בההיא סוגיא דתנו שקל הנה מלבד שהוא מן הסוברים דמתנה מועיל גבי יורש ולא הוי כלשון ירושה. הנה כתב שם עוד חילוק כיון דאמר דאחר מותם יירשו אחרים תחתיהם. ולא אמר אחריהם. זה מועיל. דדוקא בלשון ואחריך לפלוני. זה אינו מועיל. דהב' הוא יורש מהראשון אחריו ואינו מועיל. דירושה אין לה הפסק. אבל כיון שאמר יירשו אחרים תחתיהם כמאן דאמר מעכשיו דמי. דתחתיהם חלופיהן או במקומן משמע. כמאן דאמר אם מתו הראשונים לא יהיו הם היורשים את נכסיו אלא אלו האחרים יירשו במקומן. דכיון דאוקמי לבתראי בדוכתא דקמאי לירושה. משעת מיתתו משמע ולא לאפסוקי ירושה הוא עכ"ל ע"ש שהאריך. והנה באמת דברי הרמ"ה הללו הם דבר חדש ולא הזכירו אותו גם הטור וב"י. ומדלא הזכירו אותו מסתמא לא ס"ל כותי':
אך מ"מ בנ"ד דמתחלה כתב בצואתו למחזיקי יתומים שבירושלים. ואח"כ כשנולד לו בן כתב שינתן לבנו הנולד. ואם ימות בלי זרע ישאר צואתו כבתחלה. נראה דכ"ע יודו בזה לסברת הרמ"ה שכונתו שבאופן זה יהיו החבורה שבירושלים תחת בנו זה. יורשים מתחלה מכח המת ולא לאפסוקי ירושה בא. שהרי אמר שישאר צואתו כבתחלה. שמתחלה עשה אותם ליורשין מכחו ולא מכח בנו וכיון דבלא"ה דעת הש"ך שהגי' תיבת או בהמחבר. נראה שמסכים למ"ש הב"י ברמב"ם. ודלא כמהריט"ץ. ואנן נהגינן לפסוק כותי'. וגם המל"מ כתב על המהריט"ץ שהשיג על הב"י במילי דכדי. וכאן המעות ביד שליש ואמר לשון מתנה ינתן. שגם מהרי"ט מודה להב"י. ומכ"ש שיש לן עוד סיוע מדברי הרמ"ה בנ"ד וכמ"ש. יש מקום להחזיק המעות ביד החבורה שבירושלים. אך לא לאפסוקי דינא אני בא. כי אין בכחי עתה לעיין בעיון. וכמעט אני עצור בחדר המטות ה' ירחם. ויש גדולי ישראל אשר להם ניתן הרשות להורות ולדון. ולא השבתי רק מפני הכבוד והבטחתי:
אגב אומר לכ"ת שלא זכיתי להבין בדברי המל"מ שם במה שחולק על דינו של מהריט"ץ. והביא ע"ז מתשוב' הרא"ש. דהא הרא"ש הוא מן הסוברים דמתנה גם גבי יורש לאו לשון ירושה הוא. ולכך כשלא נתקיים התנאי בטל' המתנה. אבל מהריט"ץ הולך בשיטת הרמב"ם והגאונים דסברי דגבי יורש גם לשון מתנה לשון ירושה הוא. ומה שייך לענין ירושה ביטול תנאי ומתנה וכמ"ש הנ"י להרמב"ן וצ"ע לענ"ד:
וע"ד קושייתו בשבועת ת"ח, י"ל לכאורה דבעת הזכר' השם באמת כולם חייבים לעמוד אפי' המצויים שם. ורק במשיכת הענין על מה שמשביעין אותו שזה נקרא גמ"ד. בזה א"ל ת"ח לעמוד. וכשיעזרני ה' בכחי אראה לחפש ולעיין בזה ואסיים בברכה. סליק: