אור ברסלב
עמק שאלה חלק חו"מ › סימן ב

עמק שאלה· רבי מרדכי דוב טברסקי

חלק חו"מ · סימן ב

סימן א

שאלה, בענין אלמנה שנשאר לה פאבריק שעושי' פושאצקע. וזה מכמה שנים שיש להן לבדן הפאבריק הלז, וזה משנה שעשה עוד א' פאבריק הלז. ועל זה צעקת האלמנה באה לפניהם שלוקח מאתה את האדונים הקונים הרגילים אצלה וגם האומנים השכורים אצלה הולכין מאתה:

תשובה. מ"ש מעל' לדמות זה להא דתשו' מהרשד"ם סי' רנ"ט. וכתב מעל' דכל הטעמי' שכתב שם שייכים כאן וכאן עדיף יותר. ולדעתי אין טעמים דשם שייכי' כאן. טעם הא' דאף לענין המהפך דנקרא רק רשע אבל אין מוציאין מידו מ"מ ודאי מתחלה ודאי מוחי' שלא לעשות הדבר שיהי' נקרא רשע. אין שייך כאן שכבר החזיק גם הב' שעשה הפאבריק ובזה ודאי אין מוציאין מידו. טעם ב' שכ' המהרשד"ם משום דהראשון טרח במעותיו עד שעשה הבאטאן. ודאי אין כונתו על מה שהוציא מעות בבנין הבאטאן וכדומה דאם נאמר כן איך מותר לכתחלה להעמיד חנות בצד חנות חברו שיש לו מכבר הא הראשון הוציא מתחלה מעות ע"ז. א"ו כונת המהרשד"ם שטרח במעות עד שפעל אצל השר שיבנה הבאטאן וכדמיון מה שהביא ע"ז מתשו' מהרי"ק סי' קל"ב. וזה אין שייך כאן ובפרט לדעת מהרש"ל בתשו' דלא מיקרי טרחא רק בגופו ואוקים הא דמהרי"ק משום שהלך בדרך להשר. וסתם דרכים בחזקת סכנה והוי כמו טרח בגופו. אבל טרח במעותיו לחוד אין מועיל ואפשר לאוקמי כמו כן הא דתשו' מהרשד"ם. וכ"ז לא שייך כאן. טעם ג' של המהרשד"ם משום מערופיא. הנה הגם שבמקומם נרא' מתקנת הקדושים אשר בארץ המה זי"ע שתקנו לדון דין מערופיא. נודע שיש בזה ג' דעות. א' שדנין ומוציאין מידו. דעה ב' שאין דנין ע"ז אבל לכתחלה מוחין בידו ודעה ג' שמתירין לכתחלה לילך לסחור עם עכו"ם שלו. עי' כ"ז במרדכי ובמהרש"ל וברמ"א סי' קנ"ו. א"כ אפשר שתקנו במקומם רק שלא לירד למערופי' של חברו. אבל לא לדון ולהוציא מידו:

אמנם מה שיש לזכות להאלמנה הוא ע"פ תשו' מ"ב סי' כ"ז שכתב לחלק דאף במקומות שאין דנין דין מערופיא הוא דוקא במסחר שעדיין לא התחיל עכו"ם הזה לעסוק בעסק זה עם ישראל הא'. ומשום שרגיל עמו בשאר מו"מ עד היום לא אמרינן דסמכא דעתי' לעולם. אבל במו"מ או הלואה שכבר התחיל העכו"ם עם הא' הרגיל עמו. כ"ע מודו דדנין ומוציאין מידו. דזה ודאי דומה לצייד שנתן עינו בדג. והא דמהפך בחררה דאינו נקרא רק רשע. הוא משום דלהיות דנין ומוציאין מידו בעינן ב' תנאים. א' שיהי' בדבר הפקר כעין דגים או נכסי עכו"ם. הב' שיהי' אומנתו בכך אבל מהפך בחררה מיירי בקרקעות ומטלטלי' שדרך כל אדם לקנותן. ולא שייך בזה אומנתו בכך. זה דעת המ"ב שם. ולפ"ז שהאלמנה אומנתה בכך מימים רבים וזה מו"מ שכבר התחילה לסחור עם האדונים הקונים. ובזה לדעת המ"ב דנין ומוציאין מיד הבא להזיקה עם הרגילים עמה לסחור:

מיהו דברי המ"ב צ"ע מהא דתשו' הרשב"א שהביא הב"י מהא דחייט והובא ברמ"א סי' קנ"ו ישראל שרגיל שעושה מלאכה וכו'. ופסק דאין מוציאין מידו אף דשם הוי אומנתו בכך ואותה מלאכה שכבר התחיל הא' לעסוק בה עם העכו"ם. אם הב' הוזיל ולקח המלאכה אין מוציאין. אף דהרשב"א ג"כ מדמה זה להא דדג. הרי להדיא דלא כחילוקו של המ"ב:

ונראה ליישב דעת המ"ב דסובר דהא דתשובת הרשב"א הוא ע"פ שיטת הרמב"ן דסובר לפרש הא דאמרינן מרחיקין מצודת הדג היינו שגם הראשון פירש מצודה מתחלה. ולזה מרחיקין שאר מצודות ממנה משום דלפעמים הדגים שבמצודה כשיראו מזונות במצודה האחרת יקפצו ממצודה זו למצודה האחרת ולפ"ז שאני גבי צייד שהחשש שהדגים שהם כבר אצל הא' במצודה ילכו למצודה האחרת. וא"כ א"א ללמוד הא דחייט מדגים. ולכך כתב הרשב"א רק דדמי קצת להא דצייד. אבל באמת אינו דומה דכאן נתן העכו"ם לחייט הב' מדעתו ולא הי' כלל מקודם בידו של ישראל הא' ואף שהי' בטוח שיגיע לידו. לא הוי כאלו בא לידו ממש. ולכך כתב הרשב"א בזה רק דגוערין ומוחין בידו משום דדמי קצת להא דדג. ועי' בנ"י. נראה פי' דבריו ג"כ כמ"ש לדעת הרשב"א דזה רק שקרוב הדבר שיגיע לידו אינו רק לכתחלה דדמי קצת להא דדג. אבל בהא דדג הוי כאילו נוטלו מידו משום דכבר הם במצודה שלו. אבל המ"ב כתב חילוק זה ע"פ שיטת רש"י בהא דשאני דגים דיהבי סיאריהו. דרק משום שנתן הא' עיניו בהדג והכיר חורו ונתן שם מזונות והיה בטוח שיגיע לידו אף שעדיין לא בא לידו כלל הוי ג"כ אחר שנתן מצודה כאילו גוזלו. וא"כ לפ"ז שפיר כתב המ"ב דלפ"ז המערופיא שכבר התחיל העכו"ם לסחור עם ישראל הא' ובטח שיגיע לידו דמי' ממש להא דצייד ובזה לכ"ע דנין ומוציאין מידו. וכן מפורש בד' המ"ב דמה שהשיג לקמן על המהרש"ל דטעמא דמרחיקין מצודה הוא משום דפירש מצודה חשוב ככלי וכו' וע"ז השיג דמיירי אף בלא פירש הא' מצודה. דאטו מרחיקין מצודת דגים ממצודת הדג קתני. ועוד האריך שם ומסיק מדברי התוס' דרק משום אומנתו בכך. עכ"פ המ"ב הולך לפי שיטת רש"י דרק בזה שבטח שיגיע לידו ואומנתו בכך מרחיקין ודנין ומוציאין ומערופיא כזו דומה לאומנתו בכך א"כ דמי ממש להא דצייד. והרשב"א נראה דהוא כפי' הרמב"ן ובזה לא הוי רק דומה קצת להא דדג וכדמשמע ג"כ מלשון הנ"י ע"ש:

אך אכתי הא הרמ"א פסק כהרשב"א. מיהו נראה דגם הרמ"א לא כתב דעת הרשב"א רק לענין הדעות במערופיא שיש אוסרין בכל מערופיא רק שאין מוציאין ולזה הביא דעת הרשב"א דלשיטתו בישראל שעושה מלאכה אצל עכו"ם ורגיל אצלו דמי' לשאר מערופיא. אבל אכתי י"ל דלשיטת רש"י זה עדיף משאר מערופיא דדמי' ממש למצודת דג. ובכה"ג דנין ומוציאין מידו. והרמ"א לא הכריע בזה כיון דבלא"ה הביא דעה דבכל מערופיא דנין ומוציאין. והגם דבחו"י סי' מ"ב כתב לפרש דברי הרמ"א דאין כאן רק ב' דעות. אבל על מוציאין אין שום דעה במערופיא. הנה בתשו' רש"ל ומ"ב מבואר להיפך. וכן כתבתי בתשו' לבאר ד' המרדכי שאותן הג' דעות מבוארין שם. גם מה' שכתב בחו"י דלמ"ש הרשב"א דמוחין בידו אבל רשע לא מיקרי. זה מוכח להיפך מהא דתשו' מהרשד"ם. מיהו מ"ש החו"י דלמ"ד מוציאין מידו אינו נקרא רשע. דאין לוקה ומשלם. ודאי זה נכון:

ומעתה לענין דינא בנ"ד הנה אף דס' ממונא קולא לנתבע וכאן מה שחידש המ"ב מוכרח דזה תלוי בפלוג' וכמ"ש. מ"מ כיון דמקומם הם הדנין דין מערופיא אף שי"ל דאין זה לענין מוציאין, וס' תקנה הוא לקולא מ"מ הא אם אין מוציאין הוא נקרא רשע וכדמוכח ממהרשד"ם ושוב י"ל דאדרבה הוי ס' איסור ולחומרא כי נאמר יותר דבמערופיא כזו מוציאין. ועוד י"ל דהוי ס"ס שמא בעירם הוי תקנה לדון בכל מערופיא. ושמא הלכה כרש"י דבמערופי' כזו לכ"ע מוציאין מידו וכמ"ש המ"ב. ועוד דכיון שקבלו עליהם לדון ביניהם. והרי למאן דדנין מערופי' אפי' אין מוציאין מידו. מ"מ עכ"פ ב"ד מחייבו למחות בידו וכמ"ש המהרשד"ם. ועי' בחו"י דהיינו לגזור עליו בתוקף. זהו מה שנלענ"ד בקצרה וסמכתי להשיב בד"מ על רו"מ שכתב שגם רעהו המבורר מצד הב' רוצה לידע דעתי. סליק:

תוכן העניינים

עמק שאלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה