עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי
חלק חו"מ · סימן ד
שלום וישע רב להגאון הגדול המפורסם הישיש שקנה חכמה וגדולה כש"ת ר' חיים ברלין אב"ד דק' יעליסאוועטגראד. ד' עליו יחי':
תשובתם הנפלאה הגיעה לפה אשר כה"ג עומד לצדד בשביל נכד השו"ב הזקן שזוכה מן הדין במחצה. ומחו' הגביר החריף המרומם ר"ב עסמאן שלח תשובתו באריכות לצדד בשביל חתן השו"ב המוחזק עתה. ואני ל"ע אנוש בתילי ראש וכאב עינים אשר הזהירו הפריפעסארין עלי הרבה שלא לעיין בשום עיון עמוק ובענין זה בלא"ה אין אני רוצה להגיד דעתי וצויתי לשלוח לגדולים שהמה יורו הדין עם מי ולא באתי אלא כמו ראה מעשה ונזכר הלכה מה שיש אצלי לדבר בענין חזקת שו"ב מאז הוא שמור בדעתי. אך לא אבוא עתה באריכות בהענינים רק בקצרה החקירות בזה. וה"ג יבוא לשדד עמקים כדעתו הרחבה:
א) בספר הלק"ט ח"א תשובה סי' ל"ט פסק בשוחט שהי' מושכר להקהל ובא אחר ונתן מעות לקהל כדי לכנוס במקומו. והשיב ע"ז דאומנות בעלמא הוא וכל דאלים גבר עכ"ל. והנה דרכו הוא בקצרה. ויש לעיין בדעתו דהנה לכאורה יש בעניני שו"ב עניני הוראה ולמה לא נאמר בזה דין שררה של כתר תורה. דרק לענין ירושה פליגו בה אבל לא כנגד עצמו. אך זה פשוט דמן הדין מחויבין להביא כל דבר שצריך שאלת חכם לפני הרב שבעיר. רק הרבנים מחלו כבודם שישיבו בעצמם. וכמו בהוראת סכין שמחלו להם כבודם. וא"כ מן הדין לא נתמנו לתת להם שררה זו:
אך יש לעיין למה לא נדון בשו"ב דין חזקת מצוה דהרי מברכין על שחיטה וכיסוי. ושחט וכיסה כתיב מי ששחט יכסה. ושחיטה עצמה דמיא לציצית דאענשו עלי' וכו'. ואף דהם מקבלים פרס מ"מ דמיא להא דלוקחין מתהל"ש לשמור הפרה ולחזן להתפלל. וע' בא"ח בט"ז סי' תקפ"ו:
אך י"ל דהרמ"א בחו"מ סי' קמ"ט כתב דבעינן דוקא חזקה שיש עמה טענה היינו שיהי' ביד הקהל למחות ולא מיחו. אבל אם לא הי' ביד הקהל למחות מחמת איזה טעם לא קנה זה חזקת המצו' וכאן גבי שו"ב שהם בעצמם אין ביכולתם להיות שו"ב לכך לא מיחו בו וכשנזדמן אחר לקהל הרי באמת המה מוחים בו מלעסוק במצות אלו:
אבל לפי המנהג שהקהל מקבלים שו"ב עד כל ימי חייו אף אם יזדמן להם אחר בכה"ג י"ל דגם ההלק"ט מודה דמיקרי זה חזקת מצוה שנתנו לו הקהל. ולא אומנות בעלמא:
והנה בהאי טעמא שכתב הרמ"א והסמ"ע דקנה מטעם שלא מיחו בו הקהל. בתשובה א' העירותי בזה מהא דמהריב"ל ח"ג סי' ל"ד במה שהקשה סתירת הסוגי' דפ' לא יחפור דאמרו שם דאפילו בשל רבים אימר אחילו אחיל גבי'. ור"פ חזקת (ד' ס') בהא דר"א דאמרו בשל רבים מאן מחיל לי'. וע"ש שהביא שהרי"ף והרא"ש לא גרסי בפ' לא יחפור אימא אחילו גבי'. אבל התוספת כתבו שם דבשל רבים י"ל יותר דמחלו לי' וכן כ' האחרונים להוכיח כן מהרמב"ם. וע"ש במהריב"ל מה שהקשה סתיר' דברי הטור מסי' קנ"ה לסי' תי"ז. ובתשו' לחם רב כתב לתרץ הסתירה ע"פ תשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' תי"ז דבשל רבים מה ששתקו ולא מיחו זה לא הוי חזקה רק אם מחלו להדיא ותי' ב' דלא גרסינן בפ' לא יחפור וכו' וא"כ אפי' מחילה להדיא לא מהני בשל רבים והארכתי בזה במק"א:
והנה בהא דחזקת מצוה כבר נודע להקת פלוג' הפוס' אם שייך בזה חזקה. ואם שייך בזה דין ירושה. ואצלי יש אריכות במק"א. והנה אם יוכלו הקהל להוסיף שוחט אף שמחלו לו להדיא חזקת המצוה בהכתב שנתנו לו הנה מדברי הראנ"ח שהביא המ"א והבאה"ט בסי' קנ"ג מבואר דיכולין כיון שאין מעבירין אותו לגמרי ממצותו אבל מדברי התה"ד המובא ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה מוכח דאין יכולין דאל"כ למה הוצרך לחלק שם דינו מהא דמהר"ם הלא פשוט יש חילוק בדינו דאין מעבירים אותו לגמרי ועוד יש לי חקירות רבות בפרט זה:
ב) בהלק"ט שם הגיה נכדו המנוח דהוי בזה דין המהפך בחררה ויש בזה השגת גבול ולא חילק בזה אם זה בתוך זמן שכירתו או אחר שכלה זמן שכירתו. וכן מבואר בש"ע זקנו הרב ז"ל בהתשו' שבסוף שנתן על המשיג גבול שם רשע מצד עני המ"ב וזה אפילו בתוך זמן שכירתו דעכשיו המנהג שלוקחין שו"ב על כל ימי חייו. אבל בתשו' בעי חיי מבעל כנה"ג בחח"מ סי' פ' הוכיח מדברי התוס' ומד' רש"ל דבתוך זמן שכירתו מעכבין בידו ואחר כלות זמן השכירות אם בא אחר יש לו דין עני המהפך בחררה וע"ש מה שמסתפק לדעת בעל ע"י. והנה אף שמעכבין בידו שלא להשיג גבולו אבל לענין אם מוציאין מידו יש להסתפק ולדעת המניח וזקני הרב זצ"ל פשיטא דאין מוציאין. והנה לפי המנהג עתה שחזקת שו"ב היא לו ולזרעו. י"ל דגם אחר מותו מיקרי בתוך זמן שכירתו. ואם הניח יתומים קטנים האיך הוא. אם מיקרי אחר זמן שכירתו יש להסתפק בזה:
ג) לדעת כמה אחרונים חזקת שו"ב הוא מדין מכירי כהונה ושייך בזה ירושה כמבואר בגמרא גיטין (דף ל') אולם בתשו' ח"ל סי' ע' כתב דהיכא דמת האב שוב אין כאן דין מכירי כהונה וא"כ היכא שאותן שחתמו על הכתב של השו"ב כבר אינן בעולם שוב לא שייך כאן דין מכירי כהונה ויכולים בניהם ליקח להם שו"ב אחר אשר יבחרו הם. וכן כ' שם דמאיזה טעם מצוה יכולין לחזור בהם מדין מכירי כהונה ע"ש. ולפ"ז ממילא לא שייך חקירת הא"א בהניח בן קטן אם נאמר כיון דאידחי אידחי כיון דכל עיקר תלוי ברצון הקהל דיכולין לחזור גם באביו אם יש להם איזה טעם וכן בהשו"ב הממלא מקום עתה:
ד) בתשו' מ"ב סי' כ"ו ביאר שם בדין הרביעי דהיכא דאומנתו בכך וע"ז סמכא דעתי' מיקרי גזל גמור ומוציאין מיד הבא להסיג גבולו ע"ש שלמד זה מדין מצודת הדג. ופשוט לפ"ז דשו"ב מיקרי אומנתו בכך וסמכא דעתי' והמסיג גבולו מיקרי גזל גמור ומוציאין מידו. וכן פסק בתשו' דברי חיים דהוי גזל גמור ומוציאין מידו ועוד שאר אחרונים:
אולם דינו של המ"ב אינו רק לפי שיטת רש"י בהא דמצוד' הדג אבל לפי שיטת הרמב"ן והנ"י הדין כרש"ל בתשובתו. ועי' רמ"א בח"מ סי' קנ"ו בהא דחייט והארכתי בזה במק"א [לעיל סי' ב'] והנה האיך הדין לפי שיטת המ"ב בשו"ב שהניח יתומים קטנים. יש לי בזה אריכות דברים. ואין בכחי עתה לברר כל הדברים. רק העירותי בקצרה לכ"ת שראיתי שכל פלפולו הולך רק בדין שררה ומינוי. ובאמת לדעתי חזקת שו"ב יש בזה עוד כמה ענינים וחקירות. וישמע חכם ויוסיף לקח: