אור ברסלב
עמק שאלה חלק חו"מ › סימן ה

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק חו"מ · סימן ה

סימן ד

מה שהאריך מעלתו בשאלתו כל דבריו אינם מובנים ובשכירות אם השוכר דוחה את מי שקנה הבית או החנות פשיטא דזה הוי ספק פלוג'. דדעת הסמ"ע וכן מפו' בד"מ דשכירות דמי למשכנתא ובאותו הבית שהשוכר דר בו לפי הכרעת רמ"א במשכנתא דהמלוה דוחה אפי' את המצרן כ"ש לאחר ה"נ בשכירות. וכמ"ש הסמ"ע בס"ק קט"ז. ובבית או שדה הסמוכה לאותו הבית או השדה הממושכן או מושכר אין המצרן יכול לדחות את המלוה או השוכר אם קנה אותו. אבל אין כח המלוה או השוכר לדחות את הקונה אפי' אינו מצרן כלל ומפרשין כן דעת בעה"ע והרא"ש. והמחבר סובר דלדעת הרא"ש וסייעתו דגם בשדה הסמוכה למשכנתא יש למלוה דין מצרן שאין מצרן יכול לדחותו. ה"נ המלוה מסלק לאחר. ולאותן הסוברין דאין המלוה דוחה לאחר ה"נ מצרן מסלק למלוה. וזה דעת הנ"י שהביא הב"י, והמחבר עצמו פו' דאין למלוה דין מצרן. רק במשכנתא עצמה יש חילוק זה לדעת המחבר דאין מצרן דוחה למלוה אבל אין המלוה דוחה לאחר ובכל זה שוה דין שכירות לדין משכנתה בין לדעת המחבר ובין לדעת הרמ"א למ"ש הסמ"ע ס"ק קט"ז ובפרישה. והיינו ממ"ש המ"מ דילפינן שכירות ממשכנתא מק"ו. ופי' בב"י ובב"ח דהק"ו הוא דשכירות עדיפא ממשכנתא משום דשכירות ליומא ממכר הוא או משום שדר בו. ובאיזה אופן שמעדיפין כח המלוה לענין מצרן בין לדעת המחבר ובין לדעת הרמ"א כ"ש שכן הדין לגבי שוכר. אבל הב"ח בתשו' סי' ס"ט חולק על הסמ"ע וסובר דהרמ"א חזר בו ממ"ש בד"מ. וסובר דלענין שכירו' אין השוכר דוחה להקונה אפי' הוא אחר לא מצרן. ולכך לא הגיה הרמ"א בסעיף ס"ג על המחבר. והיינו משום כיון דאין השוכר אלא לזמן קצוב אינו יכול לדחות את הקונה לצמיתות והוי דומיא להא דמרי בתי לא מעכבי אמרי דארעא. ובכה"ג עדיף משכנתא משכירות משום דשכירות מתחלה עומד להסתלק אחר כלות זמנו. ולא שכונה הוא גבי'. ולא שייך הכא הק"ו דהמ"מ רק לענין אם קדם השוכר וקנה שייך הק"ו של המ"מ. ע"ש שכ' שגם הרש"ל בתשו' סובר כן. ובתשו' מהריב"ל ספר ב' סי' מ"א כתב לפרש הק"ו דהמ"מ שמשכנתא עדיף משכירות ולענין מה שמגרעין כח המלוה שאין לזה דדב"מ כ"ש לענין שכירות. וזהו כונת הבאה"ג באות פ' בפי' הק"ו שהביא דברי המ"מ על הא דסעי' נ"ט ובתשו' מהריב"ל שם דעתו דרובא דרבוותא סברי דבשכירות אין בו דדב"מ וכתב שם להקשות על דברי הרא"ש משיטתו בסוגי' דבתי דחד וארעא דחד ע"ש. ולשיטת הב"ח ל"ק קושייתו על הרא"ש והארכתי בדברים פשוטים משום שראיתי שמעלתו נשתבש בזה ופי' גם בדברי הב"ח דברים שאינם. עכ"פ משום שכירות ודאי א"א לדחות את הלוקח. דהוי ס' פלוג'. דלדעת הב"ח גם רמ"א מודה להמחבר בזה. אבל פליאה לי על מעלתו דלמה הוצרך לחקור בשאלתו מדין שכירות הלא לפי דברי שאלתו יש עתה להר' אלי' משכונה ושיעבוד על החנות לבד מהשכירות שיושב שם. והלא משום דין משכונה כבר פסק הרמ"א דהמלוה דוחה אפי' למצרן. ולמה הוצרך לבוא לטעמ' דשכירות והי' אפשר לומר לפי שאלתו דמתחלה הי' המשכונה והיושב בחנות ע"ש ד"מ הקונה עתה. ור"מ מכר השיעבוד ומשכונה לר"א. אם זה הי' שלא מדעת הר"ל בעל החנות. משום זה לא נוכל לדון על ר"א בדין משכונה. דהרי הדין דמצרן לא יוכל לטעון שיהי' אצלו המשכונה. משום דהלוה יכול לומר זה נוח לי. וכיון שהוא נכנס בהמשכונה מדעת הלוה. בזה שפיר הוי הוא מצרן דשייך בו ועשית הישר וכו' משום דשכונה גבי' הוא. אבל זה ר"א שנכנס שלא מדעת הלוה כלל אפשר דאין שייך ע"ז [לומר] דשכן הוא גבי'. ואפילו אם נאמר שר"מ הי' ביכולתו לשעבד החנות לר"א משום שיעבודא דר"נ שזה שמשועבד לו הוא משועבד גם לב"ח אבל מ"מ כיון שר"א לא שייך עליו טובת הלוה שהוא נוח לו א"כ בתחלת המשכונה אפשר דהמצר' הי' יכול לדחותו כ"ש שלא נאמר עליו שיהי' הוא עדיף לדחות את המצרן כדינא דמשכונה להרמ"א. וכל שאינו מסלק למצרן ה"ה לאחר כדעת המחבר:

ובל"ז כיון דהר"א אינו אלא בע"ח דר"מ הרי ביד ר"מ לסלק לר"א מעותיו ושוב אין לו לר"א שום שיעבוד על הנכסים שנשתעבדו לו. וכל שנפרע המלוה או נשלם זמן השכירות נחשבים הם כאחר כמבואר בפוסקים א"כ ביד ר"מ לסלק לר"א מדין משכונה ויהי' הוא נשאר בעל המשכנתא ומה"ט שפיר דן מעלתו לזכות את ר"א רק מצד שכירות שיושב בה. אבל זה אינו דלפ"ז דהא כשמסלק ר"מ לר"א המעות שלקח ממנו על משכן שבידו ונשאר ר"מ בעל המשכנתא שוב ממילא א"א לזכות את ר"א מדין שוכר אפי' לדעת הסמ"ע. דזה לכ"ע משכנתא ושכירות שוין וא"כ כיון שר"מ נשאר בעל משכנתא הרי יש לו זכות ודין מצרנית כמו השוכר. ואם קדם הוא וקנה פשיטא דאין השוכר יכול לדחות לבעל המשכנתא לכ"ע:

וכל זה אם נכנס ר' אלי' בזה שלא מדעת הר"צ בעל החנות אבל אם הר"צ ציוה לר' אלי' שהוא יסלק לר"מ ויקבל המשכנתא על שמו שוב אין לר"מ שום שייכות לר' אלי' ור' אלי' אינו רק מלוה של ר"צ אם כן מצד דין משכנתא כבר הכריע הרמ"א דמלוה מדחה אפי' למצרן:

אך למ"ש בשאלתו דהר"א לא רצה לסלק כל המעות תיכף בשלימות ממילא אין כאן דינא דבר מצרא אם לא כשר"א רוצה ג"כ לסלק כל המעות תיכף וזה פשוט:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה